• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

מאת פולה הוקינס

הביקורת של תמיד קוראת

תמונה של תמיד קוראת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

מאת פולה הוקינס

הביקורת של תמיד קוראת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של תמיד קוראת
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
מאירה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“ראיתי את הטריילר של הסרט כשהתחלתי לקרוא את הספר וזה קצת הרס כי הטריילר מגלה דברים לא צפויים. למרות”

14/35
ביקורות על הבחורה על הרכבת
הבאה
סוקר על גלגלים
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

הרבה ספרים וסרטים נכתבו על רכבות. לרשימה הזו מצטרף הספר הזה. זהו ספר מתח" לייט", שמתחקה אחר העלמות אישה, מייגן. רייצי'ל (הבחורה על ברכבת) נוסעת יום יום ללונדון ברכבת , ובזמן עצירת הרכבת ברמזור אדום היא משקיפה על ביתם של זוג ומבחינה בשינוי שמביא אותה לחקור בעניין. הגיבורה, רייציל, מנסה לפתור את התעלומה ,היא לא בלשית , אלא בחורה שמצבה הנפשי לא פשוט, אלכוהוליסטית ,שיכורה , אינה מתפקדת , פוטרה מעבודתה , גרושה , אומללה בודדה ואובססיבית. וכמו שהסופרת הגדירה אותה בפיה של החוקרת ריילי , "היא מאלו שמאיטים את הנסיעה כדי לראות את התאונה". בודדה, קצת נואשת. היא רק רוצה להיות מעורבת" עמ' 174 , זוהי דמות אנטי גיבור. .
משך אותי להמשיך לקרוא , למרות שחשבתי בליבי :מדוע שאישה במצבה הרעוע תמשיך ותתעקש לחקור ולנבור , אין לה סיכוי מראש . זיכרונה מלא חורים ובכלל למה לה להתעסק בדברים שהם לא נוגעים לה ולא יצא לה כלום מזה, אבל האובססיביות שלה משכה אותי להמשיך ולקרוא ואכן הסוף היה מפתיע. המשפט שהדהד לי בראש לאורך הקריאה : מה שרואים מכאן זה לא מה שיש באמת שם.
הסיפור מסופר מפיהן של רייציל , אנה, ומייגן , כל אחת מספרת את האמת שלה. כל פרק נפתח ברישום שם המספרת את הפרק, היום בשבוע ותאריך, יש סדר כדי שהקורא לא ילך לאיבוד. ספר קצת שונה ומעט מוזר כמו הגיבורה. הדגש בסיפור על דמותה של ריצייל , מחשבותיה , התנהגותה ופענוח החידה של היעלמות מייגן הוא שולי, כך לפחות אני התרשמתי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
R
rachis
תמונה של א.ל.
א.ל.
תמונה של גלית
גלית
M
MOR-LI:)
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של שין שין
שין שין
6קוראים|גיל ממוצע56|100%נשים

על המבקרת

תמונה של תמיד קוראת

תמיד קוראת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
132 ביקורות•809 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של תמיד קוראת
תמיד קוראת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות132
לייקים שקיבלה809
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת57מתח ריגול והרפתקאות26ספרות מקורית25

דיון על הביקורת

1 תגובה
בת-יה
בת-יה•לפני 10 שנים

מזכיר מאוד ספר של אגתה כריסטי.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של תמיד קוראת

קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

רוברט פורסטר, הדמות הראשית, עוזב את העיר ניויורק לאחר גירושיו לאישה נוירוטית צעקנית ונקמנית. מנסה להתחיל חיים שקטים. הוא מצא עבודה בתחומו . הוא מוכשר בציור/ רישום /שרטוט. אך יש לו אובססיה והתמכרות למציצנות. לא בקטע הפלילי, מיני אלא פשוט מחפש ונהנה לראות חיים פשוטים ורגילים של אחרים. חייו מתהפכים לאחר שנחשד ברצח. וכך התחילה שורה של מעשי אלימות כלפיו וחשדות מצד המשטרה המקומית ושכניו. חייו מתערערים אך הוא נשאר די אדיש ,ופסיבי לפי התרשמותי .הוא לא מתרגש ובטוח בצדקתו. הוא מנסה להמשיך בחייו למרות כל המכשולים ששמים לו האנשים בסביבתו.
זהו רומן פשע. דרוד משעני כתב אחרית דבר לספר שמאירה את עיני הקורא באשר למקור הרעיון של הסופרת הייסמית לכתיבת הספר. הספר נכתב בשנת 1962 אך רק עתה תורגם לעברית.הספר מותח וזורם אך הדמויות לא אמינות בעיני.
באשר לשם הספר : קריאת הינשוף, הינשוף הוא עוף דורס ,פעיל בלילה .הוא משמיע קול חזק וצורם כאשר הוא מבחין בטרף ומתכונן לעוף עליו. הינשוף הוא אולי מתיחס לאחת הדמויות בספר שקרא תיגר על רוברט.

