• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

מאת סטיג לרסון

הביקורת של אריק

תמונה של אריק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

מאת סטיג לרסון

הביקורת של אריק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אריק
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2010
סדרה:מילניום #3
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
Cheburashka
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 4 שנים

“ספר ממש נחמד. לעומת הספרים הקודמים שהקליימקס מתחיל רק לקראת בסוף, בספר הזה, כל מהלך הספר הוא קליימקס”

37/82
ביקורות על הנערה שבעטה בקן הצרעות
הבאה
נמנם
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

לאחר שסיימתי את הספר השני פשוט לא הייתה לי כל ברירה אלא לרוץ ולקנות את הספר השלישי , (טוב אני משקר כבר בתחילת הספר השני רכשתי את החלק השלישי).

בעצם מדובר בהמשך ישיר של הספר השני ושניהם צריכים היו להיכרך יחד אבל אני מבין את המו"ל , המשבר הכלכלי והצורך למקסס את הרווחים.
ליסבת סלנדר גיבורת הספר השני ודמות מפתח בספר הראשון מאושפזת במצב קריטי בבית החולים לאחר שנורתה שלוש פעמים בירך בכתף ובראש , למזלה היא אושפזה בבית החולים סאלגרנסקה אשר בעיר גטרבורג שבשודיה ששם כל אדם מקבל טיפול מהשורה הראשונה ולא בבית החולים הדסה ששם מקבל טיפול רק מי שמשלם שלמונים למנהל המחלקה אחרת הוא ימתין עד שיזכה לטיפולם המסור של חברה קדישא.

אך אנשים רבים אינם רוצים בהצלתה ובראשם הספו השוודית (המקבילה למוסד הישראלי) אביה של ליסבת ואחיה למחצה.
למזלה של ליסבת ישנם מספר אנשים טובים אשר רוצים בטובתה ומנסים לעזור לה בכל דרך אפשרית.

האמת הספר מעט קילקל את התדמית של שוודיה בעייני כמדינה רווחה מתוקנת בעלת סידרי שלטון נאותים ואוטופיה מושלמת , אבל מי יודע אולי אפשר לסווג את הספר בזאנר המדע הבידיוני :-)

שורה תחתונה רוצו לקרוא!!!!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זלי
זלי
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של yaelhar
yaelhar
3קוראים|גיל ממוצע59|100%נשים

על המבקר

תמונה של אריק

אריק

חבר מזה 16 שנים
31 ביקורות•223 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של אריק
אריק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות31
לייקים שקיבל223
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת10מתח ריגול והרפתקאות7ספרות מקורית6

דיון על הביקורת

1 תגובה
א
אילת•לפני 8 שנים

חחח גם אני קניתי את השני באמצע הראשון, וכשהייתי באמצע השני קניתי את כל -3 הנותרים

טרילוגיה משובחת. ללא ספק. עכשיו ניגשת לשני הנספחים
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של אריק

הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ

הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ

מיקלוש ניסלי

לפני 22 שנים נסעתי בכביש מספר 4 רכוב על האופנוע שלי בדרך חזרה מהעבודה, פלוני סטה מנתיב הנסיעה שלו בכדי לרדת לשוליים ולדבר בטלפון ובדרך ''אסף'' אותי עימו.
חלק מהקמיצה שלי נקטע, התגלגלתי מספר מטרים על הכביש ונזשחתי באמבולנס לבית החולים תל השומר.
ארוע טראומטי לכל הדעות, אבל אין הוא טראומטי כמו קריאת ספרו של מיקלוש ניסלי - הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות.
ספר זה מטלטל אותך הולם בך ומפיל אותך לרצפה בנוקאווט שאינו משתמע לשתי פנים...
ספר קריאה חובה לכל איש בעולם מעל גיל 30.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אריק
לחיות!

לחיות!

פירס פול ריד

כרגע אנחנו כבר ביום ה37 במלחמת ''שאגת הארי'', כבר 37 ימים שאני במילואים שבמסגרת שירותי הצבאי אני נמצא במגע עם אנשים שאיבדו את עולמם ברגע אחד. איבדו את יקיריהם ורכושם, אבל אין מה לעשות צריך להמשיך לוחיות.
בספר זה המתורגם בלשון ארכאית ומדהימה (כמו שאני אוהב) מדובר על אנשים שנמצאים בפסגת חייהם וברגע אחד מאבדים הכל, את חבריהם, חיי הנוחות וחמור מכך, כמעט גם את צלם האנוש שנותר בהם.
קבוצה של כ 40 אנשים שמטוסם התרסק בפסגת הרי האנדים ובכדי לשרוד עליהם לאכול את חבריהם המתים שגופותיהם נשתמרו בשלג.
סיפור אנושי על כך שרוי האדם חזקה יותר מכל פלדה וגם שרסיס של תיקווה הוא לעיתים כל מה שצריך.
יחד ננצח.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אריק
תחנת זברה אינה עונה

תחנת זברה אינה עונה

אליסטר מקלין

חג האביב הלו הוא חג הפסח הוא החג האהוב עלי ביותר.

