• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

מאת פטריק נס

הביקורת של LiveTheDream

תמונה של LiveTheDream
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

מאת פטריק נס

הביקורת של LiveTheDream

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של LiveTheDream
הוצאה לאור:כנרת
שנת הוצאה:2013
סדרה:כאוס מהלך #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אור
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“וואו. הרבה זמן לא שקעתי בספר ככה. נראה לי מאז יצורים יפהפיים או משחקי הרעב 1. הזמנתי אותו מהאינטר”

5/15
ביקורות על החור שברעש - עטיפה חדשה
הבאה
מישהי עם כנפיים-מע''ך
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

בעקבות 21 הימים האחרונים הבנתי משהו חשוב מאוד:
אני. שונאת. את. החטיבה.
אז אתם בטח לא מבינים איך לעזאזל העובדה שעליתי לכיתה ז' והגעתי לחטיבה (לצערי) קשורה לספר הזה.
אני אסביר:
אז לפניי 21 יום הגעתי לכיתה מלאה בילדים שבחיים שלי לא הכרתי, וגם לא ממש רציתי להכיר. אבל אז ~ תופיםתופים ~
הכרתי מישהי נורמלית שמודעת לקיומם של ספרים (!!!)
אז אחרי מלא חפירות שלי על כל הספרים שאני אוהבת, היא שאלה אותי אם אני מכירה את החור שברעש.
טוב, שמעתי על הספר. נו, ההוא עם הכריכה של הפנים הסדוקות.
אז היא הציעה לי לקרוא אותו.
טוב, לפחות יצא משהו טוב אחד מהחטיבה.


אז בעקרון ממש ממש אהבתי את הספר.
הרעיון? פשוט מדהים. לפעמים יש ספרים שאני תוהה איך הגיעו לרעיון שלהם. איך הסופר/ת ישב/ ה וחשב/ה על רעיון כזה גאוני?!
העניין של הרעש, ג א ו נ י.
הדמויות פשוט נפלאות. אנושיות, לא מושלמות מדי.

אזז... לדמויות.

~ הולכים להיות פה ספוילרים ~
טוד.
אוקיי, אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי הוא הצחיקXD
קל נורא להתחבר אליו.

ויולה.
את מגניבה. אני אוהבת אותך. מאוד. את ממש מגניבה.

מנצ'י
לא.
לאלאללאלא.
תחזור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תחזורררררררר בבקשהההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אני מתחננתתתתתתתתתתתתת
לא :(

אהרון
תיחנק. או שאני אמורה לכתוב...לך תזדגזג! ~ סטאגדיש ~ (כנ"ל לגביי ראש העיר והבן המזוגזג שלו ~שוב סטאגדיש~)

ברצינות, אתה מפחיד. בבקשה אל תאכל אותי בלילה.

אממ..אז נראלי שסיימתי 3:

לגמריי ממליצה 3:

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של חגית
חגית
תמונה של מלכי
מלכי
תמונה של S-E-5914
S-E-5914
תמונה של מוגי :)
מוגי :)
תמונה של טופי
טופי
תמונה של Nameless
Nameless
תמונה של מישהי עם כנפיים-מע''ך
מישהי עם כנפיים-מע''ך
10קוראים|גיל ממוצע33|90%נשים

על המבקרת

תמונה של LiveTheDream

LiveTheDream

חברה מזה 12 שנים
12 ביקורות•68 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה•מקור (נוער)
תמונה של LiveTheDream
LiveTheDream
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות12
לייקים שקיבלה68
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)3מדע בדיוני ופנטזיה3מקור (נוער)2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של LiveTheDream

אגדה

אגדה

מרי לו

אני אתחיל מזה שלא ציפיתי שהספר הזה יהיה כל כך טוב. למרות כל הרעש שעשו מסביבו, התקציר לא עשה עליי רושם טוב.
תגידו מה שאתם רוצים, אני שופטת ספרים לפניי שאני קוראת אותם. לפעמים זה עוזר..ולפעמים פחות.

אז בדיוק ימים ספורים לפניי סוף שנת הלימודים- דאגתי לקנות ספרים שיעזרו לי להעביר את החופשה. שהסתבר שהיא כבר לא כל כך חופשה, כי בזכות העובדה שאני גרה בדרום והמצב הבטחוני לא ממש מזהיר - נתקעתי בבית. אבל מי אני בכלל שאני אתלונן? יש אנשים שהם במצב הרבה יותר גרוע עכשיו.

אז אני אחזור לזה אחר כך, ואמשיך לספר איך נתקעתי בספר הזה.
טוב, ימיו האחרונים של שבוע הספר. אני, תקועה. המבצע אילץ אותי לקחת עוד ספר. החלטתי לבקש מהמוכרת החביבה שתמליץ לי על ספר. האמת, שאני נמנעת מלבקש ממוכרות המלצות בחנויות ספרים. בד״כ אני מעדיפה לסמוך על עצמי.
בכל מקרה- היא המליצה לי על מספר ספרים והחלטתי לקנות את 'אגדה'. בהתחלה נמנעתי מלקנות אותו כי היה נראה לי ממש משעמם. לא הסגנון שלי. אז החלטתי שזה יהיה הספר האחרון ברשימת הקריאה שלי.

אז היום, קמתי בבוקר, מוכנה לבלות עוד יום בבית.
האמת שאני לא רואה בזה משהו כל כך נורא, אנשים נלחמים ומשקיעים את כל כולם רק בשביל שאני אוכל לשבת היום בבית בשקט. אני אסירת תודה על כך.
הספרים שהחלטתי לקרוא בחופשה סודרו בערימה על השולחן שלי, ככה שאני אניח על המדף כל ספר שאני אסיים.
אז היום, החלטתי לשלוף את הספר הזה מתחתית הערימה ולהתחיל לקרוא אותו.

ושוב, אותה העלילה הממוחזרת.
יש שלטון אכזרי ----> יש מרד -----> מצליחים להפיל את השלטון (בד״כ)
טוב, יש מחסור בספרים יצירתיים. אבל בכל ספר ממוחזר שכזה יש משהו שמייחד אותו, ובגלל זה אני ממשיכה לקרוא את אותם הספרים הממוחזרים, כי זה לעולם לא נמאס.

עכשיו, לדמויות.

דיי
דיי היה הדמות החביבה עליי בספר. פושע מתוחכם שמבצע פשעים ועושה בעיות בלי הפסקה- אבל בכל זאת יש לו לב בשביל לא להרוג אף אחד בזמן שהוא מעולל עוד משהו שהולך להכעיס את הרפובליקה. אפשר להגיד שלא ציפיתי מפושע להפגין רחמים, אבל כנראה שלדיי לא ממש אכפת לעזור לאנשים גם אם הוא פושע נמלט. הוא היה גם נורא מתוחכם- אחד הדברים שאני הכי אוהבת בדמויות. הוא גם אף פעם לא הזכיר את העובדה שהוא מסכן ואומלל וזה לא מגיע לו, מסתפק במועט.

יוני
בהתחלה יוני נראתה לי נורא חמודה. חכמה, אבל בעייתית ואמיצה באותה מידה. מאוד מזכירה את דיי.

