• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אני אתגבר

אני אתגבר

מאת דבורה עומר

הביקורת של היי:P

תמונה של היי:P
דירוגדירוג
הוצאה לאור:שרברק
0
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
ליקוי חמה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

וואו!- וואו,וואו,ואוו!
אני חייבת להגיד שהספר 'אני אתגבר' הוא אחד ה-ספרים.
הוא כל כך עצוב ומרגש... בשלושת הפרקים הראשונים רק הזלתי דמעות בכי מרוב העצב. זהו ספר מאוד מרגש ומלא תקווה.
גילה, הדמות הראשית, מתאימה בדיוק לאופי שהיא צריכה להיות (בהקשר לעלילה). היא חביבה,מלאת תקווה ונחושה לעשות דברים ולהתגבר על מחלתה.
----
אני כל כך שמחה שהוציאו גרסה מחודשת לספר הזה !
שעוד ועוד יקראו אותו ויבינו עד כמה עצוב ומרגש סיפור החיים לילדה קטנה נכה מגילה הצעיר ועד לגיל הנוער.
----
אמא שלי שמרה אותו מאז שהייתה בת 14-16 (לא זוכרת) כשעוד היה בגרסה הישנה ושמרה אותו עד לשנה הזו (2013), היא הביאה לי אותו שאקרא.
בהתחלה דפדפתי בין העמודים ודמיינתי לעצמי שזה יהיה פשוט משעמם ודבילי לקרוא את הספר... אבל הכל נגמר אחרי הפרק הראשון (:
---
מאוד ממליצה ! הוא ספר מרגש ומדהים! הוא לא מתאים לקוראי ג'אנר הפנטזיה והדמיון. לידיעה מראש.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
מ
מבשררת
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של גלית
גלית
4קוראים|גיל ממוצע50|75%נשים

על המבקרת

תמונה של היי:P

היי:P

חברה מזה 13 שנים
9 ביקורות•18 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה•מקור (נוער)
תמונה של היי:P
היי:P
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות9
לייקים שקיבלה18
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)3מדע בדיוני ופנטזיה2מקור (נוער)1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של היי:P

הרץ במבוך

הרץ במבוך

ג'יימס דשנר

היי(:
אז ככה, חיפשתי באינטרנט ספרים מהסוג שאני אוהבת. מתח, פעולה אולי גם קצת רומטיקה, לא בהכרך. ואת האמת שהתקציר של הספר מאוד משך אותי... אחרי שהבנתי שבספרייה העירונית יש רשימה שלמה של קוראים שרוצים אותו, החלטתי לקנות אותו.
וממש לא הצטערתי.

הספר מדבר על נערים (רק נערים! בנים) שמגיעים "לקרחת". שזה בעצם מקום בו הם חיים, עובדים וכ'ו. הם נמצאים שם כבר שנתיים (אם אני לא טועה) ומנסים לפתור מבוך בעל 8 חלקים שסובב סביבם, בעל חומות עצומות ודלת גדולה שנפתחת למשך כל היום ונסגרת בלילה. בכל חודש (30 ימים בדיוק) נשלח נער נוסף. עד שיום אחרי תומס הגיע בחורה (בת) ומפה הסיפור מתגלגל..
תומס הוא עקשן, חשדן וסקרן במיוחד. לדעתי הוא האדם המושלם לסיפור הזה. האופי שלו ממש מתואם לעלילה. ג'יימס דשנר חשב על הכל רק כדי שהספר יהיה מעניין הרבה יותר לקוראים.

הספר מוצף בקללות. פשוט מוצף. לא חסרות שם בכלל. רמת הכבוד של הנערים אחד לשני ממש נמוכה. הם גם ממציאים קללות משלהם (קלאנק, שיץ, אפונון [למרות שהאחרון לא נחשב ממש]).
לא ממליצה מתחת לגיל 13. באמת שלא.

ההתחלה קצת משעממת... אבל זה תמיד ככה. האקשן לא מגיע בתחילת העלילה, אלא באמצעה. אז תתחילו לקרוא ותאמינו לי שעם הזמן אתם תתעניינו יותר ויותר.