המוני ישראל מנקים ומסדרים את בתיהם וזו חגיגה לחובבי הספרים, הררי ספרים נמצאים מחוץ לבתים וליד פחי האשפה וחובבי ספרים ישנים כמוני עטים ונוברים במציאות.
תמיד צדים את עיני ספרים ללא כריכה מקושטת וצבעונית בעלי דפים צהובים ובלויים מרוב עלעול, ואם בכריכה בחלק התחתון ישנה הדפסה של חותמת לפיד שעליו רשום "מועדון הספר הטוב" של הוצאת הספרים מ. מזרחי אני מרגיש כמו יינן שגילה בקבוק נסתר של יין מבציר 67 ועט אני עליו בערגה, מתבונן במצבו, מריח את דפיו הנושנים נהנה מהדפוס החסר והמעווט מעט, אכן ספר עם נשמה.
אבל מה שקוסם לי ביותר הוא התרגום המתורגם ביד אמן עם מילים שכאילו קפצו עלי ממבחן הפסיכמטרי, אפילו הקללות האנגליות נשמעות לי יותר "אנגליות" באמצעות התרגום, פעם היה כבוד לתרגום, היום כל סטודנט עם גישה לגוגל טרנסלייט וצ'אט GPT חש עצמו כמתרגם, הבעיה של המתרגם המודרני הוא לא הידע באנגלית כי אם הידע בעברית ונסיון החיים.

קפטן סוונסון הוא מפקד הצוללת הגרעינית "דולפין" הלו היא הצוללת המתקדמת מסוגה בעולם, וניתנה לו משימה לחלץ את אנשי תחנת הקרח זברה הממוקמת במישור הארקטי הקפוא שבקוטב הצפוני, אל הקפטן מצטרף ד"ר קרפטנר כנוסע ברגע האחרון אשר באישור האדמירל האמרקאי מתווסף אל הנסיעה התמחותו של הד"ר היא בפציעות קור אך במהלך ההפלגה מסתבר שלדוקטור קרפטנר ישנם מספר כישורים נוספים.
לאחר דרך עמוסה תלאות ותאונות מסתוריות בצוללת מצליחה הצוללת להגיע אל תחנת זברה ומחלצים את החוקרים ואנשי הצוות שנשארים בחיים, אך לא כאן תמו תלאותיהם של קפטן סוונסון וד"ר קרפטנר כי מספר מקרי מות וחבלה מסתוריים מתרחשים בצוללת.

האם יגלו מי הוא הרוצח או שנגזר על הצוללת דולפין לשכון במעמקים לנצחי נצחים?

קראו בהנאה ובשקיקה ותהנו מכל מילה, ספרמתח עשוי היטב וכמו ספרים קלאסים מותח עד הרגע האחרון.

חג שמח!!!!

לפני שנה•
★★★★★
•אריק
מַי פירסט סוני

מַי פירסט סוני

בני ברבש

כל בעל מקצוע ואפילו סתם הנדימן חובבן יודע שכלי עבודה שעושה הכל הוא פשוט לא טוב, לכל כלי עבודה יש את היעוד שלו תנסו פעם לדפוק מסמר עם מפתח שוודי או תנסו לסגור בורג עם לדרמן ואז תבינו.
אבל בוקר שבת קיצי אחד ב- 8.8.20 ליתר דיוק עולמי התהפך עלי, וכל זה קרא שהתחלתי לקרוא את הספר מי פירסט סוני, ספר שדוחס את כל הישראליות על גווניה רבדיה והמורכבות שבה לפחות מ 200 עמודים בדיוק כמו שאולר שויצרי דוחס 12 כלים שונים לתוך מארז קומפקטי שנכנס אל תוך הכיס. מסופר בספר על ציונות, עליה, חזרה בתשובה, ילדות, התבגרות, צבא, יחסים שבתוך המשפחה, מחלוקות בין דוריות וויכוחים שבין ימין שמאל (כן זה לא קורה רק בשנת 2020) וכל זה במהירות מסחררת בהומור שנינות ועצב, המון עצב.
ספר מומלץ - כל אחד יהייה בסופו מעט חכם יותר וגאה בלהיות ישראלי על אף המורכבות הכרוכה בכך.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אריק
מקור

