• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

מאת לייני טיילור

הביקורת של אור

תמונה של אור
דירוגדירוג
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2012
סדרה:בת העשן והעצם #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
קארטה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

הספר הזה היה מונח בחדר של חברה שלי המון זמן.
כשקראתי את התקציר אמרתי לעצמי - חצי אדם חצי חיה ? מהה ? והנחתי אותו חזרה.
שבת אחת אפילו אזרתי אומץ והתחלתי לקרוא אותו.
סגרתי אחרי איזה ... 10 עמודים בערך, משיעמום וזעזוע.
מזה הספר הזה ?!
אבללל . ויש אבלל גדול.
לקראת החופש הגדול החלטתי לנסות שוב - ממש קשה לי לא לגמור לקרוא ספר עד הסוף -
ולכן לקחתי על עצמי כאתגר [וקצת משיעמום של חופש..] לגמור אותו.
והוא. מדהים !!
לא עזבתי אותו בערך מאחרי עשרת העמודים הראשונים שגרמו לי להתייאש בהתחלה.
הוא כתוב בצורה טובה. העלילה מגניבה אש . הוא מוזר והזוי קצת - אבל בקטע דווקא טוב.
הרעיון מקורי יחסית לספר נוער.
הדמויות ... עשויות טוב לדעתי.
הוא לא עזב אותי. ממש ככה.
נשארתי ערה עד ממש מאוחר כדי לסיים אותו.
מומלץ, מומלץ, מומלץ - לכל אוהבי הפנטזיה הצעירה. וגם למי שלא .

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של toola
toola
תמונה של עוד אחת עם משהו להגיד
עוד אחת עם משהו להגיד
תמונה של fairy tale
fairy tale
תמונה של דנית
דנית
תמונה של אנג'ל
אנג'ל
5קוראים|גיל ממוצע34|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אור

אור

חברה מזה 13 שנים
28 ביקורות•1 נבחרות•179 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)
תמונה של אור
אור
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות28
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה179
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת10מדע בדיוני ופנטזיה6תרגום (נוער)5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אור

הסוד של אלה ומייקה

הסוד של אלה ומייקה

ג'סיקה סורנסן

לאלה ומייקה אין שום סוד.
להיפך.
היחסים שלהם גלויים לעין ואין אחד שמפספס אותם.
הם כל כך לא בסוד, שכמות הפעמים שהם מתמזמזים בפומבי שווה רק לכמות הפעמים שהם נשאלים על זה אחר כך.
כל פרק שני בספר מתחיל במשפט, "אחי, היא חמה עליך". "אחותי, הוא חם עלייך".
יאללה, עשו לכולנו טובה וגמרו עם זה כבר.
אני בעד סקסיות ומתח מיני, ואין שום רע בשני אנשים צעירים שנמשכים זה לזה.
יש רע מאווד ב-2 צעירים שעושים ר ק את זה.
זה ספר שמתיימר להיות נוגע ללב, רומנטי ורגיש, אבל מצליח להיות בעיקר פתטי, מעיק ובעיקר דביק, ואני לא מדברת על רומנטיקה.
הסופרת מצליחה לקחת אותם מסיטואציה הזויה אחת לשנייה, עם פניות חדות מטורפות וממש לא חינניות.
ברגע אחד אלה עומדת באמבטיה שבה אימא שלה התאבדה ברוב דם, ברגע השני היא מפזזת כהוגן במסיבה שהשכן המיוסר מאהבה אליה, מייקה, מארגן כל שני וחמישי.
משפטים כמו היא חמה עליך ואני כל כך עצובה שאימא שלי מתה פשוט לא הולכים ביחד.
אולי זו אני שמזדקנת, אבל הספר פשוט לא מספק את הסחורה בעיניי.

לפני 11 שנים•אור
טוני וסוזן

טוני וסוזן

אוסטין רייט

כשלקחתי את הספר הזה מהספריה, הרגשתי כל כך בוגרת ואינטיליגנטית.
הנה, אמרתי לעצמי. אני מתבגרת מסיפורי האהבה המתוקים שאני כל כך אוהבת לספרות ריאליסטית,
בוגרת וקשוחה.
כן, בקשר לזה.
טוני וסוזן מבטיח לך, ומבטיח ומבטיח ומבטיח -
ולא מקיים. בכלל. כלום.
הכתיבה מצוינת. היא קולחת וחכמה, ומלאה בקריצות קטנות, בדיאלוגים חסרי מרכאות ובמחשבות שמתפזרות ומתפזרות יפה. וברור לחלוטין שאוסטין רייט הוא לא אדם מטומטם.
אבל כשמבטיחים לך הרים וגבעות, התעמתות עם החלטות העבר, תהליך עמוק ומטלטל וסיפור עוצר נשימה, ומה שאתה מקבל זה .. ובכן, את הספר טוני וסוזן, -
לי זה גרם לרצות לברוח חזרה לספרות הנוער והרומנטיקה.
כמה נקודות מרגיזות בספר:
טוני הוא פלקט. המחשבות שלו פלקטיות. הוא לא מרגיש, הוא מתנהל בלי עוצמה, אפילו לאור הדברים הנוראיים שקורים לו.
סוזן, שקוראת את הספר, משעממת אפילו יותר ממנו. שום דבר לא קורה בחייה, רק מחשבות מחשבות מחשבות.
והסוף הוא הדובדבן שבקצפת, הוא התפוח המורעל, הוא תהום עמוקה מלאת אכזבה ותחושת פספוס.
בכל אופן, אני חייבת לפרגן לספר בכמה מקומות.
ההומור, המוחבא היטב לעיתים.
הריתוק לסיפור הפנימי, את זה קשה להכחיש.
המחשבות של סוזן, שפעמים רבות מאוד דמו לשלי במהלך קריאת ספר כלשהו [לא זה.]
והמשפט המדויק הבא : "היא רצתה להעניש גם את ארנולד, אבל הדבר היחיד שעלה על דעתה הוא להכריח אותו לקרוא את הספר."

