• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

מאת כריסטופר מורלי

הביקורת של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .

תמונה של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

מאת כריסטופר מורלי

הביקורת של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .

תמונה של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
הוצאה לאור:זיקית
שנת הוצאה:2012
סדרה:זיקית #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
קוראת נמרצת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“כל מי שאוהב ספרים וודאי שמע את השם פרנסוס על גלגלים. ומי שמכיר את פרנסוס על גלגלים יודע שכריסטופר מו”

45/67
ביקורות על פרנסוס על גלגלים
הבאה
תושיק
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

פרנסוס על גלגלים - כריסטופר מורלי

ספר מיוחד ! אוהבי המילה הכתובה יתענגו בקריאתו ועל המסרים שמועברים בו.
סיפור על רוכל אשר גמר אומר למכור את עגלתו, את פרנסוס (״הדוכן המתגלגל הזה היה בשבילי רעיה, רופא ודת במשך שבע שנים.עד לפני חודש הייתי בז למחשבה לעזוב אותו, אבל איכשהוא הגעתי לכדי הבנה שאני צריך שינוי.״), לאחד מהסופרים, אנדרו,שחשב שהוא האדם הנכון לרכושו. בדרך המקרה או שלא אחותו, הלן, עקרת הבית הרווקה, היא זו שרוכשת את ה״דוכן המתגלגל״ ויוצאת להרפתקה אשר ממנה לא תחזור אותה אישה.

מלא בהומור,
״תבינו, אישה מתאהבת רק פעםאחת בחייה, ואם זה קורה לה רק כשהיא מתקרבת לגיל הארבעים, אז זה חזק ממנה! אני מניחה שהייתי חולמנית ורומנטית כפרגית צעירה, אבל בשם עצמותיה של ג׳ורג׳ אליוט, אני מרחמת על הנשים שמעולם לא קיבלו את ההזדמנות להיות חולמניות.״

אהבה לספרים,
״כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים.״

״העובדה שאנו נקראים אנשים אינה הופכת אותנו לאנשים. אין יצור עלי אדמות שרשאי לקרוא לעצמו בן אנוש אם אינו מכיר ספר טוב אחד לפחות. האיש שמבלה את ערביו בחנות בלעיסת טבק אינו ראוי להכיר מקרוב את הבורא הרחום. האיש שקומץ ספרים טובים נחים על מדפו משמח את אשתו, מטפל כראוי בילדיו, וסביר להניח שהוא עצמו אזרח טוב יותר.״

ותובנות לחיים,

״אילו קורבנות מגוחכות לתשוקות מנוגדות אנחנו!
כשאדם יושב במקום אחד, הוא עורג לנדודים, וכשהוא נודד הוא עורג לבית. ועם זאת, מה בהמי הוא השובע-כל הדברים הגדולים בחיים נעשים בידי אנשים שבעי רצון.
ישנם שלושה מרכיבים לחיים הטובים: לימודים רווחים וכיסופים. במסלולו על האדם ללמוד, עליו להרויח לחם לעצמו ולאחרים, ועליו גם להיכסף: להיכסף לדעת את הבלתי ניתן לידיעה.
בעולם העגום וחסר המנוחה הזה, ודאי יש מקום שבו נוכל לבסוף להניח את ראשינו ולפוש. יש אנשים הקוראים לזה מוות. יש הקוראים לזה אלוהים.״

״הנדודים האלה נאים בדרכם שלהם, אך יום יבוא ועליהם להגיע לסיומם. אדם צריך לטעת שורש היכן שהוא כדי להיות מאושר באמת.״

״כשאלוהים ברא תחילה את האדם ( אומר ג׳ורג׳ הרברט ) הוא החזיק ב״כוס ברכות עומדת הכן״. וכך יצק על האדם את כל הברכות ממאסרו: כוח, יופי, חוכמה, כבוד, הנאה - אך הוא נמנע מלהעניק לו את האחרונה, והיא המנוחה, דהיינו, שובע. האל סבר שאם יהיה האדם שבע רצון, לעולם לא יזכה להגיע אליו, אל אלוהים. על האדם להיות חסר מנוח.באיזו אבירות, באיזו הדרת כבוד הם (הטיפוסים האליזבתנים האלה ידעו לכתוב) מניפים את בעיות החיים.״

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אינשם
אינשם
תמונה של רץ
רץ
תמונה של תמיד קוראת
תמיד קוראת
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
6קוראים|גיל ממוצע66|67%נשים

על המבקר

תמונה של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .

דן - איסוף עצמי אין משלוחים .

חבר מזה 14 שנים
13 ביקורות•1 נבחרות•81 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים•ספרות מקורית
תמונה של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות13
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל81
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת9ספרות קלה - רומנים1ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

4 תגובות
ד
דן - איסוף עצמי אין משלוחים .•לפני 11 שנים

היי דן (-:

חן חן , תודה
ד
דן - איסוף עצמי אין משלוחים .•לפני 11 שנים

מחשבות יקר/ה

קרא היטב , לכל אחת מדעותי לגבי הספר, הומור, אהבה לספרים ותובנות לחיים צרפתי ציטוטים אשר מסבירים טוב יותר את רגשותיי. תודה על זמנך
מורי
מורי•לפני 11 שנים

סקירה יפה, אבל הייתי מעדיף לשמוע את דעתך שלך ולא ציטוטים.

דן סתיו
דן סתיו•לפני 11 שנים

DAN

ביקורת יפה מאד.אהבתי את הציטוטים. אכן ספר טוב ומהנה
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דן - איסוף עצמי אין משלוחים .

המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

ביקורת ספרותית ( ספר טוב )
המתיקות שבשכחה , קריסטין הרמל
" לָקַחְתְּ סִכּוּן זֶה חֵלֶק מֵהָחַיִּים אֵחָרֵת אֵיךְ אֶפְשָׁר אַפְשֵׁר לִחְיוֹת?"

קריאה בספרים היא הרבה מעבר לקריאה עצמה. הקריאה מעניקה לקורא את האפשרות לחיות חיים נוספים בעת ובעונה אחת וזה נפלא. היא כמו סוג של תרופה לנשמה והספר חייב להתאים ( לפחות עבורי ) לתקופה ולמצב הרוח אשר בו אני נמצא.
הספר הזה מצא אותי בסוג של צומת דרכים בחיי ( משבר – ממש לא , רצון לחיות את חיי בדרך שונה ) . לא ארחיב שהרי אין זה המקום וגם אינני נוהג לשתף את חיי הפרטיים באופן זה.

אולם, מצאתי לנכון לשתף בציטוט מתוך הספר:
”יֵשׁ לָךְ הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְשַׁנּוֹת אֶת הָחַיִּים שֶׁלְּךָ לֹא פָּחוֹת מִשַּׁיִשׁ לִי אֲבָל מָה שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד זֶה שֶׁאֵין מִישֶׁהוּ שֶׁחַי בְּדִיּוּק לְפִי הַצִּפִּיּוֹת שְׁלוּ רַק הָאוֹפָן שֶׁבּוֹ אַתְּ מִתְמוֹדֶדֶת קוֹבֵעַ אִם אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת אוֹ לֹא"

אהיה חייב לציין שבספר הזה הבנתי שוב ושוב עד כמה הנשים הן חזקות.

סיפורן של נשים במשפחה אחת ובמהלך מספר דורות,הגיבורות בסיפור הן הסבתא רבא רוז, חולת אלצהיימר אשר מרבית מהסיפור מתבסס על חייה שלה שם, בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השניה, על אהבתה האינסופית לז'קוב, ועל Hope , אשר למעשה מספרת את סיפורה שלה, התמודדות על שמירת הקונדטוריה שהקימה הסבתא שלה רוז, העומדת בפני סגירה בעקבות קריסתה הכלכלית, על ההתמודדיות היומיומיות שלה על ביתה אנני ועל דחייתה להכנסת גבר בחייה.

הספר הזה התחיל באיטיות מסויימת אשר גרמה לי להניח אותו בצד מספר ימים אולם בפרקים מאוחרים יותר ולאחר ש- Hope מגיעה לצרפת ונוגעת בחייה של סבתה, רוז, העלילה מתגלגת באופן מרגש ( זלגתי דמעה מספר לא מבוטל של פעמים) , דמויות נוספות מצטרפות לסיפור ולרובן יש משקל אותם ימים בשנת 1942 בצרפת, אשר באותה תקופה היתה כבושה בידי הגרמנים.

הספר מציג את תמימותם של היהודים באירופה באותם ימים, "רק פושעים ומוגי לב בורחים, אנחנו צרפתים, הם לא מגרשים צרפתים , אנחנו נעשה מה שאומרים לנו. אם נציית לחוקים, הכל יהיה בסדר" אמר אביה של רוז ימים ספורים בטרם נלקח למחנה ההשמדה.

מאד אהבתי והתחברתי לדמותה של Hope איך אפשר שלא ? שמה אומר הכל !
"עכשיו אני מתחילה להבין שכאשר בחרתי תמיד בדרך הבטוחה, בזו שציפו ממני לבחור, ויתרתי אולי על יותר מכפי שיכולתי לשער. האם זנחתי בכך גם את מי שיכולתי להיות? האם אי שם לאורך הדרך הזאת של עשיית הדברים הנכונים איבדתי את האני האמיתי שלי? אני תוהה אם יש לי עוד זמן לברר לעצמי דברים ולהתחיל לשחק לפי כללים משלי. האם אצליח להציל את החיים שהייתי אמורה לחיות?"


"אפשר רק להביט קדימה. אפשר לשנות את העתיד, אבל לא את העבר."

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
האדמה הטובה [מהדורת 2014]

האדמה הטובה [מהדורת 2014]

פרל ס. בק

האדמה הטובה.
ספר נפלא ומדוע?

ייתכן שנוגע בחלומי שלי ובכמיהתי הרבה להיות איש אדמה.

ספר אשר מתאר את החיבור הנפלא והעמוק של הכפרי הפשוט , גיבור הספר ואנג לונג ( גם לאחר שהיה איש עשיר ) לאדמה.
ספר על חברות אמיצה , כבוד יוצא מן הכלל לבני המשפחה הקרובה, לאשה , לילדה המפגרת, וגם לזו היותר רחוקה, השנואה והמאיימת.
ספר המתאר את פשטות החיים המאושרים.

התחברתי לדמות כמעט באופן מיידי והזדהיתי עם המוסר היוצא דופן שלו לגבי אירועים שהוזכרו בספר.

