לכל סיפור יש 13 סיבות.
לכל סיפור יש 13 צדדים.
לכל סיפור יש שמועות אחרות,
אבל ההכי פחות נפוצה,
היא האמת.

קליי, נער רגיל בתיכון חוזר הביתה ומוצא קופסאת נעליים ובתוכה 7 קלטות. קלטות שהוקלטו על ידיי אהבתו הראשונה והלא ממומשת האנה בייקר, שהתאבדה לפני כשבועיים. בקלטות יש 13 סיפורים, המתארים באופן מלא הומור כואב, שפה גבוה וכנות את 13 הסיבות שהובילו אותה למותה. הקלטות מתארות איך אנשים – כמוהו לדוגמא - קשורים במקרה ההתאבדות בדרכים שהם אפילו לא ידעו. איך העומס הרגשי נהייה כבד כל כך עד שהיא החליטה להתאבד.
13 אנשים מרכזיים, 13 סיבות.

מה אוכל להגיד על ספר זה?
קודם כל, הוא לא גרוע עד כדי כך. (אך מובן, עדין תהיה קטילה קטלנית. לצערי הרב לורן קייט, לא ניצלת)
אז בואו נלך בצורה הזאת, אני אמנה את כל היתרונות והחסרונות שלו וננתח אותה, קפיש?
אבל רגע רגע! תספרי למה קנית אותו! בסדר בדר
1. לנערה היה שיער כהה ולא - ואני חוזרת ואומרת לא - שיער בלונדיני.
2. יער מסתורי זה מגניב
3. שמלה שחורה לא פחות מגניבה מיער מסתורי

אז, יתרון מספר אחד! המשפחה של הדמות לא נהרגת בתאונה קטלנית, לא ענייה ולא מרוחקת קרירה או מסתורית. היא פשוט משפחה. (השבח לריק רירדן... האם הגיעה הסופרת ששמה קץ לדבר המטומטם הזה?). אבל היא נישלחה למוסד לעבריינים צעירים (שזה חיסרון אבל לא נתעמק בזה עכשיו, וואו כמה סוגריים) כי היא משוגעת.

חיסרון ממספר אחד! היא רואה צללים שחורים והיא מיללת על זה, "אני רואה צללים שחורים וזה נורא! אויה לי אבויה לי! דניאל, הבא נעוף לעבר השקיעה עם כנפיך הכסופות והיפהפיות." כן, ככה זה בערך הולך כל הספר. למי יש ניחוש מה הצללים השחורים האלו הם? הו הו! אני אני! כן לואיז (אכן כך לואיז, אני מנדבת אותך בניגוד לרצונך לביקורת שלי! מוחעחעחע). הם צללים אמיתיים שהם בעצם צבא אופל וואו, איך ידעת?

יתרון מספר שתיים! הכתיבה הייתה טובה. לא ניתקלתי בהרבה "אומייגאד" (אני בספק עם היו) וצויין רק פעם אחת בספר את המילה "מושלם". מה שגם הופיעו מילים כמו "מרנין" ו-"שאנן". יי להוצאות התרגום (אהממ אמא שלי אהממ). אבל היו שם תיאורים ממש נדושים. ברמה שלא אוכל לכתוב אותם אחרת ישרפו עייני

חיסרון מספר שתיים! נדוש, אבל נורא. אוקיי, אז מסתבר שהיא מופיעה כל שבע עשרה שנה וכל פעם היא מתנשקת עם דניאל אהובנו החתיך ומתה מזה. אבל הפעם היא לא מתה מזה! יהו ויהו! אני רציתי לראות אותה מתה! אני יודעת, גם אני. אז בסך הכל ספר טוב, מה את רוצה ממנו, הו לא חבריי הקוראים, מגיעה הפצצה אחר כך וקבלו את.... גלגוליי חיים? באמת? יש גבול לרמת הפתטיות שאפשר להגיע אליה וחכו! היא גם נראית אותו דבר כל גלגול חיים. להעתיק מלנצח? אויה לי.


