“שלום לכולם חברים יקרים.
סיימתי את הספר לפני יומיים , האמת? יתכן והסופר הוא אבי הג"אנר , של פקדים כאלה ואחרים הסקנדינביים.
לכתוב שהספר הנו ספר מתח יהיה עוול גדול , הוא ממש , אבל ממש לא!!!
במעבר הדפים עוד קיוויתי שמשהו בספר יחל להתבשל , ונקבל לנו איזה מרק רותח , של מכות , חניקות וירי באוויר הערפילי והגשום.
ואולי יצוצו לנו גופות מתעלת ביוב מדכאת ומחליאה , או שמא תצוץ איזו זרוע כרותה שהתעללו בה עד בלי די.
ואני יושב ומקווה ומקווה , ומאמצעו גם אני הרמתי ידיים והפסקתי להאמין שחוץ מאיזו מכה קלילה אי שם משהו יתפתח לו בעלילה.
ואז בתומי חשבתי שאולי יהיה איזשהו מתח מיני בין מרטין לאי איזושהי חתיכה בארץ כזו או אחרת.
גיליתי שהסקנדינביים כנראה אוהבים לשתות יותר מאשר להפעיל איברים כאלו או אחרים. קרים כקרח והדבר היחיד שמחממם הוא המשקה האלכוהולי.
מה למדתי מהספר?
שהם חיים במקום אפלולי ומדכא בחורף , הם מצונפים בבתי קפה , בבתים , ובפאבים ושותים להנאתם בכדי לחמם את גופם הרופס.
למדתי מהספר שהשמות שלהם שוברים לי את השיניים , מקומות המגורים , הרחובות , ושמותיהם קשים לי בטירוף , ולעולם לא אוכל לזכור אותם מספר דקות לאחר מכן.
למדתי שבכל רגע שמזג האוויר מתחמם לו , כולם רצים להם החוצה בהפסקות ומשילים את בגדיהם בכדי לצרוב את גופם הלבנבן.
למדתי שהעם הצ"כי , אוכל מאכלים עם שמות מופרעים לא פחות , והם שיאני השתייה של בירה באשר הם.
למדתי מהספר שנורא משתלם היה אז לרכוש סמים מטורקיה ולהפיצו ברחובות.
ויותר מהכל למדתי שהספר משעמם נורא , אינו מותח בעליל , ושוורדון , ופיטר גיימס , מניחים את הסופר הסקנדינבי בכיס הקטן עם הספרים שיצאו לאור.”

“זהו הספר השני בסדרה שגיבורה הוא מרטין בק, חוקר המשטרה השוודית. כמו בספר הראשון שתורגם, רוזאנה, גם כאן המהלך איטי. קיץ בשוודיה בשנות השישים ומרטין בק עומד לצאת לחופשת הקיץ באי. משפחתו כבר הגיעה לאי והוא מסיים את ענייניו, מנקה את המזווה (!), ומצטרף למשפחתו באי, רק כדי לחזור תוך זמן קצר העירה ולהתבשר כי נשלח להונגריה למשימה רגישה, לחפש עיתונאי שנעלמו עקבותיו.

הספר נכתב בשנות השישים, שנות המלחמה הקרה. עיתונאי שנעלם מעבר למסך הברזל הוא סיבה לדאגה. בק מקבל על עצמו את המשימה ומצליח לפענח אותה ללא שימוש במאגרי מידע, ללא טלפון סלולרי, כמעט ללא טלפון כלל. שיחת חוץ יש להזמין מראש, ואפילו טלפון רגיל לא נמצא בכל מקום. מובן שאין לו מחשב, והדוחות מודפסים במכונת כתיבה. האם כיום כאשר קיימים כל כך הרבה אמצעי מידע זמינים, טלפונים סלולריים, מאגרי מידע ומעבדות משוכללות מפוענחים פשעים ביתר מהירות וביתר יעילות? אינני בטוחה כלל. פתרון התעלומה תלוי כולו ביכולותיו של בק ובעזרתם של אנשיו. האינטואיציה ויכולת הניתוח הן שמכריעות בסופו של דבר ולא פלאי הטכנולוגיה.

אחכה לתרגום של ספר נוסף שיתאר את בק העגמומי והאדיש משהו בפענוח פשע נוסף.”

“החוקר מרטין בק הוא "אבי" הז'אנר של ספרות המתח הסקנדינבית הכל כך פופולרית בשנים האחרונות. ניתן לומר שעל בסיס דמותו, גם בלי להתכוון לכך, נבנו לא מעט דמויות של חוקרי משטרה סקנדינביים בספרות הזו. מה שמעניין אותי בעיקר הוא ההתמודדות שלו בחקירות ללא כל המשאבים הקיימים כיום (מדובר על עלילה המתרחשת בשנות הששים של המאה העשרים )- כדי לאתר מישהו - מעיינים בספרי טלפון, רצים לטלפון הציבורי, קובעים שעות להתקשרות - כל הסממנים המודרניים הקיימים כיום ומאופיינים בספרות הבלש הסקנדינבי לא קיימים כאן (ראו הטרילוגיה של "נערה עם קעקוע דרקון" למשל על שלל היכולות הפצחניות ברשת של גיבורת הסיפור) ובעיקר קיימת כאן אינטואיציה, חשיבה, חקירה יסודית. אכן, אין כאן מתח מורט עצבים, אין עלילה זורמת ושוטפת, הכל לאט יותר אבל אמיתי ואמין.”

“אולי הייתי אמורה לקרוא קודם את הספר הזה ורק אחר כך את "רוזאנה " כך הייתי מכירה את החוקר מרטין בק טוב יותר והייתי יודעת שהדרך שבה הולך אינה על פי המקובל. הוא אינו מחפש את המרחק הקצר בין שתי נקודות אלא את שתי הנקודות עצמן. הייתי לומדת דבר או שניים על הרגלי השתייה והשינה שלו ובעיקר את עצמאותו הן בפעולה והן במחשבה. בודפשט ושטוקהולם של שנות ה-60 הן נקודות מפגש קלאסיות בזירת המלחמה הקרה. הדמיון הפרטי שלי עבד שעות נוספות. אולי בגלל שקראתי ספרים של ג'ון לה קארה. אבל בסיומו של ספר אין מדובר בעניינים ברומו של עולם, אלא בפשע רגיל שאיתרע המזל והוא מתרחש אי פה ואי שם. חילופי זהויות ודרכונים הם חלק מן התכסיסים המוכרים שמשמשים בעולם המותחנים והריגול. כאן הם לוקחים את הקורא לבנות פאזל שמורכב מפיסות קטנות וכמעט זהות והחיבור של כולן קשה למרטין בק ממש כפי שהוא קשה לקורא. אבל הפלא ופלא - בסוף זה מתיישב ואפילו נראה הגיוני. נחמד לקרוא ושווה את הזמן.”