---- ספוילר ----

אבל אז, היא הייתה חייבת להסגיר ככה את דיי, נכון?!
אני יודעת שהיא הייתה בטוחה שהוא רצח את אחיה והיא הייתה עושה הכל בשביל שיתפסו את הרוצח, אבל זה היה הקטע הכי מעצבן בספר. זה היה צפוי, אבל זה בא ברגע הכי לא צפוי.
והיא הייתה ממש אכזרית כלפיו עם כל העניין הזה שהיא הסגירה אותו שניה אחריי שהיא נישקה אותו.
אאוץ׳, זה בטח לא היה נעים.

---- סוף ספוילר ----

אבל לגמריי סלחתי לה על זה בגלל מה שהיא עשתה בסוף וכמה שהיא הייתה מוכנה להקריב.
כנראה שהיא הייתה עיוורת מהשטויות שסיפרו לה והיא נאלצה להאמין לשקרים.
דמות מדהימה, מסתבר.

תומס
אין לתאר את השנאה שלי כלפיי הדמות הזאת. אנוכי ודוחה. הדמות הכי דוחה בספר. כנ״ל לגביי המפקדת ג׳יימסון. דמויות בלי טיפה של רחמים או לב בכלל.

טס
היא הייתה נורא חמודה בסה״כ. דמות חמודה שאוהבת לעזור ועוזרת רק מתי שהיא יכולה.
היא לא ממש משחקת תפקיד משמעותי בספר אבל אין ספק שהיא דמות חשובה.

מה גם, שהכתיבה הייתה טוב ולא משתדלת מדי או קשה להבנה.

לסיכום,
מאוד ממליצה, ספר שעזר לי להעביר את הזמן, קשה לנטוש אותו. אין ספק שאני הולכת לקרוא את השני.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

הו, לא.
זה לא קרה עכשיו.
בבקשה תגידו לי שזה חלום והספר הזה לא קשור באיזושהי צורה למשחקי הרעב.
כל מה שלא היה אמור לקרות - קרה.
הספר הזה פשוט היה רצף של אכזבות, פשוט ככה. לא אמרתי שהוא גרוע, כי הוא לא. אבל הוא אכזב אותי מאוד.
ברצינות, אחרי כל מה שעברנו?! למה סוזן, למה?!
כל הספר היה דכאוני וחשוך וחסר תקווה, ונראה כאילו הידידות-חברות-מערכת יחסים לא ברורה של קטניס עם גייל נעלמה לגמרי.
וקטניס התייחסה ממש באדישות למוות של כל האנשים שעזרו לה וליוו אותה ומתו, זה היה כזה 'נו טוב, הם מתו'. ופיטה, היחיד שתליתי בו תקוות, פשוט נחטף ?! באמת, פיטה, למה?!
הייתי שולחת לשם את גייל , כבר עדיף. הוא סתם מעצבן.

*******ספוילר (זה התחיל מספוילר אחד ויצא שכתבתי כמה, אבל לא שיניתי את זה ל'ספוילרים', מוזר)*********
מה?!
למה פיניק?! למה?! הוא היה אחת הדמויות האהובות עליי בספר!!! למה להרוג אותו?!
ופרים, הו זה היה צפוי. הילדה החמודה הקטנה והמסכנה חסרת האונים מתה. כמה מעורר רחמים. (יש לי לב של אבן, אני יודעת. אבל זה באמת היה צפוי!)
וכן כולנו הבנו אותך קולינס, את תהרגי מלא דמויות כדי שישבר לנו הלב.
וגייל עזב כאילו כלום?!
שנאתי את הבנאדם הזה כבר מההתחלה -,-
****** סוף ספוילר(ים)*******


אבל הוא לא היה עד כדי כך נורא.
הכתיבה הייתה טובה (משהו שאופייני לקולינס, את זה כולנו יודעים), ולמרות שהעלילה הייתה מדכאת, עדיין התעניינתי לדעת מה ייקרה בהמשך, הספר עדיין עניין אותי. אני חושבת שהתעצבנתי בגלל שהוא היה חלק מטרילוגיית משחקי הרעב וזה פשוט ספר שלא מתאים לקולינס לכתוב, היא מסוגלת להרבה יותר מזה, וכולנו יודעים. הורדתי שני כוכבים בגלל העלילה המדכאת וכל מקרי המוות והאדישות של קטניס לגביהם. טוב, אפשר לכלול גם את זה ב'עלילה המדכאת'. וכמובן שהסיבות האחרות שכתבתי למעלה, אבל העלילה המדכאת הייתה פה הגורם העיקרי.
אם זה לא היה ספר בטרילוגיית משחקי הרעב לא הייתי מתאכזבת כלכך, זה די ברור.
קולינס, ממך ציפיתי ליותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
פלא

פלא

ר"ג' פלאסיו

"קשה לא לגנוב עוד הצצה. קשה להתנהג רגיל שאתה רואה אותו."
קרה לכם שראיתם מישהו..שהוא לא כמוכם, שהוא נראה אחרת ממה שאדם רגיל אמור להראות, מישהו כמו אוגוסט למשל, ולא יכולתם שלא לנעוץ בו מבט? או להסתכל עליו לרגע אחד ואז להסב מבט?
אל תגידו שלא, זה פשוט קורה. אפילו אם זה בלי כוונה, אתם משתדלים שלא, אבל זה משהו שקשה להתעלם ממנו, אם נרצה ואם לא.
תהיתם פעם איך ההרגשה?
איך ההרגשה שאתה הולך ברחוב ואנשים נועצים בך מבט?
אני תמיד תהיתי. כמובן שידעתי שאותם אנשים הם בעצם אנשים רגילים, אוגוסט כתב שהוא בעצם ילד רגיל אחרי הכל, וזה לגמרי נכון. הוא התנהג כמו כל ילד רגיל בכיתה ה'.
הספר הזה בא להסביר איך אותם אנשים מרגישים. ואולי הוא גם בא ללמד אותנו משהו, אולי הוא בא ללמד אותנו שאין שום סיבה לדחות את אותם אנשים.
יכול להיות שעכשיו חלקכם חושבים 'נו את רצינית?! מה אנחנו, גן חובה? אנחנו כבר לא ילדים קטנים ואנחנו יודעים שצריך לקבל את השונה ולא משנה איך הוא נראה! אנחנו יודעים!', אבל לא, יש אנשים שגדולים ממני בעשר שנים ועדיין לא הפנימו את זה.
באמת התחברתי לאוגוסט. כל הספר רק רציתי לרוץ אליו, לא משנה איפה הוא, ולחבק אותו חיבוק חם. כל כך ריחמתי עליו.
אני לא מבינה.
אם הוא היה כמו כל ילד רגיל, למה לא מגיע לו לקבל יחס של ילד רגיל?
לסיכום: מומלץ מאוד!!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"זה כמו שאתה רואה לפעמים מישהו ואתה לא יכול לדמיין איך זה להיות כמו אותו אדם, בין אם זה נכה בכיסא גלגלים או מישהו שלא יכול לדבר. רק שהפעם אני הייתי הבן אדם הזה בעיני אנשים אחרים, אולי בעיני כל אחד ואחת באודיטריום הזה.
אבל בעיני עצמי, אני רק אני. ילד רגיל"
(פלא, עמוד 311)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
פרסי ג'קסון וגנב הברק