ובזה מסתכמים עיקר היתרונות והחסרונות של הספר. עכשיו הדמויות.

לוס - דמות חסרת אישיות, פתטית, מטומטמת, חושבת את עצמה, מאוהבת יותר מדי בדניאל ו.. מה שכחתי? נדושה וצפויה. דמות ראשית מאכזבת מאוד. והיא גם בוגדת בדניאל כל שנייה נתונה עם קאם.

דניאל - מר מושלמי מושלם. חתיך וחבר מושלם. הוא לא כועס על לוס שהיא התנשקה עם קאם, תזרוק את הבחורה כבר בן-אדם מטומטם שכמוך! תזרוק אותה! מלאך (והוא באמת מלאך) מושלם מדי ומחליא. כל כך פוצי מוצי ואני אוהב אותך.

קאם - מתה עליו! רשע ומגניב ולא מתרפס. תמיד הייתה לי נוסטלגיה כלפיי הבחורים הרעים. ואולי זה קשור בכך שאני כל כך שונאת את דניאל המושלם שאני אהיה פשוט מתענגת לראות אותו סובל. מוחעחעחעחעח! דמות מגניבה וכיפית. ואחת היחידות בספר.

סופיה - ניסתה להרוג את לוס, אז לא אכפת לי מהשאר.

אריאן - אובר משוגעת. מלאכית ו-"חברה הכי טובה" של לוס מהשנייה שהיא נוחתת במוסד ההוא.

פן - אוי זאת דמות מקסימה. אולי קצת רגשנית, אבל למי אכפת? כל כך חבל שהיא מתה.

ומה אומר לסיכום?
הספר נפילה היה חתיכת נפילה גדולה.

בן ורוז.
הסיפור שלו מסופר בכתב,
שלה מסופר בציורים,
היא נולדה חירשת,
הוא התחרש ממכת ברק,
הוא חולם על אב,
היא חולמת על אם,
חמישים שנה מפרידים בינהם,


אז מסתבר שצדקת בריאן סלזניק,
העולם הוא באמת מעשה פלאים.

"אז מה ג'ודי, שמעתי יש בעיות כלכליות, מה קרה לשומרת אחותי?"
"הו, את יודעת, מיסים, ילדים..."
"איך תסתדרי?"
"מה איך? אני אכתוב ספר חדש!"
"וואו, איזה יופי, על מה יהיה הספר? את יכולה לשלוח לי טיוטה?"
"איזה טיוטה, אני מתחילה אותו עכשיו וגומרת עוד שעה"
"אבל ג'ודי... איך תספיקי?"
"כמה קשה זה כבר יכול להיות, לוקחים משפחה עם סיפור סרטני וטרגי, כמה משפטים מתפלספים, ורגשנות על הדרך"
"אבל אף אחד לא יאהב את הספר!"
"שטויות, הם קנו את זה בפעם הראשונה. מבינה דארלינג, הצרכנים הם כאלו מטומטמים שהם ייקנו כל ספר שעל כריכתו מופיע 'רב מכר' וכמובן שם של סופר מפורסם."
"וואו, וזה באמת עובד?"
"כן בטח.... הם כאלו מטומטמים שזה מדהים אפילו אותי. אני מתכוונת, שומרת אחותי הוא הצלחה נכון?"
"אבל עבדת על שומרת אחותי במשך חודשים!"
"ברור, הייתי צריכה פריצת דרך. משהו שיהפוך אותי לסופרת נחשבת בשוק הספרותי של היום."
"אז את אומרת שמי שנחשב מרוויח כס-"
"ומי שלא לא מרוויח גרוש. הם מתאמצים ושוקדים על הספרים שלהם ואני משרבטת כמה קשקושים על דף ומרוויחה מזה מיליונים!"
"אז את ממש מסודרת האא?"
"כן. גמרתי! צריך לשלוח את זה להוצאה שלי, להתראות מאוחר יותר"
"להתראות גם לך ג'ודי".

