הספר מסכם את ההיסטוריה של ארה"ב, מקולמבוס ועד ימינו, מזווית ראייה "עממית".
מה היא אותה זווית עממית? לפי המחבר, ההיסטוריון המוערך הווארד זין "...הספר מציע תיאור היסטורי שמפחית בחשיבותן של ממשלות ומכיר בחשיבותן של תנועות התנגדות עממית. זאת לכן היסטוריה מוטה."(עמוד 843). בפועל, הספר הוא ניסיון שכנוע לקבל את דעתו הפוליטית של המחבר, בסגנון 'אילו ארה"ב היתה סוציאל-קומוניסטית ולא קפיטליסטית קיצונית, אזרחי המדינה ואזרחי העולם היו במצב טוב בהרבה'. המחבר מסביר כי אנשי הממשל האמריקאי נשלטים ע"י בעלי ההון וכי צמד המפלגות, הרפובליקאית והדמוקרטית יוצרים מצג שווא של יכולת בחירה בידי העם. עקרון מרכזי בספר הוא כי למעשה העם משרת את בעלי ההון בזכות שיטה המציגה את הממשל כרואה(כביכול) את טובת העם לנגד עיניו.
תחת הרעיון הזה המחבר מראה את הסיבות הכלכליות למהלכים היסטוריים כגון: שחרור העבדים ע"י הנשיא אברהם לינקולן, יציאה למלחמות גלובליות (וייטנאם, עמק החזירים בקובה, אפגניסטן, עיראק), כיבוש והשמדת האינדאנים וכו'.
הספר מביא דוגמאות רבות למצבם של מיעוטים וקבוצות חלשות בארה"ב אל מול הקבוצה החזקה - גברים לבנים פרוטסטנטיים. דיעה פופולארית\פופוליסטית רווחת בימינו וראויה לציון כי הספר (המהדורה הראשונה) נכתב בשנות השמונים. מעניין.
הספר כתוב בצורה טובה וקולחת, אבל נקודות רבות בספר מעוררות תמיהה ונדמה כי הן סותרות את עצמן. לדוגמא הסופר מתלונן על הורדת המס על עשירים בארה"ב (לאחר מלחמת העולם השניה) מ 91% ל 70% ואין ספק שזה מעורר את השאלה האם מס של 70% על הכנסות אינו רצחני גם ככה ? {מס של 91% הושתת כמאמץ מלחמתי}. בעיני, שלטון שמצליח להעלות את המס על עשירים ל 91% בזמן מאמץ מלחמתי ולהוריד אותו ל 70% אחרי המלחמה הוא דווקא שלטון בעל לא רק חזון אלא גם יכולת במיסוי פרוגרסיבי. בנוסף, מה עם קצת מידע השוואתי - האם לדוגמא מעמדם של המגה-עשירים ברוסיה הקומוניסטית או בסין אינו "מעל החוק" לא פחות ממעמדם בארה"ב?? כיוון שזהו ספר היסטוריה של ארה"ב, הסופר פתור ממידע השוואתי על מדינות אחרות, אבל כשהסופר גולש לדיונים של שיטת שלטון, המידע ההשוואתי מאוד חסר.
בפרק הדן בדיכוי מעמד האשה המחבר מביא (עמוד 160) דוגמא לחייה של אשה עשירה (בעלה סנאטור) ואת חיי המנעמים שלה (משרת אישי, טיפול אישי, מועדון חברים וכו'). לפי התיאור שמביא המחבר בעצמו, חייה טובים בהרבה משל כל גבר או אשה אחרים במדינה, לדוגמא היא אינה עובדת בשביל הכסף הרב שנפל בחלקה ואינה נשלחת לשדה הקרב. כלומר, גם בפרק העוסק במעמד האשה, המחבר מחלק את המעמדות לפי כסף. לדידי זה סותר לוגית את הטענות בדבר קיפוח נשים ומוכיח כי החלוקה היא למעשה לפי מצב סוציו-אקונומי ולא מין. שוב סתירה לוגית אם מטרת הפרק להראות שמצב האשה היה ירוד אך ורק בגלל היותה אשה.
בעמודים 576 המחבר מביא את פרשת הריגול של הזוג רוזנברג (שהואשמו בריגול לטובת רוסיה). המחבר עושה הכל כדי להראות לנו שהיה זה מרדף פוליטי אחרי אנשים חפים מפשע שמטרתו היא רדיפת הקומוניסטים והוצאתם להורג בתור הפחדת העם. אלא שבימינו כבר ידוע כי הזוג אכן עסק בריגול פעיל והעביר מידע על מערכות נשק חשובות מארה"ב לרוסיה (מתוך ויקיפדיה).
כשמדברים על ההיסטוריה של ארה"ב והעבדות של האדם השחור, קשה גם להתעלם מהעובדה שארה"ב היא המדינה היחידה בה יצאו למלחמת אזרחים שבמרכזה זכויות של מיעוט. האין זה הישג של השיטה האמריקאית במידת מה, שוב ביחס למדינות אחרות ובפרט הקומוניסטיות שבהן ?
בקיצור, זהו ספר מרתק הגולל בצורה קולחת באופן מפתיע (כ917 עמודים שנקראים מהר) את כל ההיסטוריה של ארה"ב מקולומבוס ועד ימינו. הספר מאיר בצורה ייחודית תופעות היסטוריות רבות ומביא את תהליכי קבלת ההחלטות בצורה מרתקת. אלא שבצד הביקורת של העניין - נדמה שהספר משתמש בידע האדיר של המחבר כדי להגיע למטרה ידועה מראש - ובכך הוא משכנע את המשוכנעים.
האם לקרוא או לא?
בקצרה - זהו ספר 'חובה' בזכות הידע המובא בו והתקציר של ההיסטוריה המרתקת של המעצמה הזו. כאמור, הספר אינו אוביקטיבי בכלל אבל גם אינו מתימר להיות כזה. במבחן התוצאה הספר מסכם לנו את ההיסטוריה האמריקאית ומעורר חשיבה ביקורתית והבנה חדשה של העולם המערבי בימינו. זווית הראיה של המחבר ייחודית והתחושה הכללית לאחר קריאת הספר היא של הבנה עמוקה יותר בקבלת תהליכים מדיניים ומקומה של ארה"ב והשיטה הקפיטליסטית בעולם.
מומלץ.