אהבתי מאד וממליץ בחום.

לפני 11 שנים•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
שעה חופשית

שעה חופשית

אֶרְקוֹלֶה ליסַרדי

שעה חופשית , ארקולה ליסרדי

" בכדי לדעת גבולות עליך להגיע לגבולות של עצמך"

"תשוקה זו היא נחלתם של כל בני אנוש. כל אחד ואחת רוצים להיות מאושרים. אריסטו כבר נדרש לכך באומרו שהאושר הוא תכלית כול ועל כן גם תכלית עצמו. כל אדם רואה את אושרו בדבר שהוא בוחר בו, והדברים שונים ומגוונים, אך לכולנו משותף הרצון להיות מאושרים.
במסורת הבודהיסטית התשוקה ( Tanha ) היא המקור לכמעט כל הצרות והסבל הפוקדים בני אנוש. תשוקה, אומרת מסורת זו, היא בגידה באושר- אינך יכול להיות מאושר בשעה שאתה מתאווה להיות מאושר."

הספר, שעה חופשית כתוב בצורה מאד מיוחדת, ארוטית ומאד אנושית. לפי דעתי זהו ספר המתאר את כמיהתו של האדם גבר כאשה לתשוקה, להיות נאהב ולחיות באושר, על מגווניה הרבים, העמוקים והיומיומיים הפשוטים כאחד ( אם ניתן בכלל להגדיר ,תשוקה פשוטה )

זהו סיפור על שני אינדיבידואלים אשר נפגשים בדרך המקרה, ומפתחים קשר נאהבים סודי כאשר אי נאמנות לבני זוגם מוצאת את עצמה כתרפיה לחייהם, כל אחד כדרכו.
אנדרס מורה להיסטוריה נשוי באושר ובחיי זוגיות בריאים ובתשוקה יוצאת מגדר הרגיל לאשתו אך למרבה הצער ללא ילדים. אירינה היא מורה לספרדית נשואה לא באושר אימא לשני בנים הנמצאת במערכת זוגיות אפרורה ויחסים קפואים ומכניים ללא תשוקה ומאד לא בריאה המשתוקקת לחירות.

הידיעה שמדובר בדבר חשאי, מוסווה הדורש העמדת פנים, הוסיפה קצת פלפל, קצת הרפתקה לחיים כמו שלו שהיו מורכבים משלווה, משיגרה, והשלימה באמצעי תמים ובלתי מזין בסופו של דבר – את אושרו./

קטעים נבחרים שבחרתי לשתף
"ברור לחלוטין שהוא לא הרגיש חיבה מהסוג האוהב כלפי אירינה, והיא עם הגישה הלקונית שלה לא עשתה כל מאמץ שירגיש כלפיה....ואולם ההרמוניה הפיזית והמשגל המושלם עקב התאמת מידותיהם, ככל הנראה היו בעלי חשיבות: בלי הדרישה לעזרים חיצוניים, ובמשגל שהיה נטול פחדים, הוא הרגיש מעין חירות שאפשרה לו לשחרר את גופו בדרך שלא הכיר....אבל היה שם יותר מזה: הייתה, למשל התחושה שהוא גורם לעצמו עונג ובה בעת עוזר לאדם אחר."

" אנדרס הרגיש שהוא פלש לגוף זר, מוכן ומזומן לחקור אותו עד הסוף. אירינה הרגישה שהיא סוף סוף חיה בגופה שלה, ולא הייתה לה שום כוונה לשוב ולנטוש אותו."

" עכשיו אנחנו חכמים, והחוכמה שלנו אומרת לנו שאם אנחנו רוצים ליהנות בגן עדן של העונג אנחנו צריכים לשמור עליו מפני רעל המילים"

מסכים ביותר עם אחרית הדבר של הסופר,
"כדי לכתוב ארוטיקה דרושה מנה גדושה של אהבה לאמת, מנה גדושה של בוש לצביעות המינית ובמיוחד כאשר זו לובשת צורה של התחסדות, בוז לפרקליטי הנורמליות, הגינונים וכללי הנימוס, שאינם מסתירים אלא את רצונם החבוי.

" ידע יכול בסופו של דבר להיות מעניין ולגרום הנאה"

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
אור בין האוקיינוסים

אור בין האוקיינוסים

מ.ל. סטדמן

סקירה אור בין האוקינוסים, מ.ל. סטדמן

”לסלוח צריך רק פעם אחת, כדי לשמור על טינה צריך לעבוד כל היום"

"האוקיינוסים אינם נחים לעולם. הם אינם יודעים התחלה או סוף. הרוח אינה חדלה לעולם. לפעמים היא נעלמת רק כדי לאסוף כוח במקום אחר, ואז שבה ומטיחה את עצמה באי, מבקשת להטעים משהו,"

סיפור על זוג חשוך ילדים החי על אי מבודד בשל תפקידו של הבעל, תיפעול מגדלור אי שם בדרום מערב אוסטרליה.
"לאט לאט הקיף את המגדל כולו והחל לקלוט את הלא כלום של המקום כולו.נדמה היה שריאותיו לא יהיו לעולם גדולות דיין לשאוף אוויר רב כל כך, שעיניו לא יוכלו לראות לעולם מרחב גדול כל כך, שלעולם לא יוכל לשמוע את מלוא עוצמתו של האוקיינוס הנוהם, המתגלגל. לשבריר שניה לא היו לו קצוות."

ספר עם דילמה מוסרית ומחוייבות לחברה מול ההתחייבות האישית של הבעל בסיפוק אושרה של בת זוגתו בגידול התינוקת שנמצאה.
הדילמה של אותו זוג היתה, מה נכון לעשות אם מוצאים סירה אשר בה מוצאים גופת גבר ותינוקת בת מספר חודשים אשר עדיין בחיים, האם לדווח לרשויות כפי שמחייבת המציאות ותפקידו של הבעל על האי או בחירת הסיפוק האישי מתוך הנחה שאף בין משפחה נוסף שרד.
הסיפור מגולל את התייסרותו של הבעל בסיפוק אושרה של אשתו אשר ידעה מספר הפלות מחד ועומת החובה המוסרית לחברה אשר ייתכן ובן משפחה מחפש את התינוקת היכנשוא.

"אנחנו חייבים לעשות מה שצריך, מותק ! היא תינוקת מקסימה, אבל היא לא שייכת לנו. אנחנו לא יכולים להשאיר אותה אצלנו."

"טום הושלך בחטף מעולם של חלום והרגיש שכפות ידיו מזיעות. לבו החל לשעוט מתוך הדחף לברוח – לכל מקום שהוא, יהיה אשר יהיה, רק כל עוד יתרחק מהמציאות, מהבחירה שעשה, שהעיקה עליו פתאום כקולר ברזל סביב צווארו."

"ברגעים אפלים בעבר שאלה את עצמה מה גרוע יותר, לחשוב שבתך מתה או לדעת שהיא חיה ושלעולם לא תוכלי לראות אותה:"

כל עוד ישנה אי וודאות לגבי בני המשפחה, אושרם של בני הזוג לא יודע שובע. אולם הבעיה המוסרית מתעוררת בהמשך.

"על העתיד אי אפשר ממש לדבר, אם חושבים על זה. אפשר לדבר רק על מה שאנחנו מדמיינים, או רוצים שיהיה. וזה לא אותו הדבר"

"השחרור מעול השקר הביא עמו את הוויתור על חירות החלום."
"אם רוצים עתיד, צריך לוותר על התקווה לשנות את העבר."

