נתקלתי בספר במקרה בערמת פסולת שמישהו משכני השליך...
אספתי אותו מתוך סקרנות, דפדפתי ונשביתי...
תרומתו הגדולה של הספר בתיאורים האותנטיים החזקים ומטלטלים משדה הקרב
ומתקופת האשפוז והשיקום.
כי הרי מי שלא היה שם, אין לו מושג מה זה להיות לוחם בקרב
מה זה להיות פצוע מתייסר בכאביו מובל לבית החולים...
אהבתי וחשתי הזדהות עם התיאורים של יחסם המתנשא של הרופאים.
כאחת שגם היתה מאושפזת לא פעם, אני חושבת שהספר עושה שירות חשוב מהבחינה הזאת.
השם יעקב העליון כבר היה מוכר לי מהפרשה שהתפרסמה בתקשורת.
צר לי עליו ועל משפחתו שכך התפתחו הדברים.
גם, מעורר שאלה, האם חש צורך "לפצות" את עצמו על הקורבן שהקריב?
מאחר ואני עובדת במרכז גריאטרי שיקומי,
הבאתי את הספר לספריית המרכז, למען יוכלו המאושפזים (בינהם גם קטועי רגל)
לקבל ממנו השראה
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