מקור

דן בראון

לקרוא ספר של דן בראון משול לחיי נישואין מאושרים אם מעט גיוון בחיי המין, אתה יודע למה לצפות אבל מקבל את זה באופן קצת שונה בכל פעם ונהנה מכל רגע.
אצל דן אתה מודע לקונפליקטים וברור לך שהם לעולם לא יפתרו ולא משנה מה יתגלה בהמשך הספר.
התנהלות הסיפור היא לפי הנוסחה המוכרת , רוברט + אישה יפה + דת = סיפור מתח קצבי ובעל טוויסטים באומנות ומדע פופולארי אשר מדי פעם יגרום לך לעצור בשיא המתח ולפתוח את גוגל ולהרחיב על נושא שעליו דובר בסיפור, ובעיני זה מה שהופך את דן בראון לגדול הוא גורם לך להרגיש ממש טוב עם עצמך , שלא קראת סתם עוד ספר אלא ממש הרחבת את אופקיך.

בקיצור , רוצו לקרוא אחרי הספר בטוח תהייו מעט מושכלים יותר ואולי אפילו מעט המומים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אריק
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

מארק האדון

כריסטופר הוא ילד אוטיסט וגאון במתמטיקה, שאימו נפטרה, לאחר שנחשף לרצח כלבה של שכנתו מחליט לחקור ולגלות מי הרוצח וכותב על כך ספר , בדרך מגלה כריסטופר סודות שלא ידע על אימו אביו והקרובים אליו.
הספר כתוב מנקודת מבטו של ילד אוטיסט ומעט פשוט וסתמי .

ספר נחמד להעביר את הזמן...

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אריק
סטיב ג'ובס

סטיב ג'ובס

וולטר אייזקסון

זהו , מצאתי את האשם שגורם למין האנושי לבזבז שעות בישיבה בשרותים!!!

כן כן , גם אתה שקורא את הביקורת אל תכחיש , סטיב גובס גרם לך לבזבז שעות מחייך ולצערך רובם בשירותים.

וולטר אייזקסון כתב ביוגרפיה מדהימה ולא נתן הנחה כהוא זה לאדם גדול , סטיב גובס אותו סטיב האבא של חברת אפל ששינתה את חיינו בדרך בה אנו צורכים מוסיקה , גולשים באינטרנט ומדברים בטלפון.

סטיב ילד לבנוני מאומץ , ובעל כישרון לדעת מה צריך המין האנושי עוד לפני שהמין האנושי ידע .

בירוגרפיה מרתקת

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אריק
גולאג

גולאג

אן אפלבאום

מעניין אם שמתם לב לדבר מוזר , כל אידיאולוגיה בעיקר של מתקני עולם למינהם מסתיימת ברצח עם כלשהוא , כל סגידה לאיש בשר ודם ולדוגמא "שמש העמים" יוזף סטאלין אחד מרוצחי ההמונים הגדולים של כל הזמנים והאחראי על הקמת מחנות העבודה הבלתי אנושיים אשר הרעיבו והעבידו מליוני בני אדם למות, אשר כמה מפתיע עליהם יודעים אנו מעט מאוד, ספר זה בא לספר על אותה תקופה חשוכה שהתקימה עשרות שנים בלי שהעולם ידע עליה כמעט דבר.
לא אשקר ואומר שספר זה לא מהנה לקריאה ודומה לקריאה של כתבת עיתון עם נופך מעט יותר אישי , אבל בהחלט נוגע בכל היבטי החיים הקימים בגולאג ישנו פרק על נשים שילדו את ילדיהם בגולאג , על המעצרים , החקירות (מה שמפתיע שהסובייטים רצו שבמרבית המקרים תהייה הודאה בביצוע העבירה) על השומרים ששמרו על האסירים ועוד על נושאים רבים שנוגעים בכל היבטי החיים בגולג, בהחלט חומר מרתק.

המלצתי לקוראים לא לותר להיות חזקים ולקרוא את הספר ורק לנסות לדמיין את גודל הזוועה.