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
האמת על פרשת הארי קברט

האמת על פרשת הארי קברט

ז'ואל דיקר

"האמת על פרשת הארי קברט" (ז'ואל דיקר )
"הפרק האחרון בספר, מרקוס, צריך תמיד להיות הכי יפה." ( הנחיות "העשה" של הארי אשר מופיעות בכל אחד משלושים ואחד הפרקים ).
או או כמה התחברתי לדמויות, לאוירה, לאנשים ולתקופה.
כבר בפרק הראשון ( פרק 31 ) הספר נכתב באופן שכזה המשלב אירועי עבר עם אירועי ההווה , "הפרק הראשון הוא המכריע, מרקוס, אם הקוראים לא יאהבו אותו, הם לא ימשיכו לקרוא את הספר שלך...."
אותי הוא כבש באופן מיידי והכניס אותי להרפתקאה מקסימה עטופה במתח ופלילים ועם הרבה מאד אהבה ( אולי זאת הסיבה שאני ממשיך ב אהבה זה כל הספר , פר' חיים שפירא ).
"יום אחד, בשלהי אוגוסט, נרצחה באורורה נערה בת חמש עשרה, קראו לה נולה קלרגאן. כל התיאורים שתשמעו על אודותיה יציירו אותה כשופעת חיים וחלומות."
"קשה להגביל את הסביבות למותה לאירועי 30 באוגוסט 1975. אפשר שהכול מתחיל בעצם שנים קודם לכן. במרוצת שנות השישים, כשההורים אינם מבחינים במחלה שמשתרשת בילדתם. או בלילה אחר ב- 1964, אולי, כשכנופיית פרחחים שתויים משחיתה את פניו של איש צעיר, ואחד מהם, אכול חרטה, עושה מאמצים לנקות את מצפונו ומתקרב בחשאי לקורבנו. או בלילה מסויים ב- 1969 , כשאב מחליט לנצור בדממה את סודה של בתו. או שמא הכול מתחיל ביום אחד של יוני 1975 אחר צהריים, כשהראי קברט פוגש את נולה והם מתאהבים."
"זהו סיפורם של הורים שמסרבים להישיר מבט אל האמת על אודות בתם."
"זהו סיפורו של יורש עשיר, שבנעורין היה פורע חוק וניתץ את חלומותיו של אדם צעיר, ואותו מעשה רודף אותו כל חייו."
"זהו סיפורו של אדם שחולם להפוך לסופר גדול, ואט אט מניח לשאיפותיו לכרסם בו."
ועוד משם,
"הייתי רוצה שתלמד לכתוב , מרקוס, לא כדי שתדע לכתוב, אלא כדי שתהפוך לסופר. כיווון שלכתוב ספרים זה דבר גדול : כולם יודעים לכתוב, אבל לא כולם סופרים."
"אם סופרים הם אנשים שבריריים כל כך, מרקוס, הרי זה מכיוון שהם מסוגלים להרגיש כל מיני מכאובים נפשיים, אולי כפליים מבני אדם רגילים: ייסורי אהבה וייסורי ספר. כתוב ספר זה כמו לאהוב מישהו: זה יכול להיות מאד מכאיב."
-"אתה יודע מהי הדרך היחידה למדוד עד כמה אתה אוהב מישהו?"
-"לא"
-"לאבד אותו"
"לחיים יש מעט מאד משמעות ושהכתיבה מעניקה משמעות לחיים"
״...לעשיה לשם עשייה מעולם לא היתה משמעות; לכן כלל לא מפתיע שלא היית מסוגל לכתוב שורה אחת לרפואה. מתת הכתיבה היא מתת לא משום שאתה כותב טוב, אלא משום שאתה יכול להעניק משמעות לחיים. כל יום אנשים נולדים, אחרים מתים. כל יום גדודים של פועלים חסרי שם נכנסים ויוצאים במבנים אפורים גדולים. ולצידם ישנם הסופרים. סופרים חיים בעוצמה רבה יותר מהאחרים, נדמה לי. אל תכתוב בשם החברות שלנו, מרקוס. תכתוב כי זאת הדרך היחידה בשבילך להפוך את הדבר הפעוט וחסר המשמעות הזה שקוראים לו חיים לחוויה משמעותית וגומלת.״
"בחברה שלנו, מרקוס, האנשים הנערצים ביותר הם אלה שבונים גשרים, גורדי שחקים ואימפריות. בעוד שלמעשה, האנשים הנאצלים ביותר והראויים ביותר להערצה הם אלה שמצליחים לבנות אהבה. שכן אין משימה גדולה וקשה מזו."
"החברה שלנו נוצרה כך שעלינו להכריע תדיר בין תבונה לתשוקה. התבונה מעולם לא הועילה לאיש והתשוקה היא לרוב הרסנית."
"תלמד לאהוב את הכישלונות שלך, מרקוס, כיוון שהם יבנו אותך. הכישלונות הם שיעניקו טעם לנצחונות שלך."
"מילים זה טוב ויפה, אבל אל תכתוב כדי שיקראו אותך: תכתוב כדי שישמעו אותך."
"הילדה הזאת היתה מאוהבת מעל הראש בהארי. והרגשות שלה היו רגשות שאני לא הכרתי, או לא זכרתי שהרגשתי אי פעם כלפי אישתי. ובאות׳ו רגע הבנתי, בזכות הנערה בת החמש עשרה, שכנראה אף פעם לא ידעתי מה זאת אהבה. שהרבה אנשים לא יודעים בכלל מה זאת אהבה. שהם בעצם מסתפקים ברגשות חיבה, שהם מתחפרים בתוך חיים נוחים ועלובים ושהם מוותרים על רגשות מופלאים, שהם קרוב לוודאי הרגשות היחידים שמצדיקים את קיומנו. לאנשים נדמה שהם אוהבים אחד את השני, אז הם מתחתנים. עד שיום אחד הם מגלים את האהבה, בלי שאפילו רצו בזה, בלי שאפילו היו מודעים לזה, והם חוטפים אותה בפרצוף. באותו רגע זה כמו התלקחות של מימן באוויר; זה יוצר פיצוץ אדיר, זה מחריב הכל. שלושים שנות נישואין מתוסכלים מתנפצים בבת אחת, כמו בור שופכין ענקי שמגיע לנקודת רתיחה ומתפוצץ, ומטונף את כל מי שנמצא בסביבתו. משבר גיל הארבעים, משבר אמצע החיים, אלה בסך הכל אנשים שנחשפים לעוצמת האהבה מאוחר מדי, וכשרואים איך החיים שלהם מתהפכים."
"תוקיר את האהבה, תהפוך אותה לכיבוש היפה ביותר שלך, לשאיפה היחידה שלך. אחרי בני אדם יהיו עוד בני אדם. אחרי הספרים יהיו עוד ספרים. אחרי הכסף יהיה עוד כסף. אבל אחרי האהבה, אחרי האהבה יש רק מלח הדמעות"
ממליץ ביותר !

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
בעלי לא בבית

בעלי לא בבית

מירב הלפרין

בעלי לא בבית, מירב הלפרין

הפילוסוף הנרי דיוויד טורו כתב ,

"Read the best books first, otherwise you’ll find you do not have time."

בתחילה חשבתי שאני צריך לוותר על קריאת הספר והפסקתי פעמיים.חשבתי שהוא מופנה לנשים אבל מצאתי בו הרבה מהמציאות של היום וההתמודדות של כל אחת ואחד מאיתנו בזמנים אלו במערכות יחסים. הספר הוא עכשווי,מיוחד הכתוב ברצף לא תמיד נוח, (ללא פרקים מסודרים כי אם נושאים רציפים).

זהו סיפור חייה של אשה, אמא לשני ילדים בגיל העשרה, עורכת דין ,שותפה במשרד מצליח, גרושה בעל כורחה אשר נניטשה ע"י בעלה המשעמם בכדי להתחתן עם אשה מכוערת ומבוגרת ממנו.

"גיבורת הספר" נזרקת לשוק הבשר התל אביבי. ומתארת זאת כך "כל כך הרבה שנים שאני לא בשוק, שאין לי מושג מהו הסטנדרט שרץ אצל גרושות ואלמנים. אולי כבר בפגישה השניה עושים סקס? "

אחד הנושאים בספר מתאר כיצד היא מרגישה שאינה מחוזרת לאחר לילה אירוטי עם גבר אותו היא ממש רוצה, "ביום השלישי, כשכבר הייתי פקעת עצבים מהלכת, התקשרתי לטליה. טוב, זה היה כבר ביום השני. כלומר בחמש הדקות הראשונות של היום השני. הכל היה כל כך מושלם ומקסים, גנחתי לה בטלפון, מובסת ומדוכאת עד עפר, אז למה הוא לא מתקשר?"

כיום עם עליית אחוזי הגירושין בארץ ( תל אביב זוכה להוביל...משום מה ? ) ישנו תיאור בספר על ההרגשה, " לא הצלחתי להתרגל לחיים החדשים שלי כ... עוד לא הצלחתי להוציא מהפה את המילה גרושה. לא התגעגעתי לחיי הנישואים, גם לא לעמנואל. התגעגעתי רק לסטטוס שלי כנשואה ולאשליה שהוא סיפק, אשליה של הדבר הנכון. התביישתי להיות גרושה. הרגשתי שיש במילה הזו צליל צורם של כישלון, אבל גם משהו נורא יותר: יש בה את הביוגרפיה של אמא שלי – גרושה פעמיים, אלמנה פעם אחת ונשואה בפעם הרביעית."
קטע שמצאתי כה נכון : " נשים שנראות טוב תמיד בטוחות שהן נראות רע. זו אקסיומה. הן חיות לא בהערכת חסר. לעומת זאת, נשים שנראות רע יודעות שהן נראות רע. הן לא חיות בהערכת יתר. בעצם, אין אשה בעולם, כולל דוגמניות על, לא מתבוננת במראה ואומרת לעצמה בסיפוק: אני מהממת. היא תמיד תהיה בטוחה שהיא שמנה מדי, נמוכה מדי, יש לה תחת גדול מדי, רגליים עבות, קרסוליים מכוערים, אוזניים בולטות או שיער מזעזע."

וגם,

"כבר הרבה זמן אני חושבת שיש סתירה גדולה בין שכל לאימהות, ככל שיש לך יותר שכל, כנראה תהיי אמא עלובה יותר עלובה. אני בכוונה לא משתמשת במילה גרועה, כי עלובה מתאר בדיוק את סגנון האימהות של בעלות השכל."

כמו כן,

עומר ( בנה בן הטיפש עשרה של גיבורת הספר ), " גם לא אכפת לי לא ללמוד בכלל, תראו מה יצא לכם מהלימודים שלכם. אתם אנשים לא שמחים. כל הזמן אתם עצבניים ויש לכם ביקורת, במיוחד את. אף פעם אין לכם זמן לכלום. אתם לא נהנים מהחיים. אני לא רוצה חיים כאלה. אני רוצה משהו טוב יותר, בלי הלחץ הזה שאתם חיים בו. מה שווה כל הכסף שלכם אם ככה נראים החיים שלכם?"
"אף גבר לא יודע מה את לובשת, וזה גם לא מעניין אותו. נשים קונות בגדים כי זה נותן להם ביטחון עצמי ועושה להם מצב רוח טוב. כי הן מרגישות עשירות, מעודכנות ובעלות טעם משובח."

ולסיום,

"אומרים שנשים מתחילות להיות מאושרות כשהילדים עוזבים את הבית ועומדים על רגליהם. אצלי זה עוד רחוק, שאני לא יכולה להתנחם במה שיקרה בעוד שבע-שמונה שנים. בינתיים הם כאן, במלוא הנוכחות שלהם, ואני לא מאושרת. האם הייתי יותר מאושרת בלעדיהם? נדמה לי שלא. זו הטרגדינ הנשית האמיתית. אנחנו רוצןץ הכל, אבל לא ככה. לא בתנאים הנוכחיים."

הייתי שמח לפגוש את הסופרת, מנתחת מוח, טריאתלטית ואם לתריסר ילדים שאימצה מאפריקה.

לפני 11 שנים•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

ללכת בדרכך , ג'וגו' מויס
ישנם ספרים אשר לאחר מספר דפי קריאה שואבים אותך פנימה לעולם המילים, הרגשות והדימיון.

ללכת בדרכך, ללא ספק אחד הספרים הללו.

אמילי דיקנסון כתבה,"זה שאהבה היא כל מה שיש, זה כל מה שאנחנו יודעים על אהבה",

זהו סיפור אהבה עצוב ומרגש בין ויל טריינר, גבר יפה תואר, עשיר, ילד הפלא מהסיטי, אשף צלילה, ספורטאי, טייל, מאהב – לשעבר, לבין לואיזה, אשה אשר חיה את מירב חייה בעיר קטנה באנגליה, מובטלת, עניה אשר מפרנסת את בני משפחתה בדוחק רב. היא מגיעה לביתם של הטריינרים לשמש כעוזרת, מטפלת לאח המטפל בויל הנכה לאחר תאונת דרכים מיותרת.
זהו סיפור מטלטל רגשית ועורר בי מחשבות רבות על כמה אנחנו צריכים להודות על כך שאנחנו מסוגלים להיות עצמאים בתפקודינו וכפי שאמר ויל ללואיזה, "אני לא אומר לך לקפוץ מבנינים גבוהים או לשחות עם ליוויתנים, אלא לחיות באומץ. לדחוף את עצמך, לא להתפשר."