אנשים! הגיע הזמן לעצור את היררכיה הזאת. יש מאות סופרים טובים שלא מרווחים גרוש וסופרים כמו אליסון נואל שוחים בכסף. אנחנו באמת הולכים להיכנע לעולם ספרותי שכזה? הגיע הזמן לשבור את החומות. הספר הזה מוכיח את זה בצורה הכי טובה שאפשר.

תקראי כבר את ספר הזה Angel!
לא רוצה!
תקשיבי, זה בסדר, שום דבר לא יפגע לך בהערצת פרסי ג'קסון שלך...
לא! ומה אם הוא יהיה גרוע? פרסי הוא לא הדמות הראשית! איך אוכל לחיות עם זה?
ששש... לקחת את הזריקות שלך היום?
כן..
ואת הכדורים?
כן
שקרנית...
לא נכון!
תני לי לבדוק!
לא רוצה!
הנה, לא לקחת את כולם!
אבל את אני, את אמורה לעמוד לצידי קול בכי קול יבבה
די לכי לקרא...
למה אני מדברת איתך בכלל?
תקראי!
טוב.

קראתי. קראתי. קראתי. הופ! נגמר הספר.
וואו, וואו, וואו וואו. אוקיי. איך להגיב על ספר כזה? אוקיי אוקיי, תתארגני נשימה נשיפב נתחיל מהעלילה נלך לדמויות נתפרע עם הכתיבה ונסכם. טייב? (טוב בערבית, תלמידה מתמידה שכמותי)

עלילה. אוקיי, יש את ג'ייסון החמדמד ואת פייפר ואת ליאו שלושה חצויים שנשלחים להציל את האלה הבלתי נסבלת הרה\יונו. אבל מה אני מקשקשת? בואו נתחיל מההתחלה.
ג'ייסון מתעורר באוטבוס של בית ספר ליד נערה יפהפיה שטוענת שהיא החברה שלו ונער שודני והומוריסטי שטוען שהוא חברו הטוב ביותר. ג'ייסון עצמו לא זוכר דבר מעברו, ובעברו אני מתכוונת לא זוכר איך הוא הגיע לאוטבוס ומי לעזעזל האנשים שיושבים לידו, אבל כאשר מפלצות תוקפות אותם, האסימון נופל ויש בזה משהו מוכר.
עלילה מרתקת ביותר. אולי לא הכי מקורית אבל עדין מעולה. אהבתי מאוד את ליאו, הוא היה כל כך נצחיק (פירוט בקטגוריית דמויות). פייפר הייתה דמות לא צפויה, בת אפרודיטה שלא מתעניינת במה שהיא לובשת? אין מצב, אבל מה שהפך אותה למיוחדת לא היה העובדה שהיא הייתה שונה משאר חבריה לביתן, אלא האישיות המקסימה שלה. ויש את ג'ייסון, הו ג'ייסון. אני יודעת שיש כאלו שאמרו שהוא מושלם מדי וחתיך מדי וזה, אבל תתעוררו כי הוא ממש לא מושלם, הוא זועף רב הזמן, מנסה להפגין ביטחון ומפחד. אז כל מי שאמר שהוא ה-"גיבור המושלם" שלא יופתע עם הוא יקום יום אחד וימצא מקל גולף בגולגולת שלו! מוחעחעחעח! (אני סתם צוחקת! (לא היא לא!) תסתמי! מי הרשה לך להיכנס לסוגריים שלי? ! (שוש, תשמעי מוזיקה של ריטה!) אוקיי).
אבל סטינו מהעלילה.
עלילה די צפויה, כפי שאמרתי קודם. אבל עדין גאונית. מסתבר שזאוס\יופיטר מסר את חייו של ג'ייסון להרה אחרי שנולד. הוא רצה לפייס אותה כי ספויילר: גם ג'ייסון וגם תאליה נולדו לאותה אמא, רק שתאליה נולדה לזאוס, ההתגשמות היוונית של זאוס וג'ייסון נולד ליופיטר, ההתגשמות הרומית של זאוס, סוף ספויילר תודו שזה גאוני. אז הרה לקחה את ג'ייסון יקירנו ותקעה אותו במחנה החצויים הרומי, שם הוא נהייה מנהיג המחנה, כאשר הזמן מגיע, היא מחליפה בינו לבין פרסי, פרסי מתעורר ומוצא את עצמו במחנה החצויים הרומי, וג'ייסון במחנה היווני, ששניהם לא זוכרים דבר מעברם (וכבר הסברנו מה זה עברם).
אז עלילה חמודה ומרתקת שהיה כיף לקרא, והתנצלותי על הביקורת המבולגנת שלי היום.