לפני חודש•
★★★★★
•תמיד קוראת
מסכת תהום

מסכת תהום

איל חיות-מן

בספר מציג חיות-מן את דמותו של אלישע בן אבויה החל מנערותו ועד תחילת שנות העשרים שלו. הוא מסיר את הערפל על חייו של אלישע ומנסה לתת תשובה ומדוע קרה לו מה שקרה. אלישע בו אבויה הוא אחד מחמשת החכמים שנכנסו ל”פרדס” (תורת הסוד) לפי הגמרא . אלישע , נאמר עליו : “האחר”
הספר מתבסס על היסטוריה ,מיסטיקה יהודית. קבלה וגמרא.
הסופר הרכיב לו את הפרטים הביוגרפיים שהוא חשב שמתאימים לתקופה הזו של חיי אלישע , התקופה היא כ 16 שנה אחרי חורבן בית המקדש. ואכן התיאורים של החיים בגליל אצל משפחתו חיי הישיבה בלוד וחיי הרבנים המרכזיים שהובילו את הדור מרגיש לקורא מאד אמינים. בתקופה זו הרבנים מנסים לעצב חיים דתיים חדשים (שבעצם ממשיכים עד היום) כיוון שכבר שאין בית מקדש ואין קרבנות והכהנים ירדו ממרכזיותם בחיי היהודים.
בספר יש התרכזות רבה בתהליך הנפשי שעובר אלישע מחייו בגליל בבית אביו ועד להתלבטויותיו ומרכזיותו של הרב אליעזר בחייו והדרך שהוא מכוון אותו לתפקיד חייו בעתיד. נפשו של אלישע מגיעה לתהומות של טומאה וגם עולה במעלה ההיכלות הקדושה והטהרה לקרבת ה’. חזיונות פוקדים את אלישע כנער ורבו חושב שהם משמעותיים.
את הספר קראתי וסיימתי לפני חג פסח. לאחר הקריאה בספר קריאת ההגדה של פסח הייתה יותר משמעותית מאשר בשנים שעברו. ראיתי את הדמויות של הרבנים והויכוחים שלהם באור אחר.
הספר מאד מעניין , פנטסיה דתית כתובה בשפה עשירה. הרגשתי שהרבנים שמוזכרים בגמרא ובמשנה התעוררו לחיים . יתכן שיש רמז בספר מדוע אלישע ניזוק מהכניסה לפרדס , לפי חיות- מן ולפי מה שאני מבינה , כנראה בגלל ראשית חייו והאנשים שהשפיעו עליו מאד כמו הרב אליעזר, רבן גמליאל ור’ ישמעל. וכמובן הרקע שהיה לו עם תרבות יוון (שאהובתו רות יצגה בספר)
היה רצוי שתהיה הקדמה או רקע היסטורי לספר ולדמותו של אלישע.
לדעתי מי שלא למד על הרבנים האלה ועל הגמרא והמשנה , אולי לא יצליח להבין ולקבל משמעות עמוקה יותר מהספר.מי שלא יודע על חזיונות, היכלות וטומאות לא ממש יבין את המסופר.
הכריכה של הספר מעולה. מצביעה בדיוק על הנקודה העיקרית של הספר : אלישע בן אבויה שמרגיש חובה להמשיך את המסורת היהודית /דתית (הנר ) לאחר חורבן בית המקדש וירושלים , עם הפנים לעתיד אחר אמנם האור מכוון לירושלים והנער הולך עם נר קטן אל החושך).
.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
תמיד פלורה

תמיד פלורה

יובל אלבשן

רומן משפחתי. האבא, נעים, משאיר לבתו צרור מכתבים וסיפורים שממוענים אליה. היא מוצאת אותם כאשר היא מפנה ואורזת את הדברים בביתו של אביה לאחר מותו. הדמות המרכזית במכתביו היא אחותו ,פלורה. ניכר שהוא אהב אותה מאד והעריץ אותה כל חייו. בתו נחשפת לראשונה לסיפורים על משפחתו, הוריו אחיו אך החלק העיקרי והמרכזי הוא על אחותו פלורה.יש בסיפור הזה תיאור של משפחה שעלתה לארץ מעירק ואת התלאות החיים שעברו בקליטתם בארץ. זה תיאור שמשקף את חיי העולים החדשים שעלו בשנות ה60 לארץ.
הסופר המשפטן אלבשן מתאר את חייו של נעים ומשפחתו ברגש וחום רב. דרך פלורה שהוא כותב שהיא חכמה, אנחנו קוראים על חכמת החיים והמשפטים והקלישאות שפלורה אמרה יש בספר הרבה ציטטוטים חמודים ומענינים . דמותה של פלורה מעפילה על דמותו של נעים . בתו של נעים היא רק הצינור שדרכה נעים מספר על פלורה. רוב הסיפורים לא היו מוכרים לבתו. בתו מסמלת את ההבדל והפער בין משפחתו בקטמונים ובין הדור החדש בשנות ה- 80 שלא מכיר ולא ממש יודע על חייהם של דור העולים החדשים בשנות ה- 60 וה-70 .
אלבשן מפגיש את הקורא עם דמויות של ישראל השניה .פלורה מיצגת אותם בגאוה , הן כפעילה חברתית שמנסה להשפיע ולשנות דברים בתחום הזה. יש בספר ביקורת נוקבת שרק מופיעה ברמזים על החברה בישראל של אז.
הספר זורם וקליל לקריאה , סיפור אנושי , ראלי וחם . מומלץ.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
חוויה ניו-זילנדית

חוויה ניו-זילנדית

שפרה הורן

זהו ספר אינפורמטיבי,לא רומן . מעין מדריך טיולים לניו זילנד. שפרה הורן מוסרת בספר אינפורמציה רבה ומפורטת על ניו זילנד , מעין דיווח. היא כותבת על ההיסטוריה ועל ראשית המתיישבים שם. על הדגשים וההקפדה של האוכלוסיה המקומית של בנושאי איכות הסביבה הם אובססיבים לגבי האיזון האקולוגי של החי והצומח המיוחדים שבמדינתם. היא מפרטת את מה שתייר יכול למצוא כשהוא מגיע לניו זילנד. היא גם ערכה השוואות בין אוסטרליה לניו זילנד, אוסטרליה מועדפת .שפרה הורן מספרת שהיא חייתה שם מספר שנים. האינפורמציה שלה בספר מעודכנת לשנת 2006 בלבד. כך שתייר פוטנציאלי צריך להמשיך ולקרוא על ניו זילנד עוד פרטים עדכניים.
אחרי שקראתי את הספר אני לא ממש מתלהבת לנסוע לשם. חשבתי שניו זילנד היא אי יפיפה עם חופים מקסימים ומרחבי טבע מיוחדים (והיא באמת כזו), אבל בספר היא שיקפה בעיקר את המציאות הלא מלהיבה של המקום. אכזבה.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
סוף שבוע אחד

