על מגדה סבו לא שמעתי לפני כן, וסיפור על יחסים בין מנהלת משק בית קשישה לבין המעסיקה שלה שהיא גם המספרת, לא נשמע מי יודע מה מרתק. אבל טעות. זו לא סתם עוזרת בית קשישה, זו אמרנץ. והיא "טיפוס". היא גם פועלת הנקיון של כל השכונה. היא בעצם מנהלת את השכונה וגם את בעלת הבית שלה. יש לה סודות לאמרנץ והם נחשפים כבדרך אגב לאורך הסיפור. חייה לא היו קלים, חלקם גם חריגים והם הפכו אותה למה שהיא. יש לה גם דירה שאיש אינו מורשה להכנס אליה. חוץ מפעם אחת. ובתוך הדירה יש עוד דלת, שאליה יכנסו רק לאחר מותה. חוץ מהמספרת שהיא גם סופרת נוכחים גם בעלה של המספרת, כלב מאומץ שמבין את אמרנץ באופן אינטואיטיבי, קצין משטרה, אחיין ושכנים. אף אחד לא מסוגל לעמוד בקצב של אמרנץ או לעמוד בפניה בכלל. האם היא משוגעת או קדושה? רודנית או אוהבת? בשכונה נוצר סביבה קונצנזוס. לסיכום, סיפור שעלילתו נסובה על דמות יוצאת דופן. מי שזה מדבר אליו/ה ימצא עניין רב בספר. רותקתי והשתכנעתי לנסות עוד אחד של מגדה סבו.

סיפור חייה של עוזרת בית פשוטה, פעילה ללא הפסקה, מורדת במוסכמות, בדת ומלאת סודות.
עוזרת הבית אמנם אשה פשוטה אך דמותה מורכבת ומעניינת.
אמרץ, עוזרת הבית, באה לעבוד אצל הסופרת, שלימים תספר את סיפורה.
במהלך הספר נחשפים אט, אט סודות שונים הקשורים לחייה המוקדמים של אמרנץ.
לאחר מכן נחשפים סודות נוספים הקשורים לתקופת מלחמת העולם והשנים שלאחר המלחמה בהונגריה.
הקשר המורכב והמוזר בין הסופרת ובין האישה הפשוטה, החזקה, הלא משכילה אך חכמה וחדה כתער.
הקשר נבנה כאילו בין בת לאם, אם חכמה אך לא מתפשרת, בת משכילה, אשת העולם הגדול.
אמרנץ תגלה בפני הסופרת סודות שאף אחד לפניה לא שמע.
ספר מצויין, על מערכת יחסים בין שתי נשים שמגיעות מעולמות שונים, שכל אחת בעולמה מתמודדת עם דחיה ואכזבה ועל הקשר המתפתח בינינן.

כשהתחלתי לקרוא את הספר הוא שיעמם אותי מאוד. הכימיה המעט סדיסטית והלא ברורה בין הכותבת לבין אמרנץ לא הייתה לי ברורה. רק מאמצע הספר התחלתי להבין את מהות הקשר בין השתיים ואת התלות שפיתחו אחת כלפי השנייה. רק היום, כשלושה שבועות לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, אני יכולה לומר בפה מלא שמדובר בספר מעורר השראה שילווה אותי עוד שנים רבות.
זהו הספר הראשון של מגדה סאבו שאני קוראת ובימים אדאג להוסיף לספרייתי יצירות נוספות פרי עטה.

מומלץ בהחלט!

זהו סיפור על יחסים שנוצרים בין הסופרת למנהלת משק הבית אותה היא שוכרת.
אמרנץ - סוכנת הבית, היא אישה מאד מבוגרת ומאוד מאוד מיוחדת. קשה ונוקשה, היפר אקטיבית ובעלת דעות נחרצות בכל נושא ובעיקר מאוד חרדה לפרטיותה. היא גרה בסמוך לסופרת ודלת ביתה מעולם לא נפתחת בפני אף אדם.

מיותר לציין ואפשר להבין שמאחורי הדלת נמצאים חפצים מפתיעים וסודות רבים ואפלים.
אך יחד עם הנוקשות והסודות אמרנץ מעורבת בחיי הקהילה או השכונה כולה. היא עוזרת לכולם וברחבה שלפני דלתה הכל קורה. שם שומעים את כל הרכילויות וכל ההתפתחויות באיזור כולו.