הווארד זיין היה היסטוריון, אנטי קפיטליסט, הומניסט וגם אופטימיסט לא קטן שכתב על אמריקה, "גן השודדים הענקי החנוק מצמיחת הפרא של כל תפרחות הצמח הארסי, שהוא התשוקה לכסף". אין לי מושג אם הדימוי הזה של הנרי ג'יימס היווה השראה למי שכתב את התסריט של "חנות קטנה ומטריפה", בכל אופן, גם הצמח הזה צריך שיאכילו אותו בלא מעט דם ועצמות. וזיין מספר את הסיפור שלה, של אמריקה, מנקודת מבט אינטרסנטית, האינטרס של האספסוף/העמך/הקבוצות המוחלשות (כל אחד והפוליטיקלי קורקט שלו) אלה שלכאורה אין בהם צורך אבל הם נמצאים שם בהמוניהם והם שהפכו את חיי הצמח הזה לאפשריים.

הוא מתחיל בקולומבוס ועובר ממנהיג למנהיג, ממלחמה למלחמה, דרך כל התאגדות, מרד והשתקה, עד לארצות הברית של קלינטון רק כדי להראות איך כל אחד מאלה שקשרו להם כתרים בספרי ההיסטוריה המקובלים הוא אינטרסנט שפעל בשירות האליטות וכל מחווה לכאורה בדמות מתן זכויות לחלק מן האנשים או כל סוג של יוזמה לשפר במשהו את מעמדם הן למעשה כלי לשימור כוחם וכספם של בעלי ההון. Follow the money, אומר ועושה.

מובן שאליו שזה ספר עם אג'נדה, רק שהטענה שלו, ואני חושבת שהיא נכונה, זה שכל סיפור של ההיסטוריה הוא סיפור עם אג'נדה. העניין הוא שעל פי רוב היא מוצנעת וכשהיא מתיישבת עם האידאולוגיה השלטת ועם הלכי המחשבה המקובלים יש נטיה פעמים רבות להתעלם מהאג'נדה ולהתייחס לסיפור כ"אובייקטיבי". זיין לא אובייקטיבי. הוא לא רוצה להיות. הוא מתבונן בהיסטוריה מנקודת מבט לא מאד מקובלת בעולם שכבר הרבה מאד שנים סומך על העקרונות הקפיטליסטיים כאילו העולם נברא איתם ולמענם.