ממליצה בחום♥

לפני 12 שנים•
★★★★★
•היי:P
מורדים

מורדים

ורוניקה רוֹת

אני מאוד אוהבת הספר !
הכתיבה של ורוניקה מעולה... היא מתארת את הכל בצורה ממוקדת ואת הרגשות של טריס בצורה הכי טובה.

העלילה עצמה מעניינת (כמוון לא כמו במפוצלים-- אבל תמיד הספר הראשון מעניין יותר). קראתי את הספר באמצע השיעור מתחת לשלוחן, בכל הנסיעות הארוכות וכל זמן שהייתי יכולה. נורא נהנתי ממנו. ואני ממש ממליצה !

הספר מקבל 5 כוכבים. באמת שמגיע לו! מומלץ!
וציטוט קטן:
"הבאת את האקדח?" שואל פטר.
"השארתי אותו למעלה" אומר טוביאס "חשבתי לירות את הקליעים מהנחיריים שלי."

אני: -____-

תהנו ♥ ♥ ♥

לפני 12 שנים•
★★★★★
•היי:P
13 סיבות

13 סיבות

ג'יי אשר

חברה טובה שלי (ששונאת ספרים 0) אמרה לי שזה ספר מעניין ואפילו דיי מותח... היא לא הפסיקה לקרוא אותו בערך שבוע נראה לי. הוא לא ארוך מידי פשוט היא קוראת לאט... (:
החלטתי לקנות אותו. וכמו תמיד מבצע של 1+1 בצומת ספרים זה תמיד כיף אז קניתי ספר נוסף (מחוננת מי שמכיר). החלטתי לקרוא את 13 סיבות ראשון. לא יודעת למה.

הספר מתחיל ביום אחד ומסתיים בסופו של אותו היום. אבל בינינו, למה קליי היה צריך לשמוע 13 קלטות ביום? כשכל קלטת היא ארוכה. מצד שני, אם ג'יי אשר לא היה עושה את זה ככה הספר היה דיי נמרח ומשעמם. ומצד שלישי... לא אין לי צד שלישי -__-.

הספר. הוא מעניין. מאוד מעניין (!) אפילו דיי מותח (חצי ספויילר: כולם מחכים לפרק שהאנה תגיד את הסיבה של קליי).
יש שם סיבות דיי ילדותיות, אני חייבת לציין. אבל כשמדובר ב13 אולי זה מחפה על זה. אני לא יודעת למה ג'יי אשר החליט לבחור דווקא 13 סיבות ולמה דווקא בקלטות ולא דיסקים (או על דיסק-און-קי) אבל גם זה בסדר.

ולגבי העלילה עצמה- דיי מטומטמת. למרות שהיא כן מעניינת ומותחת היא עדיין מטומטמת (ספויילר!!: היא מתלוננת שמישהו אומר לה שיש לה את תחת הכי שווה בשכבה. כיאלו...?). ובלי קשר לא אהבתי את איך שהאנה מגיבה לכל אחד מהדברים שהיא מתארת. אולי אם היא הייתה עושה ונוהגת אחרת הם לא היו קורים.

הכתיבה קלילה ולא קשה במיוחד. השפה לא גבוהה (בכל זאת מדובר על חייהם יום יומיים של נערה מתבגרת) למרות שהוא כן יכל לכתוב את הספר בשפה גבוהה (אולי בגלל זה חברה שלי אהבה אותו♥ הוא פשוט לא קשה). מה שכן אהבתי זה את הציניות של האנה. היא מתחכמת. וזה נחמד.

אני נותנת לספר 4 כוכבים. ירד לא 1 על הסיבות שהופיעו.
מומלץ לקריאה גם למי שלא אוהב ממש ספרים !
(גיל: 11+)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•היי:P
הקמע 1 - שומרת האבן

הקמע 1 - שומרת האבן

קאזו קיבואישי

אני בדרך כלל לא קוראת ספרי קומיקס, אבל משום מה הספר הזה ממש עיניין אותי! קראתי אותו תוך בערך שעה... לפני כמה חודשים (אולי שנה?) אבל פחות או יותר אני זוכרת על מה מדובר...

הספר קליל, אולי קצת מצחיק. יש רגעים שהוא אפילו דיי מוזר _ אבל בסך הכל ספר דיי טוב. מומלץ מאוד לקריאה אם אתם אוהבים ספרי קומיקס ומומלץ גם למי שלא קורא. כולם יכולים להנות ממנו!

