בד"כ אני לא קורא רומנים רומנטיים, אבל הספר הזה הוא האהוב ביותר על אשתי והיא אפילו אמרה לי פעם ש"הלוואי והייתי כותבת אותו בעצמי" וכמה הוא מדהים ואיך עדיין לא קראתי אותו. אז כששמעתי שעלה סרט שמבוסס עליו בנטפליקס החלטתי שהגיע הזמן. אחרי הבילד אפ מאשתי, כמובן שניגשתי אליו עם ציפיות גבוהות לספר חובה משנה חיים ופשוט לא הצלחתי להיכנס אליו. אחרי כמה נסיונות הצלחתי לבסוף ו..... הוא היה חמוד ולא יותר. עוד רומן רומנטי. נהניתי בעיקר מהקטעים הדרמטיים ומזה שלא הצלחתי לנחש עם מי הגיבורה תהיה בסוף (בכל זאת חובב ספרי מתח). כל שאר הספר היה חביב אך לצערי לא הותיר בי שום רושם.
לסיכום, ספר חביב אבל זה פשוט לא כוס התה שלי. אני בטוח שחובבי הז'אנר יהנו ממנו יותר

האמת שראיתי את הסרט לפני הספר, הסרט בנטפליקס היה מוצלח לדעתי. וגם כשקראתי את הספר מאוד נהניתי ממנו ואהבתי את הקווי העלילה של הדמות. זה התחיל כספר דרמה מעניין, כשהיה בו קצת קלילות רומנטית, מן משולש אהבה חמוד. אבל חייבת לציין שכן היה משהו שחסר לי בספר, אני לא יודעת אם לומר את זה כי זה מהות הספר עצמו. אבל התהליך שברט עובר הוא מעניין, אבל התפניות שהיא מגיעה אליהם מעמידות אותי בשאלה. האם הסופרת בכוונה סיימה ככה את הספר כדי שזה יהיה לא צפוי על מנת למשוך קוראים. או זה מה שהיא חשבה שטוב לדמות? המערכת יחסים שברט מפתחת עם העורך דין מיוחדת מאוד אבל הייתה לי הרגשה שהיא גומרת את המערכת בלי הסבר מדוע ולמה? כאילו היא מעלימה מידע חשוב. זה הדבר היחיד שלא הבנתי בספר, חוץ מזה הכול היה מדויק.

כעת ניתן לראות סרט המבוסס על הספר. הסרט מוצג בנטפליקס ונקרא רשימת החיים. אני זוכרת שקראתי את הספר לפני כמה שנים טובות. מהספר הרבה יותר התרשמתי, התרגשתי והמסרים נראו לי יותר עמוקים. בנוסף סוף הסרט וסוף הספר שונים במשהו משמעותי. בספר הסוף הרבה יותר מפתיע ומותיר חותם. אבל היום ראיתי את הסרט וגם הוא נחמד.

מצורף הטריילר

https://www.youtube.com/watch?v=ugq3KvN7FBg

רשימת המשאלות הוא מסוג הסיפורים שמיד אני שמה את עצמי במקום הגיבורה, במקרה הזה - ברט. ומהרהרת - איך הייתי מתנהלת במקומה. ויותר מזה? מדוע אין לי רשימת משאלות כתובה מגיל 14 או 16 או 18???
תארו לכם שמישהוא קרוב אליכם נפטר ויש ירושה ענקית שאתם יכולים לזכות בה - רק אם תגשימו את רשימת המשאלות שלכם, שרציתם מגיל צעיר. קראתי בלי להניח את הספר לדקה (:

"הורות הליקופטר" קוראים לזה היום. אותם הורים שמחזיקים לילד את היד בגיל ההתבגרות, וממשיכים לעשות זאת גם אחר כך. אותם הורים שהולכים עם הילד לריאיונות קבלה לאוניברסיטאות, ומאוחר יותר לריאיונות עבודה. שנכנסים איתו לשיחת שכר, ומסייעים לו במימון קבוע, וגם בהוצאת הילדים מהגן. תופעה ידועה. אפילו אהוד בנאי שר עליה:

הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה
הוא מובטל מעבודה ואהבה
כן, הוא בן שלושים אבל עדיין לא יודע
מה יעשה כשיגמור את הצבא.

לא ברור אם זה פינוק של הילד, או צורך של ההורים בשליטה, או שילוב של שני הדברים גם יחד.
ברט בולינג'ר היא בת שלושים וארבע, ויש לה אימא הליקופטר. עוזרת, מגוננת, תומכת, נותנת עבודה נוחה ונעימה בחברת הקוסמטיקה שלה, ותמיכה ועצה ככל שנדרש. ואז היא, כלומר האימא, חולה במחלה סופנית, ומתה. וגם לאחר מותה היא ממשיכה להיות הלקופטרית. הכיוון קצת שונה, הכל נעשה לטובת ברט כמובן, אבל זו עדיין שליטה. וכך ברט מנושלת מהירושה שלה. לא ממש, לא לגמרי. רק זמנית, לשנה, ובתנאי שברט תגשים בשנה הזאת רשימת משאלות שהיא כתבה בגיל ארבע עשרה.