דמויות.
ג'ייסון : דמות ממש חמודה, כפי שאמרתי קודם, לא מושלם, יש לו את הבעיות שלו. אני חושבת שדי הסברתי עליו בפירוט למעלה בעלילה אז נמשיך.
פייפר : דמות מקסימה. היא גדלה אצל אבא עשיר אבל למרות זאת העדיפה תמיד לגזור לעצמה את השיער, ללבוש בגדים מכוערים וישנים ולדאוג שיסלקו אותה מכל בית ספר פרטי אפשרי, רק כדי שתוכל לחזור לאביה, כוכב הקולנוע. אולי נשמע קיצ'י אבל רירדן פשוט גורם לזה להראות טוב. יחי רירדן! הבא נסגוד לו!
ליאו : דמות האהובה עלי. מצחיק וחמוד ונחמד. הוא מקנא בג'ייסון שהוא מקבל את צומת הלב ודי מבואס מהחיים. הכתיבה של רירדן נורא מצחיקה. הדמות הכי טובה בספר...
דרו : שחצנית, דוחה יהירה ומביתן אפרודיטה. המדריכה המרושעת שמתנכלת לכל החניכים של אפרודיטה. מלכלכת על סילינה (פרסי ג'קסון, אם לא קראתם, בושו לכם!) יורדת על כולם ודלוקה על ג'ייסון.

הכתיבה
אין על הכתיבה של רירדן, כולם יודעים את זה... מצחיקה שנונה וסוחפת. לא נראה לי שיש הרבה מה להוסיף עליה שלא אמרו כבר.

לסיכום מסוכם בהחלט,
ספר מעולה. (וואו, לא יכולת לכתוב את זה ולחסוך מכולנו את השיעמום? את פוגעת בי! ואני לא אוהבת את זה!)

להתראות בינתיים.... (מסתורית)

קודם כל, אני רוצה להכריז על פתיחת מרתון ביקורות!
בין 2-7 ימים אני אוציא ביקורת חדשה, מצחיקה ולעיתים עצובה.
עכשיו, בואו נצא מהאווירה השמחה כי הספר הוא על מוות! (מחייכת חיוך פסיכי ואחותי לוקחת כמה צעדים אחורה)

שינוי אווירה! ברררררר

רצינות.
הספר מדבר על סם, סמי, סמנתה קינגסטון אם תהיו בררנים. שמתה בתאונת דרכים (לא ספויילר), קודם כל, מה הקטע עם התאונות דרכים? אוור ווטאבר (המצאתי לה כינוי חדש!) מ-"לנצח" גם נהרגה בתאונת דרכים נוראה וגם אליינה מיומני הערפד מתה בתאונת דרכים. אפשר בבקשה מקוריות? אולי מתה מהתקף לב? או תקיפת אלפקות?
עכשיו ברצינות, תהיי רצינית.

לספר מגיע 2 כוכבים אך בגלל שאני יצור כה רחום ונדיב החלטתי לתת לו שלושה.
הרעיון עצמו נחמד. ילדה סנובית שמתה ונותנים לה הזדמנות לכפר על חטאיה. הדמויות והצורה ה.. גסה בהיעדר מילה אחרת שהספר כתוב בה הורסים את הספר ומורידים מערכו. נתחיל עם הכתיבה. היא הייתה כל כך, ענייה (באוצר מילים), כל כך נדושה שהורידה מהספר הרבה. היה נחמד הרבה יותר אם התיאורים של הנשיקות והדבר-הזה-שאסור-לדבר-עליו-למקרה-שילדים-רואים-את-הביקורת לא היו כל כך מפורטים. (מזכיר למישהו משהו? אני אתן לכם רמז נולדו ב....).