סוף שבוע אחד

ברנהארד שלינק

בעקבות יציאתו לחופשי מהכלא לאחר חנינה של ירג, טרוריסט/רוצח של קבוצת באדר מיננהוף. אחותו המסורה מארגנת לכבודו מפגש בביתה שבכפר עם חבריו שאיתם היה קשור בפעילות המהפכה כשניסו לארגן פעולות טרור ולפעול על פי רעיונות השמאל הקיצוני בגרמניה. כיום חבריו התמתנו והם בעלי מקצוע .
הסופר שלינק, מתאר את דמותם של כל אחד מהמשתתפים בסוף השבוע הזה, המתח ששורר ביניהם ואת התהליך שעברו בגלל מספר אירועים שקרו בשלושת הימים האלה בכפר. כל המשתתפים רצו לדעת מה עבר עליו במשך 25 שנה בכלא, איך זה השפיע עליו ומה תוכניותיו לעתיד. הסופר מתאר מה עבר ומה השתנה גם על חבריו ועל היחסים ביניהם כיום והאם היום היו ממשיכים בפעילות הזו כמו כמה מחבריו דוחפים אותו להמשיך. חייו של ירג נעצרו בכלא ואילו חבריו המשיכו בחייהם ,רכשו מקצוע ופנו עורף לעבר.
כריסטינה אחותו של ירג מתוארת בספר כשהיא מלווה ותומכת בו מילדותו וממשיכה לתמוך בו גם לאחר השחרור מהכלא למרות שהיחסים בינים מורכבים .
היה מאד מעניין להבין את הדמויות והמניעים שלהם והקשר עם ירג אז והיום. האמת לקרוא על גרמנים כשהנאציזם ברקע והתמיכה בטרור היה לי קצת קשה לקבל . הסופר נותן הרגשה לקורא שהוא לא שופט את ירג אך יש לו מין גישה סלחנית אליו ואמפטית . למרות זאת אני חייבת לציין שהספר שונה מרתק זורם ומענין.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
מלאכי הלילה

מלאכי הלילה

ווינה דיי רנדל

הסיפור הוא בהשראת אירועים אמיתיים, על קונסול סין באוסטריה במלחמת העולם השניה אשר הנפיק אשרות כניסה לסין ליהודים רבים שנרדפו על ידי הנאצים. בכך הוא הציל אותם ממוות ודאי תוך כדי סיכון חייהם. הקונסול המשיך והפיק אשרות כניסה גם לאחר שמדינות רבות אחרות סגרו בפני היהודים קבלת אשרות. שהשגריר
הסיני ביקש ודרש להנפיק יותר אשרות ליהודים למרות התנגדות בסין. הסיפור מסופר על ידי שלוש דמויות עיקריות: גרייס אשתו האמריקאית של הקונסול, מפי הקונסול פאנג שאן ומפי לולה היהודיה. כל ראש פרק בספר הוא מזוהה על ידי אחת הדמויות האלו המספר מנקודת המבט שלו את האירועים העוברים עליה. דרך סיפורה של לולה ומשפחתה הקורא נחשף למעשיהם האכזריים של הנאצים ועל חייהם ומותם של יהודים רבים תחת השלטון הנאצי .
הקריאה בספר מאד זורמת נותנת תמונה אמיתית ומפרטת את האירועים הקשים ואת האכזריות הרבה של הנאצים(אזרחים וחיילים) ובמיוחד את אייכמן האיש הרע והאכזר מכולם. ישנם קטעים שהם קשים לקריאה.
טוב שעדיין נכתבים ספרים כאלו, כדי לא לשכוח את הרוע שהאדם מסוגל לעשות ובעיקר נגד היהודים. וגם טוב שמהדהדים את האנשים טובים לאורך ההיסטוריה שמסוגלים ללכת נגד הזרם ולהציל יהודים. קראתי שהקונסול זכה להכרה כאיש חסיד אומות עולם על ידי יד ושם, שמאד מגיע לו על ההקרבה והאנושיות שגילה בתקופה ההיא.
הספר כתוב בכישרון כתיבה רב על ידי ווינה רנדל וטוב שנכתב.
מומלץ לקרוא.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
היהודיה האחרונה של קפריסין

