זה קשה לכתוב ביקורת אחרי שלא ישנת כל הלילה בגלל ספר ולי זה קורה יותר מדי...
נתחיל בחדשות הרעות
בחרתי את הספר הזה בגלל השם בעיקר "אטלס האיזמרגד" נשמע לי כמו ספר על מסע בארץ דמיונית שבה גיבורינו מונחים עלי ידי אטלס מסתורי או משהו כזה. זה לא זה, וגם אין מסע מספיק רציני כמו שאני נורא אוהבת.
לא קל להתחיל את הספר הזה ההתחלה משעממת יבשה והכל הולך בה ל-אט
הכל יבש והדמיות מתנהגות מוזר ואני כל הזמן רק תהיתי למה הם לא בורחים לתחנה אחרת ברכבת
ומתחילים לעצמם חיים חדשים... שטויות שאני בטח הייתי עושה אם הייתי יתומה.
ואז מגיעים לעיר אפורה ועד שהדברים מתחילים באמת לזוז גם אז זה קורה די לאט
ככה הספר זז ואתה מתרגל לזה גם אם זה אומר שאתה מעיף אותו ממך כמה פעמים כי אין לך כוח אליו.
ואז בשלב מסוים דברים פשוט מתחלים לקרות בקצב מסחרר שזה בעצם החדשות הטובות כי מהשלב הזה הוא לא עוצר ואתה לא הולך לישון גם אם החלטתי שאני קוראת קצת לפני שאני הולכת לישון,
כי דברים קורים בקצב מסחר.
איכשהו בשלב מסוים הספר הזה גם הצליח להצחיק אותי קצת שפעם אחת באמת צחקתי (ואני לא צוחקת מהרבה דברים)
הסוף באמת היה מוצלח בשביל ספר שהולך להמשיך עוד לטרילוגיה משהו בו הצליח לרגש קצת גם אותי ואת לב האבן שלי.
הדמיות היו בסדר באף אחת לא היה איזה עומק תהומי, אבל היה להם אופי.
ובסה"כ הכול הן היו באמת בסדר גמור
הכי התחברתי לדמות של קייט בתור הבכורה במשפחה שלי אני יכולה להזדהות עם האחריות הזאת שהיא מרגישה עם המועקה של לשמור ולהגן.
לסיום אני ממליצה לקרוא אותו לסוגי האנשים הבאים:
1. אוהבי פנטזיה מושבעים
2. אנשים שיש להם סבלנות למסע בזמן, לא צריך המון סבלנות לזה אבל יש צורך (כי לי בדרך כלל קשה עם כאלה ושהתחלתי את הספר ממש לא התחשק לי כזה)
3. אנשים שאוהבים גמדים