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אור
רשימת המשאלות

רשימת המשאלות

לורי נלסון ספילמן

כשקראתי את התקציר, הייתה לי תחושה שהספר הולך להיות מאוד צפוי.
לא מסובך מדיי, פשטני וקליל. כך עלה מהתקציר.
אני, אגב, מתה על ספרי התחלה מחדש - חיים שנחשבים מושלמים מתפרקים ומתאחים לחיים טובים יותר.
אבל הייתי לי תחושה שללורי נלסון ספילמן לא יהיה מה לחדש לי.
טעיתי.
היו בספר סיבוכים, קונפליקטים, מחשבות שכאילו נלקחו ישירות מהמוח שלי.
פיתולים ופניות חדות שגרמו לנשימה שלי לשנייה להיעצר.
היו שם דילמות, הייתה התמודדות.
היה שם עומק שלא ציפיתי.
ובעיקר - הספר גרם לי לחשוב. גרם לי לרצות לערוך רשימת משאלות משלי, ואז לצאת למסע להגשמתם.
אז אולי לאנשים חדים יותר ממני הספר באמת היה צפוי.
אבל אני מודה ומתוודה שמה שחשבתי שהולך לקרות - לא קרה, ומה שלא חשבתי - קרה.
חוץ מעניין אחד בספר שהצלחתי לנחש מההתחלה אבל ניחא :]
לסיום - מומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אור
מיטה

מיטה

דיוויד וייטהאוס

הספר הזה העמיד אותי מול הפחד הגדול ביותר שלי - הפחד לחיות חיים שלא בחרתי ואני לא ממש רוצה.
לחיות חיים סתמיים,חסרי משמעות.
להיות כמו כולם.
לא להיות מיוחדת, לא להיות ראויה לזיכרון.
להתקיים ולא לחיות באמת.
בכל דף שהפכתי הדהדה ההחמצה, משאירה אותי עם מר בלשון.
בכל תיאור מגעיל של מאל נזף בי הספר, מזהיר אותי שזה יכול להיות הגורל שלי אם לא אהיה ערנית מספיק.
.ספר מטריד, ללא ספק.

אז ככה, במסע ההתקדמות שלי אל ספרי המבוגרים דגתי את הספר הזה ובלי בכלל להתעניין על מה ולמה הוא לקחתי אותו איתי.
כשכבר קראתי את התקציר היה לי ברור שהוא ספר מיוחד במינו. הכתיבה אינטיליגנטית, מפוכחת, נוקבת, עצובה, חמוצה-מרירה.
זה לא ספר שכייף לקרוא, אבל זה ספר שאתה יודע שאתה חייב לסיים.
הוא לא מתייפייף ולא מייפה, הוא בריטי מאוד, קר ועצוב, אבל חכם חכם.
מעורר מחשבה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אור
יוונית למתחילים

יוונית למתחילים

ג'יימס קולינס

תסתכלו עליו.
לא, ברצינות, תסתכלו על הספר.
לא עושה לכם חשק להתחיל ?

לפני זמן לא רב עברתי ממחלקת "נוער" למחלקת "מבוגרים."
זו קפיצה ענקית מבחינתי כי א. אני מתה על ספרי נוער, ב. אני לא אוהבת ספרי מבוגרים, ג. אני מתה על ספרי נוער.
אבל כבר קראתי את כל המדף חזור וקרוא, קניתי כל ספר אפשרי, ובאופן כללי מיציתי משולשי אהבה בוערים, אז בצעד דרמטי התקדמתי כמה צעדים [גם פיזית] היישר למדפי המבוגרים.
אני מדפדפת בעיניים על שדרות הספרים, מעבירה אצבע, מנסה לנחש באינטואיציה איזה ספר יעשה לי את זה ואיזה ספר יהרוס לי כל רצון לקרוא אי פעם.
לפעמים מצליח לי. בדרך כלל לא.
אבל כששליתי את "יוונית למתחילים" מהמדף הרגשתי ששיחקתי אותה.
אהבה ממבט ראשון, קצת החמצה, נישואי חובה וחבר טוב שנתקע באמצע.
מי צריך יותר ?
ממ.
אני.
היה לו פוטנציאל מעולה אבל מהרגע הראשון הוא צנח צנח צנח צנח עד להתרסקות טוטאלית.
פיטר היה רכרוכי מדיי, הססני מדיי, חלש מדיי, מאוהב מדיי.
הולי הייתה מושלמת [כל הזמן] מדיי.
הסיפור שלהם - יותר מדיי החמצות, פחות מדיי מעשים.
אבל בעיקר - הספר היה משעמם. פשוט ככה. עשרות דפים מלאים בהסברים משמימים וחסרי משמעות על דברים קטנים וחסרי משמעות במקום לספר לי מה קורה תכלס.
התאכזבתי קשות.
אולי בפעם הבאה אצליח לדלות ספר מוצלח יותר ...

לפני 11 שנים•אור
מתחת לכיפה השקופה

מתחת לכיפה השקופה

סטיבן קינג

זה הסטיבן קינג הראשון שלי.
ואני מוכרחה להודות, יכול להיות שלא הייתי מתקרבת אל הספר [על אף האורך המפתה] בכלל אלא אם כן הייתה סדרה, ובסדרה ברבי היה ממש חתיך, וחוץ מזה עניין אותי מאוד מה קורה בסוף, ושוטטתי בספריה בייאוש מוחלט כי קראתי כבר שלושת רבעי ממנה ומפה לשם ראיתי את הספר ובקיצור ...
כל אלה התחברו ביחד ולקחתי אותו איתי הביתה.
הייתי צריכה מנוף כמעט, [1020 עמודים! זה לא נורמליייי] ואמרתי לעצמי שאפילו רק בשביל האתגר אני חייבת לקרוא אותו.
ואז התחלתי. והמשכתי. וסיימתי.
אז קודם כל, סטיבן קינג טוב.
הייתי צריכה לקרוא רק את המשפט הראשון כדי להבין זאת לאלתר. אין פקפוק בכישרון הכתיבה הקולח והאינטילגנטי, השנון ומהיר הקצב.
מתח היה, והרבה. תהפוכות היו מכאן עד אילת. דמויות לעייפה, מה שבהתחלה גרם לי לבלבול אבל לאט לאט התחלתי להכיר אותן כאילו גרו איתי בעיירה.
להכיר ולאהוב.
את כולם, את כל החבורה. אפילו את הרעים שבהם. אפילו את החולניים.
טוב, אולי חוץ מכמה.
היו רגעים שהתכווצתי בכאב נוכח תיאור מזוויע במיוחד, מלא דם וסבל.
היו רגעים שחייכתי בציניות.
היו רגעים שהמוח שלי התענג על החדות האינטלקטואלית, המידע הרב והשנינויות.
והסוף ... אוי, הסוף ...
יהיו שיאמרו נאיבי, אידיוטי.
אני אהבתי.
והספר כל כך הרבה יותר טוב מהסדרה.
באופן כללי זה עשה לי חשק לעוד ספר שלו.
רוצו לקרוא, ואל תיבהלו מהאורך המבהיל בהחלט.
הוא שווה כל רגע.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אור
נ.ב. אני אוהב אותך

