ליטומה בהרי האנדים- מריו ורגס יוסה
בכל פעם שאני קוראת ספר של יוסה ירום הודו וכבודו, אני מרגישה כמו בחגיגה. לבי מתרונן ותשומת לבי מופנית כולה לספר, בין אם אני קוראת אותו בנסיעה באוטובוסים או בישיבה ליד מיטת אמא בבי"ח או ברחבת ההמתנה שם.
למרות רמת הריכוז הנמוכה שאני מפגינה לאחרונה עקב נסיבות משפחתיות לא נעימות בלשון המעטה, ולמרות שניסיתי לקרוא כמה ספרים טובים ונחשבים לכאלה, בכל זאת "ליטומה" יוצא כשידו על העליונה. אין לי מושג אם זה הספר או הסופר המוכשר וראוי לטעמי לכל פרס שקיבל או שניהם גם יחד.
אבל הוא בהחלט הצליח להלהיב אותי לאחר זמן רב שלא קראתי ספר ראוי לשמו בחודשים האחרונים לא כל שכן אחד כזה שהתחשק לי לכתוב עליו ביקורת.
התוכן קשה ורווי אלימות ודם ורציחות והקרבת קורבנות אדם ותיאורים מפורטים על כך,
ובכל זאת אני קוראת בעניין רב ובכל פעם שאני נאלצת להניח את הספר מידי אני לא מפסיקה
לחשוב עליו ומחכה להזדמנות הבאה שאניח עליו את ידיי –כן זה מין סיפור אהבה ותשוקה מטורף ביני לבינו :)
ליטומה הוא מפקד תחנת המשטרה במקום מבודד ונידח בהרי האנדים. הוא וסגנו טומסיטו קרניירו
נשלחו לשם במשימה לבלום בגופם את התקפות אנשי הטרור "הנתיב הזוהר" מהפכנים בעלי אידאולוגיה רדיקלית רצחנית בעלת גוון שמאלני (לא רומזת לכלום :) שמופיעים יש מאין בכל מיני מקומות כפרים ודרכים בהרים היפים והרי הפורענויות הללו , תופסים בני ערובה, עורכים להם משפט שדה מאולתר ומוציאים אותם להורג.
השיקולים והנימוקים למעשים הללו ומי הנרצחים ומי הניצולים אף אחד לא מבין ולא יודע.
נוסף על כך תושבי הכפרים הנידחים הללו הם אינדיאנים קשיי יום פשוטים ומסכנים שמאמינים באמונות תפלות, רוחות ושדים ובכל מיני שרידי מנהגים אינדיאנים קדומים ורווי דם כמו למשל הקרבת קורבנות אדם.
ליטומה השוטר חוקר ומנסה למצוא קצה חוט לרציחות המסתוריות שקרו בזמן האחרון בין תושבי המקום, בין אם הם נמלטים מידם הארוכה של "הנתיב הזוהר" ומחפשים מקלט בכפר הנידח או בין אם הם כורים העובדים במכרה הסמוך .
בכפר ישנו בר קטן אליו באים הגברים המקומיים והנוכרים בסופו של יום לשתות להם שם בשקט ובתוגה כמה כוסיות. בעל הבר דיוניסיו ואשתו אדריאנה המכשפה הם דמויות מרכזיות בסיפור שפורש לו ורגס יוסה לפנינו, בעלי נופך מסתורי שיש עליהם סיפורים בעלי אופי מפוקפק, העוסקים בכשפים ושאר מעשים רעים שיפה להם השתיקה ;)
סמל ליטומה נמשך לבר ההוא כבחבלי קסם כדי לשאוב מידע מה"זוג המוזר " מכיוון שבחוש שישי הוא חושד בצוות-לא-לעניין הנ"ל.
בין סיפור המתח וכל דם-צפרדע-כינים הנמתח לפנינו מתערבב לו סיפור הרומן הרומנטי של סגנו של ליטומה, טומאסו לבין בחורה בעלת המקצוע העתיק ביותר בעולם, אבל יקרנית.
המייחד את כתיבתו של יוסה הוא שתי העלילות המשתלבות זו בזו וזמני ההווה וסיפורי העבר הנמזגים אחד בשני כמו משקאות חריפים וטעימים שלוגמים לסירוגין אבל שלא כמו בערבוב בין משקאות אלכוהוליים לא משתכרים וזה מעיד על איכותו של המשקה
כלומר הספר.
ועכשיו אני יכולה לסמן עוד V גדול על אחד מבין הספרים הטובים יותר של ורגיטו יוסה שקראתי.
