היהודיה האחרונה של קפריסין

רוחמה וייס

בספר ישנם שני סיפורים שונים.סיפור אחד דימיוני שרוחמה וייס המציאה על חייה כביכול של אישה פשוטה שנקראת שלום מקפריסין (בהתבסס על רקע היסטורי) שחיה במאה הראשונה לספירה בתקופת מרד התפוצות נגד רומא אשר התרחשו במצרים ובקפריסין. הסיפור השני הוא סיפור חייה הפרטיים של הסופרת רוחמה וייס. היא מספרת בפתיחות על ילדיה, חייה המקצועיים ובעיקר על החוויה הטראומטית בילדותה. זו חוויה שמשפיעה עליה עד היום ובכל יום והיא ההתעללות המינית והנפשית שהעביר אותה אביה במשך תקופה ארוכה.
הסיפור של שלום היהודיה מקפריסין הוא מאד שולי ולא מפותח מספיק.איני מבינה גם איך הוא קשור לסיפור חייה של הסופרת שולבו שניהם בספר אחד. היא מכנה את קפריסין שאליה היא מגיעה לעיתים קרובות בגלל הסיפור שהיא כותבת על היהודיה שלום ,כמחוז החופש.
אני מבינה שרוחמה וייס רצתה בספר לזעוק את הכאב שהצטבר בנפשה. כי הכאב שלה מופיע ומתואר מספר רב פעמים בספר. הכאב התעורר שוב כתוצאה מכך שבנה גויס לצבא וכל חרדותיה צפו ועלו.
האמת כואב לי הלב עליה שהיא לא מצליחה להשתחרר למרות כל הדברים שניסת בעבר.קטונתי מלתת עצות, אך לדעתי היא חייבת להניח לזה. אביה כבר נפטר וההתחבטויות לא פותרות ולא מרפאות את נפשה.
בספר היא מתארת את הבריחה שלה להתבודדיות ולקבל שקט נפשי אצל הנזירות במנזר בבית גמאל ליד בית שמש ובפרובאנס.אך גם ההתבודדויות ושמיעת התפילה השמימית של הנזירות היא בריחה זמנית וקצרה ולא פותרת ומעלימה את הזכרונות הרעים. לסיכום, חייהן של שתי נשים (הסופרת ושלום הקפריסאית) מתארות כאב אישי אך שונה מאד ועוברות מסע חיים מטלטל ומיוסר אך אולי הוא בא לתאר את הכאב והסבל והמצוקות של נשים לאורך השנים?

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
שחור כעורב

שחור כעורב

אן קליבס

הספר עוקב אחר המפקח ג’ימי פרז ואחר פתרון התעלומה של רצח ילדה ונערה באי הפסטורלי הזה ,בעזרת רוי טיילור מפקח משטרה שהגיע מסקוטלנד.
אמנם האי מרוחק, בקצה העולם, אך לדעתי הסופרת רצתה להראות שגם במקומות נידחים “בני אדם הם בני אדם, בלי קשר למקום שהם גרים בו”.
בכל ישוב של אנשים יש אהבות, קנאה,פחד וסודות .יש באי אוסף של אנשים בעלי אופי שונה עד מוזר.
הסופרת הביאה לנו טעימה על החיים באי שטלנד, על אפשרויות החיים,מזג האויר המיוחד, על אפשרויות הפרנסה, חינוך והחגים המיוחדים שלהם. במקום הקטן הזה כולם מכירים את כולם.
דמותו של בלש המשטרה פרז, היא די אנמית לטעמי. הבנתי שעשו סדרה בריטית בעקבות סדרת הספרים של אן קליבס שבקראת שטלנד, שבה הבלש הוא הדמות הראשית. מקווה שבסדרה הוא יותר כריזמטי.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
משחקו של המלאך

משחקו של המלאך

קרלוס רואיס סאפון

הסופר הספרדי שכתב את הספר המצוין "צלה של הרוח", כתב את הספר “משחקו של המלאך", שחלקו פנטזיות כישוף ובדיה.
הסיפור מתרחש בברצלונה של תחילת המאה ה-20. הדמות הראשית היא דויד מרטין האיש המיוסר שאנחנו עוקבים אחריו מילדותו העניה שחי עם אביו לאחר שאמו עזבה.הוא גדל ללא אמא ברקע. הסיפור מתרכז על אהבתו הגדולה לכתיבה ולספר. הן כקורא ובעיקר של סופר מוכשר הממציא סיפורים לאנשים הצמאים לסיפורים. הוא מוקף באנשי ספר כמו בעל חנות הספרים סמפרה שאיתו הוא מסתדר ומעריך, וכמו וידאל האיש העשיר שתומך בו כלכלית שמנסה כוחו בכתיבה ללא הצלחה עד שמרטין עוזר לו ללא ידיעתו בכתיבת ספר מצליח. ישנו גם האיש המסתורי אנדראס קורלי העור איש מסתורי, שמעודד אותו ומכריח אותו לכתוב לו ספר מיוחד תמורת סכום כסף גדול. בספר מופיעות שתי נשים שאוהבות אותו אך הוא אינו משיב להן אהבה כי מעולם לא חווה אהבה מהוריו. היצירה הזו של קרלוס רואיס סאפון גדושה באהבת הספר והכתיבה בכל צורותיה.
ספר מהנה אך לא התחברו לי הקטעים הבדיוניים והפנטזיות שהיו לאורך הספר די הזוי.
לאורך כל קריאת הספר חשבתי לעצמי הלוואי והייתי עכשיו עושה סיור בברצלונה בעקבות המקומות המוזכרים בספר שמרטין היה בהם ותיאר אותם.
לדעתי הספר פחות מעניין מהספר צלה של הרוח.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת

ביקורות נוספות על "הבחורה על הרכבת"

הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

אתחיל בכך שמדובר בספר די עתיק (כמעט עשור). מתח. טוב בהחלט. שפגשתי בו במקרה בספריית הרכבת וכמה טוב שכך.

האם אתם באמת מכירים את האנשים הכי קרובים אליכם? ואת האחריםהפחות קרובים, שאתם מכירים, אתם באמת מכירים? והאם אתם מכירים ממש, ממש, את עצמכם?
על אלה בתוספת סיפור מתח ופתרון תעלומת היעלמות אישה ורצח - הסיפור הזה.