הציון הוא 3 כוכבים, 2 כוכבים על איכות הכתיבה ו5 כוכבים על הנושא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אריק
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

עברו שלושה ימים מאז סיימתי לקרוא את הספר "לבד בברלין" ומאז אינני יכול להוציא אותו מהראש , לא עוברת דקה שאני לא מהרהר בספר ומריץ בדימיוני קטעים ממנו , מה לא נכתב על מלחמת העולם השניה על השואה על תקיפות בעלות הברית על הבליץ וכו" , הנס פאלאדה על משהו שעוד לא כתבו לפניו על מצב העורף הגרמני במהלך המלחמה או יותר נכון על המתנגדים המעטים שניסו בכוחם הדל להיתנגד למכונת הלחימה הנאצית המשומנת ולא פחות בכך ,נסיונות הגיסטאפו לסכל כל חתירה תחת המשטר ולו המרומזת אפילו.
הסופר משתמש בצמצום בתיאוריו הפיזיים של הדמויות אך הוא ניחן בכישרון מדהים לתאר אדם במילה אחת או תיאור יחיד של איבר בגופו (שפמו בצבע החול של קומיסר אשריך) ודרכם אתה בונה בדימיונך את שארית הדמות , שאנו קלוגה נזרק מכל מדרגות בניין הגיסטאפו או המשפט שתוצאותיו ידועות מראש של אנה ואוטו קוונגל אתה מרגיש כאילו אתה נמצא שם בעצמך .

בשורה התחתונה , ספר גדול שגורם לך לחשוב ולנסות לעמוד בנעלי הדמויות ולנסות להבין איזה מין אדם אתה...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אריק

ביקורות נוספות על "הנערה שבעטה בקן הצרעות"

הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

סוונסון, יורנסון, קספרסון, אדמסון, מורטנסון, קארלסון, פאולסון, אוסקרסון, אולופסון, גוסטבסון, הנסון, פיגוארולה... תתמודדו.
ליסבת סלאנדר צריכה להתמודד עם קן הצרעות. האם השמות דלעיל הם קן הצרעות? לא, הם סתם החיבה של לרסון, עוד סון, לשמות שבדיים. גם לימור סון הר מלך? אולי. אז קן הצרעות של ליסבת הם אביה ומה שהוא מייצג, מי שסביבו ומי שרוצה רע לליסבת ולשבדיה, אותה שבדיה שאינה מקבלת חוסר סדר, להבדיל מנורווגיה, שאינה מקבלת את ישראל.
הספר הזה מסכם את טרילוגיית מילניום, 1749 עמודים, רק שני עמודים יותר מהרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה. הספר הזה הוא גם הארוך ביותר, המון עמודים מיותרים ושוב בגלל המנהג הנלוז, הנפסד והמסוכן לכבות סלולרים טפשים. בישראל קוראים להם כשרים... סון הר מלך?
אם כן, ליסבת יוצאת למלחמת חייה נגד כוחות השחור האפלים, כוחות שמולם מתייצבים ולא מוותרים בעיקר מי שנעזר בה בעבר, הלא הוא מיכאל בלומקוויסט, המנכ"ל השותף במגזין מילניום, זה המפרסם פרסומים שנחקרו היטב, המעוררים מחשבה ואף פעולה מצד גורמי החוק, אם אינם מושחתים בעצמם. אז בספר השלישי גורמי החוק מושחתים גם מושחתים והמהומה רבה.
648 עמודים דחוסים, עם הרבה סונים, לגמרי לא מקלים על הקורא, התמה מיהו הסון הנוכחי. אבל הקצב נכבד ומהר מאוד עוברים הלאה מארמנסקי, לאדקליסט ופיגוארולה. מסתם מושחתים (נמאסתם?) מגיעים גם לראש הממשלה ומנסים לעורר אותו לפעולה כנגד המושחתים ובעיקר כנגד פעולה של אנשי חוק כביכול, הפועלים בצורה כזו ששום איש חוק ישר או ראש ממשלה, לו ידע, לא היה מסכים. אחת הנפגעות העיקריות היא ליסבת סלאנדר, שיכולותיה הפנומנליות כהאקרית מסייעות לה להציל את כבודה, שמה וראשה, תרתי שמע.
ולסיכום הטרילוגיה כולה ניתן לומר שהיא קצבית, סוגרת הרבה מעגלים, נוסחתית כרגיל בספרי מתח ופורסמה, משום מה, לאחר מותו בטרם עת של לרסון. גם הסרטים, מספרים לי, הצליחו, למרות שלא אותם שחקנים מופיעים מסרט לסרט.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•מורי
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

