לאחר הפוגה קצרה מהביקורת הקודמת , אני חוזר לאחת נוספת.
אני יליד ברה"מ , ואם להגדיר ולהעמיק ילדותי הקצרה שם נראית לי כחיזיון מתעתע.
חייתי בתקופה הקומוניסטית , הגענו לארץ ב סוף 1979. הייתי אז ילד המתקרב לגיל 5 , ועדיין למרות הכל אני זוכר מקרים באופן ברור ובוטה.
לא הייתי אומר שאנו כיהודים סבלנו מתוקף היותינו יהודים , אך המעצמה הרוסית שהייתה בלתי חדירה כלפי המערב הייתה בעצם משענת רצוצה וקצוצה.
עוני מחפיר , בתים מטים ליפול, זוהמה ולכלוך, אזורים שלמים שהממשל התעלם מהם לחלוטין , דרכים בכביש שהייתי מגדיר את חלקיה כגהנום לשמו , ותשתית נוראה המראה באופן ישיר שהאזרח הקטן היה לא יותר מאשר קליפה ריקה מתוכן.
לא הייתה תשתית ביוב , היו בעצם מחראות( בורות). עוד בתור ילד אני זוכר את הסרחון המחליא את הקרשים החורקים ואת הפחד התמידי שלי שמא אפול לתוך אחת המחראות ואטבע לי שם בלי שאף אחד יידע היכן אני.
גרתי שם במולדביה , היו שם קבוצות של צוענים מלוכלכים ללא כל תכלית לחייהם. מלבד קיבוץ נדבות וגניבה.
זכור לי שהיינו צריכים לשאוב מים בדליים. והקור בחורף אוי הקור.
נקודת האור הבודדה הייתה ה 1 למאי בו דמה האזור ליום חג עם בלונים אדומים , ואני שישבתי לי על כתפיו של אבי מבסוט מהחיים כאילו קיבלתי שק מלא של ממתקים.
לא הייתה כלל אידיליה אלא מעיין מחייה של אדם ומשפחתו לעצמו.
זכורים לי אפילו ימים בהם הוריי גידלו ירקות בחצר הבית ואני מושך לי בגזר עקשן שלא רצה לצאת מהאדמה.
תקופת הסטליניזם הייתה שואה בכל קנה מידה , עלייתו של סטלין , וגישת הממשל ליחיד הייתה הפקרות מוחלטת , הפרט לא היה שווה אפילו יריקה לרצפה. אני לא חושב שניתן כלל להבין את גודל המצוקה של האזרחים , קל וחומר שהשואה הפנימית באכזריותה הייתה בלתי נתפסת. ההסטוריונים לא יכולים כלל להתקרב לכמות הנרצחים , מזי רעב , כמות המתים בגלות וממחלות , יתכן שבמצבים רבים סטלין נחשב אף כצורר גרוע יותר מהיטלר כלפי בני עמו , ורק עצם המחשבה של להיות ילד או הורה לילדים בתקופה ההיא יכולה לגרום לי לדכאון קליני.
ההסטוריה כמו גם הספר מציין תקופה אפילה משחור , אשר מבתקת לך את הקרביים מבפנים ומאכילה עם הקרביים הללו שלך את האוכלוסייה הרעבה שחיה בעת ההיא. רק להבין שאוכלוסייה גדולה מוכנה הייתה לאכול את כל החיות ואף להפוך לקניבלית בלית ברירה גורמת לי לשאט נפש מצחינה מאין כמוה!!
זה ספר מרתק שדורך על יבלות מדממות , זה ספר שנוגע לרוע טהור , למורסה שמתנקזת ללא סוף , כואבת , מזוהמת , מצחינה ורקובה.
בדיוק כמו הממשל הנורא של אז.
אי אפשר שלא להזדהות , אי אפשר בחלקים בספר לעצור אלא רק לקרוא עוד ועוד ולהבין מה יעשה לב וראיסה
אנא קראו , ספר חובה !!!! מרגע שהתחלת לקרוא נדבקת בחיידק!!!!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
