"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי." אני שותף לגעגוע הזה של יהונתן גפן ואריק איינשטיין (בעיבוד המצוין של שם-טוב לוי): איפה הימים בהם הצטיירה ישראל כדויד אדמוני יפה-עיניים, בלורית ותואר, המתמודד כנגד גוליית ויכול לו, ימים בהם אנשים האמינו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם באתוס הציוני. תפיסת העולם הייתה אז פשוטה, כפי שחיוני כנראה בתקופה מהפכנית בה היחיד נדרש להקרבה עצמית למען מטרות גדולות ממנו: אנחנו הטובים, והם הרעים. אנחנו מעטים מול רבים, אך יכול נוכל להם בשל איכותנו. העולם נגדנו, לא נורא, נתגבר. או"ם שמום. אני חושב שהבנתם את הרעיון.

המותחן "הבלדרית" מאת דניאל סילבה עורר בי נוסטלגיה לימים הללו שחלפו (לבלי שוב?). סילבה כותב מותחני ריגול בהם מככבים גיבורי המוסד שלנו, אנשים אמיצים, מסורים ורבי-תושייה, מול טרוריסטים חסרי מצפון ועתירי זקנים ושפמים. הגיבור הראשי הוא סוכן המוסד הקטלני אלון. גבריאל אלון. אלון אינו רק מומחה באומנויות לחימה, הוא גם צייר מחונן שויתר על קריירה אמנותית עולמית למען המלחמה בטירור, כך שהוא משלב את כוח המוח עם כוח החוח. כוח. חוח. (מי שלא מבין את המשפט האחרון, מוזמן לצפות במערכון "חידון התנ"ך" בקישור הבא.)
https://www.youtube.com/watch?v=lhB0Sx9a7LQ

בשת"פ עם ידידינו ב U.S. of A ובאירופה, מוביל אלון צוות חלומות של המוסד במרוץ נגד הזמן לסיכול מזימת טרור שטנית במימון סעודי. כל אנשינו, מן הקטון ועד הגדול, מכווני מטרה וחדורי מוטיבציה. איש אינו מדליף לעיתונות, איש אינו מיחצ"ן את עצמו, איש אינו משמיץ את עמיתיו, איש אינו מזייף מסמך ואף אחד אינו חושב ולו לרגע "מה יצא לי מזה". מבחינה זו, הקורא מקבל שני ז'אנרים בכרטיס אחד: גם מתח וגם פנטזיה.

לנוכח כל זאת, הייתי כמעט בטוח שדניאל סילבה הוא יהודי. מתברר שלא. ולא זאת בלבד, הוא עבד ב-CNN! אין מה לומר, במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים. (אפשר לקחת את האמרה הזו לכוונים פיקנטיים, אבל אני אעמוד בפיתוי ואמנע מכך.)

סילבה הוא סופר מיומן והעלילה קולחת ומרתקת למדי. אחד המדדים ליכולתו של ספר לרתק הוא מספר שעות השינה שהספר גורע ממך, וסילבה יכול בהחלט לסמן X על אחד מלילותיי. בצד החסרונות, מדובר בספר של שחור לבן: מאה קבין של אפור ירדו לעולם, וספר זה של סילבה לא לקח אפילו אחד. לי זה לא הפריע במיוחד (כנראה יש בי משהו האוהב את הפשטנות של שחור/לבן) ובהחלט נהניתי.

עשויים להיות קוראים שספר בו ישראל מצטיירת כדויד ואויביה בתפקיד גוליית יעצבן אותם. חבר'ה, אם אתם כאלה אני ממליץ שלא תקראו. ואם במקרה קראתם ואתם מפתחים תגובה אלרגית, אל חשש! עשו מנוי לעיתון "הארץ" (במקרה כזה, סביר שכבר יש לכם), קראו מספר מאמרי מערכת ומאמר אחד או שניים של גדעון לוי, ו-הופ! זה יעבור לכם.