והשיטה הקפיטליסטית עובדת. לא רק היכן שנוצרה. בכל העולם מתי מעט חיים ברווחה מופלגת בעוד אחרים עובדים מבוקר עד ערב, יום יום, עבור המעט שיספיק להם בקושי לגג ומזון ומידי פעם איזה סוג של בידור, מלווים בתחושת כישלון אישי, שהרי הבעיה היא אצלם, הם פשוט לא השיגו. והם/אנחנו שותקים, למרות שכמו שכתב פרסי ביש שלי: "הן אתם כה רבים, ומעטים הם אויביכם!"

איך זה עובד? בסך הכל זה די פשוט. כל מה שצריך זה לדעת לזהות את האויב ולהצביע עליו בזמן. נשים רוצות לעבוד? למה לא להדגיש את העובדה שהן יתחרו עם הגברים על מקומות העבודה. שחורים רוצים אדמה? שיקחו מהאינדיאנים את הקצת שעוד נשאר להם. מהגרים מסין? שיתחרו עם האירים. תמיד תמיד יש מישהו, מהגר, פושע שגדל בשכונות מצוקה, מקבל קצבת רווחה, תמיד יש במי לשלח וממי להפחיד, מידי פעם לשפר קצת את מצבה של קבוצה זאת או אחרת כדי לשמור אותה תחת שליטה, וברגעי משבר אמיתיים הרי אפשר להשתמש בעיראק או באיראן או באיזשהי קוריאה. תכלס, אמנם זה באמריקה אבל את היופי הזה גם אנחנו עושים כל כך טוב עד שאפשר לחשוב שהשיטה פותחה אצלנו.

זה ספר מרתק. אני חושבת שהוא מעניין גם עבור מי שלא חושב כמו זיין כיוון שהוא מנפץ פרדיגמה אחרי פרדיגמה ומציע תבניות חדשות במקומן, אבל אולי לא אני זו שיכולה להעיד על כך. בכל אופן, מיליוני אמריקאים כבר קראו אותו והוא עורר מחלוקת רבה בארה"ב, ותמיד כשיש כותבים כאלה, מוסריים ויפי נפש (לא, ממש לא בלעג. בכבוד.) עולה השאלה האם זה לא חלק מתחייב מהשיטה, לאפשר לאנשי המוסר לזעוק את זעקת החלשים והמדוכאים, להאיר את העוולות ובמקביל להמשיך לשעוט באותה מתכונת חזירית, ואז, דוקא משום שמאפשרים את הביקורת, עוד להתהדר בליברליזם, שהרי אנחנו לא משתיקים אף אחד, חלילה. אולי פשוט ככה הקפיטליזם קונה את המוסריות שלו. בפרוטות.

לפעמים בזמן קריאת ספר אתה חווה באופן פיזי את הרחבת הדעת. קראתי את 900 העמודים של הספר בשבועיים, בשקיקה שלא זכורה לי בשנים האחרונות.
מידה לא קטנה של ההנאה שלי מהספר נבעה מכך שמצאתי בה מקבילות רבה להיסטוריה ולהווה שלנו כאן בארץ, בטח עכשיו בתקופת בחירות.
כתוב נהדר, רגשי וכנה, ומעורר בך רצון לצאת ולפעול ולשנות, ומצד שני גם לקרוא עוד על כל תקופה שמתוארת שם. נדמה לי שזו המחמאה הכי גדולה לספר כזה.