שלוש נשים (לא מאוד חביבות): רייצ'ל, מייגן, אנה - כל אחת שרוטה לכיוונים שלה השריטות רבות ועמוקות. ועוד אחת קאתי - שרוטה וכן חביבה, חביבותה הקיצונית שורטת אותה.
שלושה גברים: טום, סקוט, כאמל - הם טיפוסים, אמממ, די כנ"ל = אחד חכם (לא, לא ממש), רשע (ואללה, כן), תם ושאינו יודע לשאול בערבוביה - בשלישי.

נישואים, גירושים, בגידות, הזיות, שגרה, לא שגרה, ישוב קטן - קהילה. אישה אחת שנעלמת. אישה אחרת שחובבת רכבות (מה חובבת? מכורה).

סיפור אנרגטי, רוכב במהירות רכבת, מחשב מחשבות, שווה בהחלט.
הסיפור מסופר מנקודת מבטן של הנשים.

חיסרון: מבנה הסיפור. מבנה הפרקים: בכותרת של כל פרק, מצוין מנקודת חווייתה של מי משלוש הנשים: רייצ'ל, מייגן או אנה, מסופר הפרק וכן התאריך בו חוותה האישה הנידונה את השעות הנידונות. למשל: רייצ'ל - 13 באוגוסט 2012 - בוקר. והפרק הבא: מייגן - 15 במארס 2012 - ערב. וכן הלאה וכן הלאה... הקורא צריך להתרכז מאוד בתאריכים ובמעברי הזמנים קדימה אחורה, אחורה קדימה, שכן אחרת - ה-קטע מתאדה ונשאר בלאגן.

אם טרם הייתם לצד הבחורה על הרכבת (מעניין אם בעשר השנים האחרונות היא ממשיכה במנהגה לנסוע בכל בוקר הלוך מהפרוור בו היא מתגוררת ללונדון וחזרה בערב. כל יום, כל יום כולל סופ"שים וחגים), ואתם בעניין של ספרי מתח - תקראו, מומלץ ממש.

מתוכנן לחזור כבר הערב לספריית תחנת השלום, אלא אם נלסון קופיפי החמוד ישכח להניחו שם. למעוניינים :)

לפני שנה•
★★★★★
•מיקה
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

אם אתה רוצה להיגמל ממשהו - נניח אלכוהול - הכי חשוב שתהיה עסוק במשהו שבאמת מעניין אותך
האנשים שלכאורה אמורים להיות הקרובים אלינו ביותר הם הזרים לנו ביותר
דעתך על עצמך היא הקובעת. אם תחשוב שאתה עלוב שאינו שווה יריקה - זה מה שתהיה עבור כל העולם

אלה התובנות שליקטתי מהספר. הן אינן חדשות, אתם אומרים? צודקים. הן בנאליות כמו שאר הסיפור המופרך הזה.

בחורה נוסעת יום יום ברכבת הבוקר. היא מאד אומללה. בעלה - אהבת חייה - התגרש ממנה, נשא לאשה את זו שהוא בגד בה איתה וגם הוליד איתה תינוקת. אביה האהוב נפטר עוד קודם, אמה מרוחקת ולא מתעניינת בה מספיק, יש לה חברה אחת שעושה בשבילה הרבה אבל היא לא נחשבת בעיניה "חברה טובה". היא סתם מכרה מזמן הלימודים. נכון שברור (ומוצדק) שהבחורה על הרכבת שותה עד שכחה כדי להתמודד עם חייה האומללים? נכון שברור שהיא מרגישה חסרת ערך וכישלון? נכון שכל מי שפוגש אותה רואה שתיינית עלובה וכך גם יתייחסו לתלונותיה ולעדותה? נכון.

יש סוג של ספרות שמנסה לתפוס מרובה. אלה ספרים שיש בהם תעלומה ומתח, בדרך כלל יש גווייה או שתיים ויש ניסיון מצד הסופרת (הרבה מהם סופרות) לנתח תהליכים פסיכולוגיים של הגיבורים, בנוסף על פתרון תעלומת המתח. ואו שהניתוח - בדרך כלל זה הניתוח - נדפק, או שתעלומת המתח לא מותחת ולא אפשרית או שני הדברים יחד. מעט מדי ספרים מהז'אנר הזה שקראתי הצליחו לטפל היטב בשני הנושאים (אחד שזכור לי היה "חצר עצי התפוח") הספר הזה אינו חורג מספרי הז'אנר. התעלומה לא מותחת באמת והניתוח הפסיכולוגי - אוי...

אפשר לקרוא אותו - הוא לא משעמם. (עגום שמה שמצאתי בזכותו מתחיל ב"לא"...) אבל אם זה לא יום חמסין לוהט, שמטגן לכם ת'מוח יש להניח שהניסיון לעשות התאמות בין ההגיון שלך להיגיון של הסופרת יעייף אותכם. זה בכל אופן מה שהוא עשה לי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