טוב זה נגמר.
אחרי שלושה לילות כמעט ללא שינה, אחרי ניצול של כל רגע פנוי, התעלמות (בוטה) מאישתי ובני, אני יכול להכריז- סיימתי עם השוודית.
עכשיו רק נשאר להסביר איך היה. אז איך?
אחלה. השוודית לא מאכזבת. אבל למה ציפיתי? כמו שוולבו אף פעם לא מאכזב, גם הנערה עם הקעקוע, שמשחקת באש עם קן צרעות. ישנם שאמרו שהספר פחות טוב, הוא יותר מתעסק בצד המשפטי וכו... אבל אני דווקא מאוד אהבתי את הכיוון הזה של הספר.
בקיצור, עכשיו רק נשאר לקרוא את - נערה שזרקה מהחלון את הספה של איקאה!!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•גל
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

****



יש כמה דרכים לתאר סקס בספרים, כמעט אף אחת מהן לא מענגת כמו הדבר האמיתי. אפשר להשתפך בתיאורים ליריים מפורטים, על איך הוא ליקק בעדינות את קצה פטמתה כשהיא גנחה והגיעה לשיא בפעם השביעית כשעפעפיה השמימיים והמכווצים מתענוג אין קץ רוטטים מעדנות וגבה מקושת בחן כמו חיוכה של המונה ליזה. אפשר לכתוב את זה בצורה יבשה, סכמטית וטכנית, איך הוא תפס אותה, כופף אותה, היא לקחה אותו בפיה והם עשו את זה כל הלילה. יש את הדרך העוקפת והמעצבנת שפשוט נותנת לקורא לחשוב לבד מה היה, כשכל התיאורים הם רק של מה קרה לפני ומה אחרי - "הוא משך אותה אחריו למיטה. בבוקר הם התעוררו, והתקלחו ביחד". פחחחח. וגם יש את הדרך הטובה אבל הכמעט בלתי אפשרית, והיא לתאר סקס באופן מקסים, סקסי, מיוזע, פרובוקטיבי אבל לא פורנוגרפי, שיספק גם את החרמנות של הקורא וגם את היצר הספרותי שלו.
סטיג (בעל השם המוזר, כאמור) לארסון, לצערי, בחר בדרך המבאסת של ה"מסביב". הוא מדלג באדיקות על כל אפשרות של סקס פרוע ומופלא, בזמן שיש לו ביד כל כך הרבה אפשרויות (וכולן שוודיות, לעזאזל!) ובמקום זאת הוא מפליג בעמודים על גבי עמודים של תיאורי הסנדוויצ'ים שאכלו הגיבורים, בשמות הרחובות שהם פוסעים בהם לבושים מעילי קורדרוי ספורטיביים ובתיאורים אינסופיים על ההיררכיות שבמסדרונות הפוליטיקה השוודית.
אבל אם נעזוב את כל הסקס הזה בצד (וזו כמעט לא בעייה, כי אין סקס כמעט - בשלושה ספרים מתוארים בקצרה שלושה ארבעה זיונים, וגם הם מסופרים באופן אקדמי ויבשושי), עדיין מדובר בטרילוגיה שכבשה את העולם, ולא בכדי. אם מצליחים לנטרל ואיכשהו לסנן גם את כל הפרטים האינסופיים והמיותרים לחלוטין שסטיג שותל בספרים - כולל פרטים עיקריים בעלילה שאין להם שום הצדקה והיו צריכים לעוף אצל העורך הספרותי הירוק ביותר, וכולל אלף דמויות משניות, פרדריקסונים ואריקסונים ויורגנסונים ושמנדריקסונים עד שאתה נחנק - עדיין נשארים עם סיפור מתח מעולה בכל קנה מידה. הספר השני הוא עדיין הטוב ביותר בטרילוגיה, יש בו הכי הרבה אקשן והכי פחות "מחקר", והספר השלישי הוא המשך ישיר ובלתי נפרד שלו, עד כדי כך שהם היו צריכים להיכרך יחד, ואני מעריך שלא עשו את זה מסיבות פרקטיות בלבד.
אני חייב להודות שנשארתי אמש ער עד ארבע וחצי בבוקר כדי לסיים לקרוא את הספר, וזה לא קורה לי כמעט אף פעם. ספר טוב.



