אחרי שעתיים וחצי שהקדשתי ל'חידת סמירנוב', אני מתהלך מוטרד כבר יומיים ומחפש פתרון ל'חידת ספי אקוניס', המחבר השנון והגאוני הזה. טוב, אז אני לא יכול לומר שהספר הזה טלטל את מחשבתי, שינה את חיי, או אפילו נגע בי. הוא ממש לא עשה את זה. הוא העביר לי שעתיים בחיוך וברתק.
אתם שואלים אם אני ממליץ?! תנו לי רגע להרהר ולהשיב בחיוך עילאי ומתנשא: "זה תלוי מי אתם...". אני לוקח אוויר ומיד מסביר. "למי שרכש ידע בתלמוד ובכלל בעולם הדתי והחרדי, מוזמנת חוויית סטנד-אפ, של קריצות לאורך כל הדרך עד לפתרון החידה ועד בכלל. מי שלא מגיע מהעולם הזה, עשוי גם הוא ליהנות, ואולי אפילו מאוד, אבל יש כאן רובד שיעבור לו מעל הראש, או מתחתיו.
"קחו למשל", אני ימשיך להוביל, "את שמה של הבחורה הנשואה 'יעל קגם'. לכאורה עוד בחירה בינונית. אבל למי שיודע מהו תלמוד, לא צריך לומר שהצירוף הזה, הוא למעשה סימן תלמודי מוכר, של ששת ההלכות בודדות שרק בהן נפסקה ההלכה כמו אביי. כמי ששנים רגיל לצירוף הזה כסימן לזיכרון, השתנקתי מהפיכתו לשם אישה עזובה. מבריק. וזו, רק הברקה אחת, מתוך עשרות שמתחבאות בספר".
כמו שאמרתי, אני מוטרד להחליף כמה מילים עם הבדאי השנון הזה, ספי אקוניס. הבחירות שלו, השפה שלו, השנינות, ההומור השחור, ממש של בית המדרש הדתי-לאומי, ואילו המילים, העלילה, ההגשה, כל כך עדכנית ז'ורנליסטית. באמת חידה.
אשר לגוף העלילה, חייבים להוריד לו נקודה אחת לפחות. הוא שוב חוזר למקום התפל והנדוש ההוא של בן אדמו"רים שבורח מארוסתו - בחירת לבם של חסידי אביו לו - שאינה מוצאת חן בעיניו. גם הוא, לא יכול לסיים את הספר מבלי להכניס את שני בניו של האדמו"ר להרפתקה מינית עם שתי בחורות במקווה הטהרה העירוני. סטראוטיפי וממש לא מתאים למי שיודע להיות כל כך מקורי בכל הבחירות.
אז אם יש לכם שעתיים וחצי פנויות לחייך, ולהתענג על שנינות. קחו את החידה הזו לפיצוח. זה עשוי להיות מרתק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