רוב רובו של הספר עובר על גיבורת העלילה שלנו ברכבת, שם היא מרשה לעצמה לצלול לבתים של אנשים אחרים. לאהבות של זוגות אחרים. שם היא יכולה לדמיין חיים שלמים ומלאים כמו בחלומות שלנו כשאנחנו עפים ,מאוהבים, מתרגשים, בוכים, נופלים...בכל הערים שביקרתי או גרתי בעולם הייתה רכבת כזו. רכבת שפולשת לחלונות ,גדרות גינות וגגות .לפעמים כשהרכבת האטה יכולתי אפילו לראות גם אנשים כמו בסרט יושבים ליד שולחן אוכל ומדברים או זוגות חבוקים. האור ברכבת מתעתע. לעיתים בגלל השמש , ולעיתים הקור והחושך הכפוי שמתחת לאדמה ביחד עם רעידות ורעש עושה לך עור ברווז עד שהרכבת יוצאת שוב כמו נשימה מבטן האדמה. ורייצ'ל, כן ,היא נפלה חזק כשהחליטה לערבב בין מציאות לדמיון. זה קרה בעיקר כששתתה המון. מכירים את ההרגשה כשהתודעה מתלכלכת ומתעמעמת בעקבות אלכוהול. ראיתי כאלה ברכבת כשבקבוק האלכוהול עטוף בשקית חומה והם "פה ולא פה" כשממש רואים את המחשבות שלהם נודדות ,מפוזרות ולא ממוקדות בשום דבר. כן רייצ'יל הייתה אלכוהוליסטית ,והאדם הקרוב לה ביותר אולי רצה לתת לה הרגשה של עמעום וחוסר יציבות. של עיוורון ובלבול מה שחור ומה לבן. ובמי תבטח אם לא באדם הקרוב לך בעולם. כשגירשו את ריצ'יל בבעיטה מחיי הנישואין שלה היא שתתה כל כך הרבה שכבר לא הבדילה בין הסיפור בו היא מספרת לעצמה לבין התמונות שהיא רואה דרך הרכבת. הבעיה הייתה אצל רייצ'ל שהיא לא האמינה בעצמה ונטתה לאבד את הזיכרון לעיתים קרובות. וכשהנפש רוצה לשכוח ולהדחיק אי אפשר פשוט לומר לה לצאת החוצה .ועד שהגיבורה שלנו חיברה אחד ועוד אחד היא נפלה ,ונחבלה ופגשה את האיש אדום השיער ברכבת, וזכרה שמלה כחולה על הספסל ומחבט ,ובכי, וריצה בהולה....אך לקראת סוף הספר הפרטים מתגבשים לתמונה בהירה אחת. היה רצח, היה טירוף, היה בכי ומשולש אהבה ,ובגידות וכמה נפשות מעורערות . בעיקר ספר מתח נחמד מאוד.

כשסיימתי את הספר נאנחתי בהנאה וחשבתי לעצמי שהספר המותח של פולה הוקינס בהחלט סיפק כמה ערבי חורף נחמדים מתחת לשמיכה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חני
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

ספר מתח טוב צריך להיות כמו סורבה. מעדן עדין וקריר בין המנות הכבדות בארוחה, כזה שמרענן את החיך ומאפשר לו לנוח בין הטעמים המורכבים והתובעניים יותר. ספר המתח הזה של פולה הוקינס הוא בדיוק כזה. מעדן מרענן בין ספרים איכותיים אך כבדים שקראתי לאחרונה.לקחתי אותו איתי לחופשה באיטליה החמה והמיוזעת והוא התאים לי מאוד למזג האוויר ולא העיק יותר מדי בדרישות למחשבה ו/או מעורבות רגשית' בדיוק כמו סרט אקשן טוב, משהו בסגנון עדות "משימה בלתי אפשרית מס' 85/2א".

אז אחרי ההקדמה הארוכה והמפורטת משהו הזאת הגיע הזמן להגיע לעיקר. והעיקר הוא רייצ'ל, בחורה אלכוהוליסטית ומובטלת שמקדישה את השנתיים האחרונות בחייה לאבל על נישואיה הכושלים ובניסיונות נואשים ואף פתטיים ליצור קשר עם האקס שלה שכבר מזמן הקים משפחה חדשה. רייצ'ל האומללה חיה בביתה של חברה טובת לב ומעמידה פנים שהיא נוסעת מדי יום לעבודה בלונדון, ממנה כבר פוטרה מזמן. כמו שקורה לא פעם לאנשים שנוסעים בקו קבוע באותה שעה, היא מתחילה לצפות בבתים שלאורך המסילה ולהמציא סיפורים על יושביהם. עד שיום אחד, המציאות והדימיון נפגשים ורייצ'ל מוצאת את עצמה מעורבת בחיי האנשים בהם צפתה.

הספר די סוחף ומעניין, למרות שקל למדי לגלות מי הוא הפושע, אפילו לבורים חסרי ניסיון כמוני. אהבתי בעיקר את טכניקת הסיפור המשלבת בין שלוש זוויות ראייה של שלוש הנשים גיבורות הסיפור, שלושתן דמויות פגומות ומלאות חסרונות, אך יחד עם זאת מרתקות ומעוררות הזדהות. שלושתן גם מספרות בלתי מהימנות,כמו כולנו, אך במיוחד רייצ'ל שסובלת מבלק אאוטס וחורים בזיכרון עקב שיכרות (אין ספק שנושא הזיכרון וחוסר מהימנותו הוא מאוד פופולרי לאחרונה בתרבות העכשווית, מעניין למה). בסך הכול הספר עושה את העבודה ואין כמוהו מתאים לטיסה או חופשה, ספר קיצי לעילא ולא סתם קוראים לקיץ "עונת המלפפונים" או באנגלית "The Silly Season".