נ.ב. אני אוהב אותך

ססיליה אהרן

אני מאוכזבת.
אני מאוד מאוווד מאוכזבת.
את ססיליה אהרון אני מכירה לא מזמן. קראתי את בקצה הקשת בענן המרענן, את פגישה עם החיים השנון, ובאתי לנ.ב. אני אוהב אותך עם ציפייה לאותה רמה - שנון, מצחיק, מפתיע, זורם ובעיקר חכם.
טעיתי.
טעיתיטעיתיטעיתיטעיתי.
רואים שזה הספר הראשון שלה.
הכתיבה לא מלוטשת. הדמויות-לא חמודות, לא מצחיקות, לא מעוררות הזדהות או חמלה או רגש כלשהו מלבד עצבים.
אם חושבים על זה, חוץ מריצ'רד, כולם די שטוחים פה בספר.
הגרעיון שלו ככ פוטנציאלי אבלל יאוו.. ביצוע לא משהו.
והולי!!
תנו לי להגיד לכם משהו על הבחורה הזו.
אני יודעת שאני אמורה לרחם עליה. היא באמת מסכנה, אני לא מקנאה בה, לא מדמיינת לרגע מה זה לאבד בעל אבל בחייייייייככםםם - הדחף שהיא גרמה לי היה לרצות להרביץ לה בפרצוף, לא לחבק אותה ברחמים.
פשוט כי היא ריחמה על עצמה מספיק בשביל כל העולם.
אני שמחה להגיד שססיליה התקדמה מאז והכתיבה שלה השתפרה פלאים, אבל הייתי בטוחה שזה הולך להיות הספר המדהים בחיי, וממש התאכזבתי.
אז מי שאוהב ספר דביק וקיטצ'י ומעורר עצבים - שיילך על זה.
אני אישית ממליצה על הספרים האחרים שלה, שהם הרבה יותר בוגרים.
:]

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אור
פגישה עם החיים

פגישה עם החיים

ססליה אהרן

3 ספרים סיימתי בשבת.
מהאחד התאכזבתי.
מהשני הופתעתי לטובה.
מהאחרון היו לי ציפיות והן .. התממשו לחלוטין.

נכון, זה נראה ספר מלא קלישאות, צפוי, נדוש ובעיקר מעצבן, אבל מניסיון קודם ידעתי שססיליה אהרון היא לא פחות מג א ו נ ה ולכן הסתערתי על הספר בטפרים שלופים תוך כדי צרחות זעם ובפראיות בלתי נשלטת קראתי בו עד קצה נשימה.
טוב, שיקרתי.
בסך הכל ביקשתי בנימוס מאחותי כי אם לא הייתי עושה את זה ה י א הייתה מתנפלת ע ל י י ,
אבל החלק של הקריאה בפראות עד קוצר נשימה נכון.
אלוהים, היא כל כך מצחיקה.
ציפיתי למטפורות נוטפות דבש ואנלוגיה מעצבנת כזו עם החיים שלה שכשגיליתי את התוצאה החיננית והמצחיקה [ככ מצחיקה!] להפליא שלה הבנתי שהבחורה היא גאון.
גאון דבלינית אירית.
אז לרוץ לרוץ לרוץ לקרוא.
חבל לפספס את הספר המעולה הזה.
[מישהו יכול להשיג גם לי פגישה עם החיים שלי? אשמח לדבר איתו על כמה נושאים חשובים שמאוד מציקים לי. תודהה.;]

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אור
הגולם והג'יני

הגולם והג'יני

הלן וקר

מהתחלה הייתה לי הרגשה שזה הולך להיות ספר טוב. לא יכול להיות שרעיון כל כך מקורי ומגרה יתבזבז על איזו חובבנית חסרת כישרון וכתיבה גרועה.
תודה לאל על אינסטינקטים טובים.
לקרוא, לקרוא, לקרוא.
כתיבה אינטליגנטית, סיפורים ודמויות שנשזרים אחד בתוך השני, עבר והווה בערבוביה, ובמרכז - ניו יורק, עיר חלומותיי, על שכונותיה, סמטאותיה, פארקיה וקסמה הניו יורקי.
אני לא יודעת מאיפה הלן וקר הגאונה [היא יהודייה? היה לה ידע מדהים על היהדות] שאבה את הרעיון וההשראה, אבל הביצוע פשוט מפליא, כייפי וקולח, וחכם, כל כך חכם.
יש בספר בחינה מרתקת עד גיחוך ודמעות יחד של האופי האנושי, של תכונות אנושיות, במיוחד אצל הלא אנושיים שבספר. העלילה פשוטה ומסובכת, לא מובנה אבל ברורה בעליל, והיא מתגלגלת ומתגלגלת כך שאין לך ברירה אלא להמשיך להתגלגל איתה עד הסוף.
מומלץ בחום.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אור

ביקורות נוספות על "בת העשן והעצם"

בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

אהבתי ממש את הספר, אמנם הוא קצת יותר אימה מאשר פנטזיה אבל הוא עדיין לוקח את הקורא לעולמות רחוקים, ותעלומות- שזה מה שמשאיר אותך במתח לאורך כל הספר, ואז כשנפתרה תעלומה אחת ,תעלומה אחרת עולה...לא משאיר אותך תוהה איפה הפואנטה...כמו בספר שקראתי לאחרונה...
ממליצה בחום, אני חיה עם בעל ושלושה ילדים ועדיין קשה לי לעזוב את הספר מהידיים!!
חבל שאין ציורים של כל החיות והשרפים וקארו והחברים שלה.....!!!!!!!!!!!!!!