לקטע האהוב עלי, קטילת הדמויות.

סם - אני מודה, לדמות הזאת יש מניעים מובנים. היא מקובלת ורואה איך ילדים מושפלים ולא עושה שום דבר בקשר לזה כי היא מפחדת לאבד את מעמדה החברתי. אני מזדהה, זה בסדר. אבל למה לעזעזל תקעו לה רומנים עם 3 בנים (שאגב, רק 1 מהם הוא חבר שלה, ואחד מהם הוא מורה שלה) וקטע מאוד לא נאות של "התחבקות" עם המורה שלה. אף אחד לא רוצה לראות תודה רבה. (הוא נישק אותי ואז ליקק את צאוורי והשמיע קולות אנקה קלושים) איכס! שאני אקיא בתוך השקית הזאת או בפח? גם היא כזאת דרמה קווין, עושה מהכל סיפור ומרחמת על עצמה בכל שנייה נתונה. היא חושבת שהיא קדוש מעונה ששגא בעבר אך המוות עזר לו להגיע לתובנה רוחנית או משהו בסגנון. היא סנובית מאוד ומגעילה רב הזמן.

רוב - החבר המקובל והחתיך של סם. הוא חושב שהיא לא מגניבה מספיק בשבילו עדין ולא מראה אליה כמעט שום רגשי חיבה. דמות עלובה. הקטע הטוב היחידי איתו היה האופן שבו הוא הגיב כשסם זרקה אותו. בסך הכל, דמות עלובה.

לינדזי - חברה הכי טובה. הפרחה המקובלת בעלת סודות העבר. דמות ממוחזרת ושטוחה.

אלודי - עוד חברה במעגל של המקובלות. ילדה מטומטמת ושיטחיתצ אפילו יותר מלינדזי. הסגנית שלה. גם, דמות ממוחזרת.

אלי- נערה מגוחכת. מתיימרת ילדה חמודה אבל מצד שני משתכרת ומבריזה. תחליטו.

ג'ולייט - הדמות פשוט עלובה. היא מוצגת כנערה מקסימה שלינדזי והיא היו חברות הכי טובות. לינדזי האשימה אותה במשהו והשפילה אותה והפיצה עליה שמועות. אבל היא לא רוצה לפגוע בלינדזי ולכן שותקת וסובלת את הכל. קדוש מעונה מדי. בסוף, כמובן, מנסה להתאבד.

קנט - אהבת האמת של הדמות. הדמות הכי חמודה ורגישה בסיפור. אליו הכי הצלחתי להתחבר.

אוקיי נראה לי שגמרתי עם הדמויות. עכשיו לעלילה.
עלילה נחמדה סך הכול, לפעמים מעצבנת אבל כתובה היטב.

וגמרנו. צפו לביקורת חדשה עוד שלושה ימים. אני יודעת שלא תצפו לזה

מה לעזעזל?
למה פירטתם את זה?
מה קורה....
הו, שאלוהים יעזור
פרות אדירות! הם הרגע...


המתכון לכתיבת רב מכר חדש ודנדש! (דנדש, איזה מילה כיפית! דנדש דנדש)
נערה יפהפיה, מצחיקה מסקימה מנומסת...... (הרשימה ארוכה וכואבת מידי כדי להמשיך אותה) בלונדינית עם עיינים כחולות כים
היא צריכה עבר טראגי (מוטב שכל משפחתה נהרגה בתאונת דרכים.. אבל אם אתה רוצה להיות ממש אמיץ לך על אמא\אבא קרירים ומרוחקים)
הנערה מגיעה למקום חדש
2-4 נערים חתיכים מקובלים ויפהפיים מתאהבים בה ומוכנים לעשות הכל עבורה
כל אחד מהם מיוחד וחתיך בדרך מיוחדת משלו
הקטעים הקודמים צריכים לקרות בחמישה עמודים הראשונים
בחירתה של סופי, מי יהיה בר המזל? (את הקטע הזה צריך למרוח על כל הספר בערך)
שקיעה יפהיפיה ומציאת אהבת האמת הקדושה הטהורה והצפויה בעליל.