הורדתי כוכב אחד בגלל שהספרים הבאים בסדרה לא עינינו אותי ממש והפסקתי באמצע לקרוא את השני...הוא היה דיי משעמם. אין לי מילה אחרת.
קריאה נעימה!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•היי:P
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

ראיתי על הספר הזה הרבה המלצות וראיתי (רק) את הטריילר שיצא לספר וממש אהבתי את הרעיון... קניתי אותו בצומת ספרים עם עוד ספר נוסף והתחלתי לקרוא אותו...

(למי שמכיר את העלילה/אין לו כוח לקרוא שיבור לפסקה הבאה)
הספר מדבר על טריס. נערה בת 16 שחייה בשיקגו. שם האנשים מחולקים לפלגים ובגיל 16 כל אחד עובר מבחן התאמה שבו בוחנים אותו בהדמיה. בעקבות הבחינה הזו אפשר לדעת לאיזה פלג לכל אחד שייך. לפלג ידידות (שלא מוזכר ממש בספר...), כנות, אורינות (ספויילר: אני לא חושבת שאנשי אוריינות כל כך נוראיים כמו שמציגים אותם בספר, הם פשוט מושפעים מהאנשים במעמד העליון) ולמי שלא הבין אוריינות זה ידע וכאלה.., אומץ לב והקרבה עצמית. יום לאחר הבחינה יש טקס ובו בני השש עשרה בוחרים בפלג שהם רוצים לחיות בו: או זה שיצא להם במבחן ההתאמה או להשאר בפלג שגדלו כל חייהם עם משפחתם.
התוצאות של ביאטריס (או טריס) יוצאות לא חד משמעיות (בספר זה נדיר) וזה אומרת שהיא מפוצלת. שהיא יכולה להתאים לכמה פלגים. פה הסיפור המרכזי בעצם מתחיל...

לא הפסקתי לקרוא את הספר הזה! כל יום הייתי יושבת וקוראת עשר פרקים כמעט.. סיימתי אותו בארבעה ימים של מתח, כיף, התרגשות וכאב (כאב--- בינינו, לא כזה נעים שדוקרים מישהו בעין -___-).

אני אוהבת מאוד את הדמות של טריס. ממש התחברתי אליה. אני לא יודעת למה אבל היא ממש מזכירה לי את האופי שלי(:

הכתיבה קלילה והעלילה ממש לא נמרחת. תמיד יש דברים חדשים ואולי לחלק היא תתקדם מהר מידי. בשבילי זה הקצב המושלם.
אני ממליצה לכם מאוד לקרוא אותו (!) מי שלא יקרא ממש יפסיד...^^'

קריאה נעימה.

לפני 12 שנים•היי:P
מחוננת - שבע הממלכות

מחוננת - שבע הממלכות

קריסטין קאשור

מזהירההה! יכול להכיל ספויילרים!
-----
הספר מדבר על חייה של קטסה, ילדה מחוננת. מזה מחוננת? זאת מישהי שניחנה בכוח מסויים. יש בשבע הארצות הרבה מחוננים חוץ ממנה. קטסה חוננה בכישרון ההריגה. והיא משרתת את המלך בארץ שלה שהוא גם דוד שלה. בכל פעם שנתינים לא היו מבצעים דבר לדוד שלה היא הייתה נשלחת להרוג או לפחות לפצוע אותם.
כל מחונן בעל עיניים בצבעים שונים. העיניים של קטסה בצבעי ירוק ותכלת (על גב הספר אפשר לראות).
קטסה היא אחת שלא מוותרת בקלות, היא חזקה ויודעת להסתדר בטבע טוב. היא לא אוהבת את הכישרון שלה. היא שונאת אותו. היא גם שונאת שמלות ותכשטים ולא נשית במיוחד.
היא מוותרת על הבחירות שלה, לא שואלת יותר מידי שאלות ונאמנה, למרות שחושבת שעושה עבודה נוראה. היא סגורה לרוב ולא מתחברת ליותר מידי אנשים חוץ מגידון ועוד אחד (ששכחתי את שמו -___-)
-----------
בשלב מסויים מגיע בחור חדש לאזור. קוראים לו פו (כן שם מוזר. בעיקרון לפו יש שם ארוך יותר שאני פשוט לא זוכרת אבל ככה כולם קוראים לו). הוא הגיע מלינד שהיא באי קטן מעבר ליד (יש מפה בעמודים הראשונים). הוא מגיע לארץ של קטסה על מנת לחפש את סבא שלו, שאבד וכנראה נמצא באזור.
לאט לאט מתחילה ידידות בין פו לקטסה.
------------
פו הוא גם מחונן.הוא חונן לכזה שיודע איזה אנשים בסביבתו וקורא מחשבות של כל אחד. רק סבא שלו ואמא שלו ידעו על כוחו וגם קטסה מגלה זאת יותר מאוחר. צבע העיניים שלו הם זהב - דבש שכזה וחום. הוא אמיץ, וגם יודע להלחם כמעט כמו קטסה. לרוב הוא רציני. וגם הוא כמו קטסה, לא שואל יותר מידי שאלות.
------------
הכתיבה בסך הכל ממש טובה וזורמת.
קריסטין עשתה עבודה מצויינת!