לפני חודש•
★★★★★
•pink panther
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

ביקורת מכילה ספויילרים!

כשאת מוגבלת למיטה בשבת עם חום של 38.9, אף סתום והתעטשויות בלתי פוסקות אין לך מלא דברים לעשות.
*לצפות ב-MTV- לא. אני יכולה לתקוף התקף אפילפסיה מכל התנועות האלו בקליפים, וחוץ מזה, קשה לי לראות אנשים שרים וקופצים ורוקדים כשאני מרותקת למיטה.
* לזלול עד שאני אקיא- כאילו שיש לי תאבון.
*לישון- אני ממש לא יכולה לישון, אני עוד אחנק!
*להתקדם בחומר הלימודי- כן, ממש. מי המוזר שהכניס את האפשרות הזאת לרשימה הזאת?! אני אתבע אותו!

רוב האפשרויות שלי לא כל כך מוצלחות. נשארה רק אפשרות אחת- לקרוא ספר. רציתי משהו חזק, שישכיח ממני את ההצטננות הנוראית שלי (למה נראה לי שבנאדם שמכור לסמים היה אומר את אותה התשובה?). ספר שלא קראתי (כל ספרי הארי פוטר ועוד מיליון ספרים אחרים נמחקו מהאופציות האפשריות), ספר לא צפוי, פנטזיה טהורה.
אז שלפתי את 'בת העשן והעצם', והתחלתי לקרוא.
והמשכתי, דף אחרי דף, מילה במילה.
לא הפסקתי לקרוא את הספר באותו היום. שכבתי מרותקת, עם 3 שמיכות פוך ועם כוס שוקו (חמישית לאותו היום), גומעת בשקיקה את הספר.
רוצים אני אגלה לכם סוד?
התגעגעתי.
התגעגעתי לספר שאני יכולה להביא לו 5 כוכבים בלי להניד עפעף, התגעגעתי לפנטסיה אמיתית.
רוצים עוד סוד?
כשהלכתי לצומת ספרים, בפורים, קצת היססתי כשבחרתי את הספר הזה. היו מלא ביקורות עליו, כמעט כולם משבחות, ואולי הביקורת שבזכותה העפתי מבט על הספר הזה בחנות היא הביקורת של מרי בלאק (סתם מישהי) על הספר. אני הססתי, כי כשקראתי את התקציר על גב הספר, התנהל... קרב מוזר ביני לבין התקציר, הספר.
הסתכלתי על התקציר.
נחשו מה?
הוא לא הסתכל בחזרה.
זה כבר מעיד על גסות רוח, שלספר יש עמדה ברורה, הספר לא הולך להתחנן בפניי
כדי שאני אקרא אותו.
אני מוזרה, אני יודעת ><

זה ספר מ-ו-ש-ל-ם!
כשהתחלתי לקרוא, הכתיבה והתאורים דירבנו אותי. העלילה מתחילה בפראג, עיר יפהפייה שהייתי בה אולי מיליון פעמים, עם האחיות שלי, עם אחותי, עם בת דודה שלי, ואני מאוהבת בעיר הזו, עיר מדהימה להתחיל בה סיפור. הזדהתי עם התאורים של הסופרת של פראג. בכלל, הכתיבה זורמת וקלילה, אבל היא ברמה יותר גבוהה מאשר ספרי נוער אחרים.
הדמויות-
מאוד התחברתי לקארו. מאוד. לא רק שגם אני רוצה לצבוע את השיער לצבע לא הגיוני (אדום!!), אני מתחברת לצורך של קארו לדעת מי היא, להתחבר לעצמה, לגלות. היא גם אמנית, אומנות היא חלק ממנה. מה גם, היא ממש נאמנה. האישיות שלה מדהימה. הרגשתי אהדה כלפיה, היא לא מושלמת, אבל היא דמות ראשית טובה מאוד. המשמעות של השם 'קארו' היא תקווה. זו דרך מקורית להעביר את אחד הערכים בספר- התקווה. זה שם יפה כשחושבים על זה- הוא מתנגן יפה (ההמממ, האם השם 'קארו' נכנס לרשימת השמות להם אני רוצה להחליף?).
סוזנה- הוו, אני מתה עליה! קשוחה, זעירה וחריפה, אבל עם זאת- חברה טובה!
עקיבא- חוץ מהשם המוזר, אין לי שום טענות נגדיו. הוא עבר הרבה, הוא רוצח, הוא בובה על חוטים- מלאך חתיך וסקסי, שמרגיש ריקנות ו'איניות' עד שהוא פוגש את קארו. אני מזדהה גם איתו, אני מכירה את הרגשת הריקנות והכמיהה למשהו, לאור.
ברימסטון וכל הכימרה למינהם- גם אני רוצה משפחה מגניבה שכזאת! בכיתי כשנודע לי שכולם מתים. :'(
העלילה-
טיפונת צפויה, אבל מפותלת ומשובחת, רומנטית ומדהימה. סיפור אהבה עוצר נשימה ומעלה דמעות על אהבה בין בת שטן למלאך, על התקווה שאולי, אחרי מלחמה ארוכת ימים, יהיה שלום. בעיקרון הספר מדבר על תקווה וחיפוש על הזהות האמיתית, אם לנסח את המסקנה הזו במילים של הניו יורק טיימס בוק ריוויו.
לסיכום, לייני טייילור מביאה פה עולם חדש ומקורי, פנטזיה מהדרגה הראשונה.
מומלץ!

ועכשיו הלכתי לחפש פרטים על היציאה של ספר ההמשך, ואז להתחיל את 'שומרת אחותי' למרות שספיילרו לי את הסוף. למישהו יש טישו לתרום לי?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Rowan Jin
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

תענוג של סיפור.
מרתק ממש וקראתי אותו כבר כמה פעמים. כתוב ובנוי מעולה.