****

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

טוב אני אגיד את כל מה שכולם חושבים, ליסבת היא ההגדרה לכוח ועוצמה וזה פשוט מדהים אותי לקרוא את המחשבות שלה ולהרגיש שזה בחירה שלה לחלוק איתי את כל המחשבות הכי אינטימיות שלה. לסיכום הסדרת ספרים הזאת הייתה מעניינת ומותחת בדיוק במידה הנכונה, רק חבל שזה הסוף. סטיג לרסון היה גאון יהיה זיכרו לברכה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•הנסיך השקרן
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

ספר ממש נחמד. לעומת הספרים הקודמים שהקליימקס מתחיל רק לקראת בסוף, בספר הזה, כל מהלך הספר הוא קליימקס אחד גדול.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Cheburashka
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

אני פשוט מקנאה במי שלא קרא עדיין את הטרילוגייה, כל שלושת הספרים היו מעולים,מותחים ומעניינים. אני מאוד מאוד ממליצה!
חבל שאין עוד המשך...אני מתנחמת בזה שנשאר לי לראות את הסרט.
התאהבתי בליסבת למרות שזאת דמות מאוד מיוחדת ושונה, אי אפשר שלא לאהוב אותה באיזשהו אופן. בגללה בעצם כל הסיפור הזה הוא לא שגרתי כמו בכל ספרי מתח אלא יש בו את הגוון של האופי/ אישיות שלה שמשפיע על כל הסיפור.
היופי של הספר הזה שלאורך כל הסיפור יש מתח...אפילו בסוף כשכבר נראה שסוף טוב הכל טוב עדין משהו חייב להפתיע.
בקיצור...נהנתי מאוד וממליצה לכם גם :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•A N N A
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

יש! סיימתי את כל הטרילוגיה ואנשים- זה לא היה קל!

על הספר
מכירים את זה שאתם מכינים פטל מתרכיז ומתלבטים כמה מים להוסיף? טועמים- מתוק מידי- מוסיפים עוד מים- בסדר..- אולי עוד טיפה? - ואופסי נשארתם עם כוס מים טפלים בצבע ורוד.. זאת התחושה שהספר השאיר אצלי.
הסיפור יכל בקלות להידחס לתוך הספר השני כי הוא המשך ישיר ומאוד מאוס וחיוור שלו. גם אם יש התרחשויות בספר הן מדוללות בכל כך הרבה תיאורי פועל שהן פשוט לא מורגשות(מיכאל שם משפחה כלשהו, החליט לשתות קפה, אז הוא נכנס לבר הראשון, יצא, נכנס לשני- התלבט בין 3 כריכים קנה שניים, מזג קפה נשען אכל ב4 ביסים- לא היה אפשר לכתוב: "מיכאל אכל צהרים???).
לסיכום: ספר ארוך, מתיש, גדוש במילות סרק- ודי מיותר באופן כללי- 4 בסולם ליבי:)

על הספר כחלק מהטרילוגיה
טרילוגיה חביבה. יש תיאוריה שטוענת שכשאדם נולד הוא מקבל מכסת מילים שמגלמות את הייועד שלו וברגע שהוא משמתש בכולן- הוא מת. אני תוהה אם זה מה שקרה למחבר הטרילוגיה וכמה הוא מתחרט על כל המלל המיותר :) את כל אחד מהספרים היה אפשר לקצר ב200 עמודים לפחות- ובכלל היה אפשר להפוך את זה לשני כרכים "נערה עם קעקוע דרקון" שעומד בפני עצמו ו"הנערה שבעטה בקן הצרעות" שיכיל 500 עמודים שמשלבים את הספר השני והשלישי.

בספר הראשון אהבתי את העלילה- פחות את ההקדמה הארוככככה
בספר השני אהבתי כמעט הכל- הוא החביב עליי מבין השלושה
בספר השלישי לא אהבתי כלום למעט הסצינות בבית המשפט (100עמודים גג)אני אתן לטרילוגיה הזו 7 בסולם ליבי, היא נחמדה אבל ממש לא מצדיקה את ההיסטריה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מאנצ'קין
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

סיומה המוצלח של הטרילוגיה. הספר הזה הוא בעצם המשכו הבלתי נפרד של "הנערה ששיחקה באש" ובעצם מדובר בספר אחד ארוך שחולק לשניים. החלק הראשון היה מותח מאוד. בחלק הזה, לעומת זאת, יש מעט רגעי מתח, ואין בכלל תעלומה. כמעט כל מה שחשוב לדעת כבר התגלה ונאמר בסוף הספר הקודם. אפשר להגיד ש"הנערה שבעטה בקן הצרעות" הוא סוג של סיכום בן 660 עמודים. (למה לפעמים נדמה שככל שיש לסופר פחות מה לכתוב, כך הוא עושה את זה על פני עמודים רבים יותר?). התגליות החדשות היחידות הן בפרטים הקטנים. יחד עם זאת, לאחר שעברנו כברת דרך כה ארוכה עם גיבורי העלילה, אז אנחנו כבר עוקבים אחריהם בשקיקה גם כשהם סתם מכינים לעצמם סנדוויץ' או נכנסים למיטה...