ממקווה שתקראו ♥

לפני 12 שנים•היי:P
הסוד לצעירים

הסוד לצעירים

פול הרינגטון

אז ככה, קניתי לפני כמה ימים את הספר 'סוד לצעירים'. קראתי את התקציר ואת האמת עוד ידעתי על מה מדובר, מחברה שכבר קראה את הספר. היא אמרה שיחסית ממש מעניין ושווה קריאה. אס היה בצומת ספרים מבצע של 1+1 אז קניתי אותו ואחותי קנתה ספר נוסף. טוב אני לא אחפור לכם יותר מידי ואתחיל...

הספר מדבר על השאיפות שלנו לחיים, על הרצונות, על הדברים היום יומיים שלנו, על המחשבות שלנו ובעיקר על המשאלות שלנו. הוא סוג של ' מדריך לחיים'. אתם יכולים לקרוא לזה איך שאתם רוצים. הוא מלווה בדוגמאות אמיתיות של נערים ונערות שקראו או לא קראו את הספר וסיפרו על חייהם.

קראתי את הספר. אני לא אגיד שהיה ספר סוחף ומעניין במיוחד... אבל הוא היה עמוק. הוא הראה לי דברים שאני לא חושבת שאי פעם הייתי שם לב אליהם בחיי. על הדברים שצריך להגיד תודה, על המשאלות והשאיפות, על המחשבות ועל האירועים שקורים בעקבות כל אלה. החיים שלי השתפרו - אין לי ספר. אם זה שינוי גדול? לא. לא ממש. יכול להיות שלמישהו אחר הספר לא עשה דבר ויכול גם להיות ההפך הגמור.
רק אם תבין/תביני את הספר והמשמעות שלו תוכל לשנות את עצמך בדיוק כמו שכתוב.

אין לספר הזה גיל. יכול גם ילד בגיל חמש לקרוא את הספר וגם בן 25. אפילו שהספר הוא לנוער. הכל תלוי בבן אדם. אם יש לכם שאיפות זה הספר בשבילכם. ואם אין לכם... זה הספר שמתאים לכם אפילו הרבה יותר! הוא ילמד אותכם על החיים שלכם. ואתם תצליחו. בהצלחה.

(למה הורדתי כוכב? כי אותי הוא פחות עניין. אבל אני בטוחה (!) יש כאלה שמתאים להם הרבה יותר. אני מישהי שכבר השאיפות שלה בקרוב יגיעו. הספר עזר- אין ספק. אבל מישהו שהמחשבות שלו כבר עיבדו טעם מהעתיד יבין אותו יותר ויישם אותו הרבה יותר).

לפני 12 שנים•
★★★★★
•היי:P
לנצח

לנצח

אליסון נואל

ספר נחמד,
אני לא מתחרטת על זה שקראתי אותו והיו קטעים מאוד כיפים, מצחיקים, עצובים, מרגשים ושעשו לי,בעיקר, צמרמורת בגוף.
ממליצה? לא בטוחה.
אפילו שהספר מאוד טוב ומעניין אני עדיין אגיד שיש ספרים טובים יותר... מבחינתי הוא עוד ספר שקראתי. לא משהו מיוחד.
אני בעיקרון לא ממש מתחברת לסיפור עצמו. ואפשר לומר שהוא גם דיי קיטש'י וצפוי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•היי:P

ביקורות נוספות על "אני אתגבר"

אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר שנוגע בעניין הקרוב לי מאוד.
אני חיה עם שיתוק מוחין מלידה. שיתוק קל, אמנם, אבל משמעותי. צד ימין שלי משותק למחצה. בשל השיתוק הזה אני לא יכולה לעשות כל מיני דברים.