פרסי ג'קסון וגנב הברק

ריק ריירדן

הרבה זמן.
הרבה זמן שידעתי על קיומה של הסדרה המופלאה הזאת ואפילו לא חשבתי לקרוא ספר אחד מהסדרה.
למה? אני באמת לא יודעת.
יכול להיות שזה פשוט נשמע לי משעמם, כי אני באמת לא אוהבת היסטוריה. זה אולי יישמע מוזר לכמה חובבי היסטוריה ('היי! אבל כולם אוהבים היסטוריה!' טוב, לא אני!) אבל אני באמת שונאת היסטוריה. המקצוע הזה יכול לשעמם אותי למוות.
איזו טעות.
הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה מזמן. ורק עכשיו, נזכרתי לקרוא אותו. (עדיף מאוחר מאשר לעולם לא..?)
ריק ריירדן גרם להיסטוריה להישמע...מעניינת.
יום אחד פשוט נמאס לי לשמוע כלכך הרבה שבחים על ספר שבכלל לא קראתי. הוו זה לא הולך לקרות. לא יהיו כלכך הרבה שבחים על ספר שאפילו לא קראתי.
רצתי לספרייה במהירות האפשרית (עשר דקות לפניי שהיא נסגרה!) וחיפשתי בכל הספרייה עד שמצאתי את "פרסי ג'קסון וגנב הברק".
ציפיתי לספר מהסוג הזה, ידעתי שהוא הולך להיות טוב. הוא חייב להיות טוב עם כלכך הרבה תשבוחות.
והוא באמת היה.
זה היה מדהים, התחברתי לפרסי והצלחתי להבין אותו, ופשוט לא רציתי לנטוש את הספר לשנייה.
אין לי הערות, ואני לא רואה שום סיבה לא לתת לו 5 חמישה כוכבים.
אז באמת,
אם עדיין לא קראתם כי הוא נשמע "משעמם",
רוצו עכשיו לקרוא אותו.
אני לא יודעת איפה תשיגו אותו, בחנות ספרים, בספרייה, או אולי מחבר או חברה,
אבל פשוט תקראו אותו,
אתם לא תתאכזבו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
הרץ במבוך

הרץ במבוך

ג'יימס דשנר

התלבטתי כמה כוכבים לתת לספר הזה. אני חושבת שמגיע לו שלושה וחצי כוכבים - אבל מה לעשות, אין אפשרות כזאת בסימניה.
אז יצא שבסוף החלטתי לתת לו ארבעה כוכבים. הו, כמה נדיב מצידי.
אז ההתחלה נראתה לי משעממת, והצטערתי שקניתי את הספר הזה.
ברצינות, קלאנק? שיץ?
בערך בעמוד 40 סגרתי אותו והחלטתי להתחיל ספר אחר.
הספר חיכה שם על המדף, עברו כמה חודשים, ואז קראתי עליו ביקורת באינטרנט.
וזאת הייתה דווקא ביקורת ששיבחה את הספר. מוזר.
החלטתי שיכול להיות שפשוט טעיתי לגביי הספר, ואולי הוא לא כזה משעמם.
ניסיתי לקרוא אותו שוב.
כל כך טעיתי לגביו.
נכון, ההתחלה משעממת ולא נראה שהספר מתקדם לאיזשהו מקום.
אבל הסוף לגמרי שווה את זה.
אז אם התחלתם לקרוא את הספר ובהתחלה חשבתם 'וואו, זה הולך להיות משעמם' טעיתם.


***ספוילר***

מה זאת אומרת צ'אק מת?!
הדמות האהובה עליי בספר מתה?!
לא נכון. אין מצב. לא הבנתי נכון.
מה זאת אומרת הוא גוסס?!
בזמן שהוא גסס פשוט ניסיתי להיאחז בשביב של תקווה, שיצילו אותו, שהוא לא ימות ככה.
אבל לא. הוא מת.
ילד קטן ומסכן שרק רצה להיות חופשי.
באמת אהבתי אותו, הוא היה כל כך מעורר רחמים. הוא היה כל כך חמוד.

***סוף ספוילר***


אז למה לא נתתי חמישה כוכבים אם כל כך אהבתי אותו?
עם כל הכבוד לזה שהסוף היה מדהים, ההתחלה הייתה בזבוז של זמן וחבל שיש התחלה כל כך משעממת לספר כזה טוב.

לסיכום:
מאוד ממליצה!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
נסיכה קטנה (מהדורת הרפתקה)

נסיכה קטנה (מהדורת הרפתקה)

פרנסס הודג'סון ברנט

אני זוכרת את היום הזה, הייתי בכיתה ד'.
חברה שלי לקחה את הספר הזה מהספרייה, והתחננתי בפניה שתביא לי אותו אחרי שתסיים.
לאחר שבוע היא הביאה לי את הספר, ואני זוכרת כמה התלהבתי ממנו.
זה נורא מוזר, כי אני חושבת שגם עכשיו הספר הזה היה יכול להתאים לגילי, אז זה גורם לי לחשוב 'היי, הייתי קוראת ספרים טובים אפילו בכיתה ד'!'
ואז שראיתי שהספר הזה נמצא בסימניה פשוט נמלאתי בתחושת נוסטלגיה.
ספר נורא נחמד, מומלץ ומתאים לכל הגילאים!

לפני 12 שנים•LiveTheDream
הפירמידה האדומה

הפירמידה האדומה

ריק ריירדן

״מה את רוצה ליום ההולדת ה-12 שלך?״ קיבלתי הרבה שאלות מהסוג הזה. ידעתי מה אני רוצה.
״ספרים״ עניתי, כל פעם מחדש.
״את בטוחה? הרי זאת בת מצווה..״ קיבלתי תגובות מהסוג הזה. הרי בגילי לא הרבה בני נוער מבקשים ספרים, ובטח לא ליום ההולדת שלהם שמציין את הגעתם אל גיל המצוות.
והנה אחד הספרים שקיבלתי מחברה ביום ההולדת. בהתחלה חשבתי 'היי! שמעתי על הספר הזה פעם!' לא ממש ידעתי מה מצפה לי.
קראתי, ולא הפסקתי.
באמת התלהבתי ממנו. הצטערתי שלא הייתה ליידי חנות ספרים שהייתי יכולה להסתער עליה ולקנות את שני הספרים האחרים בסדרה.
בטח אתם שואלים את עצמכם 'מה, היא לא קראה את פרסי ג׳קסון? למה היא ציפתה מריק ריירדן?'
לא. לא קראתי את פרסי ג׳קסון. ('את משוגעת?!?!??')
יכול להיות שאם הייתי קוראת אותו הייתי מתלהבת פחות, אבל אין מה לעשות עם זה.
אין לי תלונות לגביי הספר הזה. הוא מצחיק, וכל הספר היה מלווה בקטעים שהעלו על פניי חיוך קטן.
עוד משהו שממש אהבתי, שכל שני פרקים הסיפור מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת, זה עוזר להבין את שתי הדמויות ולהתחבר אליהן.
ספר מושלם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
להיות הכי מקובלת

