רגל של בובהיעקב העליון13אתמול - 48 שנים לששת הימים - זמן טוב להוריד מהמדף, לקרוא בו שוב ולהמליץ על "רגל של בובה". סיפור ההתמודדות האמיתי - נכתב באופן של יומן אישי - התמודדות היומיומית הסיזיפית, כואבת ומטלטלת של יעקב, פצוע קשה מששת הימים. בסיפור מתאר יעקב את היותו מילואימניק לוחם ברמת הגולן, את הפציעה הקשה את המאבק היומיומי בבית החולים ועד השיקום והנכות שנשארה. - הסיפור שלו, של רעייתו ובתו הפעוטה. אני מבקש לציין - יעקב העליון לימים נאשם בהטרדה מינית ובאינוס קטינות, נשפט ונשלח למאסר. רעייתו, יעל, התאבדה בעקבות גילויי התנהגותו של יעקב ואני לחלוטין מגנה את התנהגותו - אני החלטתי להניח באופו מלאכותי בצד ולהפריד לחלוטין את חוט המחשבה, רק לשם ובעת קריאת הספר אודות הפצוע הצעיר וקורותיו שמובילים לאמפטיה אדירה אצל הקורא לבין כל הנושא סביבו הוא נאשם. כי אחרת, לא הייתי מסוגל לשוב אל הספר הזה, אל תוצאות המלחמה אצל פצוע אחד כשברקע "על גבעת התחמושת" או יותר רלוונטי "בתי את בוכה או צוחקת" מלווה את הסיפור. מומלץ.
רגל של בובהיעקב העליון13הוא כבר לא איתנו - לא מבחינתי - לאחר שהואשם בהטרדה מינית. לאחר שאשתו במצוקתה התאבדה. ספר ותיק מאוד. ששת הימים 1967 "בהיותי בן 29 ומשהו, עיתונאי, נשוי שמונה שנים, אב לילדה בת שנתיים וחצי, חדשים וחצי בדירה חדשה שהחלטנו כי היא תהיה הבית - באה המלחמה. אל המלחמה נלוו פגזים. שניים - ממוענים אליי. אחד נפלט מקנה תותח ורסיסיו הרותחים מצאו משכנם בראשי. השני יצא מלועה של מרגמה, להשלים את המלאכה בחלקו התחתון של גופי" - סיפור מלחמת ההתמודדות הסיזיפי היום יומי בבית החולים עם הפציעה. עם הקרובים ביותר והפציעה הנפשית שלהם והפציעה הנפשית שלו. למרות החוסן שהציג למרות הכאב שמצא פורקן כנראה בכתיבה - נשארו אצלו הרסיסים שנותרו בגוף והרסיסים שנותרו בראש - שכנראה מצאו פורקן באי המוסר לימים, או שאולי זו הצעת הנחה לא ראויה עבורו. לכעוס ולהדיר אותו? לרחם עליו ולקבל אותו למרות המעשים שביצע לימים? חזרתי אל הספר הזה כ-30 שנה לאחר שקראתיו לראשונה אז נער עם הרעל בעיניים ובלב לפני גיוס, וחזרתי אליו כמה שנים לאחר שהתפרסמה הנפילה המוסרית - ברחמים מהולים בשאת נפש ובמבט אחר בעינים ובלב. הספר כשלעצמו חזק!
רגל של בובהיעקב העליון6נתקלתי בספר במקרה בערמת פסולת שמישהו משכני השליך... אספתי אותו מתוך סקרנות, דפדפתי ונשביתי... תרומתו הגדולה של הספר בתיאורים האותנטיים החזקים ומטלטלים משדה הקרב ומתקופת האשפוז והשיקום. כי הרי מי שלא היה שם, אין לו מושג מה זה להיות לוחם בקרב מה זה להיות פצוע מתייסר בכאביו מובל לבית החולים... אהבתי וחשתי הזדהות עם התיאורים של יחסם המתנשא של הרופאים. כאחת שגם היתה מאושפזת לא פעם, אני חושבת שהספר עושה שירות חשוב מהבחינה הזאת. השם יעקב העליון כבר היה מוכר לי מהפרשה שהתפרסמה בתקשורת. צר לי עליו ועל משפחתו שכך התפתחו הדברים. גם, מעורר שאלה, האם חש צורך "לפצות" את עצמו על הקורבן שהקריב? מאחר ואני עובדת במרכז גריאטרי שיקומי, הבאתי את הספר לספריית המרכז, למען יוכלו המאושפזים (בינהם גם קטועי רגל) לקבל ממנו השראה
רגל של בובהיעקב העליון2באותם הימים של ימי מלחמת יום הכיפורים הארורה הייתי נער צעיר ובן משפחתי הקרובה נפצע במלחמה ההיא . הספר הזה היה לי כקב עבורי לעבור את הימים הנוראיים ההם .
רגל של בובהיעקב העליון3מומלץ בחום בעיקר לפצועי מלחמה אבל לא רק, גם לכאלה שאיבדו חלקי גוף אם מפאת תאונה או מחלה.
![המוסד : המבצעים הגדולים [מהדורה חדשה ומעודכנת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers46/460783.jpg?v=1770274237196)
