לא רציתי לסיים את הספר הזה, קראתי שליש ממנו והבנתי שאני לא רוצה להמשיך כי זה לא הסגנון שלי.
אני לא אוהבת לקרוא ספרים שיש בהם כאב נפשי, כאב פיזי, בדידות, וקושי לשרוד.
הספר הזה פשוט לא היה מה שחשבתי שהוא יהיה, ואי אפשר ממש להאשים אותי כי הרי הספר יצא בהוצאה רומנטית וגם מקוטלג ככה, כרומן רומנטי/אירוטי.
אבל מבחינתי בתחושה שלי, הוא הרבה יותר מותחן פסיכולוגי, ובגלל זה לא רציתי להמשיך לקרוא אותו, כי זה לא הקטע שלי.
אבל אז הגעתי לרגע של להחליט שאני לא קוראת אותו, ולכתוב ביקורת על כך, ואז אמרתי לעצמי "פאק איט, אני ארפרף במה שקורה בהמשך כי אני במילא לא מתכוונת לסיים את הספר", והרפרוף הזה למרות שלא גילה לי שום דבר, גרם לי לרצות לקרוא את הספר.
לא המשכתי את הספר מיד, עדיין המשכתי לגרור את הקריאה בו, אבל בסופו של דבר המשכתי אותו וסיימתי אותו באותו היום.
אז אנחנו עוקבים אחרי בחורה בשם סנה שנחטפת ביום ההולדת שלה.
היא מוצאת את עצמה בבקתה באמצע שום מקום, כשהכול סביבה שלג, ויש סיסמה על הדלת שיכולה לאפשר לה לצאת, אבל על מנת לגלות מהי עליה לחשוב על העבר שהיא לא רוצה לנבור בו.
זה בערך מה שכתוב בתקציר, ואני לא אגלה מעבר, אבל מן הסתם שיש בו גם איזשהו גבר שיהיה מושא האהבה אחרת זה לא רומן רומנטי.
סנה היא סופרת, ויש משהו מאוד משכנע בזה, כי זה שהיא סופרת זה חלק משמעותי מאוד בסיפור.
היה רגע בסיפור שבו סנה טרקה את המחשב שלה, ואז הבנתי כקוראת, שהסופרת עושה עבודה טובה מאוד בלעבוד על החושים של הקורא.
למעשה, זה כנראה הספר היחיד שקראתי שבו הכלי הזה של לעבוד עם החושים, הצליח ממש לבלוט לי ולהראות לי למה לעבוד עם החושים בכתיבה, יכול להעלות את הכתיבה לרמה אחרת.
אחרי שקלטתי את זה, הדמות עצמה שהיא סופרת, התחילה לדבר על החושים, ועל איך שהיא מקטלגת אנשים לפי החוש שהכי בולט אצלם.
זה היה די מעניין.
בכל מקרה, כמו שאמרתי הספר הזה הוא לא הסגנון שלי, והוא ממש לא נקרא לי כרומן רומנטי, כי הרי ברומנים רומנטיים הסוף תמיד טוב וזה למה קוראים אותם, והספר כאן ממש לא הולך לפי הנוסחה הזאת.
לכן רציתי לתת לו שלושה כוכבים, כי לא נהניתי כל כך, ולא ממש רציתי לקרוא אותו, וגם כשהוא תפס אותי וגרם לי ליהנות, היו דברים מסוימים בעלילה שלא הסתדרו לי כל כך.
כאילו, היו רגעים משמעותיים שקרו, והיו אמורים לגרום לי לחוש משהו רגשית או להבין משהו עמוק על הסיפור, וזה פשוט לא קרה לי.
כל מה שהיה משמעותי עבור הדמות הראשית, מבחינת גילויים והבנות, לא השפיע עליי כקוראת.
אז אני כן חושבת שיש לספר הזה נקודת חולשה כלשהי.
הסיבה שאני מעגלת את השלושה כוכבים וחצי לארבעה, זה כי ישנתי, ואז כשהתעוררתי חשבתי על קטעים מהספר הזה, והבנתי שמשהו מהספר הזה כנראה יישאר איתי לעוד זמן מה.
לכן החלטתי שזה שווה ארבעה כוכבים.
החלק הכי חזק פה הוא בהחלט החלק של הכתיבה והעבודה עם החושים, אחרי זה החלק של ההישרדות, אחרי זה החלק של האהבה, ואז החלק הפסיכולוגי שאני פחות הצלחתי להבין מעבר לכך שסנה היא בחורה מעורערת ומשוגעת.
אם תשאלו אותי למה היא כזאת... אני אישית, אחרי קריאת הספר, עדיין לא מבינה למה.
לא יודעת למי להמליץ על הספר הזה, אם מה שאני מתארת נשמע לכם מעניין, אולי זה בשבילכם.