להיות הכי מקובלת

גלילה רון-פדר-עמית

כמו שכתבתי בביקורת הקודמת על הספר 'להיות בת יחידה' , הסדרה מייצגת את בני הנוער בצורה שלילית. לא, לא הכל בנוי משטויות כמו 'מקובלים' ו'חנונים'.
נופר היא דמות מגעילה, חסרת רגישות, ומתייחסת אל אנשים כמו אל חפצים.
נתתי לספר הזה שני כוכבים ולא אחד (התלבטתי בקשר לזה) בגלל שמצד שני, הספר מסביר שלבני נוער שהם כביכול 'מקובלים' יש בעיות יותר גדולות מאשר איזה חולצה ללבוש לערב. אי אפשר לדעת מה בן אדם עובר.
דמויות די שטחיות ומעצבנות,לא ממש ממליצה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

זה היה לפניי כחצי שנה, קרוב ליום ההולדת ה-12 שלי.
עמדתי עם ספר אחד ביד, לא ידעתי איזה עוד ספר לקחת.
היה מבצע 1+1 והייתי חייבת לקחת איתי עוד ספר, ופשוט לא ידעתי מה אני אמורה לעשות. כי לא מצאתי שום ספר שמצא חן בעיניי.
הלכתי למוכרת וביקשתי ממנה שתמליץ לי איזה עוד ספר לקחת (בדרך כלל אני משתדלת שלא לשאול מוכרות כי אז הן ממליצות לי על ספרים שנראה שהם מתאימים לילדים בני 5 ולא לילדים בגיל שלי, אבל הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי), אז היא המליצה לי על מפוצלים. ממבט ראשון, הוא נראה לי משעמם. הקפתי את מדפי הנוער ואז נכנעתי וקניתי את מפוצלים.
טעיתי בגדול.
סיימתי את הספר בשעות ספורות, קראתי בלי הפסקה.
ואז, שסיימתי אותו, התעצבנתי 'לא! זה לא נגמר! אני רוצה המשך!' (היה לי מזל כי אחרי בערך חודש יצא ספר ההמשך בעברית)
הרעיון, גאוני.
הרבה משווים אותו למשחקי הרעב, אז בואו אני אספר לכם משהו, לא כל ספר שמספר שיש בו חלוקה למחוזות/פלגים/וואטאבר ויש בו שלטון דיקטטורי הוא העתקה ממשחקי הרעב. ממש ממש לא.
אהבתי מאוד את הדמויות, הן אנושיות.
בהרבה ספרים אני פוגשת דמויות שהן לא אנושיות, דמויות מושלמות מדי.
פה אני רואה משהו אחר.
עלילה לא צפויה ומעניינת, לא הצלחתי לעזוב את הספר לשנייה אחת.
ממליצה בחום!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•LiveTheDream

ביקורות נוספות על "החור שברעש - עטיפה חדשה"

החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

השלג עדיין יורד.
הוא יורד מהבוקר, בגלים, נחלש ומתחזק, פתיתים לבנים מרחפים ומכסים הכל בלבן: הכביש, המדרכות, גגות הרעפים, העצים, המחסן בגינה, השביל, המרפסת, החלון שלנו שפונה מערבה - כולם נבלעים בלבן.
ההורים שלי נסעו הבוקר בנסיבות דחופות, ואנחנו כאן לבד: שבעה ילדים, יום שלם יחד בלי לצאת מהבית.
אתמול טיפסנו על הקירות וזה על זה; היום, למודת ניסיון, הכנתי תכנית.

בשש כבר שלפו אותי מהמיטה: העם דורש שוקו עכשיו. נשפכו רק שתי כוסות, אבל איכשהו הצלחנו לבזבז גליל שלם של נייר מגבת (!) - תעלומה.
התפללנו תפילה משותפת, סותמים אוזניים. הידעתם של"אדון עולם" יש ארבע מנגינות? וכל המרבה לצווח כדי שישמעו רק את המנגינה שלו, הרי זה משובח.
אחר כך הוצאנו את כל הממרחים שיש בבית: גבינה, קוטג', חמאה, ניו יורק, טחינה, חמאת בוטנים, שוקולד, ממרח עגבניות, חומוס, סלט טונה.
- אני לא אוהב כאן כלום!
באמת שאני לא יודעת מה הילד כן אוהב.
כאן הגיע זמנה של התכנית.
בשלב ראשון אנחנו במטבח:
- תביאי שמן!
שפריץ!
-איפה הסוכר?
- לא! כפות, לא כוסות!
וויייייייש... הסוכר נשפך מקצה השיש.
- אני לא מצליחה לגלגל לכדור!
- כי הידיים שלך דביקות. תשטפי אותן.
- לא רוצה! לא יישאר לי מה ללקק!
הקטנצ'יק מתגנב כל פעם מכיוון אחר וחוטף כדור. הבנות מתחשבות: הן אוכלות כל כדור שלישי.
ממתכון לשבעים כדורי שוקולד, קיבלנו ארבעים.
- איזה מזל שעזרתם לי, אני אומרת, אבל הציניות עוברת להם מעל הראש.
אנחנו שוטפים כלים, מנקים שולחן, מטאטאים.
אחר כך אני ממציאה את היצירה הכי שטנית שעולה בדעתי:
אנחנו צובעים דפי A4 צביעה צפופה בצבעי פנדה, גוזרים אותם לחתיכות זעירות ואז יוצרים קולאז'. זה לוקח רק שעתיים וחצי, והחבר'ה מבסוטים עד הגג. התוצאה, להפתעתי, מקסימה.
בינתיים אני מכינה צהריים. כולם מורעבים.
אחרי הארוחה כל אחד בוחר ספר ואנחנו מקריאים כל אחד שלוש מילים. מצחיק כמה שזה מצחיק.
אנחנו מתחפשים לדמויות מספרים. אנחנו ממציאים סיפור ביחד. אנחנו מכינים לאמא שלי ספר מאויר.
אנחנו משחקים את כל משחקי החברה שעולים בדעתי: אישיות, ארץ עיר, אמת או חובה, טבעת, מונופול, רמי, טאקי...
על טיול בשלג אנחנו מוותרים, כי כבר חושך בחוץ.
מה אוכלים לארוחת ערב? אין לי מושג. אם יש לכם רעיונות...

- עכשיו את תנוחי, אומרת לי שלהבת. אנחנו נקרא בספרים וזה לא יעשה בלאגן.
אני עולה לחדר שלי, תבורך הילדה, ועל המיטה מחכה לי "החור שברעש".
התחלתי אותו בשבת, אבל רעשי הרקע הפריעו לי לקרוא (אירוני, אני יודעת). עכשיו זה זמן מושלם: הבנים בתפילה, הבנות קוראות, הקטנצ'יק בוהה בשלג בחלון לידי.
ושקט.
אני פותחת, עמוד 439, לא?
ושוב נשאבת אל עולם אחר, עולםחדש (אני ממש שונאת שמחברים מילים בספרי פנטזיה). עולם זר וקודר ומהפנט.
אף אחד לא מפריע לי. אני קוראת לי בשקט עד לפסקה האחרונה.
ספוילר בדרך, למי שזה מפריע לו.
... רצנו ישר לתוך מלכודת.
רצנו ונפלנו ישר לסוף העולם.
"ברוך הבא," אומר ראש העיר, "לניו פרנטיסטאון."