יש לי חברים רבים העוסקים בפעילות ספורטיבית, כאלה העוסקים בספורט כדרך חיים בריאה וגם את אותם ספורטאים ( ארשה לעצמי לקרוא להם "המטורפים" ) אשר משתתפים בתחרויות קשות לרבות אנשי ונשות ברזל ....כל האנשים האלה הם ללא ספק אותם האנשים אשר מעבר לאתגר האישי והרצון להוכיח לעצמם וגם לסביבתם על יכולתם הם אנשים אשר נהנים מחופש הבחירה שלהם, לרוץ, לשחות, לרכוב על אופניים או כל דבר אחר אשר גורם להם אושר. לכל אותם אנשים אשר אינם עוסקים בספורט כדרך חיים, אל תחכו לרגע שחס וחלילה לא תהיו מסוגלים לעשות את אותם הדברים הפשוטים אשר לא דורשים מאמץ רב כל עוד אתם בקו הבריאות.

לכל חברי האחרים, אנשי הממון והעסקים חובקי עולם הנמצאים בריצה הבלתי נגמרת וללא מעצורים אחר הכוח השליטה והכסף. חברים אני מקווה בשבילכם שבעוד עשרים שנה או יותר לא תצטערו על כך שלא עשיתם את הדברים שהייתם חייבים לעשות כאן ועכשיו.

עלינו להוקיר ולהעריך את מה שיש לנו, הגדיר זאת הרבה יותר טוב ממני מר אפיקורוס,

"מי שאינו מסתפק במה שמספיק, לא יספיק לו שום דבר."

ספר מקסים בשתי נשימות

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
גן המכתבים

גן המכתבים

אליסון ריצ'מן

גן המכתבים, אליסון ריצ'מן
( הספר הלבן של ידיעות ספרים )
איזה ספר מיוחד ומרגש .
מדוע מיוחד? הוא כבש אותי ממש בהתחלה בעקבות אחד התיאורים של מערכת היחסים בין המוסיקאית לכלי הנגינה שלה, במקרה כאן, הצ'לו. חיבור נפלא וטעון עם רגשות אשר קשה מלהסבירן.
"קסם מיוחד במינו התפתח בין אלודי לבין הצ'לו שלה. הכלי הפך לאט לאט לאלודי, ואולודי הפכה לכלי שלה. היה זה חיבור יחודי שהלך והתעצם ככל שהתקדמה בלימודיה. כשהחזיקה את הצ'לו שלה, לפעמים דימתה אלודי לחוש בדופק פועם בתוך חלל העץ שלו. וכלל לא עלה בדעתה שאת לבה שלה היא שומעת"
זהו רומן היסטורי המתאר את מצבה של איטליה לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה .הספר מתבסס על דמויות היסטוריות אמיתיות. ושוזר בתוכו את אהבת המוסיקה.
הספר מתחיל במפגש בין שתי הדמויות המרכזיות של הסיפור, הצטלבות בדרכיהם של שני זרים אשר איבדו את בני זוגם לחיים במקרים טרגיים.
ציטוטים נבחרים שבחרתי,
"משהו בריחן של חנויות ספרים תמיד נראה לה מהחם להפליא. היא תהתה אם זה ריח הדיו והנייר או ניחוח הכריכות, הדבק והחוטים. ואולי ריח הידע. המידע. המחשבות והרעיונות. השירה והאהבה. כל אלה יחד יצרו מקום מושלם ורגוע."
״...לא רק מוזיקה מבטאת את היופי והמיסתורין שבעולם. שבתה כבר יודעת כי לחב מקצב משלו ולנשימה פעימות משלה, וששום דבר בעולם אינו מעורר לחיים יותר ממגע ידו של אהוב.״
"היא לא הזכירה לו את דאליה. לא, אשתו היתה כמו ספר המשופע בדפים רעננים, עם עיניים שתמיד היו מלאות תקווה ואור. הבחורה הזאת שונה. היא הזכירה לו שולחן עתיק שראה פעם במשרד של הפרופסור שלו בג׳נובה, עם שורות של מגירות קטנות וציפוי שנראה כמו פאזל מורכב המשובץ כמה סוגים של עצים אקזוטיים.
אפילו גופה, שעליו היא מגוננת תמיד בזרועות שלובות, נראה לו כמו שידה של סודות, גדושת סיפורים שטרם סופרו. הוא כבר שיער מדוע היא מכסה על בטנה, למה אין לה תיאבון בבקרים ולמה היא ישנה רוב שעות היום . הוא לא התקשה כלל לאבחן את מצבה עוד בימים הראשונים לשהותה בביתו.
אבל הוא נמשך אל משהו שהיה עמוק יותר מהשבריריות הנשית שלה. כי לא כמו רופא הוא הרגיש, אלא כמו שען המבקש לפתוח את גב השעון ולחשוף את המנגנונים, בידיעה שבהם חבויים היופי והמורכבות האמיתיים."
״כשמאבדים מישהו אהוב, הרעיון שהאהבה ממשיכה להתקיים, גם אם לא רואים או נוגעים בה, עוזר לשאת את הכאב.״
"באיזה מצב אישה נראית הכי יפה ? כשאתה רואה לראשונה את גופה, את ליבה, או את נשמתה?
ברגע הנדיר הזה שבו אתה מחבק בזרועותיך את האישה שאתה אוהב ורואה את שלושת אלה גם יחד."

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .
התשוקה לשרוד

התשוקה לשרוד

דנה לוי אלגרוד

ספר נפלא !!!
מוצף ברגשות, בחברות יוצאת דופן, אנושיות, חמלה, קצת רוע ( שהרי חייבים לזכור שללא רוע לא ניתן יהיה להבחין ולהעריך את הטוב ). ומעל לכל זה זהו סיפור אהבה מלא בתשוקה אשר גדלה מתחילת הספר כאשר עוצמתה לא יודעת שובע עד לסופו. שפינוזה כתב ש ״השכל אינו יכול לגבור על תאוות או תשוקות; מה שיכול להביס תאווה או תשוקה הוא תאוות ותשוקות חזקות יותר״.
אז גם בספר כאן התשוקה לשרוד ולחיות מכניעה את תשוקת האהבה והבשרים.

ציטוט שאותי ריגש ואולי יכול לסכם את החלק הזה ( הירוק- אמרלד ) של אווה שהרי היא גם מדגסקר, פפירוס יפיפיה, שרבט גולה חתלתולה.

״איתן ,אל תעזוב אותי, אני לא מצליחה לנשום.״ הוא מלטף את ראשי והעיניים שלו מביטות בי בכאב ובתסכול. הוא שב ומסמן לאנטולי, שמושך אותי מהעינים שלי, מהלב שלי, מהחיים שלי, מהעתיד שלי. הוא מתחיל למעוד איתי ואני אומרת, ״אנטולי, אני לא מצליחה לנשום, אני לא מצליחה לנשום.״ הרגל שלי מועדת והוא מצמיד אותי אליו וממשיך ללכת בלי להביט לאחור. כולם עולים על המעבורת ואנטולי לא עוזב את ידי ועולה. אני מסובבת את ראשי ורואה את העיניים הכחולות שלו. ״אני אוהב אותך, הוא לוחש לי בלי קול.״ אנטולי מרים אותי למעבורת ואנחנו יוצאים לדרך.
אני אוחזת במעקה ובוהה בעיניים שלו שנשארו על החוף. העיניים מתרחקות ממני עד שאיני רואה אותן עוד, והגוף שלי כבד ונשמט לרצפה.
אנטולי מתיישב לצידי ומחבק אותי. ״אמרלד, אל תתאבלי עליו, לפני שתשימי לב הוא יצטרף אלינו.״
״אנטולי, אני כבר לא יודעת איך לחיות בלעדיו. הקול שלי נשבר ואני מתחילה לבכות.״

״את לא לבד, את איתנו.״ ג׳ונתן מתיישב ומחבק אותי. לילי ונאדיה מתיישבות על ברכיי, וכל השאר מצטרפים לישיבה ומקיפים אותי באהבה.
״אנטולי, אני לא מצליחה לנשום. העצב שלי כל כך חזק שאני לא מצליחה להתנחם.״
״כולם להתרחק, הוא פוקד״. הם מתרחקים אך עדיין מקיפים אותנו.
אני מניחה את ראשי על ברכיו ועוצמת את עיני. הוא מלטף את ראשי ואני מתחילה להסדיר את הנשימה. אני פוקחת את עיניי ומביטה בלילי ובגונתן ומחליטה לשרוד, אני אשרוד בשבילם ובשבילו. אני אחיה, וכשהוא יגיע, אני אהיה מוכנה בשבילו.

הסופרת הנפלאה דנה לוי אלגרוד בנתה דמויות נפלאות... כל כך שמח שרכשתי גם את התשוקה לחיות ( כחול עמוק ? איתן ? )

לפני 11 שנים•דן - איסוף עצמי אין משלוחים .

ביקורות נוספות על "פרנסוס על גלגלים"

פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

חברים נאמנים בעגלתי טמונים
ספרים רבים, ישנים וחדשים,
ספרים, ידידו הנאמנים של האדם
ממלאים את קרונותיי עד לראשם.
ספרים לכל דורש ולכל בקשה,
מוזות וליריקה זהובה,
ספרים על בישול ועל חקלאות,
רומנים על תשוקה ועל אבירות,
כל הסוגים לכל הצרכים,
ומי שקונים – קוראים.

זהו הטקסט שהיה כתוב על כרטיס הביקור של רוג'ר מייפלין סוחר הספרים בספר "פרנסוס על גלגלים". מיהו או מהו פרנסוס? בואו נתחיל בהתחלה.

על פי המיתולוגיה היוונית, זאוס היה בכיר האלים האולימפיים ומנמוסינה הייתה אלת הזיכרון ואהובתו של זאוס. בספרו "תיאוגוניה" מספר המשורר הסיודוס כי זאוס ביקר את אהובתו מנמוסינה במשך 9 לילות רצופים ובמשך כל לילה הוא תינה עמה אהבים. בסופו של דבר התעברה מנמוסינה ועם תום הריונה היא ילדה לזאוס 9 בנות. כשגדלו בנותיהן של זאוס ומנמוסינה, הן הפכו ל-9 המוזות שהן אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהן של תחומי המחול, מוסיקה, היסטוריה, ספרות, מחזאות ואסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בשירה, ריקוד ונגינה. אך תפקידן העיקרי היה להעניק השראה ליוצרים שונים בתחומי האמנות ובעקר בתחומי הציור, השירה והפילוסופיה.

