****
אלנטריס היא עיר מופלאה שיושביה ניחנו בכוחות עליונים, כוחות פלא שבהינף-יד היו עשויים להפוך אבנים למזון וחולים לבריאים. העיר היתה זוהרת למרחוק ויושביה הכמעט-אלים היו מושאים לקנאתם של כל שאר בני התמותה, עד שלפתע, בלילה אחד, הזוהר הועם, הברכה היתה לקללה ומה שהעניק לאלנטראים את כוחם הפך אותם לתתי-אדם עלובים, מלוכלכים ודחויים, ספק מתים ספק חיים. העיר נחתמה ונסגרה, ושאר העולם, זנוח לפתע מתהילת האלים, הדחיק את אלנטריס ממחשבתו וחזר ושקע בקיום רגיל, יומיומי, ללא קסם, קדושה ושאר רוח, שגם אמונותיו חדלו להיות חד-משמעיות ושבו לעמוד בסימן שאלה, עירומות ותיאורטיות. הדתות האחרות שהיו עד כה חסויות בצלה של אלנטריס, נכנסות כצפוי אל הוואקום שנוצר ונאבקות על הגמוניה בשאר העולם.
ספר הביכורים של ברנדון סנדרסון מכיל בתוכו את כל מה שהופך את סנדרסון לסופר מעולה כל כך, ובכל זאת הספר מרגיש פרום בקצוות, פטפטני, ארכני, כמעט מרושל בבניית העלילה ובעריכת הסיפור, כשאלה הלכו לאיבוד בעמוד אחר עמוד של פוליטיקת-חצר ופילוסופיה תיאולוגית, עד כדי כך שהיה לי ממש קשה לסחוב את החלק הראשון של הספר, וב"החלק הראשון" אני מתכוון לחמש מאות מתוך שש מאות העמודים שלו. המשכתי עד הסוף רק בגלל שמדי פעם היו בו כיסים של עניין שנתנו לי אנרגיה להמשיך הלאה, ובעיקר משום שזה ברנדון סנדרסון, שלקח אותי בספריו האחרים למסעות דמיוניים בעוצמה שהיתה, נדמה לי, רק כשהייתי קורא בנשימה עצורה ספרי הרפתקאות בילדותי.
פנטזיה טובה (אם תסלחו לי - אבל יש כזאת) היא לא טובה סתם כסיפור כשלעצמו. היא צריכה להוות אלגוריה מהימנה מספיק כדי שנזהה גם את עצמנו בתוכה, לא משנה עד כמה הסיפור שלנו שונה ויומיומי. אם לא יהיו בה בצע ונקמנות, אהבה ונאמנות, גורל ובחירה - לא יהיה בה מספיק כוח עילוי כדי להתרומם מעל הסנטימטרים הראשונים של משהו ששווה לקרוא. ב"אלנטריס" יש שפע של רעיונות מעניינים מאוד, אבל הם נשארו שם, חפורים ומציקים, במעט מדי סיפור שיחזיק אותם, כמו ספרות פנטזיה אקדמית, שבה המסרים חשובים יותר מהעלילה. תכל'ס, תיאורטית הם יכולים להיות כאלה (יותר חזקים מהסיפור), אבל אסור להם להרגיש ככה. אז כן, יש כאן עולם חדש ומעניין, דמויות לא רעות וקסם חביב, אבל המסתורין היה צולע ואיטי, כך שאפילו הכוכב השלישי שנתתי לו הגיע כאן די בלחץ, כי בעיניי זה ספר "בסדר" על גבול ה"לא משהו", והראייה העיקרית לכך היא שלקח לי משהו כמו חודש לקרוא אותו, בזמן שאת שלושת ספרי הערפילאים יחד סיימתי בפחות משבוע.
נו. העיקר שבסוף הוא למד איך עושים את זה נכון.
****


