למעשה סוכנת הבית, זו שמזלזלת בחוקים ובעיקר במנהגי הכמורה של הקהילה, זו שבועטת בכל מוסכמה אפשרית, היא זו שמהווה את "הנוצרייה הטובה מכולם" כי היא עושה הכל מתוך כוונה ועל פי דרכה ולא את מה שמצפים ממנה.

מארג היחסים שנוצר בין הסופרת ודמויות שונות בקהילה כולל בעלה של הסופרת ואפילו הכלב שלה לבין אמרנץ מגלם בתוכו את קיומנו אנו, כלומר - אמרנץ מבטאת לדעתי את הנורמליות, החום האנושי והמוכר, את הידוע והיציב שבחיים. היא תמיד שם עם המטאטא, מפנה ערימות של שלג או ממרקת משהו של מישהו ובעצם היא תמונת הרקע של כל הסביבה. ובכך נוצרים לרבים יחסי תלות עם אמרנץ.

האם הדלת תיפתח?? ואם כן למי? ובאילו נסיבות??

ספר מופלא על רוח האדם, על האינדבידואליות הנהדרת, ועל חום אנושי שאינו תלוי בדבר אלא באהבה וקשר.

הדלת – מגדה סאבו

הספר בתחילתו נראה מאוד מבטיח - מתקבלת לעבודת ניקיון אשה מבוגרת בשם אמרנץ האנו מבינים שמדובר באשה מיוחדת "שאין סכום כסף בעולם שעבורו תהיה מוכנה לקבל את העבודה" אך בהמשך כבר בעמוד 14 הבנו שלסופרת בעלת הבית כדבריה "בביתי שלי אין לי שם" אני הייתי לא סופרת ולא "גברתי" ללא שום כינוי או שם וזאת להזכיר שמדובר בעוזרת בית.
כבר בעמוד 14 לאחר שאמרנץ עובדת זה יותר משנה ובעלת הבית צריכה לקבל חבילה תגובתה של העוזרת אמרנץ לבקשה הפשוטה היא מוזרה ובשום פנים לא מתקבלת על הדעת היא טורקת את הדלת מאחוריה, צורחת, תגובת בעלת הבית ממש לא טבעית
היא עומדת מבויישת (כדבריה עמוד 15) מסמיקה עד שורשי שערותיה, לשמע הצרחות … היא חוזרת הביתה ותוהה "מה עשיתי שלא כשורה" , מדוע נדחיתי היא אומרת.
וכך הוא מהלך היחסים המוזרים בין עובד למעסיק לאורך כל הספר. מן זילזול לא ברור ולא מוצדק, גם מערכות היחסים של אמרנץ עם חברות אחרות ממש לא הגיוני . למרות שמסופר כי אמרנץ אהבה את בעלת הבית אני ממש לא חשתי בכך . כלומר לאורך כל הספר אמרנץ נראתה כאשה משונה – היא לא התגלתה כטובה במיוחד , לא חכמה במיוחד, לא אוהבת במיוחד בקיצור אישה מטורללת שמעשיה לא מובנים. לא ברור לי ואני לא מצליחה להבין בכלל למה יש לבעלת הבית יסורי מצפון שהזעיקה אמבולנס עם אנשי העזרה הראשונה שסוף סוף פתחו את הדלת הנעולה והוציאו משם את אמרנץ מביתה כאשר היא כולה מלאה בשתן וליכלוך, בקושי נושמת, מלאת תולעים וכל הבית מסריח ומלא צחנה וליכלוך !!!

ולכן אני חושבת כי אולי יש לקרוא את הספר "הדלת" בצורה אחרת ולהתייחס אליו
כדלת סמלית הנמצאת בתוך עמקי נשמתו של האדם. כלומר אולי הדלת הסגורה שאינה נפתחת מסמלת סודות כמוסית פנימיים החבויים בנפשו של כל אדם ולאיש זולתו אין רשות לפתוח ולהציץ בהם.
דלת סמלית זו יכולה להפתח אך ורק בעקבות חולי או חוסר אונים מוחלט כאשר אותו אדם הנמצא מאחוריו נחלש עד שאינו מסוגל עוד להגן על דלתו מפני עיניים זרות ואז הדלת נפרצת ונפתחת ולעינים הזרות מתגלה האמת בכל מערומיה. כל הסודות האפלים נחשפים והם מסומלים כתולעים מעלי סרחון, סודות מלוכלכים , המעלים צחנה נוראית ואין כל אפשרות לעמוד בפניהם אלא והפתרון הוא לכלותם בשריפה עד שלא ישאר מהם זכר.
ידוע פסיכולוגית שסודות שלא מדברים עליהם ולא פותחים אותם אלא מסתירים אותם עמוק בנפש ונועלים עליהם בריח ודלת הם מעלים צחנה וברבות הימים הסודות מתליעים ואוכלים את האדם עצמו. ואת כל סביבתו.
חיה הלר 0547568823