לפני חודש•שרה
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

השיר התנגן ברקע, הזמר זימר לו בדיכאונות מסויימת כשעוד דף הגיע לסיומו ומיהרתי להפוך אותו לדף הבא.
בזמן שהספיק לי לשקוע בדף הבא הזמר סיים את שירו במספר סלסולים, ואז נגמר השיר.
דממה.
טוב, הדממה הזאת נמשכה עוד הרבה זמן, כי בקושי הייתי מסוגלת להתיק את עיני ממנו כדי להתחיל את השיר מההתחלה, כי כמובן, למי יש את הטימטום להעביר לשיר אחר כשגיבורתינו נלחמת על חייה ובראשי רצות סיטואציות מאיימות ונוטפות דם?!
טוב. לא לי!
השיר חזר מההתחלה, הזמר התחיל לשיר, ואני שקעתי מחדש לתוך הספר.

טוב, זה ספר כזה שאי אפשר לנטוש.
לא. אתם לא תנטשו רק אם אתם מעולפים מעייפות וגם אז תתהפכו במיטה שעות מרוב מחשבות ומתח ובבוקר תתחרטו על זה שלא ניצלתם את הרגעים האלו כדי להמשיך לקרוא ועכשיו קשה להתרכז.
הו. ואם יש במקרה, באותו היום, דבר מרושע מאוד שנקרא "בית ספר", אתם תקראו גם בשיעור של המורה המרושעת למתמטיקה עם העיניים בגב.
ואם היא תחרים את הספר אתם תלכו להתלונן למנהלת, כי בשיעור הזה אפילו לא עשיתם לה פרצופים מאחורי הגב, ולא זרקתם על מישהו כדורי נייר, ואפילו לא שמתם למורה רגל שהיא עברה בין התורים!
~תתעלמו מזה, פשוט חיפשתי איפה לעשות כמה דרמות, טוב שיש חופש גדול~

בכל מקרה, בואו ואספר לכם על מה מסופר.
הסיפור מגולל את סיפורה של קארו, נערה שמשמשת כשליחה של אדם שמשמש לה דמות אב, ומאז ומתמיד גידל אותה.
אני לא חושבת שמיותר לציין שהאדם הזה הוא חצי חיה במקורו, עם זנב דומה לזנב חתול.
אה, והדבר החשוב מכל, קרניים.
ולצידו, שתי עוזרות מפלצתיות במיוחר, ועוד אחד שאוהב להיתלות על אחת הקרניים שלו.
אז, לגדול בחברת מפלצות, ממש ילדת שמנת.
חוץ מהחלק שבו היא בשליחות כדי לאסוף שיניים למיניהן, היא ממש כמו סוכנת חשאית.
וחוץ מהחלק השלם הזה בחיים שלה, היא בכלל נערה דיי נורמלית עם כישרון לציור, ושיער כחול.
כן. שיער כחול.
הספר מספר את סיפורה שמתגלה לאט לאט.
ומסתיים בסוף פתוח, כמובן, אולי עוד טרילוגיה, אולי לא.

בכל מקרה.
מה דעתי על הספר?:
השלמות באה בשמות מוזרים.

הערות:
"אפילו גרמנית או עברית נשמעו ערבות לאוזן"
כאילו, איה!

הערות נוספות (מתקשר להערה הקושמת):
ליני טילור מרושעת.
והעובדה שהמתרגמת לא שינתה את זה לשפה אחרת, עשתה אותו/אותה גם למרושע/ת.
סליחה. לא יכלת לשנות את זה לשפה אחרת כדי שנוכל להשלות את עצמינו למשך הספר שעברית נשמעת טוב בעיני מדינות אחרות??

לסיכום:
ממליצה בחום, הוא מעולה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

~ספויילרים~


ציפיתי ליותר.
הספר הזה, ששמעתי עליו כל כך הרבה- על המוזרות שלו ועל הפנטזיה הטהורה שבו, על הדמויות המרשימות- פשוט אכזב אותי.
אל תטעו- כשהתחלתי לקרוא אותו הוא באמת נראה ככה, בגלל שחיבבתי את הרעיון העלילתי ואת קארו, שהייתה דמות יצירתית ועצמאית. היא הייתה דמות... שונה. לא בדיוק אחת שהתחברתי אליה, אבל הערכתי אותה ואת שיערה הכחול. תמיד רציתי שיער כחול, או אולי ירוק.
והיו גם החברים של קארו, סוזנה ומיק, שהיו זוג כל כך טוב ודמויות כל כך נחמדות ומעוררות השראה שלמען האמת, יכלו לשחק את תפקיד הדמות הראשית טוב יותר מקארו.
בכל מקרה.
קארו, סוזנה, מיק, בית הקפה, המשפחה של קארו, הקסם והשיניים- הכל היה כל כך יפה. כל כך שונה. עולם פנטזיה שהייתי מוכנה לגור בו. הרפתקאות שלמרות שלא פירטו עליהן בכלל, הייתי שמחה לחוות. וקסם. כל המחשבה שנתנו לקסם ולעולם הכימרות.
הכל נהרס ברגע שהעלילה הגיעה לשיאה.
רציתי סיפור פנטזיה טוב ויוצא דופן. לא קראתי ספר פנטזיה איכותי מאז "האימפריה האחרונה". חיפשתי משהו מיוחד שיכול להציע לי סיפור שאני יכולה לקנא בו. עלילה ורקע שבנויים כל כך טוב עד שכמעט אשנא את הספר. משהו שאני אוהבת וכמעט רוצה שלא לאהוב. במקום זה קיבלתי סיפור שכל כך רציתי לאהוב, אבל אני פשוט לא יכולה.

