בדרך כלל אני מעדיפה לכתוב את דעתי כשיש לי מה לחדש. על תיבת פנדורין נכתבו ביקורות רבות וחלקן קולעות במדויק לדעתי, אבל קשה לי לעמוד בפני הפיתוי הנדיר לכתוב ביקורת ראשונה על ספר שאהבתי, כי בדרך כלל אני מתמהמהת ברכישת ספרים חדשים ואילו הפעם הגיע אלי הספר, חם מן התנור, בדרך פלאית.
באופן נדיר ופלאי אף הוא, יצאו להם דרי הבית להינפש מעט והתפנתה לי שעה קלה בין שיעורים בהנדסה ועבודה במולדת לבין ארוחת הצהרים ולא נותר לי אלא לחשוב לרגע-
מדוע בעצם אני אוהבת את אקונין/ פנדורין?
כי הוא (פנדורין) ג'נטלמן קלאסי, יפה תואר, חכם, אמיץ, טוב לב, פתוח ללמוד מתרבויות שונות, חובב קידמה ומקפיד על לבושו; שלל התכונות הגבריות הללו היו מצליחות להפיל אפילו את סבתא שלי בקסמיו, קל וחומר פתיה שכמותי - זה אל"ף.
כי מנהגיו המיסתוריים (שוב, של פנדורין), צדעיו המלבינים, עברו הטראגי, חולשתו לנשים בלתי מושגות וליקוי הדיבור הסלקטיבי שלו לא גורעים מחנו אלא להיפך- מוסיפים לו הילה רומנטית - זה בי"ת.
כי בתור אדם שסוגד לאינטלקט (הגדרה עצמית שמצאתי אצל דיוויד פוסטר וואלאס שעליו אהגג בפעם אחרת), אני לא יכולה להישאר אדישה לאינטלקט הבלתי נתפס שלו (של אקונין) ולאופן שבו הוא מלהטט בקלילות ובחן בידע כללי עצום ורב תחומי ועל ידי כך גורם לי (בעזרתו המסורה של המתרגם והמעיר המאלף- יגאל ליברנט) להשכיל בלי משים, שזה כיף כמעט כמו לרזות בלי משים - זה גימ"ל.
כי כל ספר מתכתב בסגנונו ובתוכנו עם ספרים אחרים ולכן מהווה ממתק מפתיע בפני עצמו- מרחיב אופקים ויחד עם זאת קריא להפליא, מה שמרמז על גימ"ל אבל ראוי לסעיף משלו כך ש- זה דל"ת.
כי יש לו (לאקונין וגם לפנדורין, אם כי קצת פחות) חוש הומור לגלגני ודקיק מהסוג שאני אוהבת- זה ה"א.
ודי ברור שהם (אקונין ופנדורין) ממש נהנים ממה שהם עושים- זה ו"ו.
וכל זה משלב יחדיו קלילות של ארוחת בוקר וטעם של שלושה כוכבי מישלן.
ובאשר לדירוג שלי- כל ספרי תיבת פנדורין מבריקים הרבה יותר מחמישה כוכבים נוצצים- משעשעים, מפתיעים, חכמים ומחכימים אבל לא כולם נוגעים ללב באותה המידה, ואני, בשביל להרגיש חמישה כוכבים צריכה גם להרגיש משהו (פרט לקנאה באקונין).
בספר הזה, אולי בגלל ההתכתבות הסגנונית עם מחזות קלאסיים, הדמויות והעלילה כל כך תיאטרליות עד שלא ממש הצלחתי להזדהות עם מי מהן או לחבב מי מהן, פרט לפנדורין (ואני משוחדת) ולמאשה מירונובה הפרובינציאלית שחוויתי בשבילה זכרון מבוכה של מתבגרת תמימה אך אקסצנטרית.
לכן הכוכב החסר והוא סובייקטיבי לחלוטין.

