על פי המיתולוגיה היוונית, מקום משכנן של המוזות היה הר פרנסוס. ההר נמצא במרכז יוון ומתנשא מעל דלפי, צפונית למפרץ קורינתוס.

"פרנסוס על גלגלים" עוסק במספר נושאים כאשר העיקרי שבהם הוא האהבה לספרים ומכאן שהקשר למוזות ולמקום משכנן מובן מאליו. אין לי ספק כי המוזות הנכונות העניקו השראה רבה לכריסטופר מורלי כאשר התיישב לכתוב את ספרו לפני קצת יותר מ-100 שנים.

זהו סיפורם של הלן מקגיל, של אחיה אנדרו מקגיל וכמובן סיפורו של רוג'ר מייפלין סוחר הספרים אשר הופעתו בחווה בה התגוררו הלן ואנדרו, גרמה למהפך בחייהם. הוא נע בדרכים הכפריות של אמריקה עם סוסה הגוררת קרון שמכונה פרנסוס, ומוכר ספרים לפשוטי העם.

זהו ספר שכולו אהבה לספרים: על פי מורלי, "כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות, הומור וספינות שיוצאות לים עם לילה, בספר מצויים השמים והארץ במלואם...(עמ' 51). אני כמובן מזדהה עם כל מילה כאן.

אך זהו לא רק ספר על ספרים (ארס פואטיקה במלוא מובן המילה), זהו ספר על חופש, על הגשמה אישית, על נדודים, על תעוזה ועל אישה אחת השוברת מוסכמות: לאחר שהלן אפתה 6,000 כיכרות לחם במשך 15 שנותיה בחווה, היא משאירה שם את אחיה לבדו ללא איש (או אישה) שיבשלו לו. שפעם אחת יאכל לחם בזיעת אפו. יש לזכור שהספר נכתב בשנת 1917 ומעמד האישה אז לא היה דומה לזה של היום. לא רק שאישה הרצה לנשיאות (ועוד שחורה רחמנא ליצלן) היה בשנים אלו חלום רחוק, אלא שגם זכות בחירה לא הייתה אז לנשים. את הזכות הזו הן קבלו רק בשנת 1920 (התיקון ה-19 לחוקה).

זהו סיפור חכם עם הרבה דיאלוגים קצרים אך מאלפים, כתוב נפלא ובקיצור 195 עמודים של קסם.

לפני שנה•
★★★★★
•בנצי גורן
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

חיוך מטופש ,מלא שביעות רצון ועונג התפשט על פני מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר ועד סופו .חיוך שהזכיר לי את החתול "צ'שייר -לבית עליסה בארץ הפלאות ", החתול שמחייך תמידית ויכול להיעלם ולהשאיר אחריו רק את חיוכו.

אודות הספר הזה נכתבו באתר שש ביקורות אוהדות וערכיות של:"scoe"- מעולה, "דן סתיו" -מומלץ מאוד ,
"קורא כמעט הכול"-מעולה, "הקוסמת"- מעולה, "שין שין"-טוב, ו-"yaelhar"-טוב .כולן/ם פירטו פחות או יותר את תוכנו של הספר הנפלא הזה ומכאן שלא אחזור עליו ,אבל ישנם עוד מטמונים שמצאתי בספר חוץ מהעלילה המשעשעת והסוחפת ואשר אותם אני רוצה לחלוק עמכם/ן:

הזווית הפמיניסטית שממנה נכתב הספר:

מורלי כתב את הספר ב-1917, באותה תקופה החל את דרכו כעורך ז'ורנל נשים בשם -"גבירותיי "(1917-1918),כלומר הוא הכיר את עולמן של הנשים באותה תקופה .החל מאותן נשים עקרות -הבית שידעו לאפות ככרות לחם ,לחמניות, ריבות ,רטבים לבשר ועוד ,או בחישובה של גיבורת הסיפור גב' הלן מק'גיל -שאפתה כ-6000 כיכרות לחם שאותם כינתה "אנתולוגיה" ,ואספה 300 ביצים במשך 15 שנים שחייתה בחווה עם אחיה ,ועד -נשות תנועת הסופרז'יסטיות - שבעת פרסום הספר הכינוי הזה לאשה -"סופרז'יסטית" מצד שני המינים היה כינוי שנע מגנאי -ועד פליאה,אבל לא באהדה .{בארצות הברית נקבע ב-1920 התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכות הצבעה מלאה לנשים}.מורלי בונה את דמותה של הגיבורה מאשה שחייה התרכזו בעיקר במטבח החווה ובניקיון הבית והגשת ארוחות לאחיה -לאשה פמיניסטית שהיא עוד לא מודעת לכך בעת קניית ה"פרנסוס" -העגלה מלאת הספרים וכל הרכוש שהתלווה אליה: הסוס והכלב שהפכו לרכושה הפרטי של האישה .ולא אפרט כאן את חוקי המדינה באותה תקופה בדבר אי-עצמאות האישה להחזיק ברכוש משלה ,כאשר כל גבר בין היותו אחיה, בעלה, או דודנה ,יכול במחי -הוראה אחת למוסדות הבנקאיים לבטל את זכותה הבסיסית לרכוש ,לכסף שהיא צברה בעצמה או שקיבלה בירושה במשך השנים .
מורלי המחבר לא מהסס כ-3 שנים לפני אישור החוק לצאת בכתיבת ספר מהפכני מהבחינה הזאת ולהציב במרכז העלילה גיבורה ראשית -דמות נשית שאינה יפה או צעירה ,אבל מהפכנית שלא מדעת ,עצמאית, דעתנית, שגם מימשה את אהבתה במוסד נישואין שמרני.

זווית איכותם של הספרים ושיווקם:

ופה אני קופצת קצת לימינו .

אני עוקבת ומכירה את דעותיו של בעל הוצאת זיקית-אוריאל קון בכל הקשור לעולם הספרים בישראל .יש לו ביקורת חריפה על איכותם הירוד של רוב הספרים המתורגמים והמקוריים שהחברה הישראלית מקדשת אותם ,וכן ביקורת על חזירותם הכלכלית של הוצאות הספרים ושתי "מעצמות שיווק - הספרים" ביחס לקביעת מחירו של הספר ותגמולו של הסופר .

כאשר קראתי את הספר הבנתי בבהירות חדה מדוע הספר הזה נבחר ע"י מר קון כספר הדגל הראשון שיצא תחת הוצאתו החדשה והאוונגרדית .משום שהוא מבטא היטב את תחושותיו וקובלנותיו .הספר שהתפרסם בתחילת המאה ה-20 ממחבר אלמוני ונשכח {אליבא ד-ימינו} נשאר עדכני ואותנטי במסריו- נגד רדידות תוכן הספרים וחזירות בעלי הממון או הסופרים הממוסדים.

וכה אומר הגיבור הראשון או השני בספר-" הפרופסור"- מר רוג'ר מיפלין שהיה בעליו הקודם של "פרנסוס " לגיבורה הראשונה או השניה {תחליטו בעצמכם/ן}:
"העולם מלא בכותבים גדולים שעוסקים בספרות ,אבל הם כולם אנוכיים ומורמים מעם. אדיסון,לאמב, הזליט, אמרסון,לוול -תבחרי לך - כולם רואים באהבת הספרים סוד נדיר ומושלם,שמור למעטים,שמקומו בחדר עבודתם המבודד שבו הם יכולים לשבת לבדם בלילה לאור הנר,בידם סיגר,כוס יין פורט על השולחן וכלב ספנייל על השטיח שמול האח .מה שאני אומר לך הוא זה- מי יצא אי-פעם לדרכים כדי להביא ספרות אל ביתו של האדם הפשוט? להביא אותה לביתו,לעסקיו ולחיקו,כמו שמישהו אמר פעם ?ככל שמרחיקים בארץ ,כך פוחתים הספרים ונעשים גרועים יותר ....אתה צריך לצאת ולבקר את האנשים בעצמך,להביא את הספרים אליהם לדבר עם המורים,למרר את חייהם של עורכי העיתונים הכפריים ושל ירחוני החוות ולספר לילדים סיפורים,וכך לאט -לאט ,אתה מתחיל להחדיר ספרים טובים לוורידי האומה ,זו עבודה גדולה ....זה כמו לשאת את הגביע הקדוש לכמה מאותן חוות נידחות ,הלוואי שהיו עשרה פרנסוס ולא אחד....ישנם שלושה מרכיבים לחיים טובים: לימודים, רווחים וכיסופים .במסלולו של האדם -ללמוד, עליו להרוויח לחם לעצמו ולאחרים, ועליו להיכסף: להיכסף לדעת את הבלתי ניתן לידיעה "...
זאת כל התורה על רגל אחת של מר אוריאל קון -בעל הוצאת זיקית ושל גיבור הספר "הפרופסור" מר מיפלין שהיה בעליו הקודם של ה-"פרנסוס ".

זיהוי נוסטלגי בקריאת ספרים וסופרים:

אהבתי מאוד לזהות את שמות הספרים שמורלי מציין בספר באמצעות גיבוריו ומחשיבם כקאלסיים לתקופתו:

"לורנה -דון"-בלקמור ,עודני זוכרת שזה היה הרומן הראשון שקראתי בשנות נעורי .

"יריד ההבלים "- תאקרי.

"הקלברי -פין"-טווין .

"ספר הג'ונגל"-קיפליניג.

"מעשיות האחים גרים".

"אי -המטמון"- סטיבנסון.

"רובינזון קרוזו"-דפו .

"נשים קטנות" - אלקוט.

ו- שקספייר ,דקמרון, או' הנרי,ברנרד שו,ועוד ועוד .קריאת שמותיהם בעלילת הספר גרמה לי עקצוציי עונג וזיכרונות טובים כפגישת חברים ישנים וטובים.