אני לא אגיד שזה קרה בגלל עקיבא. למרות שהוא חלק גדול מאוד מהסיבה שאני לא אוהבת את הספר הזה, הוא לא הסיבה היחידה.
כלומר, כן- נמאס לי מדמויות טראגיות חסרות פגמים. במיוחד אלה עם הגוף המושלם- נראה שסופרים של ספרי נוער חושבים שגוף שרירי, חטוב ושזוף הוא הדבר היחיד שיכול להיחשב "יפה" (בעוד נשים מתוארות קטנות ושבריריות, כאילו נאסר על כך שיהיו גבוהות או שריריות, או אפילו קצת שמנות). חוץ מזה, נראה שכל האישיות של עקיבא בנויה על איך שהוא נראה, בגלל שזה באמת הדבר היחיד שאני יכולה להגיד שאני רואה בו שגם הדמויות רואות. מאיפה הן הסיקו את כל שאר הדברים לגבי האישיות שלו- אין לי מושג.
אבל מה שבאמת הרס לי היה...
איך לומר?
חוסר התזוזה. מבחינה עלילתית ומילולית כאחד. יותר מחצי ספר מדברים על המה-שמה שעקיבא פעם אהב, בעוד לא טורחים להכיר לנו את הדמויות המשניות יותר, או להרחיב אופקים וליצור קו עלילה שלא מתבסס על אהבה רומנטית. אני רוצה לדעת יותר על עולם הכימרות ועל העולם של המלאכים, ולא לקרוא על מה-שמה המושלמת שנתנה לעקיבא ללקק אותה. אני רוצה לדעת עוד על האכזריות ועל היופי, ואני רוצה לראות ולחוות את הקונפליקט בין שני העולמות ואני רוצה שעוד דמויות חוץ מעקיבא יופיעו בגלל שהייתי מעדיפה לקרוא על כל אחד אחר. כל אחד. כלומר, היה קל יותר להתחבר לסיפור הרקע המופרך של קארו יותר מלזה של עקיבא, והיא הייתה נסיכה לשעבר שמתה וחזרה לתחייה בלי שום זיכרון מעברה הטראגי (מה-שמה, למקרה שתהיתם). זה אומר הרבה.
אהבתי את ה"רעיון" של קארו. שיער כחול, אומנות, גודלה על ידי כימרות, מבדילה בין סוגי שיניים, יוצאת למשימות משונות ולא מוסברות בשביל המשפחה שלה. אבל היא כל כך... מושלמת. כולם אוהבים אותה, אין לה מגרעות, אפילו יש לה סיפור עבר קסום ומיותר לחלוטין שהספר היה יכול להסתדר בלעדיו. בעצם, הספר היה יכול להיות טוב יותר בלעדיו, בגלל שהוא רק מוסיף על כך שהיא כל כך מיוחדת, וכל כך... דמות ראשית.
אחד הדברים שהופכים ספר לטוב הוא השוויון בין הדמויות. דמויות משניות צריכות לחשוב ולהתנהג גם הן כאילו הסיפור סובב סביבן, והתפקיד המרכזי לא אמור להיות כל כך... ברור. לא הכל חייב להסתובב סביב קארו, לא כל שיחה חייבת להתמקד בה, לא כל דמות חייבת להעריץ אותה ולחשוב עליה כל הזמן.

וכאן נכנסים סוזנה ומיק.

אז כן, הזכרתי בהתחלה שהם היו דמויות טובות שלא קיבלו מספיק יחס, מה שממש חבל. אבל במובן מסוים העובדה שלא התייחסו אליהם הפכה אותם לדמויות טובות יותר. לדוגמא, בואו נסתכל על הדמות האהובה עליי:
סוזנה.
לא היה שום ניסיון לגרום לה להיראות שונה, מיוחדת, או טובה יותר מאחרים. במקום זה, הסופרת גרמה לה להיראות אנושית. אין בה שום דבר מיוחד, אבל יש בה כל כך הרבה דברים שהופכים אותה לדמות מדהימה. ושלא כמו לקארו, היא מלאה בפגמים ובאישיות שלה יש הרבה גורמים שונים.
היא כועסת, היא אגרסיבית, היא לא מוותרת בקלות, היא יצירתית, היא חברה טובה, היא מתעצבנת מהר, היא נותרת טינה, מתלוננת הרבה ועקשנית, כשמצד שני היא אוהבת לדבר על בנים ומפחדת לגשת לבחור ההוא עם הכינור שהיא רוצה להכיר. סוזנה הייתה לצידה של קארו לאורך כל הדרך, גם כשהיא לא ידעה מי היא, גם כשקארו סירבה לספר לה. ובסופו של דבר, כשקארו נמצאה פצועה ובוכה, סוזנה הייתה לצידה וניחמה אותה, דורשת ממנה להפסיק לשקר לה ולספר לה מה לעזאזל קורה.
גם מיק, למרות שהוא לא הופיע הרבה, הראה תכונות "רגילות" שהשאירו אותי שפויה במהלך קריאת הספר- למרות שאני לא מצליחה לנקוב באף אחת מהן כרגע (בגלל שעבר יותר מדי זמן מאז קריאת הספר או בגלל שלא טרחו להכניס אותו ליותר מארבעה פרקים?). אבל זה לא בדיוק משנה, בגלל שמה שגרם לי להתאהב בדמות של מיק הייתה האהבה שלו לסוזנה והאכפתיות שלו לה ולקארו. בדיוק כמו סוזנה, הוא תמיד היה לצידן, ולמרות שהוא וסוזנה לא יצאו יותר מדי זמן (כמה חודשים, אם אני לא טועה) היה ברור שהוא אוהב אותה.
הו, ולמקרה שלא עליתם על זה, הוא היה הבחור עם הכינור.

ו... זהו. שני אלה היו הדמויות הטובות היחידות בכל הספר המעצבן הזה שעדיין חיות. לכל השאר אפילו לא מגיע שאזכיר אותן.
You either die a good character or you live long enough to become a bad one.