הרבה זמן שהספר הזה שכב אצלי על המדף .. ועל אף עוביו (900 ומשהו עמודים) החלטתי סוף סוף לקחת אותו לידיים ולהתחיל לקרוא ומה אני אגיד ? הוא שווה כל דף .
הספר מגולל את הסיפורים שלא לימדו אותנו על ארה"ב והאימפריה שלה שלפי מה שמראה זין נבנתה על דם וניצול מימי הטבח של האינדיאנים על ידי קולומבוס ואנשיו דרך תנועות האיגודים והפועלים באמצע המאה העשרים שהפגינו בעד שכר שווה ועד ימי בוש הבן ומלחמת עיראק .
הספר מומלץ מאוד ולמרות שנכתב על ידי פרופסור למדעי המדינה , הוא מאוד ידידותי לקריאה ואינו אקדמי מידי . זין שם דגש על תיאורים של אותם האנשים "שהיו שם" והספר מלא ציטטות של הפעילים ,העובדים ,והעבדים עצמם .
מי יודע אולי כמו שבתוספת הספר בתרגום העברי בראיון שמובא עם זין , תחכתב יום אחד "היסטוריה עממית של ישראל" .
לסיכום ספר מעורר השראה אך דורש הרבה תשומת לב.

הספר הנו בין 917 עמודי קריאה . זהו אתגר לא קל בכלל

לקרוא אותו מעבר לכמות הדפים . אולם יופיו של הספר

ויחודו הנו בזווית הכתיבה והמחשבה המיוחדת של הכותב .

הכותב מסקר את האירועים ההיסטוריים של אמריקה מזווית

ראייה של בין כובש -ונכבש , בין אדון -לעבד, בין בעל

ההון-לפועל, בין השולט -לנשלט בתחומי המין והגזע.

עולם של מאבק בין תליינים וקורבנות . או כפי שהמחבר מצטט

את קאמי :"בעולם כזה חובתו של אדם חושב היא לא לעמוד

לצדם של התליינים" .

ומכאן מסקר הכותב את גילוי אמריקה מנקודת מבט של

האינדיאנים-בני הארוואק. אודות החוקה מנקודת מבט של

העבדים,את סיפורי עליית התעשייה בעיני הנשים הצעירות

במפעלי הטקסטיל., ועוד .

הכותב מסקר את ההיסטוריה של אמריקה עד שלטונו של ג'ורג

בוש הבן .כל פרק בפני עצמו .

ממליצה לכל מי שאוהב לקרוא היסטוריה ועוד מזווית

ייחודית ,מסקרנת ומאתגרת ,גם אם הקורא אינו מסכים לכל

זווית הפרשנות שנכתבת בספר .

אני קוראת את הספר הזה במקביל גם לקריאת ספרים אחרים הן

בגין מורכבותו,והן בגין שצריך לגוון את נושאי קריאת

הספרים.

מתוקף אהבתי להיסטוריה ועל מנת ללמוד מעט על תולדות ארצות הברית נתקלתי בספר.

הייתי מגדיר את הספר כיותר היסטוריה דרך עדויות וזרקור על החלשים, המיעוטים והמהפכנים, דרך סיפוריהם השונים והמגוונים ( ולעיתים הטרחניים) ניתן ללמוד על ההיסטוריה של ארצות הברית.

מי שמחפש ללמוד באופן ישיר על הנשיאים, המלחמות והפוליטיקה יתאכזב מעט כיוון שהספר הזה מסקר בריפרוף את הנושא ההיסטורי פרופר ומתמקד בעדויות.

בעיקר אהבתי את הפרקים האחרונים בספר בהם המחבר נותן דגש וביקורת על הממסד, הנשיאים וגם מנבא מה צפוי לנו בעתיד. ההתחלה גם היא מרתקת וסוקרת את אמריקה בשנותיה הראשונות תחת השמדתם של הילידים האינדיאנים.

עם זאת חלקים נרחבים בספר חוזרים על עצמם: עוד עדויות של פועלים, עוד שביתות שדוכאו ועוד קריאות לשינוי. לטעמי ניתן היה לקצר.

בסופו של דבר כל זאת לא סותר את זה שמדובר בפיסת היסטוריה מרתקת ואף חשובה ביותר על המעצמה הגדולה בעולם ובכלל, על עולמנו שלנו כיום תחת ביקורת וראייה מעט שונה ממה שסיפרו לנו.

מומלץ לכל אוהבי ההיסטוריה.

הספר הוא 917 עמודים, נא להתאזר בסבלנות!