חלום שלא יוגשם:

ציינתי שהחיוך "הצ'שיירי" שלי נכח בכל זמן הקריאה ,אבל לבי נחמץ. כמה הייתי רוצה לצאת בעגלה כזאת כמו-"הפרנסוס" ,ושאר תכולתה הביתית ,עם הסוסה הלבנה והשמנה במיוחד בשם פג (קיצור של פגאסוס, הסוס המיתולוגי),הכלב -הספנייאל בשם בוק {המזכיר את בוקאצ'יו)- ולנדוד בדרכים ,לחזר אחרי פתחי-בתי -האנשים ,לקרוא בפני המבוגרים והילדים ספרים ,למכור ולדעת שאני מחדירה "ספרים טובים לוורידי האומה" .
הייתי רוצה - אבל הוא יישאר בגדר אותם דברים שכבר לא אעשה בחיי .

זיהוי מאפייניי ספרי הוצאת "זיקית":

תרגום הספר נעשה ע"י יהונתן דיין ,הנו קולח,משובב -נפש ואיכותי .

במידה ותראו על המדף בחנויות/בספרייה-ספרים בגודל קטן -עד -בינוני,בכריכה צבעונית {הפעם ורדרדה}לא מבריקה ולא זוהרת,בדפים בעלי גוון קרם-זהבהב , שיש בהם הקדמה וסוף דבר ,ביוגרפיה קצרה אודות הסופר והספר, ועל גביהם מאחור כתובים מילים שחודרות ישר ללב , ומחירו קבוע- 50 ש"ח {גם בשבוע הספר} -אז תזהו את הספר כאותם ספרים שתרצו לקרוא והנאתכם/ן מובטחת מראש.

איך אומר מר מיפלין:"כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים,דיו ודבק,מוכרים לו חיים חדשים. אהבה, וידידות והומור וספינות שיוצאות לים עם לילה- בספר מצויים השמיים והארץ במלואם,בספר של ממש ....אני מתכוון".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חמדת
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

כמה קצר, ככה חביב.
הלן מק'גיל אינה יודעת כמה חייה ישתנו באותו יום.
מתגוררת עם אחיה אנדרו בבית חווה בניו אינגלנד של תחילת המאה ה-19. חייהם זרמו פחות או יותר בשגרה קבועה ונינוחה עד שאנדרו פרסם שני ספרים מצליחים ושקוע כולו בכתיבה, מוציאים לאור מחזרים אחריו ותיבת הדואר מתפקעת ממכתבים. נעדר לעתים מהבית ועול תחזוקתו נופל עליה.
עד היום בו יופיע רוג'ר מיפלין קצר הקומה והאדמוני, מעין עוגייה שופעת מרץ כשהוא נוהג בעגלה עמוסת ספרים- פָּרנָסוּס. מיפלין, שילוב יוצא דופן של איש ספר משכיל ורוכל נודד המוכר ספרים לפרנסתו, יודע לפנות לקהל מאזינים סקרן למראה עגלתו יוצאת הדופן ולמכור את ספריו בעידן בו דולר היה שטר מרשרש רב ערך. הלן מחליטה מסיבותיה לעשות מעשה ולראשונה בכמעט ארבעים שנותיה משליכה מעליה את ההרגלים הקבועים, הבית וכל מה שמוּכּר, רוכשת את עגלתו ויוצאת להרפתקת חייה עם כדור המרץ המהלך, סוסתו החביבה פג והכלב בוק.
והשניים מוצאים עצמם במסע מלבב בדרכי הכפר נוסח ג'ון דנוור, מוכרים ספרים, לנים באכסניות מזדמנות וחוות ונקשרים זה לזו. גם אי אלו תקריות לא נעימות אינן מעיבות על מסעם.
זהו ספר על אמריקה של פעם. שמרנית למדי, אנשים מאירי פנים בצד בנדיטים, רכבות קיטור ואיזכורים לדמויות ספרותיות וחלוצים כדייוי קרוקט. על אישה שהחליטה למרוד במוסכמות ולעשות 'מה נכון' ולא 'מה ראוי וצריך'. ספר קצרצר הלוקח את הקורא למסע קסום, אנושי ומלא הומור.
"כשמוכרים לאדם ספר לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק. מוכרים לו חיים חדשים."
במילה, כיף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•ראובן
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

הפרנסוס החביב הזה שיגע אותי.
במשך יובלות ועידנים קראתי לספר "פְרַנְסוּס על גלגלים", וסברתי לתומי שפְרַנְסוּס הוא קרוב אריסטוקרטי של פְרַנְסִיס (שהוא, כידוע, מפשוטי העם) ושהודות לאריסטוקרטיותו יש לו כנראה כרכרה מהודרת עם גלגלים ולא רק סוס. (אם כי יש לפְרַנְסִיס פורד קופולה)

בשלב מסוים עליתי על הטעות שלי. הבנתי שלא שמתי דגש על השם (תרתי משמע) ושגם את הקמץ הנחתי במקום הלא נכון, יען כי השם הנכון הוא פָּרַנְסוּס, עם פּ' דגושה. פָּ-רַנְ-סוּס. זה נשמע קצת כמו פַּרָה'נְ'סוּס כמו שרוקנרול זה רוק'נ'רול ובעצם רוק-אנד-רול. כך קראתי לספר גם תוך כדי הקריאה. סוד כמוס לפרה אנד דה סוס.
-אז מה את קוראת עכשיו?
-אה, את "פָּרַנְסוּס על גלגלים". חביב.

כמה עמודים לתוך הספר (לא זוכרת כמה כי זה לא היה רגע משנה חיים או משהו כזה) הבנתי את גודל טעותי: לא פְרַנְסוּס ולא פַּרָנְסוּס, אלא פַּרְנָסוּס. פַּרְ-נָ-סוּס.
איך, איך לא הבנתי את זה קודם?
מריץ' ורץ' יוצא *רִיצְ'רַץ'
ממגדל ואור יוצא מִגְדַּלּוֹר
מרכבת וכבל יוצא רַכֶּבֶל
ולכן...
מפרנסה וסוס יוצא פַּרְנָסוּס

"פַּרְנָסוּס על גלגלים" הוא סיפור חביב על עגלה לממכר ספרים הרתומה לסוס, ומכאן המשוואה היא פשוטה:
פרנסה + סוס = פַּרְנָסוּס (או במילים אחרות: סוג של אלטיזאעכן, או אנטיזאעכן בז'רגון הזב"חניקי הצודק, כי סוסים לא צריכים להיות המפרנסים של בני האדם.)

אז זהו, שלא.

כי אז גיליתי להפתעתי ששם הספר באנגלית הוא Parnassus on Wheels. כלומר, גם באנגלית השם הוא פַּרְנָסוּס, מה שאומר שההגיון העברי הבריא שלי צריך אקמול או משהו. אבל היי, לפחות המצאתי מילה.

גוּגְלִי ווִיקִי גילו לי את האמת: פַּרְנָסוּס קשור למוזות במיתולוגיה היוונית. הנה כך:
"פַּרְנָסוּס הוא שמו של הר במיתולוגיה היוונית, הר המקודש לאפולו, ועליו חיו המוזות. בספר הוא כינוי לקרון הספרים שבמרכז העלילה."

(למילה פַּרְנָסוּס לכשעצמה אין ערך משלה בוויקי, ובאמת הגיע הזמן שגם לי יהיו מניות במפעל שלה. לפיכך, כל זמן שאף חוכמולוג לא יערער על כך, ויקי תספר לכל המתעניין שפַּרְנָסוּס הוא הכלאה של פרנסה וסוס.)

הספר החביב הזה הוא כמו חטיף אנרגיה. הוא לא ארוחה דשנה אבל הוא גם לא ממתק חסר ערך תזונתי - יש בכוחו להשביע רעב, רעב קטן ורגעי. רעבצ'יק. והטעם? זה כבר עניין של טעם. ואמנם יש לו אצטלה וארומה של מזון בריאות משובח, אולי אפילו של מזון על, אבל אם בודקים את הערך הקלורי, זה לא בלתי סביר שבמקומו אפשר היה לאכול שני משולשי פיצה שהם הרבה יותר משביעים והרבה יותר טעימים. הספר הוא נישנוש חביב. הוא לא מספיק בתור מנה ראשונה, הוא בוודאי לא מנה עיקרית, אבל הוא גם לא קינוח עתיר קלוריות ומשמין שמעורר ייסורי מצפון אחר כך.
הוא חטיף חביב שנקרא בחטף, בין לבין.

ולמה הספר החביב זכה להצלחה כה גדולה בישראל? לדעתי, בגלל העֵדֶר ולמרות ההֵעָדֵר.
בגלל העֵדֶר - הספר הופיע בראש רשימת רבי המכר של החנויות העצמאיות, והעֵדֶר נהר אחריו. לא עֵדֶר של בהמות מלחכות קש וגבבה, חלילה. מה פתאום? וכי מה לעֵדֶר נבער זה ולמילה הכתובה, לספרות יפה? מדובר בעֵדֶר חביב ומנומס של ביבליופילים שוחרי תרבות שמרביתם הם גם חיות פוליטיות. אבל לא בהמות, חלילה.
למרות ההֵעָדֵר - לדעתי הספר נעדר רלוונטיות לישראל. הוא חגיגה של ביבליופיליה (וזו אמנם קיימת גם בישראל, בעיקר בקרב העֵדֶר המנומס מהסעיף הקודם) אלא שהוא גדוש ברשימת סופרים וספרים מן התרבות האמריקאית, שרק מקצתם מוכרים לקורא הישראלי הממוצע (זה שאינו נמנה על העֵדֶר החביב והמנומס מהסעיף הקודם).

ייתכן שבחוג לספרות באוניברסיטת שקר כלשהו הייתי מגלה מיני מוטיבים, תמות, קתרזיסים, מטאפורות, סינקדוקות, אפיפורות, אקספוזיציות וכיוצא באלה מושגים בספרותית מתקדמת למתחילים. ייתכן שהייתי מתרגשת לגלות שגברת הלן מק'גיל היא דמות עגולה לא רק מפני שהיא עגלגלה וכבדת משקל, שהייתי נפעמת לגלות שקרון הספרים הוא בעצם אלגוריה לגזלן מהשקם הצבאי (שתמיד עושה עבודתו מעל ומעבר למצופה), שהייתי מתלהבת לגלות שהספר הוא סיפור קצר עם פאבולה וסוז'ט ולא סתם סיפור קצר מפאת אורכו הקצר, אבל אין סיכוי שזה יקרה. הספר, חביב ככל שיהיה, לא עד כדי כך מעניין אותי.