לא. לא.
פטריק נס, בוא לכאן מייד!
בוא לכאן אמרתי.
איך אתה מעז?
איך תחלץ אותם מזה לעזאזל?
לא, אני לא מוכנה.
למה?

*

אנשים שאני מתכוונת לתבוע לדין:

הטמבל בעכבר העיר שכתב שהספר "סוחף לא פחות מטרילוגיית משחקי הרעב".
שטויות. קראתי את משחקי הרעב, ואין מה להשוות.
הספרנית שאמרה לי: "את לוקחת את זה? אני חושבת שזה ספר ילדים."
מי שכתב את הכריכה האחורית הלא מפתה בעליל.
חמשת האנשים שחיכו בתור לפני כדי לקחת אותו מהספרייה.
מישהו כאן באתר, לא אגיד מי, שכתב לי שהספר "לא שווה כלום" (באמת תודה).
פטריק נס, על הסופים האלה שלו. על שכתב סדרה ממכרת שאין לי זמן לקרוא אותה. על שהוא כותב הרבה יותר טוב ממני.
זה לא הוגן. זה לא הוגן.

*

"החור שברעש" הוא ספר נפלא.
הוא מביא אותנו לעולם רע בהרבה משלנו. עולם שבו המחשבות הכי פרטיות הן נחלת הכלל. פרנטיסטאון, שבה מתחיל הסיפור, מתגלה בהמשך כעיר האימים של העולם הזה. בדיסטופיה כמו בדיסטופיה, השולטים הם הרעים או המטורפים, והטובים נמצאים בעמדת התגוננות. או בריחה. בספר נוער כמו בספר נוער, הגיבורים הם שני ילדים שנאבקים לבדם מול כל הרעים.
זה עולם מאיים וזר ומהפנט, וקל כל כך להישאב לתוכו.
אבל אני צריכה ללכת להכין ארוחת ערב (רעיונות, בבקשה!), ולבדוק במוקד המועצה אם יש לימודים מחר, ולסדר לי מחליפה בגן למקרה שלא, אז תיאלצו לצלול לתוכו בעצמכם, בלעדַי.

*

הביקורת הזאת מוקדשת לסנואו פוקס המקסימה, שבזכותה הגעתי לספר הזה.
אחרי הביקורת שלה עליו (http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=89933) אני לא חושבת שנשאר מה לומר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פֶּפֶּר
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

הם רודפים אותנו
יש כאלה שלוקח להם
אני רואה אותה הולכת
רעש
שרה היקרה שלי
הם עברו בין השדות
אני לא יכול
רעש
אני מותש
אין דרך לחזור
צריך לברוח
אני רץ הכי מהר שאפשר
הוא ישלם על זה
אני חייב לסלק את זה מהראש
רעש
הציפורים מצייצות והשמים כהים
הם לא כמו שהם נראים
אני טוב הוא רע
לברוח זה אסור
אני מתגעגע אליה
אני הולך למות
הגבינה תתקלקל מחר
רעש


רעש!!!




זה הרעש שטוד שומע כל יום.
זה הרעש שיש בפרינסטאון ועולם חדש כל הזמן.
זה הרעש שעובר ביני.
הרעש בעובר ביניכם.
רעש שעוטף אותנו כל הזמן; עוטף את העולם.
כולנו עשויים מרעש.
אבל למזלנו, אנחנו לא יכולים לשמוע אותו.

טוד חי בעיר בכוכב חדש שכולו גברים. כל הנשים נהרגו במלחמה שהם הגיעו ל"עולמחדש" עם גזע החייזרים ששלט בו. בעיר הזו, יש רעש תמידי שלא נפסק אף פעם שבו המחשבות של כל הגברים וכולם יכולים לשמוע אותן. יום אחד, כשטוד מטייל עם כלבו מנצ'י, הוא מבחין במקום בלי הרעש התמידי שעוטף אותו-חור ברעש. מסיבה זו, הוריו המאמצים (ששניהם גברים) שולחים אותו למסע שסיבותיו אינן ברורות לנו בהתחלה חוץ מדבר אחד-העיר שלו מסוכנת. במהלך המסע הזה טוד מגלה על עצמו ועל כל מה שסיבבו. חלקם הם אמת וחלקם הם שקר.
אומנם התקציר שלי לא הכי טוב בעולם, אבל תאמינו לי ששווה לקרוא.

אני גאה לקרוא לפטריק נס מטורף.
לא סתם מטורף, גאון מטורף. כבר סיפרתי פעם כמה אני אוהבת גאונים מטורפים? כנראה שלא. אבל הנה, אתם יודעים שנוסף לי גאון נוסף לרשימה, שמאוד קשה להיכנס אליה. אבל לפטריק נס (למרות שהוא באמת נס בפני עצמו) מגיע הכבוד.

לפני שהגעתי לספר כבר שמעתי על הרעש סביבו (הא? משחק מילים). הרבה מהנוער הקורא בארץ כבר קרא אותו וקרא לו "ספר מדהים במדהימותו." אני זוכרת שנתקלתי בתקציר, הוא לא נשמע הכי מקורי בעולם אבל קניתי אותו בכל אופן (אחרי פדיחה שהייתי צריכה לקפוץ בחנות הספרים כדי להגיע למדף שהוא נמצא בו עד שאיש גבוה בא והוריד לי אותו. אני לא נמוכה, אני מטר שישים!)
בכל אופן, שהתחלתי לקרוא עדין לא הבנתי את ההתלהבות. אבל אחר כך הבנתי שטעיתי בהכל. טעיתי שחשבתי שזה לא מקורי- זה הספר הכי מקורי שראיתי בזמן האחרון וגם גיליתי את ההתלהבות.
הספר הזה שבר אותי. ולא רק במובן נפשי; כשאני מגיעה לספר אני מההתחלה כבר מחשבת קונספירציות וסיכויי התרחשות וברובם צדקתי. בייחוד לאחרונה. אבל בספר הזה כל קונספירציה ורעיון שהיה לי לא היה נכון. וזה באמת עוד לא קרה. אז אני פשוט התרסקתי כי הייתי רגילה לזה שאצליח להיות במוח של הסופר. טעות.