הספר הזה הרגיז אותי. אם מטרתו היא להסביר לאנשים על החיים עם שיתוק מוחין - הוא לא עושה זאת.
הרגיזה אותי הגישה של גילה ושל הוריה לשיתוק שלה.
שלושתם ממהרים מבית חולים אחד לאחר, מנסים למצוא תרופה. זו ממש אובססיה. לחפש לגילה מרפא.

גילה גם נמנעת מאתגרים, מתרצת כל דבר ב'אני לא יכולה'. רק כוח רצון חזק של אחרים מקדם אותה.
בגיל ההתבגרות-רק אז-היא לומדת להסתרק לבד, לאכול לבד ועוד. גם בכיסא גלגלים היא מסרבת לשבת עד גיל מאוחר יחסית. ואת כל הדברים האלו היא עושה למען אחרים. אף פעם לא למען עצמה.
רק בהמשך הספר היא לומדת לקבל את מצבה ואת העובדה שלא תהיה אף פעם אישה "רגילה". רק לקראת סופו היא מתמודדת עם אתגרים.

ועכשיו אספר לכם על גישה נוספת למחלה הזו. הגישה שלי. כי חשוב לי שתדעו שאפשר להתמודד עם הפגיעה הזו. הכל תלוי בדרך החיים.

נולדתי פגה ואחר כך גילו שאני משותקת. אף פעם לא הייתי "רגילה". אין לי למה להתגעגע. אני לא חושבת על העובדה הזו, אני לא מתווכחת עם הפגיעה שלי. היא איתי והיא לא מתכוונת להיעלם.

מאז שהייתי קטנה לימדו אותי "למצוא שיטה" מיוחדת לעשות דברים. חינכו אותי לעמוד מול אתגרים, אבל להיזהר. לא להיכנע מראש. כשאני עומדת מול משימה כלשהי אני בוחנת אותה, בוחנת את עצמי. אני מכירה את הגוף שלי, אני יודעת מה אני יכולה לעשות ומה לא. אני מוותרת על משימות מתוך זהירות, כמעט אף פעם לא מתוך כניעה. אני גם לומדת בבית ספר רגיל ובכיתה רגילה.

זה הסיפור שלי. אם קראתם את הביקורת אתם יודעים קצת יותר על ההתמודדות שלי עם שיתוק המוחין. קיבלתם תמונה מציאותית של המצב. לא כסיפור דמיוני אלא כדיווח אמיתי לגמרי מהמציאות.

לפני 14 שנים•מילים
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

אמא שלי. ארבעה חודשים עברו מאז שנפטרת ואני לא מעכלת. נחסך ממך הכאב לראות את אבא במותו. חודשיים אחרייך. הוא לא מצא את עצמו בלעדייך. הבנות גדלו כל כך בזמן הזה. כולנו מתגעגעים אלייך. כל בגד שהן לובשות, כל צעצוע שקנית להן, הן זוכרות. אני רוצה לספר לך המון ואני מקווה שאת יכולה לשמוע אותי, איכשהו.

ארבעה חודשים שהבית שלכם שומם לחלוטין. לא יכולתי להיכנס אליו. הוא נשאר בדיוק כפי שהיה כשעזבת לניתוח הארור ההוא ממנו לא חזרת. ניתוח שקרע פיסה מהלב שלי. בשבת האחרונה העזתי להיכנס בחטף, רק כדי לוודא שהכל בסדר. לזרוק שאריות של אורז שבישלת לאחרי הניתוח. הבית היה כל כך ריק בלעדיכם עד שלא יכולתי לשאת את השהות בו. ציפור שעברה בחוץ נקשה בעקשנות במקורה בחלון ונתנה לי תחושה שאני נמצאת בתוך קבר. רציתי לברוח משם אבל אז קלטתי בזווית העין שעל השידה ליד המיטה שלך יש ספר. זה היה מוזר כי את לא נהגת לקרוא ספרים, מקסימום עיתון. מעולם לא הבנת את ההתמכרות הזו שלי. "אי אפשר לקרוא כל היום" היית נוזפת בי, "בסוף לא יהיו לך חברים!" צדקת. עד היום ספרים הם חברים יותר טובים שלי מאשר אנשים.

