ההחלטה של בלו-בלו לקרוא את "אפקט רוזי" ועוד לכתוב עליו ביקורת היא תמוהה לכל הפחות מהטעמים הבאים:
1. בלו בלו לא היתה נלהבת מהספר הקודם, "פרויקט רוזי"
2. הסטטיסטיקה של ספרי המשך גורסת שספרי המשך הם פחות טובים מספרי המקור מהם נוצרו.
3. בלו בלו צריכה לסיים כתיבת מאמר שתאריך ההגשה שלו הוא ביום ראשון, והתועלת שיש לה מכתיבת המאמר עולה לעין שיעור מהתועלת שבכתיבת ביקורת נוספת.
4. הכיור במטבח של בלו בלו עולה על גדותיו, ובכלל ביתה לגמרי לא מוכן לפסח.
5. הביקורת של בלו בלו על "פרויקט רוזי" תקפה גם לגבי "אפקט רוזי".
ניתן להצדיק את הבחירה התמוהה הזו באופן הבא:
1. בלו בלו היא מבולגנת ולא נוטה לכתוב טבלת אקסל מסודרת עם יתרונות מול חסרונות.
2. בלו בלו נוטה לשאוב סיפוק לא מובן מדחיית חובות לא רצויות.
3. בלו בלו מגלה סימני התמכרות לקריאה ואינה מסוגלת שלא לקרוא ספר שנמצא בביתה.
4. למרות העובדה שהיא מתיימרת להיות חוקרת בתחום המדעים המדוייקים, בלו בלו נוטה להחלטות לא רציונאליות.
5. למרות טענותיה בביקורת על "פרויקט רוזי", בלו בלו מחבבת את דון טילמן והייתה סקרנית לפגוש בו שוב.
*********
אז ככה. "אפקט רוזי" הוא המשך ישיר ל"פרויקט רוזי". דון ורוזי נשואים כעת, ורוזי נכנסת להריון באופן בלתי צפוי. (ליתר דיוק – מכוון בשבילה אך מפתיע עבור דון...). דון נאלץ להתמודד עם הבשורה ועם חששותיו לגבי אבהותו ל"בוסר אדם". הדבר גורר באופן צפוי ביותר תקריות של דון עם סביבתו, עד שיחסיו עם רוזי עומדים בסכנה.
בסך הכל הספר מזכיר מאוד את קודמו, כך שאני מאמינה שמי שאהב את פרויקט רוזי יאהב גם את הספר הזה. מצד שני מה שהיה רענן ומפתיע בספר הקודם, הוא כבר צפוי ולעוס בספר הזה. למרות האמור, אני אהבתי יותר את הספר הזה. הדילמות המוצגות בספר הן דילמות שמעסיקות כל אדם הנמצא במצבו של דון, ולא רק כאלה שהם עם אספרגר. בנוסף, בהשפעת החיים עם רוזי דון משפר את ההבנה שלו למצבים חברתיים, ורוזי מאבדת את הפראות שלה והופכת לדוקטורנטית מרובעת למדי. כך יוצא שדון טילמן הוא נגיש יותר ומוזר פחות. בניגוד לספר הקודם הרשתי לעצמי לצחוק מבלי להרגיש שאני צוחקת על דון אלא עם דון. שעשע אותי במיוחד החלק שבו דון משתתף במחקר על החשיבות שיש לגידול תינוק ע"י שני הורים ממינים שונים. המחקר נערך במימון של קרן "נשים למען נשים", ומטרתו היא כמובן לגלות שאין שום חשיבות כזו. דון מגיע נטול פניות כדרכו ומסרב להגיע למסקנות הנדרשות ממנו. לא יכולתי שלא לאהוב אותו בחלק הזה.
לפני שאני חוזרת למאמר שלי, דון, אם אתה במקרה קורא את השורות הללו ומחפש שותף למחקר אני יותר מאשמח.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