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שין שין
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

ספר טוב,בתחילת הקריאה נראה היה שזה מתאר חיים של עוד עשרות אלפי בחורות החיות בשגרה משעממת של עבודה בית,בית עבודה וחולמות למצוא אהבה וריגושים שישאבו אותן למחוזות שלא הכירו. לאט לאט נשאבים לתוך תעלומה הנשזרת לתוך הסיפור עד לסוף המפתיע,מומלץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Eli.A
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

אחד התחביבים שהיה לי בעת נסיעות ארוכות באוטובוסים בין עירוניים היה כרוך בהתבוננות בערים שהאוטובוס חלף על פניהן. נהניתי להסתכל על הבתים בצידי הדרך, אל הגינות, אל החלונות, אל הרחובות הלא מוכרים, ולדמיין את החיים של האנשים שגרים במקומות האלה. מה הם עושים באופן כללי, מה הם עושים בדיוק ברגע הזה, איך עוברים עליהם החיים שלהם, מה יש להם בבית, מה השימוש שלהם במרפסת, ואיזה ממרח הם שמים בסנדוויץ' כשהם יוצאים לעבודה. ברור שהניחושים שלי הם די עלובים, מונחים יותר מאיזורי ההיכרות שלי ומגבולות הדימיון שלי מאשר מכל דבר אחר, אבל זה לא משנה. זה גם עזר להעביר הרבה זמני נסיעות משמימות ומשעממות בצורה טובה ומעניינת. ולמה אני כותבת בלשון עבר? זה בגלל שהיום התנועה שונה לחלוטין. אני נוהגת ברכבי הפרטי ועסוקה יותר ויותר בניסיונות לחמוק מיצורי הפרא המקומיים הממלאים את הכביש ושכנראה עסוקים בעצמם יותר בטלפון מבכביש עצמו. בנוסף גם הכבישים שינו את פניהם והדרכים הציבוריות עוברות היום הרחק מבתי המגורים או מאחורי חומות מסתירות או משתיקות רעשים. כך או כך, נסיעות זה לא מה שהיה פעם.

רייצ'ל נוסעת ברכבת, ומסתכלת על הבתים. בתחילה חשבתי שהיא כמוני, אבל מסתבר שלא ממש. היא מסתכלת על בתים מסוימים, ועל משפחה מסוימת, ולא מעיפה מבטים כלליים ומשועממים. היא עוקבת אחרי זוג שנראה לה חלומי ומאוהב. ואז הוא כבר לא נראה מאוהב כל כך, ואחר כך מתברר שגם לא חלומי. האישה, שרייצ'ל קראה לה ג'ס אבל בעצם קוראים לה מייגן, נעלמה. ורייצ'ל הופכת להיות בלש מטעם עצמה, ומנסה לעזור ולמצוא אותה. אף אחד לא ממש מקשיב לה, אבל זה לא מפתיע. כי רייצ'ל היא לא ממש בלשית, היא בעלת מוניטין אלכוהוליסטי, ויש לה נטייה לאבד זיכרון. עוד יותר מסובך, משום שמייגן גרה בסמוך למקום שבו גר הגרוש של רייצ'ל, ורייצ'ל נוטה להטריד אותו ואת אשתו החדשה אנה.

ובכן, זהו סיפורה של משימה חסרת תוחלת לחלוטין. היא מסופרת מפי שלוש הנשים - רייצ'ל, מייגן ואנה. אבל הקולות שלהן כל כך דומים, שמזל שהכותבת טרחה לכתוב בגדול בראש כל פרק מי הדוברת, כדי שלא נתבלבל. כתבתי בעבר ואכתוב שוב - קשה לכתוב בגוף ראשון. עוד יותר קשה לכתוב במקביל בגוף ראשון של כמה אנשים. רוב האנשים לא עושים את זה טוב, ופולה הוקינס לא יוצאת מן הכלל הזה. המשותף לדמויות הוא שהן לא מהימנות בעליל. נורא קשה לקרוא סיפור כשכל הזמן צריך לעמוד על המשמר ולשאול את עצמך מה נכון ומה שגוי. אולי זו בחירה ספרותית נכונה בהינתן נושא הספר, אבל זה הופך אותו למתיש ומורכב לקריאה, הרבה יותר מכפי יכולת הז'אנר.

לפני 9 שנים•נצחיה
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

אני אוהב רכבות. בלי כל הקונוטציות. בתקופה שחייתי בחו"ל הייתי נוסע לעבודה ברכבת במשך קרוב לשעה. זה היה זמן מצויין לנמנום אבל בעיקר לקרוא ספרים. רכבות לעומת אוטובוסים או מוניות ( ולמעט רכבות תחתיות בשעות העומס ) אינן מטלטלות הרבה וברוב המקומות נוחות יותר ולכן גם היום במקומות בהם ניתנת לי הבחירה בין נסיעה ברכבת למונית אני בדרך כלל אבחר ברכבת. ברכבת אפשר לקרוא.
את רייצל הגיבורה של הספר הזה פוגשים לראשונה על רכבת הבוקר בדרך ללונדון. היא הבחורה על הרכבת נאמנה לשם של הספר ולעטיפה. העטיפה עם המשפט המעצבן שגרם לי לגלות מי הפושע בהפוך על הפוך אבל לא נחזור לזה בהמשך.
ריצל שותה. בהתחלה אנחנו פוגשים אותה רק ברכבת נוסעת וחוזרת ממה שאנחנו משערים הוא מקום עבודתה. היא אומללה והיא חופרת בפצעים הפיזיים והנפשיים שלה לאט וביסודיות. כנראה שלא הייתי יושב לידה לקרוא.
היא מתחילה לצפות אחרי זוג שאת ביתם היא רואה מהרכבת . היא ממציאה להם שמות וחיים. חיים שהיא משערת שהם יותר טובים משלה.
זוהי אנגליה במלוא אפרוריותה ועליבותה. החלום על בית בפרוורים והשקר שעומד מאחוריו. אהבתי שהסיפור נפתח לאט וכל פעם נוסף מידע ועוד פינה מוארת. אהבתי שלמרות שזה ספר מתח הפשע נחשד בו רק אחרי שליש ספר והוא שומר על קצת ומתח גם ללא גופות מדממות בכל צעד.
אהבתי שהדמות הראשית היא הכי אנטי גיבור שמעוררת בחילה שלאט לאט הופכת לחמלה ולפעמים אהדה. הסיפור מסופר מנקודת מבטן של שלוש נשים . שלושתן מדברות בגוף ראשון. לטעמי הוא היה יותר טוב עם הסופרת היתה שומרת על הקול של רייצל ודרכה מגלה את הדברים שניסתה להשלים דרך הדמויות האחרות.
זה ספר מתח וככזה יש בו את המופרכויות הרגילות שקיימות בסוגה הזו בעיקום דרכי הפסיכולוגיה והרפואה ואני קיבלתי את זה באהבה ובהבנה.
הסיום שלו הוא קלאסיקה של סיום של ספרי\ סרטי מתח ובמובן הזה מעט מושך את המתח מדי אבל עדיין טוב.
ספר מתח טוב קצבי ונהדר לקריאה ברכבת. מומלץ מאוד.

