זה הספר הראשון שקניתי בהמלצת קוראי "סימניה" לא התאכזבתי, אך גם לא התלהבתי. התרחיש נכתב כבר לפני כ-4000 שנים על-ידי חנוך בן ירד. שליש מדע, שליש תיאורים דמיוניים, ושליש יחסים עם אנשים. ובתוך זה גם יחסי מין אלימים. כמו שכתב קהלת: "אין כל חדש תחת השמש".
באופן אישי, אני מאמינה בתורת הקוונטים, ומאמינה בכלל שהכל וכולם עשויים אטומים זהים ורק אופן החיבור הוא שמשנה את האחד ממשנהו. מה שמביא גם אותי למחשבה שיתכן ויום אחד המכונות שאנחנו מייצרים יפתחו תודעה. והתודעה לא נצמדת ליחיד - היא מרחפת בחלל, עשויה חלקיקים - חלקיקים, וכל אדם יכול לשאוב ממנה כמשאת נפשו. העניין הוא שאני לא חושבת שכדי להיכנס לעולם התודעה צריך לשתות שיקוי מורכב מפחם ומים קדושים. כל אדם, לדעתי, יכול לעצום עיניים ולחלום על עולמות שמתחשק לו לחלום עליהם, ולרחף היכן שהוא רוצה. ככלל, מה צריך אדם יותר מחלום: הרי לרוב כשאנחנו מתארים משהו טוב שקרה לנו - אנחנו משתמשים בביטוי 'זה היה כמו בחלום'. ואיזו סיבה יש לנו להיכנס למוחות של אחרים? לא חסרות לנו בעיות משלנו אז למה עלינו להעמיס גם בעיות וצרות של אחרים. וכן, אצל רוב בני האדם האושר הוא נקודתי, ומה שמעסיק אותנו רוב שעות היום הם דברים בטלים או מחשבה על פתירת בעיות. אז למה שלא נחיה את החיים שלנו בשקט.
ועוד נושא שמרגיז אותי כל פעם מחדש כשאני קוראת ספר של סופר מקורב לנצרות. איכשהו הכנסיות שלהם והמנזרים תמיד מחוסנים בפני כניסה של רוע. כאילו שהכל שם בפנים טהור. עובדה היא שגם הסופרת כותבת על סלידתה מהכנסיה הקתולית ומנמקת את הסיבות, אבל כנראה שלצורך הסיפור היא החליטה בכל זאת להשתמש בקלישאה של הגנה.
בקיצור, ספר עם נושא מאוד מעניין, רק חבל שהוא 'נמרח' שלא לצורך.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




