אני זוכר את השיעור ההוא.
זה היה שיעור מדעים, סוף היום. היא ישבה כמה שולחנות מלפניי, וזוג בנים חטפו לה את הקלמר, והשליכו אותו לפח. אחר כך הם לקחו לה את הפלאפון מהכיס, והפילו אותו על הרצפה, התכופפו, הרימו אותו שוב, ואז זרקו עוד הפעם, עד שסדק ארוך חצה את המסך.
התמונה הזאת רודפת אותי יום-יום. איך ישבתי והסתכלתי, ואמרתי לעצמי; "אם עוד פעם אחת הם עושים לה את זה, אני מתערב". אבל לא התערבתי. לא התערבתי

הכינו את הממחטות, אבל לפני כן, הכינו את הבצל. רק הוא יצליח לגרום לכם להזיל דמעה למקרא הספר המתבכיין הזה. רצוי גם להכין קיר. אתם תרגישו צורך לדפוק את הראש במשהו בגלל החפירות האינסופיות של האנה בייקר.



13 סיבות
7 קלטות
250 עמודים
11 אשמים
10 כוכבים אדומים במפה
2 כללים לשמיעת הקלטות
30 מדינות קנו את הספר
6 שנים ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס

והמספר הנוסף... 1.
בזבוז זמן אחד גדול

מישהו זוכר או שמע על אמנדה טוד? הנערה האומללה שפרסמה סרטון ברשת והתאבדה אחריו? עם חיים נוראיים, ניכור מצד החברה, וכל הטעויות האפשרויות? כשראיתי את הכריכה של הספר - רק הכריכה - נזכרתי בסרטון ההוא. היא הייתה ילדה יפה, אפשר לראות רק מהצד התחתון של הפנים שלה. היה לה שיער ארוך למדיי, מסולסל, כנראה כהה, היא הייתה בהירת עור. והיא החזיקה כרטיסיות, עם הסיפור שלה, שפשוט צרח לעזרה.
והיא אף פעם לא מצאה את הע

מה קורה כשאדם מגיע לקצה?
השאלה הזאת רדפה אותי. ימים. שנים. מחשבות. מחשבות, מחשבות...
כמה אפשר? אלוהים, כמה אפשר? כמה?!
וגיליתי. על בשרי גיליתי. שאפשר. שהשמיים הם לא הגבול.

אני לא אתייפיף כאן. לא החזקתי את עצמי כל החיים. התפרקתי. נשברתי. מחלקות פסיכיאטריות. 7 ניסיונות התאבדות.

אני לא יכולה להתייחס לספר הזה בלי לחשוב על הסיפור האישי שלי. החיים שלי הפכו לגיהינום כשהייתי בת 7. הכדור שלג הזה

מר <mark>אשר</mark> היקר,

יש לי כמה סיבות למה לא כדאי לקרוא את הספר הזה. אם אתה חושב שיש לי 13, אז טעות בידך. יש לי הרבה יותר. ואם אתה חושב שאכתוב עליה ביקורת קוטלת רגילה כמו שכל אחד היה בוחר לעשות, אז הטעות שלך גדלה פי כמה. הספר הזה אינו זכאי לביקורת קוטלת רגילה. הוא זכאי לביקורת קוטלת מיוחדת. וזו הסיבה שאני כותב לך את המכתב הזה.
ודאי שמת לב שמלבד המכתב שכעת אתה קורא, יש עוד משהו בתוך המעטפה. כן, יש שם או

כשהייתי בכתה ד' או ה' היה שוטר חביב שהעביר לנו כמה שיעורים על זהירות בדרכים. לסיכום הנושא היינו צריכים לכתוב חיבור. גיבור החיבור שלי פשוט עבר את כל התאונות שהשוטר ההוא הזהיר אותנו מהן: הוא הוציא יד מחלון האוטובוס, ורכב עובר פגע בו, רכב על אופניים בצד הלא נכון ורכב, נכון, פגע בו. לא הזדרז לחצות את הכביש...הבנתם את הרעיון. <mark>אשר</mark> עשה פה דבר דומה: גיבורתו עוברת את כל הדברים האיומים (איומים?) בדרך להחלטת

. . . . . . . . . . . . . . .







אתם בטח שואלים את עצמכם: למה כל הנקודות האלה? מה היא מטומטמת?
אז לא. אני לא.
כל נקודה מסמלת שנה אחת של חיי. שנה אחת מהיום בו נולדתי ועד עכשיו.
וכל נקודה מסמלת מספר פגיעות לא ספורות - שאם אני זוכרת או לא - קרו.
ועם כל הפגיעות שכל נקודה מסמלת אני השתנתי. יחד עם כל פגיעה השתנתי.
אבל כל הנקודות האלו לא מסמלות רק את שנות חיי עד עכשיו ואת הפגיעות הלא ס

היי כולם, היי אנשים שבאמת קוראים ביקורות לפני שהם בוחרים אם לקרוא ספר או לא. מה נשמע?
אני באמת ממש סלחנית לגבי ספרים, נשבעת. יצא לי לקרוא הרבה ספרים הזויים שלא אהבתי, אבל הרגשתי ממש רע לא לסיים אותם - כי, נו אתם יודעים, בן אדם כתב והשקיע מזמנו על הספר הזה.
אז אני אתחיל בביקורת שלי.
13 סיבות. הספר שאפילו כמה מהבנות היותר פאקצות שהכרתי טרחו לקרוא.
אתם יודעם, השם של הספר הזה קפץ לי מכל חור. אפיל

כדי שספר יהיה ספר טוב, הוא צריך לכלול כמה דברים:
*כתיבה טובה ושוטפת.
*מתאים לקהל היעד.
*נושא מעניין (ועדיף רלוונטי לזמן הוצאתו).
*ידע בנושא המדובר.
*מיוחד, חדשת משהו שעוד לא קראנו.

לפי דעתי, הספר כולל את כולם.

לפני שכל האנשים האחרים שכתבו ביקורות והתלוננו על צורת הכתיבה של הספר יתחילו להתווכח איתי, תנו לי להסביר למה. אני אעבור על כל אחת מהקטגוריות שמניתי למעלה, ואסביר למה אני חושבת שהס