ספר עב כרס שמנסה להביא את ההיסטוריה של ארצות הברית מהצד הלא קונבנציונאלי של האנשים שהושפעו ממנה יותר מאשר השפעו ספר שלדעתי חסר בו הרבה מהאירועים החשובים הוא מומלץ למי שכבר בקיא בהיטוריה האמריקאית ורוצה לקבל זוית אחרת שלה ששונה מההיסטוריה הרשמית הסופר הוא מהצד השמאלי של המפה הפוליטית והוא לא מסתיר את זה לאורך הספר ששופע בהצהרות אנטי מלחמתיות ואנטי קולוניאליסטיות
ספר שבחלקו ממש מתיש ובחלקו מאוד מסקרן אני אישית בסופו כבר קצת הייתי מותש אבל הוא מומלץ לחובבי היסטוריה כבדים

ספר שאולי לא נכלל ברשימת הספרים של לימודי ההיסטוריה האמריקאית, אבל על אף זאת לדעתי כדאי לקרוא אותו לפחות כערך מוסף. אין בן אנוש שמסוגל לחיות לאורך תקופה ארוכה כמו זו שהספר עוסק בה, לכן מן הסתם לא נבחרה דמות שתלווה אותו מתחילתו ועד סופו אבל בכל זאת הספר הזה שהוא למעשה ספר עיון יכול להיקרא כספר מרתק. בניגוד לספרי ההיסטוריה המקובלים הוא מעלה כל מיני ציונים בהיסטוריה האמריקאית מזווית ראיה של אחד מהעם. ספר שהוא מתנה נפלאה לאמריקאים ברוחם, ואני כולל ביניהם כמובן גם את עצמי. הסיבה שאני מזכיר את הספר הזה היא שמחר, 4 ביולי יום חגה של האומה האמריקאית שקרובה ללבי. אז יום עצמאות שמח לכל מי שחוגג !!!!

הנה בהזדמנות זו קישור לפודקאסט שלי "קולטים אמריקה":

היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו מאת הווארד זין הוצאת בבל.
להבדיל מספרי היסטוריה אחרים, הוא לא מתיימר להיות אובייקטיבי ולנסות להציג עובדות ודעות שונות. הספר מבקר את האימפריה הגדולה בעולם מנחיתת קולומבוס לחופי היבשת ועד ממשל קלינטון בעת החדשה.
הספר מכיל קרוב ל1000 עמודים אך הזרימה מובטחת.
בשפה קולחת מציג המחבר את הזווית המנוגדת לזווית הראיה השלטונית והוא מבקר אותה פשוט בהצבת מראה מול מעשיה.
הסופר, היסטוריון יהודי שנפטר ב2010, היה פעיל חברתי ואיש שמאל מובהק שנלחם בחוזקה לטובת זכויות הפרט. אישיותו הביקורתית נגד הממשל יצרה למעשה ספר היסטוריה מיוחד במינו. לא עוד ספר שמסקר את המנהיגים ואת מהלכי המדינה מזווית הראייה של הממשל בלבד, אלא מבט חוקר על ההיסטוריה של ארצות הברית דרך עיניי החברה.
שזירת קטעי עיתונות וציטוטים של האנשים הפשוטים במרחבי הזמן הופכת את הספר מסקירה משעממת לסקירה בגובה העיניים. הספר מצליח לצייר תמונה מקיפה ביותר של קורות ארצות הברית ובו בזמן לגרום לקורא לחוות את כל השפעות השלטון על כתפיו הלאות. הגיבורים כאן הם האינדיאנים המקופחים, הנשים המופלות לרעה והאפרו-אמריקאים השקופים.
לאחר הקריאה אני מבטיח שחוש הביקורתיות שלכם כלפי השלטון יחודד ושלא תראו את המעצמה הגדולה ביותר בתבל כיום באותם צבעים.
דרך אגב - הספר קיבל גיחה קלה בסופרנוס ובמשפחת סימפסון. בסופרנוס אנו מקבלים טעימה מהספר כאשר הבן קורא את הספר ואומר לאביו האיטלקי הגאה מה הוא חושב באמת על קולומבוס.
ממליץ מאוד לאנשים לא מקובעים עם חוש ביקורתי.

9 מתוך 10 בסולם עמנואל
לביקורות נוספות כנסו לפייסבוק לעמוד "ספריית ספרי העיון של עמנואל"