טוב, נראה לי שאסיים את הביקורת הזאת. התלוננתי מספיק, ולקח לי יותר מדי זמן לגמור את הדבר הזה (כתבתי את הביקורת במשך חודשיים בגלל מחסום הכתיבה הנוראי הזה. אה, זה היה מתסכל).
האם אני ממליצה?
לא. זה די ברור מאליו.
הרעיון המדהים שהתקלקל בגלל העלילה השטחית אכזב אותי יותר מדי מכדי שבכלל אחשוב על האפשרות לתת לכם לעבור את הסבל שאני עברתי. אבל אני מניחה שאני נחמדה מדי ואני לא יכולה לשלול דעות של אנשים אחרים, אז מי יודע- אולי תאהבו את הספר בכל מקרה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

אנחנו ארבעה אחים
שניי בנים ושתי בנות
אני השלישית
בת ראשונה אחרי שני בנים
כל חיי הייתה לי תחושה שאני שונה, שאני לא שייכת וככל שהשנים חלפו התחושה רק התחזקה
במיוחד לאור העובדה שהמראה החיצוני שלי לא דומה לאחים שלי וגם לא להוריי.
עם הזמן אני ואחותי הקטנה התבדחנו על כך שאני מאומצת.
ערב אחד ישבנו בסלון עם ההורים ושוב צחקנו על כך שאני לא קשורה ושבטח הביאו אותימאיזה בית יתומים ברוסיה
וככל שקולות הצחוק של אחותי ושלי גברו, אמא שלי התכנסה בתוך עצמה וחייכה מין חיוך חיוכי.
אחותי ואני הבטנו אחת בשנייה ושתקנו.
איכשהו האירוע הזה עבר והמשכנו הלאה.
אחרי כמה זמן פתחתי את האלבום שלי שהייתי תינוקת. בדף הראשון מודבקת בגאווה תעודת הלידה שלי. אני עוברת על הפרטים
ולחרדתי אני מגלה ששנת הדפסת התעודה הוא שלוש שנים אחרי שנת הלידה שתמיד אמרו לי שנולדתי בה.
השתנקתי לרגע או שאולי זה היה הלב שלי שצנח ואולי שניהם יחד. סגרתי את האלבום, החזרתי למדף ועליתי למטבח.
אמא שלי עמדה ליד הכיריים והשגיחה על סיר. לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי אותה למה תעודת הלידה שלי לא הודפסה
בשנה שבה נולדתי, היא לא הביטה בי "אמממ...אה... כשאירגנו את כל הניירת והטפסים שלנו בשביל השליחות
לא מצאנו את תעודת הלידה שלך אז ביקשנו שידפיסו לנו חדשה. זוזי רגע אני רוצה להניח את הסיר".
הלם. שתיקה. מבט ארוך באמא שלי שממשיכה בכזו טבעיות.
כמובן שהבאתי את כל הממצאים החדשים בפני אחותי ודנו וניתחנו וצחקנו וניתחנו וניתחנו וניתחנו
הרי האלבום היה מוכן הרבה לפני השליחות.
הדיבורים והבדיחות על רוסיה ואימוץ לאט לאט שככו ונרגעו.
קארו מסתובבת בעולם בדיוק עם אותה תחושה שהיא שונה, שהיא לא שייכת ואף אחד לא מכניס אותה לסוד העניינים.
לציון איזשהו אירוע קיבלתי במתנה את הטרילוגיה, חייבת להודות שכשפתחתי את העטיפה
הכריכות נראו לי קצת זולות כמו חיקוי של משהו אחר.
לקח לי הרבה זמן עד שהחלטתי לקחת את הספר ולהתחיל לקרוא. והתחלתי... וזה לא זרם, לא הייתה אהבה ממבט ראשון,
הקריאה לא החליקה, אני אפילו לא יודעת להסביר למה.
הכתיבה טובה? מצוינת, איכותית
הדמויות מעניינות? מעניינות, מסקרנות, צבעוניות
העלילה הגיונית? בז'אנר הפנטזיה, בהחלט!! הגיונית, מותחת, מקורית
אז מה קרה?? אני לא יודעת!!!
רגע אחד שכבתי על הספה, קראתי בספר ופתאום משהו הסיח את דעתי, הנחתי את הספר על כרית המשענת וזהו
כעבור כמה חודשים התפנה לי זמן, שלפתי את הספר שבינתיים נפל בין כרית המשענת לגב הספה
(חדי העין יבחינו כמה זמן לא שאבתי מתחת לכריות של הספה :))
והמשכתי מהנקודה שבה הפסקתי או הופסקתי
ומאותו רגע משהו תפס אותי כל כך חזק שלא יכולתי לשחרר. העלילה התפתחה, דמויות התווספו, דמויות ירדו
התחילה איזושהי תנועתיות נעימה וטובה שלכדה אותי.
קארו היא bad ass מישהי שרוצים כחברה. ברימסטון מסקרן, לא בטוחה שהייתי בוחרת בו כדמות אבהית אבל הייתי מאוד שמחה
להעביר את זמני בחנות שלו ולהיות בחבורה במילעיל של איסה, טוויגה ויאסרי.
ו... עקיבא. הבחור החלומי-המיוסר התורן, הרי אי-אפשר בלי אחד כזה, עקיבא ממלא את התפקיד נאמנה.
הוא זה שעורר אצלי את קשת הרגשות, מלבד חלומות בהקיץ על תעופה לילית בזרועותיו,
כאבתי איתו פיזית ונפשית, דאגתי לו יחד עם קארו, הייתי במתח וחששתי ושמחתי וחשתי תחושת הקלה.
אולי בסופו של דבר גם לי תהיה תגלית מרעישה בקשר למוצאי, איזו דלת סתרים שתוביל אותי לעולם מקביל פלאי
ויחכה לי איזה עקיבא כזה או אחר.

באופן טבעי כשסיימתי את הספר התחלתי את הספר השני "ימים של דם ואור כוכבים"
והדבר המוזר ביותר קרה, נהניתי מהקריאה ושוב הנחתי את הספר בצד ולא חזרתי אליו.