הייתי רוצה שסופרים שרוצים להצליח פשוט יקראו את הספר הזה כדוגמה. כן, אולי הוא פחות מוכר, אבל הוא מצליח מבחניתי בכל הבחינות.
מצליח לרגש, לשמח, להצחיק, להכאיב, לטלטל-כן ממש לטלטל וגורם לי להתחרט שלא קראתי את הספר קודם.
הספר הזה לא מתאפיין בשפה מיוחדת, הוא כתוב כמעט בשפת יום-יום עם הרבה ו' שבזכותו באמת אפשר להרגיש את המהירות, את חוסר המחשבה שיש בניסוח של משפטים בזמן קרב. כי בואו נודה באמת, בקרב אנשים לא יסחו בראש מה קורה עם מילים גבוהות, נקודות או סימני פיסוק כמו שאני עושה כאן. לא. בקרב יש רק עוד ועוד ועוד ו', עד שהדם שרצית שישפך נשפך.
ולכן הספר הזה אמין. וטוד אמין (טוד היה שם יפה בעיני כבר לפני הספר הזה. אני ממש אוהבת את השם הזה).
כל היחס של טוד לעולם, זה שהוא נתקל בייאוש ודיכאון פרק אחד, הזיות, לחץ, חשד, שנאה, פחד, תעוזה, הכל. יש משפט, לא ידוע לי אם המצאתי או ששמעתי אותו איפשהו אבל הוא הולך ככה: "הדמויות המושלמות הן אלו שהכי רחוקות משלמות."
וטוד מוכיח שהמשפט הזה נכון.


טוד מתאר את הרעש בצבעים לפעמים. ועל הכריכה המקורית הרעש אדום.
גם אני מתארת ספרים כצבעים. יש סגולים שהם סיפורי אהבה נחמדים במיוחד, יש צהובים- קלילים ומשמחים, יש שחורים-אפלים, יש יש מתוקים עד כדי בחילה והם צבע וורוד בהיר חיוור ומגעיל (כן דמדומים התכוונתי אליך), יש ירוקים- שבהם אני מרגישה שאני דורכת בעולם חדש ואני לא יכולה לעזוב אותו, יש כחולים שמצד אחד הם מדכאים ומצד שני הם חודרים לתוך תוכי, יש חומים שהם פשוט הנאה אחת גדולה (חום בגלל שזה מזכיר לי את העטיפה של ארטמיס פאול שהיא חומה והוא ספר מהנה וגם כי חום אצלי זה משהו שיפה מטבעו מסיבה לא ברורה).
והספר הזה? הספר הזה הוא אדום.
אדום לא רק בגלל הדם והאלימות, אלא כי הוא ספר כואב. לא כואב בקריאתו אבל הוא מכאיב לי וגורם לי לחשוב. ספר כואב במהותו, ספר מטלטל.
אני אוהבת ספרים אדומים מאוד.
והייתי רוצה עוד אדומים כמו זה.

לאהוב את הספר הזה זה אדום, זה טוד יואיט וזה אמת, שיגעון, טירוף וכאב. ונהניתי מכל אלו בלי סוף (איזה מזל שיש עוד ספר שאפשר עוד ליהנות ממנו :) ותודה שסבלתם את הפיסקאה הראשונה באומץ).



--


אני רוצה להודות בביקורת זו למטריקס ומומו הנהדרים שבזכותם הצלחתי לעשות את הפסקאה הראשונה ולמדתי איך עושים דברים במחשב לשם שינוי. תודות רבות לכם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•snow fox
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

אעז לדבר בשם הרבים ואומר שכל מי שקרא את הספר- כשהחזיק בו לראשונה, קפא על מקומו אחרי קריאת התקציר המסקרן וחשב-לקחת את הסיכון עם העלילה המקורית והמגניבה הזאת למרות הסגנון המעורר פלצות (?) - ידע , בתוך תוכו , שזה אחד מהרגעים האלה, המיוחדים, שבהם לספר יש השפעה הרסנית. או שתתאהב בו חזק או שתתאכזב מרות.

כן, בכל לקיחת ספר יש סיכון , כמו יציאה לדייט ובכל קריאה של ספר חדש מתרחש תהליך היכרות רציני, עם עליות ומורדות.. לפעמים יש לפני ואחרי, לפעמים יש התרגלות והסתגלות ואפילו יש את הנחמדים האלה, הזורמים והמזרימים שכל כך כיף איתם והם אפילו גורמים לנו להתאהב בהם ( רק כשמתבגרים ומחכימים, תוהים איך זה קרה עם כמה מהם ומעלים את רף ההתאהבות).

עם "החור שברעש", אגדיר את ההיכרות ככזו שמובילה להתאהבות באופן איטי אך בטוח.

למה איטי? כי בהתחלה יש הרבה קשיים/בעיות- בעיות בתקשורת, בסגנון הכתיבה, בהתחברות לדמויות, בציפיות וכיוצא בזה.
למה בטוח? כי לאט לאט ה"בעיות", הופכות ל"פשרות" ומ"פשרות" להתאהבות כוללת.

אנסה לפרט את אותן קשיים /בעיות: עלול לכלול ספויילרים!

סגנון הכתיבה - תיאורי באופן מספק כי מנגיש ויזואלית את המחשבות של הדמויות ודרכם את האופי שלהם אך יבש נורא, חסר עומק, מבלבל ומהיר. מדובר בעולם שהוא במידת מה "חייזרי" וצריך ללמוד את השפה מאפס ואכן, לאט לאט התקשורת הופכת לטבע שני אבל סגנון הכתיבה שמתאר את העולם והדמויות כל כך יבש ושטוח שהוא מייצר עלילה ודמויות פשטניות שאנו מנותקים מהם רגשית. לוקח זמן להתרגל לעובדה שנחווה הרבה מסגנון ההתבטאות הילדי ,המתגונן ,המתחמם מהר של טוד, שהוא אמנם הדמות הראשית אך הוא עדיין ילד וכיוון שאין הרבה דמויות נוספות שנשארות קבועות עד הסוף,זה דורש מאמץ מצידנו (עד לרגע ההתאהבות בטוד , כמובן,שאז זה כבר לא מפריע). אפשר להגיד בהכללה גסה, שקודם מתאהבים בעלילה והרבה אח"כ מתאהבים גם בדמויות אז זה, כאמור, דורש מאמץ וסבלנות.

התייחסות לרגש- הניתוק של העולם הדמיוני מהרגש דוחס אותו לתוך ריבוע רעיוני. כולם חיים בעיר גדולה עם שם מוזר , מאוכלסת רק בגברים , עם אותם דרכי מחשבה. אין עבר,אין עתיד,רק הווה מלא בכעס, עצבות, פחד, דחפי אלימות, אפרוריות וגעגוע לעולם שמת. אין שמחה, אין גיוון, אין תכלית, אין תקווה. כאילו העולם הדמיוני רוצה להציג לנו מראה שדרכה נראה את עצמנו ואת החברה ונחשוב כיצד החברה גוזלת מהמתגבר את התמימות שלו, הורגת את הילד שבכולנו. לא קשה לנחש מה פטריק נס חושב שנמצא בלב האדם- גרעין טוב או רע. גם הדמויות עצמן, מאוד חד ממדיות - טוב או רע הם מושגים מוחלטים. רק עכשיו אני יכולה להתחיל לנתח את הסיבות לכל האספקטים הללו,כי אני מודעת לתכלית של הדמויות הרעות ולתפיסת עולמן (זה מתגלה לקראת הסוף)אבל בזמן אמת, כקוראת שלא מודעת לכל זה ולא מסוגלת להתחבר עדיין לרעיונות הפילוסופים הסמויים, יש בכל זה משהו מציק. ראיתי את חוסר העומק של הדמויות כמרכיבים ילדותיים וכביכול,חוסר התעמקות בדמויות.
אפילו עתה ,משסיימתי את הספר, אני סבורה שמדובר בקיצוניות רבה מדי שלא משרתת דחיפה לשינוי, להפך, אולי באה על חשבון המציאות.