בסך הכל, אני חייבת להודות שהטרילוגיה השלמה עולה על סך חלקיה, ובסופו של דבר מדובר על תוצר ספרותי לא רע בכלל. אם אחרי הספר הראשון הרגשתי שאני קוראת סתם ספר מתח בלשי, מותח ומסקרן, אבל נדיף שלא משאיר אחריו עקבות, הרי שעתה, עם סיום הספר השלישי, אני לא כל כך בטוחה בזה. קודם כל, פריסת העלילה על פני 1,800 עמודים מאפשרת את פיתוחן של הדמויות הראשיות מעבר למקובל בספרי מתח, דבר שמוסיף תחושת עומק לסדרה. בנוסף, אני מרגישה שמבעד לים השמות השבדיים ואינסוף הפרטים הקטנים שסטיג לרסון המנוח הציף בהם את ספריו, הוא הצליח לייצר סגנון משלו, וגם להעביר מסר. הספרים שלו נטועים עמוק בתוך השקפת עולמו הדמוקרטית-סוציאלית ומשקפים את המציאות מבעד לעיניו הליברליות, ובין אם אמיתית ובין אם מופרכת – המציאות הזו מעולם לא נראתה מושלמת יותר. לרסון אמנם מעביר ביקורת על כשלים כאלה ואחרים, אבל כל העוולות שהוא מציין נשמעות כמו צרות של עשירים לקורא שאינו שבדי ורק מחזקות את התחושה שהם הצליחו להביא לידי שלמות את שיטת הממשל שלהם.

ובתוך כל השלמות הזאת, עוול שנגרם לנערה צנומה אחת, גם אם נגרם לטובת "בטחון המדינה" כביכול, מרעיד את אמות הספין ומזעזע את המערכות כולן. הרי אצל לרסון בספרים, הפוליטיקאים, העיתונאים, החוקרים הפרטיים ואנשי העסקים ברובם הם אנשים שומרי-חוק, טובי לב, הגונים, אתיים, ששמים את טובתם האישית בצד לטובת הגשמת תפקידם כמשרתי ציבור, וגם הציבור מצידו ממלא נאמנה את תפקידו הדמוקרטי, ומגלה איכפתיות עצומה ועניין בכל מעשה שחיתות, עד כדי כך שעיתון יכול להתפרנס ממכירת ספרים של תחקיריו המעמיקים כי אנשים קונים אותם... (מישהו יכול לדמיין עלילה דומה נכתבת בישראל? אולי רק בספר אזרחות דידקטי לילדים בבית ספר יסודי).

אז בין אם הם אמיתיים, השבדים האלה, ובין אם הם רק חושבים שהם כאלה, לרסון כתב ספר שלוכד את תפיסת העולם הזו, יוצק אותה למין תבנית סיפורית, ומנציח אותה לטובת הדורות הבאים. ולו רק בגלל זה, ובגלל שאנחנו לא באמת מכירים את השבדים, אז יש בסדרה הזו גם קצת ערך מוסף.

בשורה התחתונה: טרילוגיה נחמדה. הספר הראשון הוא המפתיע והמבריק, הספר השני הוא המותח ביותר, והספר השלישי בעיקר מעבה את הרקע לכל ההתרחשויות, וסוגר את הסיפור. כדאי לקרוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

לא, אנחנו לא נוסעים לאילת הרבה. כן, זאת פעם שנייה שנסעתי לאילת בחצי שנה האחרונה. כן, אני שונאת את אילת. לא, זה לא היה מרצוני החופשי. לא, לא טסנו. כן, נסענו באוטו, ו"לבלות" שמונה שעות במכונית מתוך יממה אחת זה מתסכל. מאוד.