הייתי מוכרחה לבדוק איזה ספר קראת. מופתעת גיליתי את הספר שלי "אני אתגבר". התישבתי על הצד שלך של המיטה וקראתי את כולו, אחרי שעברו שנים מאז הפעם האחרונה שקראתי אותו. הריח של הסדין עדיין היה הריח שלך. מבטיחה שנזהרתי לא לקמט את שמיכת הפוך האהובה עלייך. קראתי ובכיתי. זכרתי את הספר לפרטי פרטים, כולל את שמות הגיבורים וציטוטים שלמים. כמו בפעם הראשונה הזדהתי עם גילה וכאבתי איתה על ההתמודדות הלא פשוטה שזימנו לה החיים. אבל הפעם בכיתי יותר עלייך מאשר על גילה. הרגשתי את כובד הריקנות שבחסרונך. זכרתי כאילו זה היה אתמול את התחושה הראשונית שלי כשקראתי את הספר הזה. ממרחק השנים אני יכולה לומר שהספר חיבר אותי אלייך. אמא שלי בת השנתיים, חולה בשיתוק ילדים. אמא שלי מפרפרת בין חיים ומוות. סיפרת לי שסבתא הכריחה אותך לקום ולדרוך על הרגל המשותקת ואת נאבקת בשיתוק ויכולת לו. השיתוק עזב את רגלייך והותיר את חותמו על ידך השמאלית. אמא שלי חולת פוליו, ידה השמאלית קצרה מהימנית והיא מוגבלת בתנועותיה. גדלת כילדה רגילה לגמרי וסבתא לא ויתרה לך בכלום. כאחות יחידה לשלושה אחים היית זו שעזרה לסבתא בעבודות הבית. מעולם לא חשבת על עצמך כנכה. אני מעולם לא יחסתי חשיבות ליד שלך. אני זוכרת כמה הייתי מופתעת כשטלי באה אלינו הביתה לראשונה ושאלה אותי מה יש לאמא שלי. אפילו לא הבנתי למה היא מתכוונת. "אה, היד שלה? מה, שמת לב לזה? זה שיתוק ילדים, זה לא מדבק".
כשקראתי בספר על העלבונות שגילה ספגה ועל יורם שלא היה מסוגל להיות חבר שלה בגלל הנכות, שאלתי אותך אם גם את נתקלת ביחס כזה. זו היתה אחת מהפעמים הבודדות שנפתחת אלי וסיפרת לי על החבר שהיה לך שעמדת להתחתן איתו ואמו שכנעה אותו לא להתחתן עם נכה כי לא תוכלי להיות עקרת בית טובה. ואני חיבקתי אותך ובכיתי וחשבתי כמה העולם מגעיל ולא הוגן. הייתי אז בכיתה א' והחבר הכי טוב שלי היה יוחי, ילד עם שיתוק מוחין.

אמא שלי. ריק לי בלעדייך. אני לא יכולה לשאול אותך אם הספקת לסיים את הספר, או למה התחלת לקרוא אותו דווקא עכשיו. האם זה המוות של דבורה עומר? האם הרגשת את המוות שלך הולך וקרב?
בכל מקרה לקחתי את הספר והעברתי אותו לרומי. מי כמוה חווה יום יום התמודדות עם מחלה לא פשוטה. בהעדרך, לשאלות שלה על השיתוק שלך אאלץ לענות במקומך.
מה לא הייתי נותנת בשביל כוס קפה משותפת איתך. מתגעגעת כל כך.