ספר ראשון של דניאל סילבה שאני קוראת.
ספר מתח על עלילות איש המוסדר, גבריאל אלון. יש מתח, יש עלילה שגורמת להמשיך לקריא.
אין יותר מידי תיאורים משעממים או כניסה לפרטים רק כדי למלא את הדפים.
ספר חביב, מומלץ לקריאה, מעביר היטב את הזמן.

דניאל סילבה כותב סדרת ספרים שהגיבור בהם הוא סוכן מוסד בשם גבריאל אלון. זהו לא הספר ראשון בסדרה, אך זהו הראשון שאני קראתי בסדרה זו. כל אחד מספרי הסדרה ניתן לקריאה באופן עצמאי, ובתוך כל ספר ניתן למצצוא את תמצית ההיסטוריה של גבריאל אלון ועלילותיו.
סדרת הספרים היא בעלת עלילה מובנית, מתח והרבה ראיה גיאופוליטית של המחבר שמוחדרת לתודעת הקורא בין הדפים.
הספר המסוים הזה מתאר מצב בו סוכן המוסד רוצה ללכוד טרוריסט ערבי ונאלץ להשתמש לשם כך באישה כשליחה שלו (בלדרית) במבצע המורכב הזה.

אני נוהג להשוות בין דניאל סילבה האמריקני, לבין רוני דונוביץ' הישראלי, שגם הוא כתב סדרת ספרים על עלילותיו של סוכן מוסד.
סילבה מתאר את המוסד כארגון שמתנהל כמו ה-CIA האמריקני, כלומר כל מבצע מתוכנן לפרטי פרטים ויש הקפדה על נהלים וישנו שיתוף פעולה הדוק מאוד בין הארגונים השונים בעולם.

דונוביץ' מתאר תמונת עולם קצת שונה. המוסד לפי דונוביץ' מתנהל בצורה יותר "ישראלית". "יורים מהמותן" פעמים רבות, ישנה התנהללות של "יהיה בסדר" ותמונת העולם אינה מושלמת כפי שמצטיירת מספריו של סילבה.

הספר מומלץ, אבל כדאי גם לקרוא את ספריו של רוני דונוביץ', על מנת להתרשם מתמונת העולם השונה העולה מהם.

חובה לכל חובב ספרות ריגול ומתח.
איזה כיף שעכשיו יש לי עוד שלושה בקנה...
מרגיש ממש כמו אחרי צופן דה וינצ'י או מפת העצמות, כשישר היה אפשר לעבור לספרים הבאים של הסופר...
מומלץ בחום!

ספר מעולה!
כתוב בשטף קריאה ורצף העלילה עולה ועולה עד הסוף.
פעם ראשונה שאני קוראת את סילבה , ואכן נהנתי.
כעת אני ממשיכה לסוכן במילכוד שהוא המשך של הבלדרית. מקווה להנות

הספר "הבלדרית" (הוצאת ידיעות ספרים, 2007) מאת מחבר ספרי המתח דניאל סילבה עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של גבריאל אלון, רסטורטור נחשב של יצירות ציירי הרנסנס ומתנקש בדימוס בשירות המוסד, המקורב לשועי עולם למן הבית הלבן ועד לכס הקדוש בוותיקן. בניגוד לחלק ממן הבולטים שבסופרי הריגול לסילבה עצמו אין רקע בקהילת המודיעין אלא בעולם העיתונות. הוא סיקר את מלחמת איראן-עיראק ועבד ברשת CNN. בעידודה של אשתו (שבהשפעתה התגייר) כתב את המותחן הראשון שלו, "המרגל שלא ייאמן", אודות קרב מוחות בין המודיעין הגרמני לסוכני הביון הנגדי הבריטי, על רקע הפלישה לנורמנדי. הצלחת הספר הביאה את סילבה להפוך לסופר במשרה מלאה, אולם עיקר ספריו עסקו דווקא בגיבורו המיוסר של סילבה, שיורה, בוכה ומשחזר יצירות אמנות, גבריאל אלון. הסדרה שיצר משלבת מתח ופעולה עם עובדות היסטוריות אודות אמנות ותרבות, מתכון מנצח, כפי שהוכיח בשעתו דן בראון בספרו "צופן דה-וינצ'י" (וכמותו מככבים ספריו ברשימות רבי-המכר של הניו-יורק טיימס).