ו-וואלה! רב מכר חדש ונמכר. מה שחכתי? אהה כמובן! לזייף ביקורות מעריכות מהניו יוקר טיימס על גב ספרך.


באיזשהו שלב אתה מגיע לנקודה בה אתה נשבר. כי כמה אפשר? אז כן, רציתי לראות על מה כולכם מדברים, אוקיי, פיירי, לואיז, הנקודה הובהרה. אוכלת בלינצ'ס + שוקולד כמו חזירה משמחה שלא קניתי את הספר לא לא! קבלו תיקון אוכלת בלינצ'וס + שוקולד כמו חזירה תמיד. סיסי האנטר היקרה, את קוראת לעצמך סופרת? חמודה, הרשי לי לתקן, את ממש לא סופרת, את לא חצי סופרת ולא שמינית סופרת, את ממחזרת ספרים שבמקורם היו גרועים ורודפת כסף. (אולי תתחברי עם גלילה רון פדר? אני בטוחה שתסדרו יפה). הספר הזה הוא זבל שמעמם ופלצני שנועד לילדות פרחות ובלונדיניות ולילדות ששואפות להיות סיסיות או גלילות או אליסוניות קטנות שיגדלו. (שאני אגדל אני רוצה להיות בדיוק כמו סיסי!).
אז מתברר שיש לה כוחות על ואת הכוח הכי שווה. והיא שמחה מזה? לא! זה כיאלו נורא אומייגאד! הו קיילי המסכנה כה אומללה! יש לה כוחות על ו13 (הפסקתי לעקוב, מה הרומן הנוכחי?) בחורים שנדחפים בתור כדי לקבל קיילי. מוחה דמעה


והיו שם כמה תאורים מאוד לא הולמים. שזו צורה יותר נעימה לומר סוטים. ברצינות מי רוצה לקרא תיאורים מפורטים על... אתם יודעים מה! והכריכה, אלוהים. לא נשבר מבחורות בלונדיניות? מה, בחורות בעלות שיער שחור\חום\ג'נג'י לא יכולות להיות יפות? הא? סיסי האנטר? אנחנו מחכים. יש לך תשובה? אליסון נואל? מישהו?
יום אחד, אני אארגן צבא ענק של נערים חובבי ספרי איכות ואכריז מלחמה על סופרים ירודים! חעחעחעחעעח! הישמרי לך סיסי האנטר, גם את גלילה! (אבל את יותר מוצלחת ממנה גלילה, זה משהו) וגם את אליסון! מי בא איתי? (ההרשמה מצד ימין בבקשה, לא לדחוף).


לסיכום. הספר הזה מזעזע ומומחזר.
אני הולכת לאכות בלינצ'וס + שוקולד ולקרא ספר טוב.

יוצאים לקניות, בקניון....
נערה בת 15 שנאבקת באימה שלה בסגנון חופשי עם אופניים של השכן ועם מחבטי גולף... שום דבר לראות פה.
לאחר שהקרב הנורא בקניון נפסק לאחר שאימי שיחדה אותי בכמה ספרים היא גררה אותה לקנות מכנסיים חדשים. בחנות היינס התעורר זעמי כי היא התעקשה לגרור אותי במשך כל החנויות בקניון. הקרב התחדש עם עם מכנסי טייץ מקופלים ועם סולם החנות. טוב בסדר, אולי איזה מוכרת הועפה לתקרה גם. חוזרים הביתה

יש! אבא קנה קשיו!