הספר נכתב ע"פ מידותיה הטרומיות של אמרנץ - אישה זקנה ומסוגרת, יגעת כפיים ונערצת. דמותה המורכבת, נחשפת אט-אט מתוך הסיפור. דמות הירואית, לעיתים כמעט ואל-אנושית בתכונותיה הפיזיות, ועדיין יותר ויותר אנושית במעלות הלב. המחול הזה של הקושי והרוך, המזעזע והשיגרתי, העבר המסוייט וההוה הלא ממש ברור, יוצר סיפור עוצמתי. הספר קריא, שפתו הפשוטה מציירת פרק בחייה של סופרת. פרק המתחיל בגמלוניות והיסוס ונגמר במסירות סוערת. אמרנץ הזרה בתחילתו של הסיפור הופכת למשפחה הקרובה ביותר לסופרת ומבחינתי - לחלק מהמיתולוגיה הפרטית שלי. נעמו לי עד מאוד שעות הקריאה בספר. נפלא.

הספר עצמו אפוף מסתורין וסודות, עוסק בעצמם דמות מרכזית "אמרנץ" סוכנת הבית החצרנית (מנקה חצרות הבתים של השכנים), וסביבה חגים דמויות המשנה, הסופרת ובעלה, ויולה הכלב, השוטר וחברותיה של אמרנץ (שוטו, אדל ופולט).

הסופרת בונה מתח סביב דמותה וחייה המסתוריים של סוכנת הבית, וחושפת בפני הקוראים את יחסיה המורכבים עם הסוכנת. למרות הקושי ביחסים אלו, היא ממשיכה להעסיק אותה ולא מוותרת על שירותיה.

אט אט נחשפים בפניה הקורא חייה האישיים וסודותיה של "אמרנץ", אשר מגלה אותם רק לסופרת, בשל אמונתה בה.
הספר חזק , מעורר רגשות חזקים, מחשבות, אצלי אנטגוניזם כלפי אותה סוכנת בית.

הספר חידד אצלי שני דברים:

הראשון- הספר הזכיר לי את המשפט "מה יגידו", מה יגידו השכנים, מה יגידו ההורים, החברים.
אחדד קצת..אדם במקצוע רב מעלה, "מה יגידו" נכון ללבוש, לדיור, לרכוש (רכב). השאלה לאן כל אחד לוקח את המשפט, האם חי לפיו או לא.

השני – סודות, ניתן לחלוק עם חברים. לא טוב לשמור בבטן. ואם הסוד מתגלה, לא סוף העולם. החיים ממשיכים.

הספר מומלץ.

ספר טוב. מערכת יחסים מורכבת בין הסופרת לסוכנת הבית.
כל הספר הוא סביב המערכת הזו ולכן חוזר על עצמו ועלול לשעמם ולהתיש לאלו שמצפים לאיזו התפתחות.
דמותה של אמרנץ מסובכת ומתוסבכת.
בתום הקריאה עדיין הרגשתי שלא מבינה את נפשותיהן של השתיים, והנסתר רב על הגלוי.
אהבתי שהסופרת מספרת את הסיפור תוך ביקורת עצמית ללא הנחות. אהבתי את דמותו של הקצין, שראה באמרנץ דברים שמעבר לחזות הזקנה והנוקשה, אך גם דמותו כשאר הדמויות עטות בערפל.

הספר מאוד מאכזב! התחלתי לקרוא אותו בצפייה גדולה בשל ההמלצות הרבות שקיבלתי, אבל כבר מהפרק השלישי התחלתי להתעייף. הסיפור חוזר על עצמו - אמרנץ היתה כאן עשתה כך, אמרנץ זועפת, שמחה, עצובה.... התעייפתי!
חיכיתי לסוף מסעיר כפי שהבטיחו הביקורות ואף כאן התאכזבתי.
מיותר בעיענ