גיבורו הקבוע של סילבה, גבריאל אלון, הוא (כמה נדוש) יליד עמק יזרעאל ובן לניצולי שואה יוצאי גרמניה. אלון לשורות המוסד בידי ארי שומרון (שמבוסס ככל הנראה על רפי איתן, איסר הראל ומייק הררי) רב-המרגלים ואיש הפלמ"ח. "בגלל שומרון היה גבריאל רסטורטור ולא אחד הציירים המעולים בדורו – ובגללו גם האפירו רקותיו, בן לילה ממש, בהיותו אך כבן עשרים. שומרון היה סוכן הביון שבחרה בזמנו גולדה מאיר לאתר את מבצעי טבח מינכן 1972 ולהורגם, וסטודנט צעיר ומבטיח לאמנות בשם גבריאל אלון היה אז המתנקש הראשי שלו" (עמוד 20). בהדרכתו נעשה אלון לאיש מבצעים מיומן, המיישם היטב את שיעורי "שלוף-דרוך-תירה" במהירות הבזק שלימד אותו. שלוש השנים עקבו גבריאל, בעצמו יוצא יחידה מובחרת של צה"ל, וצוות קטן של סוכני שטח אחר טרפם על פני אירופה והמזרח התיכון והרגו אותם. בשנים שעברו מאז, כפי שתואר בסדרת הספרים שאלון הוא גיבורה, היה אחראי לכמה מההצלחות הגדולות של המוסד.

סוס מנצח כאמור, לא מחליפים. ספרו הנוכחי הוא השישי שכתב אודות רב-המרגלים הישראלי. בספר הנ"ל מגייס ארי שימרון את אלון לשוב לשירות המוסד בכדי למסור לידידו בוותיקן, מונסיניור דונאטי, יועצו הקרוב של האפיפיור המשמש גם כראש שירותי המודיעין של הוותיקן מידע מודיעיני בעל חשיבות קריטית. מחשב נייד של איש אקדמיה ערבי, המכיל צילומים של סידורי האבטחה בוותיקן, הגיע לרשות המוסד ומחזק את הערכה כי בכוונת ארגון טרור לבצע פיגוע קטלני בוותיקן. מכאן נזרק אלון להתמודדות מורכבת כנגד יריב מתוחכם אשר מתכוון לנסות לפגוע הן באפיפיור והן בנשיא ארצות הברית. צוותו הוותיק של אלון נקרא לדגל אנשיו הנאמנים ובהם עוזי נבות, מיכאל, המתנקש המומחה יוצא סיירת מטכ"ל, דינה וקיארה, אהובתו משכבר ולוחמת מוסד בזכות עצמה.

הספר מותח מאוד וכתוב היטב וככלל מדובר בסדרה עם פוטנציאל ("העריק", הספר התשיעי בסדרה, היה מצוין). המחבר אף הציג בקיאות מרשימה בנעשה ב"משרד" וכתב אודות ראש המשרד, עמוס, ש"היה גם מפקד סיירת מטכ"ל וגם ראש אמ"ן" (עמוד 23) והצטייר כמעין מהדורה ספרותית של האלוף מאיר דגן, שהוביל את המוסד בימי ממשלות שרון, אולמרט ונתניהו. גם על דגן נשמעה בתחילה ביקורת שהלך מחשבתו הוא כשל איש צבא בכיר ולא כשל מרגל. לימים התברר כי דגן היה מראשי המוסד הטובים ביותר שהיו. אף שהספר חוטא בשלל סופרלטיבים ציוניים (סילבה כמעט שאינו מבקר את ישראל והפועלים בשמה הינם כל יכולים הפועלים תמיד ממניעים אידיאולוגים טהורים וצודקים) ונעדר כל ציניות המחייבת את העוסקים בתחום, הוא כתוב טוב, מותח ונעים לקריאה. ההשוואה עם ספריהם של רוני דונביץ' הכותב אודות ראש אגף המבצעים במוסד, אלכס ברטל, וספריו של מישקה בן דוד (בעברו לוחם ומפקד במוסד) בלתי נמנעת ולדידי מומלץ לבחור דווקא בישראלים המוסיפים מידה בריאה של ספקנות וציניות כמו גם ביקורת וקורטוב של הומור, על פני ספרי הריגול שכותב סילבה ברוח ספרו של ליאון יוריס "אקסודוס".