אם עברתם את גיל 20, תעצרו רגע את הקריאה ותחשבו. מה ומי הייתם בגיל 14? זה כיתה ח'. או תחילת ט'. מה היו השאיפות שלכם אז? מה היו המשאלות והשאיפות שלכם לעתיד בגיל הזה?

הנה דקת דומייה לזכר הרעיון.








מחריד, נכון?

ובנוגע למטרות עצמן. עשר מטרות. מהסוג שילדה בת ארבע עשרה היתה מציבה לעצמה.
המופרכת מכולן היא המטרה להביא תינוק. כלומר בפני עצמה זו מטרה יפה ומבורכת. המופרך הוא להעמיד לה תאריך יעד של שנה, ועוד בידיעה שבן הזוג הנוכחי של ברט אינו רואה ילדים כחלק מתכנון חייו העתידי. שאר המטרות, מראש או בדיעבד, מוזרות גם הן. ממש התחשק לי שברט לא תצליח בכמה מהן. או שתחליט לזרוק הכל ולהשתחרר מאימא. אבל זה קלילון רומנטי. מה ציפיתי? בסופו של דבר ברט מוצאת את הדרך לעקם חלק ניכר מהדרישות, וגם למצוא את מטרותיה האמיתיות בחיים, לצאת מהבועה ולהיחשף לחייהם של קשי היום, להתחבר למשפחתה, ובעיקר להיפטר מהאפס ההוא, שאמא שלה לא רצתה שיהיה בן הזוג שלה, וכמובן - למצוא את אהבת חייה. ומזל שכך, אחרת היא לא היתה מקבלת את הירושה שלה.

שתי נקודות עקרוניות לסיום:
א. זהו קלילון רומנטי, כזה שמיועד לקיץ בעיקר. מסוג "קרא ושכח", ולמעשה "קראי ושכחי".
ב. סעיף א' בפני עצמו אינו הגורם לדירוג הנמוך של הספר. כבר קראתי קלילונים רומנטיים טובים, ואף דירגתי אותם בארבעה כוכבים כפי שהיה ראוי להם. על אף שספרים בסוגה הזאת נהנים מהפריווילגיה של יכולת לספר סיפור בעל אמינות נמוכה עד בלתי קיימת, אין להם הנחות בנוגע לכתיבה. ספר, קלילון או לא, צריך להיות כתוב היטב. הספר הזה לא. לא בעלילה, לא בפיתוח הדמויות, לא במורכבות הסיטואציות, ולא בשום פרמטר אחר.

ספר חביב, קליל, זורם מאוד. בראט בולנג'ר בת ה-34 משנה את מסלול חייה לאחר מות אמה, כי זאת הדרך היחידה לקבל את החלק שלה בירושה, וכי זאת הבקשה של אמה - להשלים 10 משאלות שרשמה לפני 20 שנה, בהיותה בת 14. הספר מעביר מסר עקבי וברור (גם אם לעיתים, ובעיקר לקראת הסוף הוא מזכיר טלנובלה אמריקאית עם סוף טוב ולא אמין בעליל) - גם אם לא ברור לנו למה שאפנו פעם למה ששאפנו, גם אם כרגע העולם שלנו ואף עולם הערכים שלנו שונה מאוד - כדאי מאוד להיזכר במקור, להיות שוב אותה ילדה שאפתנית, לצאת מן הקופסא. גם אם הדברים נראים לנו מיותרים, תלושים או בלתי מושגים. וכן, לרוב יהיה מאוד קשה להגשים את המטרות, אבל זה שווה את המאמץ.

מעולה!
ממליצה מאוד
מעלה הרבה מחשבה

חמוד.
קולח וקריאה מהירה. תחושה של קריאת דרמה אמריקאית בטלויזיה של עונה אחת.

רשימת המשאלות במאה שלנו מורכבת פחות או יותר אותו הדבר, או לפי מה שמצפים מאיתנו: לסיים לימודים בהצטיינות,צבא,טיול,
אוניברסיטה, להתאהב להתחתן וילדים. וגם שם זה לא נגמר, עדיין יש שאלות חטטניות, נו, מתי הוא מתגייס? מתחתן עם מי? את מאושרת, מאוהבת?
אם בכורי היה נולד במאות שעברו או יותר אחורה, הוא היה נחשב לצייד "מצטיין". עם חושים כמו שלו שהתברך בשמיעה על חושית של קולות ורעשים הוא היה נותן נחת לאמו ולשבט שלו בשלל הצייד.
במאה שלנו ובמה שמצפים ממנו, הוא נחשב ללא מסוגל, באדיבות הנירולוג יש לזה שם: קשב וריכוז....
ברט בת ה-34 לא תקבל את הירושה שלה עד שתמלא את רשימת המשאלות שיצרה לעצמה בעודה בת 14. היא רצתה כלב, סוס,להתאהב וללדת,
אפילו שלום עם אביה. היא משיגה את רצונותיה ומתאימה אותם לתקופה העכשווית,מה אתם יודעים... היא אפילו הצליחה להתאהב.
זה מה שאנחנו צריכים? הרצונות האלה, מיועדים לנו או לפי איך שמכתיבים לנו? לסמן עוד "ווי" ברשימה...
הלוואי עלינו הצלחות כאלה, הספר הזה גרם לי לחשוב שהייתי רוצה לכולם אופטימיות כזו, מטרה, יעד ולבסוף הצלחה.