ובעניין ההוצאה, גב' זִיקִית.
זִיקִית היא זוחל מדרג בינוני. היא לא קוֹמוֹדוֹ - זוחל ענק, מפחיד וקטלני, אבל היא גם לא שְׂמָמִית ביתית קטנטנה וחמודה שמביאה מזל. זִיקִית היא מעמד הביניים. היא בטח הצביעה ליאיר. במלעיל. איכס.
אני מקווה שבהמשך הדרך, הצבעים הספרותיים של הזִיקִית יהיו עזים יותר ושהיא תתומחר יחסית לגודלה.
50 ש"ח זה מחיר מופרז לספרון, חביב ככל שיהיה, שאורכו לא עולה בהרבה על אורכו של סיפור שמתפרסם במוספי החג בעיתונים. ואיך בכלל מקטלגים ספרון כזה בספריה? איפה מדביקים את המדבקה? אולי צריך להכניס אותו למארז קלטות וידאו של פעם.

משהו קטן וטוב
1. הגופן, המרווח בין השורות והעימוד מושלמים!
2. הדפים העבים והצהבהבים מאוד נעימים לעין, למגע ולדפדוף.
3.. יחס נאות למדי לסוסה פגסוס שסוחבת את קרון הספרים פַּרְנָסוּס. "סירבתי להודות שתעיתי, אבל באותו רגע מעדה פג בכבדות ונעצרה. היא לא נענתה לשידוליי. ירדתי עם העששית בידי כדי לראות לבדוק אם משהו חוסם את הדרך, וגיליתי שהפרסה שלה נעלמה ושרגלה מדממת. הפרסה כנראה נשרה היכן-שהוא מאחור, ואז ננעץ ברגלה מסמר או משהו אחר. לא עלה בדעתי דבר אלא להישאר בלילה באותו מקום." (עמ' 117)
4. הסיפור חביב.

משהו קטן (אולי קטנוני) ולא כל כך טוב
1.. אין הפרדה בין דפי ההקדמה והתודות של הזִיקִיתִיים לבין תחילת הסיפור. הרצף הזה בין ההשתפכות-הסתחבקות של הזִיקִיתִיים לבין כתב היד עצמו הוא לא יאה לדעתי. צריך שיהיה דף ביניים שמפריד ביניהם.
2. התקציר בגב הספר מוגזם ומנופח, וחלקו אף מופרך: "אם יש ספר אחד שכאילו נכתב במיוחד לשיפור האקלים החברתי-פוליטי והספרותי הנוכחי בישראל [...] אנו בטוחים שהיא (הקריאה) תגרום לכם הנאה, תעורר חיוך גדול ומצב רוח חיובי ואולי אף תספק כלים להתמודדות עם ההווה".
3.. אחד מקווי האני מאמין של הזִיקִיתִיים הוא זה: "אנו מאמינים שאפשר לבנות הוצאה לאור עצמאית שמחיריה יהיו שפויים וקבועים..." אני מאחלת להם דרך צלחה והרעיון של המחיר הקבוע והאחיד הוא אחלה, אבל אם אפשר לקבוע אותו על סכום הולם יותר, מה טוב.


אז לא רק שהעזתי לא ליפול שדודה לרגלי פַּרְנָסוּס על גלגלים, אלא שאף העזתי להתלונן על ספר כה קונצנזואלי, כה מחובק, הבן היקיר של הקהילה הספרותית האנינה; העזתי להתייחס גם לכמות ולא רק לאיכות (אבל כריסטופר מורלי התחיל! הוא בכבודו ובעצמו אמר שספר הוא גם אבל לא רק "340 גרם של דפים, דיו ודבק"); העזתי להשוות אותו למיני מזונות ולפקפק קצת בערך הבריאותי שלו; וברוב חוצפתי העזתי להתייחס בעיקר לכיתוב על הקנקן (איך מבטאים את הפרנסוס הזה) וכמעט לא התייחסתי למה שיש בקנקן. אפילו יצאתי קצת נעל כשהתוודיתי על כך שלא ידעתי מה זה פַּרְנָסוּס.
אבל... (זהירות, מלודרמטיות מוגזמת לפניך)
הייתי נאמנה לעצמי, הלכתי עם האמת שלי, אני אוכל להסתכל במראה בלי להתבייש ואפילו המצאתי חידוש לשוני.

פַּרְנָסוּס על גלגלים הוא משהו קטן וטוב. ספר חביב. לא מזיק אבל גם לא מועיל במיוחד. הוא לא סתמי אבל הוא די סתם. אני יכולה לסמן וי על עוד ספר שקראתי. ויצ'יק חלשצ'יק על ספרונצ'יק קטנצ'יק וחביבצ'יק.
אז זהו. קראתי, כתבתי ועכשיו אני יכולה לחזור לקרוא לספר "פְרַנְסוּס על גלגלים", לפחות כל זמן שאני בכלל אזכור אותו.
ספר חביב כבר אמרתי, נכון?


אסיים בחידוד הגיון: פַּרְנָסוּס על גלגלים + הצטלבות דרכים = צומת ספרים


על החתול,
שונרא על כסא


*האם רמי, הג'ינג'י החמוד מריצ'רץ', יהיה בקרוב שופט מחוזי?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4688820,00.html

לחברה נתי ק.
נראה שאותן המוזות השרו עלינו את מוזיותן, אבל באמת שקראתי את הביקורת שלך רק אחרי שכתבתי את שלי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שונרא החתול
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

בילדותי הופיעה יום אחד ספרייה ניידת בשכונה. באותם ימים היה לי מחסור חמור בספריות, מה שגרם למיחזורו של כל ספר עד שידעתי אותו בעל פה. היתה לנו בבית ספרייה די גדולה אבל זו הכילה ספרי מבוגרים שאסור היה לי לקרוא (קראתי, אלא מה? רק וידאתי שהדלת הנעולה תאפשר לי התראה מספקת לדחוף את הספר בין האחרים ולעטות פרצוף תמים) מהרגע שהופיעה "הניידת" איכות חיי השתפרה פלאים. היא התהדרה במבחר של ספרים להנאה והביסה בקלות את ספריית בית הספר החינוכית והתקינה, שאת ספריה המשמימים הכרתי טוב, והספרנית הזועפת שמרה באדיקות ששום ילד לא יקרא שום ספר ממדף שמעל לגילו.
הלן מק'גיל היא רווקה כבדת משקל החיה עם אחיה (הרווק גם הוא אבל רזה) בחווה בניו אינגלנד. היא שבעת רצון ממצבה - מנהלת את משק הבית, מבשלת, מתקנת גרביים ומטפלת בתרנגולות. בכל יום היא יודעת מה תעשה מחר, ואינה מתאבלת כלל על עלומיה שחלפו ועל מיעוט הבידור והעניין בחייה. היא היתה ממשיכה כך עד המוות לולא אחיה שנעשה סופר למורת רוחה ולולא נקרתה בדרכה הזדמנות לעשות מעשה שינער את חייה ויוליך אותה לדרך חדשה.

הספר שנכתב ב 1917 מתאר היטב את אמריקה הכפרית ומזכיר את סיפורו המקסים של סטיינבק "החרציות". באותה תקופה לא היה הרבה מה לעשות בשעות הפנאי (לא שהיו הרבה כאלה) וספרים היו אופציה נוחה וזולה. בספר הזה יש גיבור שהוא מיסיונר של ספרים: הוא קיבל על עצמו שליחות של להביא ספרים לחוואים המבודדים, ובאמריקה זו התמימה ולפעמים בורה, חוואים קנו ממנו ספרים - וגם הציעו לו ארוחה טובה ומיטה ללון בה - רק בזכות הבידור שהופעתו שם סיפקה, והתלהבותו וסיפורי הספרים שלו היו המופע שכדאי היה לחכות לו עד הפעם הבאה שיעבור שם.

כמובן לא יכולתי לעמוד בפתוי של כל הביקורות המהללות, אחרי שהקוסמת סיקרנה אותי קשות לגביו (תודה רבה!). ספרון קטנטן, 195 עמודים בפורמט דומה לזה של "ספרי הכיס" של העבר, עם דפים צהבהבים חלקלקים וכריכה ורודה מאוירת. חיצונית הוא נראה כ"ספר בובות". הוא כתוב באופן משובב נפש, לא מתייחס לעצמו ברצינות יתרה. הוא מצחיק לפעמים, נוגע ללב בדרך כלל, מדבר על בדידות ועל קשר בין אנשים, על מעשיוּת ועל חלומות. למרות שסופר גבר כותב (כמו שהיה מקובל) את דמות האשה וזה ניכר, נהניתי ממנו מאד ונראה לי שזה ספר שיהנה אותי גם בקריאות חוזרות. כדאי לכם!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

משקמה ההוצאה לאור זיקית הוחלט שהספר עליו תופיע הספרה אחת יהיה פרנסוס על גלגלים, העוסק, איך לא, בספרים. היתה זו החלטה סבירה והספר היה לרב מכר.
האם זיקית היטיבה לראות את הנולד ולבחור בספר שיזניק אותה קדימה להצלחה? באוגוסט 2015 פירקו שני המייסדים את ההוצאה לאור ו-23 הכותרים נמכרו להוצאת מודן.
שתדעו.
פרנסוס על גלגלים הוא מעשיה חביבה, לא יותר ממעשיה ולא יותר מחביבה. ומה יש בה? יש בה פוטנציאל לסרט דיסני, שהיה יכול להיות להיט בשנות החמישים אולי. הפרק הראשון בסדרה אכן שודר ב- באפריל 1951. דיסני לא קשור.
שתדעו.
אז ככה: אנדרו מק'גיל הוא בעל חווה אי שם בצפון מזרח ארה"ב. כחוואי הוא פוצח פתאום בקריירת סופר ומצליח בכך היטב. אחותו הלן דואגת לארוחותיו, לתיקון גרביו ולכביסה שלו. המשק שלהם מצליח, הספרים גם ופתאום מגיע פרנסוס על גלגלים, עגלה המשוכה ע"י הסוסה פג ומונהגת ע"י רוג'ר מיפלין, לשעבר מורה ובהווה מפיץ ספרות/רוכל. כשהוא מגיע לחווה של אנדרו מק'גיל, אנדרו לא נמצא, הלן מבינה את גודל האסון, שכן אחיה היה בהחלט מתפתה להצעה של מיפלין לקנות את העגלה על כל תכולת הספרים ב-400 דולר, עם הסוסה, להמשיך לעופף בשמי הספרות ולהזניח את חובותיו החוותיות. 400 דולר היו שווים אז מכונית. בהחלטה של רגע היא קונה את העגלה/עסק והופכת למוכרת ספרים. כך היא מתחילה להשתרך בדרכים ולהפיץ ספרות, אמנם לא בהצלחה כמו מיפלין הכישרוני, הפורש לברוקלין לכתוב את ספרו שלו. היא מרגישה שכאשה שחסכה לעצמה סכום יפה יש לה זכות לצאת לדרכה העצמאית עם עסק משלה.
האם היא תמשיך את דרכו של מיפלין הכישרוני? האם תחזור לחווה? התשאר רווקה זקנה הדואגת לארוחותיו של אחיה וכביסתו?
התשובות די בנאליות ובהחלט עומדות ברמת הפשטות של החיים בראשית המאה ה-20, מה שהמשאיר את הספר בהגדרת מעשיה חביבה ותו לא. ככפפה ליד לדיסני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•מורי
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