לשם הבהרה אני מאוד ממליצה על הספר, קריאה היא דבר אינדיוידואלי.
למרות ההפסקה הלא מוסברת נהניתי מכל רגע שביליתי בחיקם של הדמויות יוצאות הדופן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•rainbow
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

הביקורת מכילה ספויילרים לא משמעותיים

ספר כזה טוב!!!
אני עדיין מריץ בראש קטעים ממנו, וסיימתי אותו לפני שלוש שעות בערך.
הרעיון של העלילה, העיצוב של הדמויות, הנופים, הרגשות והתכונות ממש ממש טוב.
אני מתכוון, בחורה יפהפייה עם שיער כחול שיודעת קראטה ומציירת? שיכולה לעוף? שמתאהבת במלאך מושלם? אדיר.
אין לי כמעט בכלל תלונות או דברים שלא אהבתי בספר, הוא פשוט מושלם.
אבל... אני חייב להתלונן על כמה דברים שכן הפריעו לי.
למשל המלאך... למה קוראים לו עקיבא?
כאילו, היא לא יכלה למצוא שם יותר מגניב? חחחח כן, בדיוק, המגניבות היא זו שהפריעה לי פה. אם כבר היא כותבת על דברים כאלו מגניבים, קרבות באוויר, כנפיים שעשויות אש, קסמים ומשאלות, אז למה לא לתת לגיבור הכל כך יפה של הסיפור שם... מוזר?
לא'ידע, לי זה מוזר, ולי זה הפריע. תגידו מה שתגידו. לא איכפת לי.
ועוד דבר אחד... גולאש?!
בחייכם XD

אוקי, אז אני קטנוני. מה שאומר שאין עוד פגמים בסיפור מבחינתי. חוץ מזה שיכלו להוסיף עוד קצת אקשן וזה כמובן לא היה מזיק... אבל סיפור מושלם. מומלץ לחובבי פנטסיה. אסור לדלג עליו ולהשאיר במדף.
ותודה למיאקה שנתנה לי אותו, ואיתו גם נתנה לי שבת מלאה בקריאה כיפית :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Reaper
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

~הביקורת מכילה ספויילרים~


בשדה תעופה, אין לי מה לקרוא.
אני מחפשת ומחפשת, קוראת את הכריכה האחורית ומתייאשת,
עוברת לספר הבא...
בסוף מצאתי ספר כזה, נראה קצת משעמם אבל נחמד, רגיל כזה.
פתחתי אותו וחיכיתי לאיזשהו סימן ל"מה בעצם יש בספר הזה?"
נתחיל עם זה- יש בו התחלה מוזרה, מעט לא קשורה, כאילו הסופרת עוד לא בדיוק גיבשה את הרעיון על הסיפור.
הדמויות נהדרות וכייפיות, ממש כיף לקרוא עליהן.
ממה שהתרשמתי מהכריכה האחורית קארו היא מין תיירת לא קשורה כזאת, לא יודעת למה חשבתי ככה ( אולי בגלל "שחיה בפראג היפהפייה", -מה הקשר?-)
ושברימסטון, אחת הדמויות המדהימות הוא מין מכשף מרושע ואכזרי שמנצל את קארו ("הוא מטיל עליה מטלות מחרידות ברחבי העולם כולו")
הכתיבה מרתקת ולראשונה נתקלתי ברעיון כל-כך מקורי, על נערה יפהפייה, עם שיער כחול (!) ומלא קעקועים שמתאהבת באויב שלה (החלק הקיטשי...)
הרעיון מבריק, ונהניתי מאוד מהקטעים הקצרים שכתובים בתחילת כל חלק של הספר.
קארו נתנה לי מלא כוח וכל-כך נהניתי לשמוח בשמחותיה ולהתעצב בסבלה וזו בעצם אחת המחמאות הכי גדולות- שהספר נוגע לך בלב ונשאר שם. והדמות מהספר מעכשיו קשורה גם אליך, וחיה איתך את החיים.

לפני 13 שנים•סהר
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

לייני טיילור

זה היה בשנה שעברה יום סגרירי וכל מה שרציתי היה ספר משלי, ספר שאני יתעניין ויסתקרן לקרואו וכששמעתי על ספר זה הפכתי עולם ומלואו לבסוף מצאתי אותו וישר התחלתי לקרוא.........

ואו איזה ספר מצוין פשוט התאהבתי ברגע שהתחלתי לקרוא אותו.

הדמויות שמספרות בעצם את הסיפור הם קארו ועקיבא ואני כל כך אהבתי את זה שזה מסופר מנקודת המבט של שניהם ולא רק משל 1 כמו בדמדומים.
אני אוהבת ספרים המבוססים על מלאכים ושטנים או במקרה הזה מלאכים וכימרות ואני גם אוהבת יחסית רומנים אז ביחד זה יוצא רומן רומנטי של מלאך ובת שטן באהבה אסורה ואני פשוט הודתי לאתר הזה שהכיר לי את בת העשן והעצם.

קארו היא בעלת שיער כחול ( לא כחול כהה אלא בהיר ואני ממש אוהבת סיפורים שבהם הדמויות הראשיות מיוחדות יותר מאחרים)

עקיבא הוא ממש חמוד בהתחלה לא אהבתי מי זו המדריגל הזו שהוא מדבר עלייה כל הזמן ופחדתי שהיא תהרוס לקארו ועקיבא אבל אז הבנתי שקארו היא בעצם מדריגל בגוף אחר ( זאת אומרת שהוציאו את הנשמה של מדריגל והכניסו אותה לגוף של תינוקת , קארו, וכן בספר הזה יש אנשים שיכולים לבנות גופים חדשים לכימרות או מלאכים ודודה של קארו עשה זאת כל הזמן בעזרת שייני חיות אז זו סיבה שעקיבא עוד יותר אוהב את קארו חוץ מהדברים האחרים).

אהבתי מאוד את סוזנה היא כל כך מצחיקה וכיפיית ועושה שטויות כל הזמן ומיק ממש מתאים לה

טוב נראה לי שהבנתם קמצוץ ממה שחשבתי על ספר זה הוא ממש מעולה ואני מציעה לכם לקרוא אותו!!!:)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Books__princess__
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
בת העשן והעצם

בת העשן והעצם

מאת לייני טיילור

הביקורת של אור

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אור
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“אין ספק שהספר מרתק מאוד ונקרא בנשימה עצורה. סיפור האהבה קסום במיוחד ויפהפה. הספר מתחיל באופן קליל יח”

18/54
ביקורות על בת העשן והעצם
הבאה
*~*sweet*~*
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“אחד הספרים המדהימים שקראתי תמיד שומר על מתח ועדיין מגלה לך מספיק כדי שתוכל לעקוב אחרי העלילה ולא להת”