אז את הספר השאלתי מהספרייה לפני חודשיים. קראתי אותו עד האמצע, ואז נבלעתי בספרים אחרים. דווקא הנסיעה לאילת שחררה אותי ונתנה לי לסיים אותו כמו שצריך.
למה דווקא באילת? הסברתי את זה כבר.
לא סובלת ים. לא סובלת חול/חום. שמש זה כבר יותר מידי בשבילי. אז בזמן שחבר של אמא ואח שלי צללו עם קיפודי ים ואמא שלי עסקה בטיגון עצמי בשמן ככה שכל מה שחסר זה הפירורי לחם והיא שניצל אנושי, אני התעסקתי בלהישאר שפויה ולקרוא את שלוש מאות העמודים הנותרים לי.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה ספר שובה. הכתיבה עניינית וקולחת והדמויות שובות. הסופר מראה בפשטות את הטמטום האנושי מצד אחד וחוכמת החיים מצד שני. מכניס אותנו לסיעור מוחות בין הדמויות ומראה לנו כמה וכמה פתרונות גאוניים לשרשרת הבעיות שטווה במשך הטרילוגיה.

בספר הזה תוכלו למצוא את ליסבת סלאנדר לרוב בבית חולים, מתאקלמת מירייה בראש, בכתף, ואיפשהו ברגל. סובלת מחום ומכאבי ראש מובנים למדיי ומחור בגולגולת.
איי שם בהמשך המסדרון, נחשו מי נמצא? לא אחר מאשר סלה. (ספויילרים לאלו שלא קראו את הספרים האחרים, מעכשיו בערך) אביה, שאיי שם בעבר ניסתה להשמיד עם פצצת תבערה (הו... הימים הטובים).
ליסבת לא יכולהל ומר את האמירה הצינית "חסר לי", כי כל הדברים הגרועים קורים לה. בנוסף לעובדה הקטנה שיש לה חור בגולגולת, היא מוכרזת כפושעת, מוכרזת כפסולת דין, ואו/כשתחלים מחכה לה עולם משפטי מורכב בעקבות האשמות נרחבות בתקיפה, רצח, ניסיון רצח, וכו'. אה, וגם, כנראה שיחזירו אותה למוסד לחולי נפש. או כמו שאני בטוחה שהיא הייתה מכנה - בית פסיכים.
ובל נשכח את "רופא הפסיכים" הנתעב שהכניס אותה לכל זה (ששכחתי את שמו), שמנסה להכניס אותה לעולם הזה שוב ולהרשיע אותה כחולה בנפש.
כמובן, שהאח שלה שגם את שמו שכחתי (שוודים והשמות שלהם... הו לעזאזל) מסתובב חופשי ולאף אחד אין שמץ איפה הוא.

קודם כל, הנה כמה מסקנות שבאו מהספר.
- למסמר אנשים לרצפה זה אדיר.
- לקבל חור בראש זה לא כזה אדיר כמו שחשבתי.
- הספר הזה מלא בתוכניות חכמות שהאיטיליגנציה שלי פשוט לא מספיקה כדי לזמום אותן.
- ליסבת היא דמות גאונית.
- מיכאל בלומקוויסט (או: בלבלבלבומקוויסט, כמו שאני אומרת את שמו בקול) הוא זונה ממין זכר (הביטוי הזה נפוץ בזמן האחרון).

שמתי לב שמישהו העיר באחת הביקורות שיש אנשים שיאמרו שהספר מסורבל בגלל עניינים משפטיים - HELL NO! - אוף, קשה לי להבין מבוגרים. אני ילדה והעניינים המשפטיים דווקא הפכו את הספר למרתק ומושך במיוחד. אניקה (אם זה השם שלה... שוודים =.=) שלפה משפטים שעשו לי חשק ללכת לעולם הבא, למצוא את הסופר, ולצעוק לו "כל הכבוד!!" תוך כדי מחיאת כפיים! וחוץ מזה, החלק המשפטי תרם לעלילה והוסיף לה חלק ענייני, קר, גאוני, ומרתק לסיפור. ממש נתן לספר פן אחר.

אה, ואגב. כל הסיפור רציתי לתת למיכאל סטירות ומכות כואבות למיניהן. אז הנה אני אעשה את זה פה -
סטירה בעיטה בפרצוף ברכייה בפרצוף ריסוק לסת עם פטיש אצבעות לעיניים ברכייה לאזור הכואב ההוא.
והרשימה ממשיכה וממשיכה.

אל תבינו לא נכון, אני אוהבת את ליסבת. אין לי בעיה שהוא עוזר לה. אבל למה הוא חייב להיות כזה... אוף... לא יודעת! יש משהו בדמות הזאת שפשוט מתסכל אותי ><

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“חבל... נגמרה הסדירה. אני אישית כבר מתגעגעת. מומלץ”