עגלה עם סוסה

את הספר, פרנסוס על גלגלים, של כריסטופר מורלי, ראיתי מספר פעמים ושמעתי על מעשי הקסם שבו, האמורים לאוהב ספרים כמוני, לשים עליו יד ולהסניף אותו לעיניי ומחשבותיי. כן אני אוהב ספרים עם נראות מיוחדת, לה השפעה על טעם הקריאה שלי, כמו העבודה שמדובר בספר קטן, עם הדפסה איכותית, על נייר צהבהב, ועטיפה סגלגלה בהירה, עליה הדפס יפה של סוס צנוע, המושך עגלת ספרים גדולה, כספרייה ניידת. איזה יופי של כריכה לספר העוסק באהבת ספרים.

בנוסף שמעתי שזה ספר ביכורים להוצאה חדשה, הוצאת זיקית, ששמה לה כמטרה להיות הוצאה שונה מהמוסדיות, ובכך להיות רעננה בתכנים ובאופן הגשת הספרים.

נקודת העניין העיקרית שלי בספר הייתה נושא הסיפור, על אישה פשוטה שמחליטה יום אחד בצורה ספונטנית לרכוש סוסה ועגלה ולהיות מפיצת ספרים, באזורים הכפריים של ארצות הברית, בעידן שעדיין לא היה אינטרנט, טלוויזיה, ועיתונים המגיעים לפריפריה, לישובים הנידחים. בהיבט הזה האישה היא כמו מיסיונרית תרבות, היוצאת למרחבי נופים חקלאים, ונופי הטבע שעדיין פראים, בכדי להנחיל את אהבת הספר, המשולבת עם הרפתקאות במסעות שעורכת האישה עם כרכרה וסוסה.

הכרכרה והסוסה, גיבורי העלילה המשניים, גרמו להתנגנות שיר ילדות בזיכרוני. כששרתי אותו בליבי, חשבתי על תמימותו וקסמו של פרנסוס על גלגלים הגלומים בפשטות.

עגלה עם סוסה
בשדה תרוץ.
עד גדותיה עמוסה
בחציר קצוץ.
ואני יושב למעלה
לשמאלי מושכות,
הי דיו דיו
כך אקרא לה
ובידי השוט.

(מילים ולחן: אבשלום כהן)

מה אומר ומה אגיד, פרזנטציה כזאת נהדרת לספר אחד, מעולם לא הייתה לי.

אבל אני דחיתי את קריאת הספר בלי סוף, מסיבות לא ידועות, שלבטח מצויות אי שם בתת מודע.

את הספר הזה, כמו ספרים אחרים ונוגעים, קבלתי מחבריי (היודעים שאני חובב ספרים), למסיבת היציאה שלי לגמלאות (אל תרחמו עלי, או תקנאו בי, אני עדיין עובד חלקית כיועץ).

כעת הבטתי בספר, לסוסה בכריכה שדהרה לעברי, וחשבתי מדוע לא נפגשנו?

ואז קרה לי דבר מעניין, שאני אגב תמיד מצפה במפגש עם ספרים, לפתע צף במחשבותיי סיפור ישן ונשכח שהיה החסם לקריאת הספר.

בילדותי, לאבי הייתה ספריה קטנה בה, ספרי עם עובד, ספריית הפועלים, וספרים מהוצאת מזרחי, שהתמחתה ברומנים להמונים. את הסדרה הזאת הפיץ סוכן נוסע, בסוסיתא ישנה. אבי קנה ממנו מספר ספרים בהקפה, וכשחזר הסוכן, אחרי זמן מה לבקש את חובו, אמר אבי, אין לי כסף, וכל כך התביישתי. אני חושב שהאירוע הזה גרם לי להיות אספן ספרים כפייתי, ובאמצעות האובססיה הזאת לומר לאבי ולי, אבא לי לא חסר כסף לרכוש ספרים, יש לי המון ספרים. ברגעים רוגשים סבבי, הספרים העניקו לי רגעי רוגע ואושר. כעת אני מבקש לשחרר ולהשתחרר מהאובססיה המעיקה.

אחרי שדהרתי למחזות רחוקים, אני מבקש לומר לכם מספר משפטים על חווית הקריאה בספר.

פרנוס על גלגלים, הוא סיפור פשוט, אך כסיפור פשוט וטוב יש לו גם תובנות על החיים עצמם. זהו סיפור על אישה בשם, הלן מק’גיל שבגיל ארבעים, החליטה במקום לרכוש רכב חדש, מה שיאפשר לה להיות חלק מהקידמה, לרכוש סוסה ועגלה ואתם לצאת למרחבים, כבחירה בעצמאות ובקלאסיקה לעומת חדשנות. הספר הזה הוא מסע אטי ורגוע, לטבעם של האנשים והנופים ודרכם לחשוב, על החיים. אולי זהו סוד קסמו של הספר, שהצליח לפצח משאלה אנושית אחת, חוצה מקומות וזמנים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רץ
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

בדרך כלל אני לא מאלה ששוחטות פרות קדושות. לפי מה שראית, כאן באתר, כמו גם בין המבקרים, יש קונצנזוס רחב בנוגע לספר ואני לצערי התלהבתי פחות. הספר אכן נחמד מאוד. הוא ממש, ממש נחמד, חמוד, משעשע לעתים ועם תובנות מקסימות פה ושם. נחמד, כבר אמרתי?
הלן היא חוואית רווקה בת כמעט 40 שגרה עם אחיה בחווה. הוא כותב ספרים והיא אופה לחם. הוא נוסע לחפש מוזה ואילו היא ממשיכה לאפות. השגרה הזו הייתה ממשיכה כדרכה אם לא רוג'ר מיפלין אחד, שמגיע אל מפתן החווה עם סוסה זקנה, כלבה וקרון אחד מלא ספרים. מכאן מתחיל המסע של הלן לעצמאות ולאהבה.
הסיפור שזור ציטוטים של קלאסיקות רבות ותובנות על החיים. בעקרון זה דבר מקסים, אך בספר קטן כזה, השפע הזה עייף אותי קצת.

יכול להיות גם שלקרוא את הספר הזה באותו זמן עם "האי של ארתורו" של אלזה מורנטה היה בעוכריו. אני מודה שאני לא מחובבי ספרות אמריקאית (פרט לכמה יוצאים מן הכלל) והספר הזה רק חיזק את המסקנה שאני והיא - זה לא זה.

מה שכן וכמעט התפתיתי לתת לספר את הכוכב הרביעי, העיצוב של הספר, הגודל (שממש נכנס לי לכיס של המעיל), הפונט ובעיקר הדפים הקרמיים והחלקים שממש גרמו לי ללטף את הספר וזיכו אותי בכמה מבטים תמהים. בסוף החלטתי לדרג בשלושה כוכבים, כי הייתי במצב רוח של לשחיטת פרות קדושות.

נחמד, כבר אמרתי?

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים

כריסטופר מורלי

I have never been able to resist a book about books.—Anne Fadiman

בדומה לאן פדימן, מחברת "אקס ליבריס" המקסים, גם אני לא מסוגלת לומר "לא" לספר על ספרים. ועל אחת כמה וכמה ספרון משובח ומשובב נפש כמו "פרנסוס על גלגלים". נובלה זו נכתבה ב-1917(!) וזכתה לגאולה ולתרגום ראשון לשפת הקודש בידי הוצאת זיקית העצמאית. (בהצלחה!!!)

איזה יופי של ספר. מה אין כאן? עקרת בית שמאחוריה אנתולוגיה של 6,000 כיכרות לחם, לא פחות. איכר עקשן וחרוץ שגילה את נפלאות הכתיבה והפך לסופר פופולארי. איש קטן, אדום זקן ומצחיק שמפיץ את בשורת הספרות באזורי הכפר הנידחים של ארה"ב. סוסה אחת לבנה ושמנה במיוחד בשם פג (קיצור של פגאסוס, הסוס המיתולוגי). ספנייאל בשם בוק (כדי שבעליו ייזכרו שהוא חייב לקרוא מתישהוא את בוקאצ'יו). ובראש ובראשונה פרנסוס בכבודו ובעצמו. קרון קטן בצבע תכלת עליז הטומן בחובו אוצר קטן בן אלפי ספרים משובחים, המיועדים לאיכרים קשי היום והחרוצים של אמריקה.

לרוב אני נמשכת ליצירות קודרות, מסובכות וטרגיות וכשמבקשים ממני המלצות על ספרים קלילים, מצחיקים או מבדרים אני תמיד נתקעת פחות או יותר עם "שלושה בסירה אחת". אז בבקשה, מי שרוצה לקרוא יצירה שנונה, שתרומם את רוחו, "פרנסוס על גלגלים" מחכה במיוחד לכם.

ולא פחות חשוב, עיצוב הספרון, והסדרה כולה, נעימים מאוד לעין ולמגע. וגם, מי שקונה מספרי הוצאת "זיקית", הנמכרים בחנויות הספרים העצמאיות בלבד, תורם למולו"ת החופשית ולחנויות הספרים העצמאיות בישראל, ויכול לטפוח לעצמו על השכם בגאווה יתירה. אז קדימה...

נב. ולמי שתוהה לפשר השם המוזר, פרנסוס הוא שם ההר ביוון, בו שוכנות תשע המוזות של האמנויות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שין שין
דירוג
4.0
לפני 11 שנים

“ספר שהוא ממתק במיוחד לאוהבי הספרים. הספר נכתב בשנת 1917. הגיבורה,הלן מק'גיל, עקרת בית בת 39 שחיה בח”