פתחתי את הספר והתחלתי לקרא. נחמד... מה לעז... היי, מה זה? ל.... אני צריכה עוד קשיו!
ספר הזוי, אבל מאוד. אבא שלו השליך עליו סכין כי הוא קיבל נכשל בתעודה והוא פוגע בחזה של האמא שמקריבה את עצמה או משהו בסגנון והאמא נשארת בחיים? לא. פשוט לא.

יש הבדל בין הזוי נחמד ובין הזוי גרוע.. ורעיון נורא ממוחזר. פנימיה מסתורית ואפלה. מפחיד, רוצים לברוח, הכל מסתורי בלה בלה בלה. קשיו! נורא משעמם. אני חייבת להודות, הפסקתי באמצע. אני לא יודעת את ההמשך ואני לא רוצה לדעת. תתרחקו מהספר הזה, הוא אדיוטי, מתיימר להיות, משונה והזוי במובן הרע ביותר של המילה. (והשתמשתי בהזוי לתיאור דברים מאוד טובים).
אולי יש כאלה שיומרו שהאווירה המסתורית ריתקה אותם ושטויות כאלו, אז יש לי חדשות בשבילכם, "מרתק" "ומסתורי" לא משתלבות באותו משפט עם הספר.

לסיכום הביקורת הלא מועילה במיוחד שלי אוסיף ואומר,
אני אוהבת קשיו!

היום הסתובבתי בקניון.
הלכתי במעברים, ראיתי סרט לא מיועד לגילי, צילמתי את הגרפיטי, כאשר שמעתי את הלחישה הצורמת והבלתי הפיכה "גותית! מוזרה" הסתובבתי וראיתי חבורת ילדות, בנות אחת עשרה בערך, זורקות את שאריות ארוחת המקדולנס שלהם על ילדה ששכבה על הקרקע.
ראיתי את הילדה, השיער החום שלה היה מסופר בתספורת קרה לא עכשווית, היא הייתה רזה ונמוכה, והיא לבשה גרביונים מפוספסים, מכנסי ג'ינס קצרות ושחורות ומעיל גדול ובלוי שהיה גדול עליה בעשר מידות. היא נראתה כאילו שלפו אותה מאחד הספרים שלי.
החולצה שלה הייתה מוכתמת במיץ ענבים ועיניה דומעות.


ואז התעוררה בי השאלה, למה לבני אדם יש את הצורך להיות רעים כלפי השונה? למה הם לא יכולים לקבל אנשים שהם לא רק מרובעים כמותם, אלא עיגולים, מלבנים, משולשים. למה לבני אדם היה יש ויהיה את הצורך לדרוך על אנשים? למה הם לא מבינים? לקרא למישהו מכוער לא יעשה אותך יפה יותר, לקרא למישהו מוזר לא יעשה אותך נורמלי יותר, ולדרוך על מישהו אחר בטח לא גורם אושר, אז למה? למה לעשות את זה?



ראיתי את הילדה, היא נשארה לשכב שם, כאילו שהיא מתה. המקרה קרה בחניון של הקניון. ממש קרוב למעליות. האנשים הסתכלו עליה ברחמים, אך איש לא הושיט לה יד. אז הלכתי לעברה בהיסוס והושטתי לה יד. היא תפסה ביד שלי, ניקתה את הלכלוך מעל הבגדים שלה, מלמלה תודה והסתלקה.


זה גרם לי לחשוב על הספר קארי. שלקארי לא היה מישהו שיושיט לה יד. לא המשפחה שלה, החברים שלה, אמא שלה...
היא הייתה מפלצת, אבל אנושית. היא הייתה מוזרה, אבל נורמלית עד כאב. בסך הכל ילדה שרק רצתה להשתלב. היא יכלה להשתלב, היא יכלה להיות נורמלית, רק אם מישהו היה עוזר לה.


קינג רקם עלילה כל כך אנושית ואכזרית, כל כך מציאותית שהיא מכה אותך. בריונות, והצקות, זה מה שקורה כאשר דוחפים אותם ולא מתייחסים אליהם.

ספר מקסים, מומלץ מעל גיל 14.