קווי העלילה- יש משהו צפוי בעלילה- ב"סוד" שנרמז עליו בהתחלה שהוא איום למדי אבל מאוד נוכח במציאות היומיומית שלנו אז לא קשה לנחש מהו, בעובדה שכביכול אין התיישבות אנושית נוספת אך זה ברור מאליו שיש , בסגנון המופע של טרומן שסובב סביב טוד , בהיחלצות של הדמויות ועוד כאלה דוגמאות שקצת הרסו לי את ההנאה, אבל ההתחברות לדמויות, הטלטלות הרגשיות והסוף המפתיע - החזיקו אותי מרותקת ופיצו אותי בגדול.

אז עם כל זה, ואולי למרות כל זה , אתם תתאהבו.

גם למדתי דברים חדשים מ"חור שברעש", בהרבה מובנים-עלילתיים,חברתיים,רגשיים. למדתי שאפשר לחזור על אותו משפט כמה פעמים כי זה מעצים את המסר/תחושה. למדתי שכתיבה יבשה יכולה לגרום לקורא להתאהב בדמויות ובעלילה ואפילו לכתיבה ילדותית יש עוצמה משלה (סתמו:). למדתי שאם הייתי נולדת בעולם של טוד , היית מתרגלת לדרכי המחשבה שלהם ומפחדת כמוהם, מבנ"א שאי אפשר לקרוא את המחשבות שלהם. למדתי שכל הגברים משקרים, בעיקר לעצמם ושלכל מחשבה יש תוצאה בשטח , בדרך כלל באופן שמשפיע על כלל החברה.



אני מקווה לכתוב כאן תגובה על הספר השני, בקרוב. כבר לא יכולה לחכות!

לפני 6 שנים•gigi
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

וואו.
הרבה זמן לא שקעתי בספר ככה.
נראה לי מאז יצורים יפהפיים או משחקי הרעב 1.
הזמנתי אותו מהאינטרנט מסיבה אחת ויחידה: "סוחף לא פחות מטרילוגית משחקי הרעב". (סתמו.) (המבין יבין).....
אני רק אזהיר אתכם שביקורת זו עלולה להכיל ספוילרים.

על אחריותכם.

*
אז ככה, הספר מתחיל כל כך מוזר. זה פשוט כמו לשמוע מחשבות של ילד, מין ערס מתבגר כזה. (מה שבהמשך מתגלה כלא נכון, אבל עזבו...)
אחד הדברים הכי מדהימים בספר הזה (אני כמעט בטוח בכבר אמרו את זה), שהוא יוצר רעש בתוך הראש שלך. ממש -חשים- את מה שהם מרגישים. כאב ראש. אין אקמול.
בואו נודה, עד עמוד ארבע מאות כמעט ולא מבינים כלום מהספר.
מבינים את הדברים הכי בסיסיים, אבל לא ברור למה אהרון* (אני עוד אדבר עליו) רודף אחרי ויולה וטוד, מה הוא רוצה מהם, למה הצבא כל כך מתעקש ומה ראש העיר הזה רוצה, ולמה ולמה ולמה ולמה.
וגם הדברים שכן יודעים, מתגלים כלא נכונים!
והייתי בסדר עם טוד. באמת. עד שקרה מה שקרה. אתם יודעים, מנצ'י.
מנצ'י!
!
!
!
אני צרחתי נראה לי עלהספר: "דחוף את ויולה הזאת לתוך המטים, דחוף את המכוערת שתנגן לאהרון באוזניים! (ויולה, כלי נגינה, מתחכם, אה?)"!!!!
והוא, לא, הוא בורח.
יש לי בעיה עם כלבים שמתים. נראה לי שזה בעיקר בגלל שיש לי שתי כלבים, ואני גר בקיבוץ קטן ומחניק כמו גטלין שיש בכל מקום שאתה הולך כלב. (שלרוב נדבק לך לרגליים.) אבל אני לא יודע... מנצ'י כל כך חמוד! כמו גולום משר הטבעות! (על הדעה הזאת בנוגע לגולום אנשים רבים חולקים איתי).
ואיך שהוא זינק על אהרון, ותלש לו את האף... (רגע, זה אפשרי בכלל?!?!?), וטוד, טוד הזה עם ויולה המסוממת הזאת נוטש את מנצ'י החמוד, הנאמן, שאני במקומו הייתי עוזב כבר מזמן את מר טוד-חולה-הנפש.
ואיך שמנצ'י צועק: "טוד! טוד!" (אני דמיינתי אותו בקול הכי צייצני בעולם), וכדי לדכא אותי עוד יותר, טוד מספר שבקול של מנצ'י יש חוסר הבנה, חוסר אונים, כאילו הוא שואל את עצמו: "למה טוד עוזב אותי?" (אוףףףףף תקולל טוד הפלטיפוס!)!!!

ואהרון.
הגיע הזמן לדבר על אהרון.\
איך- הבן- אדם- הזה- לא- מת?!?!?!?!!?!?!?!?\
נדחף לתנינים, והם תולשים לו את הלחי (לא מת.)
עוקרים לו את האף. (לא מת).
מוציאים לו את העין. (לא מת).
והוא- עוד- צוחק!!!
זה כל כך לא אמין!
אבל בכל זאת הוא דמות מגניבה מידי בשביל לפסול אותה, אז עזבו...
O:
ואמא של טוד.
לא יודעי, כשויולה הקריאה את היומן של אמא שלו, זה היה כל כך מוזר...
"הו חמוד שלי, העולם שלנו מזעזע אבל מושלם." "העולם שלנו יפה." העולם שלנו מזעזע" "אוי, אני כל כך שמחה שהולדתי אותך לעולם המקסים הזה!" "או, אני כל כך עצובה שהולדתי אותך לעולם הנורא הזה!"
תחליטי, לעזאזל! ולמה- את- חופרת? מאה עמודים היא כתבה אותו דבר!
אבל בואו גם נעזוב את הקטע הזה.
למרות שהיה לי חסר רומן בספר, הוא בכל זאת אדיר!
הוא מצחיק (עד שמנצ'י מת :( ) מותח, ופשוט לא עוזב אותך לרגע!
אז חובה קריאה!
ואתם תתרגלו לצורת הכתיבה, לא לדאוג :)
ושוב, מומלץ מאוד מאוד מאוד!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אור
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

ספויילרים. הרבה מאוד ספויילרים.