"לה-קארה החדש", כפי שכינה את סילבה העיתון שיקגו סן טיימס, הוא לא! סילבה אף לא מגיע לרמתם של סופרי מתח ישראליים דוגמת מישקה בן דוד ויונתן דה שליט. כדאי לספר לו שכבר עברו מעל 40 שנים מאז מבצע "זעם האל". הגיל מאט את התרגיל. הדבר יוצר חוסר אמינות בנוגע לביצועיו בשטח. שלא כמו בסרטים, במציאות השולף המהיר, כפי שלימדו אותי בשעתו, צריך להיות בכושר. רק נשאר שאלון יפטיר במרירות שגם הוא כבר "זקן מדי לחרא הזה". בסך הכל ספר חופשה מותח מאוד. לא מסופר למופת כמו פורסיית, לא דקדקן בפרטים כמו קלנסי, לא מותח כמו בן דוד ואף לא משעשע כמו דב אלפון, ועדיין נחמד מאוד לקריאה בחופי יוון, ספרד או תל-אביב.

עוד יצירת מופת מידו המופלאה של דניאל סילבה!!
ספר מרתק וללא ספק אחד הסופרים הטובים שכותב ספרי ריגול. ספר ברמה גבוהה ביותר שמצליח לגעת ולרגש ולמתוח בדיוק כמו שספר ריגול צריך לעשות!

סה"כ ספר מתח נחמד, סוג של ספר טיסה. יש פוטנציאל בבסיס הרעיון (יחסי טרור, כסף סעודי ופוליטיקה אמריקאית) אבל נתן היה לעשות משהוא יותר מעניין עם זה. העלילה מופרכת בחלקה, אך אפשר להחליק את זה, מאחר והכתיבה זורמת. זה ספר שהוא חלק מסדרה, כך שמוזכרים בו אירועים מספרים קודמים, מה שמעיב מעט על הקריאה בו למי שלא מכיר את הסדרה.

ספר ממש כיפי לקריאה, במיוחד בנסיעה הוא מעביר את הזמן בטירוף קשה מאוד להפסיק לקורא אותו. קראתי אותו איזה 3 פעמים ב4 חודשים (בעיקר כי הייתי בחו"ל ולא היתה לי ברירה, אבל עדיין ספר טוב) ונהנתי בכל פעם, וכל פעם גיליתי בו משהו אחר, ודברים שלא ראיתי בו בפעם הראשונה.

הספר הוא ספר מתח שעוסק בריגול, ומודיעין ואותי הוא עניין מאוד. הספר עוסק גם בטרור עולמי, ועל יחסים בינלאומיים, ובכלל עלילתו נמתחת מסביב לעולם ואף מגיעה לישראל.

הספר עוסק במוסד הישראלי ומלבד לסוכנויות המודיעין הזרות המוזכרות ואירגוני הטרור המוזכרים, אחד מגיבורי הספר הוא סוכן מוסד ישראלי, ולי זה מספיק בהחלט. (כבר עושה לי טוב שישראל לא מוזכרת באור שלילי)

מלבד כל הדברים הספר כתוב היטב, ומומלץ בעיקר לחובבי מתח בסוגת ריגול, אבל כל חובב מתח יוכל יהנה ממנו