לפני 12 שנים•בלו-בלו
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

היום בבוקר בחדשות של 9:00 שמעתי שהסופרת דבורה עומר הלכה לעולמה והיא בת 80. באותה השניה חלפו לי כמה מחשבות בראש... אויי איך זה יכול להיות? הרי היא ניצחית.. ומחשבה נוספת בת 80? לא יכול להיות הרי גדלתי על הספרים שלה.. אני ככ אוהבת אותם והי רגע רק לא מזמן קראתי כך וכך.. ואז זה היכה בי, כן כן גלית את בת 44 אז הזמן מן הסתם עובר על כולם ולא פוסח על אף אחד גם לא עלייך...:). הלכתי לעבודה בתחושה כבדה מעט ועצובה הרבה. קיבלתי את עצתה של נצחיה והחלטתי לכתוב ביקורת על הספר הנ"ל, אמנם עברו מספר שנים מאז קראתי אותו, אך קראתי אותו כל כך הרבה פעמים שנחקקה בי התחושה ונחקק הסיפור. בגדול סיפור על ילדה שנולדה עם שיתוק מוחין והיא נכה גופנית, ההתמודדות האמיצה שלה מקטנות ועד נערות עם מיגבלה פיזית כל כך קשה, עם אטימות חברתית, עם פגיעות בלתי פוסקת.. אני זוכרת את עצמי קוראת ובוכה. לימים נולד לי אחיין שבגיל שנתיים אובחן כאוטיסט, אמנם לא נכה פיזית אבל.. הילדות שלי למדו לקבל את האחר, השונה, החריג.. אנחנו כמשפחה עברנו תהליכים לא פשוטים שבסופו של יום חיזקו אותנו... אופס סטיתי מהנושא.. חזרה לדבורה עומר, אתמול הלכה לעולמה אחת מיסודות הספרות העברית שתנוח על משכבה בשלום! ותודה ענקית לה על הספרים שכתבה כל חייה ועל העושר שנתנה לנו במילותיה ובספריה. שלום דברוה עומר!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

את הספר קיבלתי למסיבת בת המצווה, וכרגיל, עוד בטרם הספקנו לסלק את שיירי הממתקים ולפתוח את המתנות שצורתן אחרת מצורתו של ספר, שקעתי בקריאה ראשונה, מתוך רבות, של הספר המרגש הזה.
דבורה עומר רשומה בפנתיאון התרבות שלנו, כמי שהביאה את תולדות עמנו ואת תולדות העם במולדתו המתחדשת אל בני הנוער, בצורה קולחת, מרגשת ונגישה. ההספק שלה ראוי להערצה, אם כי התבטאה פעם: הלוואי והייתי יוצרת יותר ילדים ופחות ספרים. אבל כולנו ילדיה, הלוא כן?
המילים שלה דאו ונקשו על לבנו, הכפיפו את קומת הגיבורים לקומת אדם, נתנו בהם אהבות, אכזבות, גבורה וגם חולשה אנושית.
אבל מכל הספרים "אני אתגבר" סיפר על הגיבורה שהיא אנטי-גיבורה, נפגעת שיתוק מוחין, שמוחה לא נפגע והוא שרץ, קופץ ומדלג במקום רגליה.
הרבה דמעות שפכתי בין דפי הספר, ואפילו ביטוי תלמודי אחד "שתוקי" למדתי ממנה, ולא, הכוונה איננה למשותק.
על כיסא הגלגלים ההוא, שאיתו התגלגלתי איתה לכל מקום, נולד בי המבט הזה, שאינו מסתכל ביושבים על כיסאות גלגלים כעל יושבי קרנות, ולא כעל מפגרים, ולא כעל מי שנמוך ממני רק מפני שראשו מגיע עד מותני, ומבטי גם לא מתחמק מהם משל היו מחלה מידבקת.
ולכן, יש לי גיבורה אחת שגם היא יושבת על כיסא גלגלים, אולי בזכות הספר ההוא. אך מכיוון שגיבורה זו עדיין לא נודעת היא, אניח לה בטרם תיחשף.

יהי זכרך ברוך, דבורה. חבל שנפרדנו. אך מכיוון שספרים כה רבים השארת אחריך, אין ספק שאינך מתה ממש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אפרתי
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

אחד הספרים האהובים עליי ביותר מאז שאני ילד ,
קראתי אותו מספר פעמים מאוד מהנה
ומספר נקודת מבט שונה ומיוחדת ומאוד כואבת של הגיבורה בסיפור על
החיים ועל ההתמודדות עם מוגבלות