אהרון, תמות. רציני, תמות כבר. אין לך לחי ואין לך אוזן. מזל שאתה מת.
ויולה, מתה עלייך. תמשיכי לצעוק על טוד.
טוד, תמשיך בחוכמה הלא חכמה והמזוגזגת שלך.
ראש העיר, לך תזדגזג.
דייבי, אממ.... תפסיק. פשוט תפסיק. למה לירות בויולה? למה?
מנצ'י, לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אל תמות לאאאאאאאא תחזור תחזוררררררררררר אתה הכלב הכי טוב בעולםםםם לאאאאא

זה ספר חובה. חובה. לא אכפת לי, אבל חובה. גם ספר ההמשך חובה.
פטריק נס, אתה גאון.

בואו נצליף במתרגמים שיתרגמו כבר את הספר השלישי בטרילוגייה!

השאלתי את הספר מחברה. משום מה היא תמיד משאילה לי ספרים שהיא באמצע. חוץ ממחפשים את אלסקה. נאלצתי לחכות חודש שלם >:(
אז השאלתי. וקראתי. והתאהבתי. וחוויתי חוויות עם טוד וויולה ולא יכולתי לעצור והכל נסחף ונסחף ונסחף ומה לא איך זה קרה ורעש רעש רעש ולא לא לא למה למה למה איך??

זה קרה, נכון? [זה קרה?]
אני לא אשכח את הספר הזה. לעולם לא.

וכדאי לכם לקרוא אותו אחרת יבוא ספקל וינשוך אתכם! [אהמ אהמ 1017 [השקט והשאל]]

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מישהי עם כנפיים-מע''ך
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

מהרגע שהתחלתי לקרוא את החור שברעש לא יכולתי להפסיק.
הייתי אומרת שהוא בין הספרים הכי טובים שקראתי. אבל לפני הכל, הייתי רוצה להבהיר משהו:
הוא אלים. לפעמים בלי שום הצדקה. לי זה לא מפריע במיוחד, אבל אם קשה לכם עם תיאורים של אלימות, דם, פציעות וכ׳ו- אל תקראו אותו.
טוד יואיט הוא דמות שקל לי להתחבר אליה. קורבן אומלל למציאות קשה מדי. הוא די מסכן ואתה מקווה שהוא לא יסבול מדי. זה מעורר אמפתיה, וטוב, ברור שהוא סובל. (ככה זה).
העולם שפטריק נס בנה נותן תשובות לכל השאלות שלך. הוא מושלם. לכל דבר יש הסבר, לכל הדמויות יש נפח והן משתנות מתחילת הסיפור לסופו.
יש בספר מגון רחב של דמויות משנה. לכולן יש אופי, מניעים, ומשפחה.

רק דבר אחד הפריע לי. (ספוילר לפניכם)
אהרון.
טוד גוסס חצי מהספר, ולך הורידו חצי מהפרצוף ואתה פשוט לא מת?!
שום דבר לא משפיע על הבחור הזה? בכל פעם שהוא הופיע חשבתי לעצמי, ״אין מצב״. איך זה שהסדיסט הזה שרד את כל הספר?
ואו.
(סוף ספוילר)

בשורה התחתונה: החור שברעש הוא דיסטופיה במיטבה. בהחלט ממכר לא פחות מטרילוגיית משחקי הרעב, ולדעתי הוא אפילו טוב יותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מר טומנוס
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

ספר מדהים! מיוחד במינו, מהיר, מותח סוחף ואנושי.
התאהבתי בדמות הראשית, ובכתיבה המשונה של הספר שבהתחלה לא הבנתי ממנה כלום (באמת שחשבתי שיש למתרגם בעיות..)ורק אחרי שקראתי את הספר בפעם השניה הבנתי כמה הוא גאוני. המחבר באמת הקדיש מחשבה ליצירת הדמויות והספר כולו.
אההה! ספר מושלם (הלוואי שהיה לו איזה שבע סיפרי המשך)
אחד מהספרים שבאמת נחקק בזכרוני. (לצד הארי פוטר, משחקי הרעב ומפוצלים...)
חובה לקרוא!!!

לפני 12 שנים•סיגל לי
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

הצדיקיפ היחידים שפתחו את הביקורת, אנא קראו קודם את הביקורת הטובה יותר על הסכין והרקיע. הביקורת הנוכחית היא סתם תוספת.

טוב, אני את שלי עשיתי. את הביקורת פירסמתי. אבל אני רוצה להוסיף, על הספר הראשון ספציפית, כמה דברים.
THERE WILL BE ספוילרים.
♣אהרן, לעזאזל איתך, תמות כבר!!!
אני התחרפנתי. הם. הרגו. אותו. בערך. מיליון. פעמים. והוא. חזר. כמו. זומבי. חסר. נשמה. ונקמני. יותר. ממורגנה. פנדרגון.
♣אני לא קראתי את הפסקה שבה מנצ'י מת. זה כזה עצוב. אני שונאת שונאת שונאת שהלב שלי נשבר, וזה כל הזמן קורה. (אף פעם לא מדברים שקורים במציאות P: אולי רק כשחברה שלי התגלתה ככלבה ממדרגה ראשונה.)
♣אני חייבת לומר שהדיאלוג הראשון בספר הוא זה שמשך אותי לקרוא אותו.
"קקי. קקי, טוד."
אולי לא מה שהוא אומר אלא המשפט שלפניו. לכלבים אין באמת הרבה מה לומר.
♣אני מצטערת על הספוילר שאמור להיות בכלל בביקורת הכללית, אבל נמאס לי שבן כל הזמן מת וחוזר ומת וחוזר ומת וחוזר. #דונט_קיל_מי_איי_לובד_הים_וואנס
♣ספר אדיר.
♣אנשים ששמם פטריק הם גאונים.
♣עופו מייד לקרוא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קוראת מגיל צעיר
החור שברעש - עטיפה חדשה

החור שברעש - עטיפה חדשה

פטריק נס

"בעיר פרנטיסטאון יש רעש תמידי של מחשבות. בתוך ענן המילים והתמונות גדל טוד יואיט, נער יחיד בעיר של גברים. עד שיום אחד טוד מגלה אי של שקט, חור שמישהו פרץ ברעש. טוד נמשך אל השקט האמיתי, המסוכן. הוא לא מצפה למצוא בו יצור שראה רק בזיכרונותיהם של המבוגרים. התגלית המפתיעה הופכת עד מהרה לאיום גדול, וטוד נאלץ לברוח מהמזימות האפלות של בני עירו. מכל מה שהכיר. מעצמו."

אהבתי את הספר כי הסופרת הצליחה לכתוב מנקודת המבט של גיבורי הספר: טוד יואיט וויולה, היא כתבה מנקודת מבט של בני נוער ועשתה זאת באופן מצוין,היא הצליחה להעביר לנו הקוראים את רגשותיהם ולהזדהות עם סיפורם, אהבתי גם את הרעיון שהציג הסיפור, שיש עולם חדש; שאפשר לשמוע מחשבות, הספר כתוב באופן כייפי ומצחיק ועם זאת רציני ומעניין
אני ממליצה על הספר הזה לכל מי שאוהב פנטזיה ומדרגת אותו 4.5 מתוך 5.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•lichi
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“ספויילרים. הרבה מאוד ספויילרים. אהרון, תמות. רציני, תמות כבר. אין לך לחי ואין לך אוזן. מזל שאתה מ”