הספר מביא קורותיהן של ההחלטות הכלכליות במדינת ישראל מסוף המאה ה 90 , זמן האינפלציה הגדולה, הצעדים לריסונה, העליה הגדולה מברית המועצות,האינתיפדות ומלחמות לבנון.
כל אחד מהנושאים מתיחס לנפשות הפועלות:פוליטיקאים, אנשי האוצר, מעט מן המימסד הכלכלי כמו תעשיינים, קיבוצים ועוד ועוד.
הדבר נכתב על ידי אדם שהיה בתפקידים בכירים במישרד האוצר, ממונה על התקציבים ועד למנכ"ל,אדם בעל קשרים,ניסיון וידע.
מי שקורא ביקורת זאת , מצפה לקונטרס רב כרכים, או לפחות כרך עבה אחד שהקורא בו יאמר כי קיבל תמונה של תקופה, חולייה והישגיה.
אין הדבר כך.
בספר של 290 עמוד נדחסות כאן פרשיות, תובנות מסויימות והכי גרוע רכילויות בפרקים קצרים בני מספר עמודים לכל נושא מרכזי. דוגמאות: פרוייקט הלביא 4 עמודים מהם חצי עמוד לטריק שבו גברת אלמוזלינו הלכה לשירותים והמחבר דאג לזרז את ההצבעה כדי להעמיד בפניה עובדה.
הספר מתפאר בנושאים שלטווח ארוך איני יודע אם הם פתורים. לדוגמה: ההצלה של קופת חולים. על פי המצב כיום איני בטוח שפעולתו לא היתה אקמול ולא יסוד מנגנון בריא להמשך.
הדוגמאות רבות.
הקריאה בספר נותנת תחושה כי הכותב נמצא כיום בין אינטרסים סותרים. כבעל תפקידים בכירים כיום במשק, וקשרים עם בעלי החלטות , אין הוא רוצה לקרוע את החבל.
מצד שני הוא רוצה לכתוב על הבעיות המיבניות של המשק. הן בקבלת החלטות והן בביצוע.
מתקבל מין שעטנז שאין ברור בו למי הוא מיועד.
למרות זאת קיבלתי כמה תובנות מקריאת הספר:
א. חלק מהמשברים הכלכליים הכבדים, נבעו מהגישה הסוציאליסטית במיוחד בהנהגת מפלגת מפאי, העבודה, שיצרה העדפות סקטוריאליות שמחירם היה כבד ביותר.
לא כל פעולה חברתית שנראית באותו רגע טובה ונכונה , עוזרת לקדם את המרכיב החברתי אלא לפעמים ההיפך היא הגדלת הפערים.
דוגמה קטנה: הפטורים שהתחילו בעבר לקרנות ההשתלמות . שעוזרות למי שמעמדו ומשכותו גבוהים יותר.
ויש עוד.
הטיפול בנושא תקציב הביטחון מתואר בספר בצורה רדודה, קצר מדי וחסר כל תובנה.
והעיקר , אין כאן הסתכלות לאחור על כשלונות של פוגל עצמו . לא בתחום הקוריוז, אלא, ביצירת מבנים ותהליכי החלטות שבהם אנו מתמודדים וסובלים בימים אלו.
לא בטוח כי הספר שווה את המאמץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