לפני 3 שנים•
★★★★★
•davidarosh
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מדהים !
הוא כל כך מרגש, ועצוב. "למה הוא יכול ואני לא ? "
דבורה עומר, סופרת מדהימה, שכל ספר שלה הוא יצירה בפני עצמו, כמו ברוב ספריה מתארת בצורה איכותית ויפה חיים של ילדה פגועה.
אנחנו, - לפחות רובנו - בריאים וחזקים.
יכולים לעשות כמעט הכל לבד.
אנחנו לא יודעים איך מרגיש אדם שלא יכול ללכת, לא יכול לזוז.
אם אנחנו רואים מישהו בכיסא גלגלים, חושבים:" אוי, איזה מסכן" ועוברים הלאה.
דבורה עומר כותבת על חיים של ילדה החולה ב"שיתוק מוחין".
הספר מותיר אותך המום, ואי אפשר להתנתק ממנו.
אל תתחילו לקרוא לפני השינה !

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליילק
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מקסים, סוחף ומרגש עד דמעות.
הספר מציג את עולמה של ילדה עם שיתוק מוחין, כיצד היא מתמודדת עם פעולות יום יומיות, אכזבות, התאהבויות ועוד...
פעולות אלו מצריכות מבעלי המוגבלויות כח רצון, מאמץ ובעיקר השלמה עם מצבם כדי להיות מסוגל להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים שבדרך.
בספר זה הגיבורה - גילה נמנעת מאתגרים ובעזרת כוח הרצון הרב של הוריה היא מצליחה להתקדם ולומדת להשלים עם מצבה.
תחילה היא מסרבת לקבל את עצמה ורוצה להיות ילדה "רגילה" (מסרבת לשבת בכסא הגלגלים) ורק בגיל מאוחר יחסית היא מצליחה להשלים עם נכותה ולהבין שאף פעם היא לא תהיה "רגילה".
גילה סוגרת מעגל כאשר היא מגשימה חלום והופכת למורה לילדים בעלי קשיים כמוה.
היה לי מאוד קל להתחבר לספר, כיוון שיש לי חברה טובה אשר מוגבלת בהליכתה. בזכות הוריה שחינכו ולימדו אותה להתמודד עם הקשיים ולא לוותר היא מתפקדת ומרגישה כילדה רגילה ויודעת להתמודד יפה ללא עזרה עם כל הקשיים שעומדים בפניה.
אני ממליצה בחום לקרוא את הספר כדי להכיר את עולמם של בעלי המוגבלויות וללמוד לקבלם ולהתייחס אליהם כחלק מאיתנו ללא מבטי הרחמים.

גאיה פז
ה2

לפני 11 שנים•גיגי
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מדהים!
מתאר בצורה כל-כך ישירה,את החיים של ילדה עם שיתוק מוחין.
כל-כך מרגש,כל-כך עוצמתי.
אנחנו,האנשים הבריאים אף-פעם לא נבין מה אנשים בעלי מוגבליות (שיתוק מוחין,תסמונות דאון ועוד..)מרגישים,אולי נוכל לחוש רחמים לנוכח מראם.אבל אף-פעם לא נחשוב מה מסתתר מאחורי הגוף העדין,שנוסע בכיסא גלגלים.
המספרת מתארת בצורה ברורה להפליא את סיפורה,עם כל האכזבות,ההתאהבויות,החלומות,התקוות שכל האנשים חווים.

ולסיום:אני רוצה להגיד משהו קטן לנפגעי שיתוק המוחין,לעולם אל תאבדו את התקווה,וכולנו עומדים מאחוריכם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
אני אתגבר

אני אתגבר

דבורה עומר

ספר מדהים.
ממש התחברתי לדמות.
למרות כל הקשים של גילה היא מחליטה לנסות להיות עצמאית.
לבסוף היא מגשימה את חלומה והופכת להיות מורה של כל אלה שבעלי קשיים כמוה- נכים.


מומלץ בחום.

תהנו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אלקסה
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אני אתגבר

אני אתגבר

מאת דבורה עומר

הביקורת של היי:P

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של היי:P
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“בזכות הספר הזה הייתה לי עוד נקודת מבט שונה על החיים. ספר חובה.”

13/37
ביקורות על אני אתגבר
הבאה
wicked
לפני 14 שנים

“ספר מרגש מרתק ומדהים !! בהבטחה . קצת עצוב אבל...... תתגברו!!!!”