הסרט יוצא עוד מעט. אזהרה הטריילר חושף יותר מדי פרטים
https://www.youtube.com/watch?v=KkoEE1i0CX8

לפני 10 שנים•
★★★★★
•cujo
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

נתתי כוכב אחד בלבד - בגלל גודל האכזבה. "רב מכר עולמי" ועוד תארים וכתרים שקשרו לספר, אך מסתבר - ללא הצדקה.

התסכול מתחיל מיד בפתיחה, כשמתברר לך שהסופרת החליטה לשגע את הקורא ולגרום לו ממש סחרחורת - עד כדי איבוד חווית הקריאה לגמרי. לא רק שהסופרת הולכת קדימה ואחורה בזמנים, אלא גם משלבת, לסירוגין, כמה דמויות, הגיבורות, שכל אחת מספרת את סיפורה מנקודת מבטה, וכך, גם כשאתה סוף סוף מתחיל להבין או להזדהות עם הדמות - הסופרת קופצת לגיבורה אחרת. אתה יוצא מבולבל ומתוסכל לגמרי. אי לכך, החלטתי להתחכם למרשעת - לקחתי דף נייר ורשמתי לי את כל פרקי הספר עם שמות המספרות ותאריכיהם (הנחמה היחידה היא שלכל פרק מצורף תאריך התרחשותו). ואז, התחלתי לקרוא לפי סדר הזמנים. וככה, גם אם כל פעם גיבורה אחרת מספרת את סיפורה, לפחות יש רצף זמנים ואירועים הגיוני.

נקודה חלשה נוספת - חוסר אמינות בפרטים די משמעותיים: ראשית, אני מוחה בשמן של כל הנשים בעולם, על כך שהסופרת מציגה את כל גיבורות הספר כטיפשות, פתיות וחסרות אונים (למעט הסיום). אז כמובן שיש נשים כאלה במציאות, וגם גברים, אך רוב הנשים בכל זאת מפעילות את הראש. סופרת שוביניסטית.
חוסר אמינות יש גם, למשל, כשאחת מהגיבורות, שנמצאת תחת השפעת אלכוהול תמידית, "שוכחת" חוויה מאוד משמעותית ורק "במקרה" (ללא כל סיבה אמיתית) - היא נזכרת בכך. כמה חבל שאין יורשים לאלפרד היצ'קוק. היה ונשאר במאי ואמן סרטי המתח המוכשר ביותר. ההשוואה של ספר זה ל"חלון אחורי" היא ממש בגדר חילול הקודש.

לא אגלה כמובן את הסוף, אבל אל תצפו לסוף גאוני...

אז למה הספר כל כך מצליח? רק אלוהים יודע. אולי הטריק העלוב הזה, של ערבוב דמויות וזמנים עושה את זה למישהו - אבל אני מעדיף תענוגות אחרים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•שונא ספוילרים
הבחורה על הרכבת

הבחורה על הרכבת

פולה הוקינס

מכירים את זה כשאתם תוך כדי נהיגה נכנסים לרחוב צר כשלפניכם משתרך טור ארוך של מכוניות? כזה כמו נגיד כמו ביום איסוף הגיזום מהרחוב. שזה לא ממש נסיעה , זו נסיעה מקרטעת כזאת. מתקדמים קצת , ברקס. עוד טיפה , ושוב ברקס. וכל זה תוך כדי מלמול " למה לעזאזל לא נסעתי מהדרך השניה"? (על משקל למה בכלל לקחתי את הספר הזה).

אה! אבל אז כל הגזם נאסף , המשאית נותנת גז , ונעלמת אי שם במורד הרחוב , וכל הנהגים בטור המכוניות נושמים לרווחה , וכולם נכנסים לנסיעה רצופה וחלקה.

אז ככה זה גם הספר הזה. ההתחלה שלו מקרטעת ומנדנדת , שלא לומר משעממת. פתאום הספר תופס תאוצה , ונקרא עד תומו ברצף.

אז אם אני ממליצה? השיעמום של ההתחלה לא שווה את ההמשך שאומנם הוא כבר יותר זורם, כי העלילה לא כזאת וואו. אלא אם אתם נוסעים ברכבת ישראל , ונתקעתם עליה ביום רע של שיבושי עבודה, וזה הספר היחיד שיש ברשותכם.

לפני 10 שנים•dina
דירוג
4.0
לפני 9 שנים

“ספר מתח טוב. קצת נמרח לפעמים אבל הוא מפצה על זה כי הוא משאיר אותך סקרן כל הזמן. לא הייתי מנחש אף פע”