יש לי חיבה לספרים קלילים מידי פעם. גם לספרי מתח שמור מקום מסוים ברשימת הקריאה שלי, בערך מקום אחד לכל 20 אחרים. לכן שילוב השניים יראה כאפשרות סבירה בזמנים קשים.
בעקבות כמה המלצות, רשמתי לעצמי אותו ורכשתי אותו ב-25 ₪ בצומת, באחד המבצעים.
אין מה להרחיב על התוכן, הוא מפורט מספיק באזכורים השונים. אבל לדעתי, המחמאות שניתנו מוגזמות, ועליהן אפרט:
הסגנון – הגדרתו כקלילון בסגנון רםאורן, ישדרג את האחרון למעמד של מועמד לנובל. משקל נוצה יעליב את עולם העופות.בקיצור – חסר משקל לחלוטין. זה ספר טיסה לטייס, שיכול לגמוע אותו בקלילות תוך הטסה ביד אחת. שום ריכוז לא נדרשמהקורא.
מותחן – הוא לא בדיוק מותח, כי הפשע ברור, המניעים ברורים, העלילה די ברורה כבר מההתחלה.
הדמויות – הרעים רעים, הטובים בסדר,עומק אישיותי מרבי ניתן לתמצות במשפט יחיד. היגיון נבוב, מורכבות מוסרית מחוקה.בקיצור, מורכבות התיאור מתמצה ברדיפת בצע, בתחושות כישלון, ברדיפה נבובה אחר הצלחה חומרית ושימור הזיקפה המתמיד.
ההומור – כן, יש בספר לא מעט מזה, מין ניסיון מאולץ של הסופר להוציא יצירה משעשעת תחת ידיו. לא נורא, אבל בשביל הומור בלבד ישאת "בדיחמין לשבת" של דידי מנוסי. לא מספיק להחזיק ספר.
"אי אפשר להניח מהידיים" – לא ממש צריך, כי הוא אמנם בן כ-500 עמ` אבל הם טסים כ"כ מהר הודות לטריק שגיליתי רק עכשיו – ע"מ לגרום לקורא לחוש תחושת התקדמות סוחפת בקריאה, מדפיסים את הספר במרווח מוגדל ובאותיות בפונט גדול. גם מבנה הפסקאות מכיל דיאלוגים קצרצרים שמשאירים דף עם הרבה יותר לבן משחור. ככה הקורא חש עצמו טס על פני הטקסט. תרגיל חביב, אם כי מיותר.
העריכה – אין לי יותר מדי טענות, כמה בודדות, אבל גדולה: לא יודע במי האשם, אבל פלורידה וקליפורניה הינן מדינות שונות. הסיפור כולו מתרחש בפלורידה, אבל מישהו טעה וציין לפחות בשלושה מקומות שאני זוכר את דרום קליפורניה בטעות במקום. מ ע צ ב ן!
שאר הטעויות הקטנות רק מציקות קצת (מורן במקום מורין, "מנוע צילינדר 4 פעימות" – אין הגדרה כזו ועוד שטויות קטנות ולא חשובות).
בקיצור – זמן מבוזבז, מתאים רק למי שממש במצוקה קשה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
