כן, נתתי ארבעה כוכבים לרומן ששמו חוף רפאים. שלושה כוכבים לספר המתח ששמו חוף רפאים, ושני כוכבים לפתרון ולפענוח שהוא צפוי, ארוך, הזוי במקצת, מופרך למשעי, לא מפתיע, מאכזב, ואיך להגיד: קצת מעצבן.
אל טאנה פרנץ התוודעתי בזכות הביקורות הטובות של yaelhar ושל נצחיה, שעליהן אני סומכת בעיניים עצומות (נו, טוב, אני בכל זאת פוקחת עיניים וקוראת בעצמי) ויש להגיד שהספר לא זכה לפופולאריות מרובה בסימניה, לא בשדה הכוכבים אלא במספר הביקורות.
הסיפור מתרחש באירלנד ונע על הציר שבין דבלין לעיירת חוף שבו בוצע פשע מחריד.
בחוף ברוקן הרבור הקימו יזמים שכונת מגורים יומרנית בהשקעה מינימלית של איכות וחומרים והשקעה מקסימלית בהבטחות חסרות כיסוי. בשלב התחלתי של הפרוייקט, שבו התיישבו משפחות ספורות בבתים המוכנים, שקועים עד צווארם במשכנתא חונקת, התפוררה התמונה הכוזבת ומאות בתים נעזבו באמצע הבנייה, נתונים לנזקי הרוחות, לנזקים של נערים הוללים וחסרי בית, ולשמות שמותירה העזובה והתפרקות החלום.
בשכונה הזאת, המרוחקת מכל מקום יישוב, מתגלים בבוקר אחד בביתם אב ושני ילדים נרצחים ואם המשפחה פצועה קשה.
אל החקירה נקרא בלש מיק קנדי, שגם הוא חווה טרגדיה אישית לא רחוק משם, טרגדיה שמשפיעה על חייו בהווה ועל פיצוח התעלומה.
לאט לאט נפרסים חייה של משפחת ספיין, זוג צעיר מן המעמד הבינוני, שמבקש להעפיל אל מעמד גבוה יותר באמצעות רכישת בית באמצע השום מקום, איבזורו ועיצובו כמו היה מצולם למגזין. בגדי מעצבים ורכב שטח נרכשים כדי לענות לשאפתנות של הזוג. הם עושים הכל על פי הספר, כולל חינוך הילדים וחייהם מעוצבים עד אחרון הפריטים.
בבוקר הנורא ההוא, שבו ניצבים מיק קנדי ושותפו, הבלש הצעיר ריצ'י קארן, למרגלות גופות הנרצחים, הוא הרגע שבו התפאורה המושלמת נקרעת והשאלות והסתירות צפים על פני השטח.
בזירת הפשע מתגלים אמצעי מעקב לא שגרתיים וחורים בקירות הסותרים את תמונת העיצוב המושלם. ועד מהרה מתברר גם כי הבית היה נתון למעקב מבחוץ.
הספר ארוך מאוד, 496 עמודים הם פורמט לא שגרתי לספר מתח, ובכל זאת הוא מרתק מאוד. פרנץ מתארת את עבודת המשטרה באופן יסודי ובארכנות שאינה אופיינית, על תהפוכותיה של החקירה, השלבים הקשים שעובר הפיענוח ועל הדילמות שמולן ניצב הבלש בתהליכי התשאולים. אל שלל צרותיו מתווספת אחותו הצעירה דינה, פרוייקט מעורער בפני עצמו, שמושפעת קשות מן הפשע ומן הזכרונות המשפחתיים הטראגיים שלה עצמה.
מגרעתו הגדולה של הספר היא, שבשלב מוקדם למדי ברור לנו שרשימת החשודים קצרה מאוד וכי הרוצח שלנו יצוץ באופן טבעי מרשימה זו. עובדה זו נוטלת את העוקץ מן הפיענוח ומניחה לנו לשוטט בשדות הפתרונות הבלשיים, להניח הנחות ולחפש את החשוד החשוד ביותר.
הגאונות של אגתה כריסטי המנוחה הייתה ביצירת קבוצת חשודים כה גדולה, עד שכל פתרון היה מפתיע ביותר. ואילו בחוף רפאים אנחנו מזגזגים בין החשודים הספורים וכל מה שנותר לנו להבין רק למה ואיך. לצערנו, הלמה מתגלה בשלב מוקדם למדי וגם האיך אינו מפתיע ביותר, במיוחד מפני שהוא מופרך למדי. בגלל הספויילר אינני יכולה לחלוק איתכם את ביקורתי הקשה על הפיענוח, אבל אשמח לעשות זאת בדואר אישי עם מי שקרא.
אפילו הטוויסט הקלוש הסופי אינו מספק את הסחורה. למרות הכל, הספר מהנה ומרתק, כתוב יפה מאוד, מביא תמונה מפורטת של שכבה סוציואקונומית שניזוקה מן המיתון ומן המשבר הכלכלי. הספר מכניס את הקוראים לאווירה והתיאור של שכונת הרפאים מצמרר.
אם אתם לא שפוטים של ספרי מתח קצביים תיהנו מן הספר הזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
