אני כותבת את הביקורת הזאת רק כי יש עוד שני ספרים בסדרה, ואני אולי ארצה לכתוב עליהם ביקורת בעתיד.
אז ממש לא אהבתי את הספר הזה.
איכשהו יצא והסתכלתי על הדירוג של הספר הזה וראיתי כמה אנשים נתנו לו 2 כוכבים וזה היה ממש קצת ואז שאלתי את עצמי אם אולי מגיע לו 3 כוכבים ממני, אבל-

אוקיי אז כרגע אני בעמוד 284 מתוך 364 עמודים.
dnf כשאני כל כך קרובה לסוף זה פשוט מגוחך, אבל אני ממש לא נהנית ממנו.
בזמן שהסתכלתי על הדירוג ותהיתי אם לתת לספר דירוג יותר גבוה איכשהו ירדתי ונתקלתי בביקורת הראשונה בעמוד שהייתה 2 כוכבים.
אני בדרך כלל לא מרשה לעצמי לקרוא ביקורות של אחרים לפני שכתבתי את של עצמי - אבל יצא ופשוט תפסו אותי המילים: "היא לגמרי הרסה את הדמויות", וכל כך הסכמתי.

בגלל שזו הפעם השנייה שאני קוראת את הספר, חשבתי שזה שאני יודעת מה הולך לקרות הורס לי את הספר, וגורם לי לשים לב ולהתעצבן יותר מדי על נורה, שבפעם הראשונה לא זכור לי שהייתה כל כך מעצבנת.
אבל אני מניחה שהבחורה שכתבה את הביקורת תיארה את החוויה הראשונה שלה מהספר.
אז אם היא אומרת שהדמויות היו גרועות וגם החוויה שלי הפעם אומרת את אותו הדבר, אז כנראה שזה נכון והן באמת שונות מהספר השני, ואני לא סתם פתאום לא מתחברת אל נורה.

כמובן שפאץ' נשאר אהוב לבי.
הוא הקראש האולטימטיבי לנערה מתבגרת.
אני חושבת שהייתי יכולה למות היום בשלווה אם הייתי יוצאת עם מישהו כמו פאץ' כשהייתי בת 16.

בכל אופן, בחזרה לביקורת.
אז נורה פאקינג מעצבנת, אבל למה? מה השתנה בה?
היא עדיין אמיצה ועושה דברים מטופשים בשם ה-"אני חייבת לדעת את האמת".
זה הצד העיתונאי שבה ואיתו אין לי שום בעיה, אבל אין לה שום אמון בפאץ'.

*אז ספוילרים לספר הראשון*
פאץ' ונורה עכשיו ביחד אחרי שבספר הראשון פאץ' שהתכוון להקריב את נורה בשביל גוף אנושי התאהב בה והחליט לא לעשות את זה.
אני לא ממש זוכרת מה קרה בספר הראשון, אבל נורה סוג של הקריבה את עצמה עבור פאץ' כשהיא קפצה מאיזה סלום או משהו אבל פאץ' דחה את ההקרבה ובזכות זה קיבל כנפיים והפך להיות המלאך השומר שלה.

אז בנקודה הזאת אנחנו מתחילים את הספר.
ואז, כל כך מהר, הכל מתפרק.
ומי אשם?!
מי עושה את המצב יותר גרוע ממה שהוא?!
מי מסרב להקשיב לצד השני ובכך יוצר בעיות בתקשורת?!
מי פשוט מחליט שמה שהוא חושב נכון ולא מסכים אפילו לנסות לחשוב על אפשרות אחרת?!

נורה.
פאקינג נורה.
באמת, היא הייתה קרציה כאן.
אבל זה לא נורה עצמה, ההתנהגות שלה עדיין חיננית, מה שמעצבן זה המחשבות שלה.
למה אני צריכה לשמוע אלף פעם את החוסר ביטחון שלה?
אז אין לה אמון בפאץ', סבבה, אבל היא אפילו לא מנסה לבנות אותו!

לעשות ספוילרים?!
אוקיי.

*ספוילרים*
אז נורה אומרת לפאץ' שהיא אוהבת אותו, בדיוק באותו הרגע שפאץ' מתחיל להרגיש שמתבוננים בהם, ונורה פשוט מעצבנת חושבת שהוא מנסה להתחמק מזה שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו.
אז היא אומרת לו את זה שוב, והוא לא אומר את זה בחזרה ואומר לה בצורה נורא סבלנית אך רצינית שהוא חייב ללכת.

כמה עמודים אחר כך היא נפרדת מפאץ', יש לה איזושהי סיבה לעשות את זה, אבל זה מרגיש מאולץ.
זה מרגיש שהיא לא באמת רוצה להיפרד ממנו, ושעמוק בפנים היא הייתה מעדיפה לדבר על זה ולרדת לשורש הבעיה, אבל הסופרת החליטה שנורה לא כזאת חכמה ובוגרת. היא חטאה לדמות.
או עכשיו נהייתי כל כך עצבנית.

אז נכון, נורה בת 16 וזה נורמלי שבנות 16 יהיו קצת חסרות ביטחון ודרמטיות.
אבל הפיצול שזה יוצר בדמות של נורה...
זה פשוט לא הגיוני שחצי חכם, אמיץ והחצי השני שלה, הוא נורה מעצבנת, חסרת ביטחון, שקופצת מסקנות והורסת לעצמה.
כי שנייה אחרי שנורה נפרדת מפאץ', היא מתחרטת על זה!
היא לא מבינה למה היא בכלל עשתה את זה, ואומרת לעצמה שזה לא רציני ושזה רק ריב ושהם בוודאי יפתרו את זה.

ראיתם אי פעם פיצול כזה?!
הסופרת הזאת מרשעת.
אני יודעת שיכולות להיות בנות נוער כאלה מפוצלות, שחצי מהן אומר משהו אחד בעוד החצי השני מרגיש משהו אחר - אבל ממש לא אהבתי את זה על נורה.

וואו, חשבתי שהביקורת הזאת תהיה קצרה ואחת שעדיף לדלג עליה אבל מסתבר שיש לי מה להגיד עליו.
הרגעים היחידים שנהנתי בהם, היו הרגעים שפאץ' חזר אל התמונה.
הוא היחיד מהדמויות שנשאר לגמרי עצמו, וזה כמעט מגוחך.

אני חושבת שנורה בלי פאץ' היא לא ממש נורה.
כי ברגעים שפאץ' היה לידה, היא הייתה הרבה פחות מעצבנת.
אבל שוב, מה שמעצבן בה זה לא הפעולות שלה, פשוט המחשבות שלה.
המונולוג הפתטי שמתרחש לה בראש כל כך הרבה פעמים.
שפאץ' עשה, ופאץ' הוא השטן, והכל בגלל פאץ' - זה מרתיח אותי.

כאילו, ביץ'. עופי מהספר ותני לי להחליף אותך למה הראש שלך התעקם לגמרי.
אבל זו לא אשמתה.
היום, קל לשכוח שלסופר יש אחריות על הדמויות שלו, ואומנם הוא לא אחראי על המילים שיוצאות להן מהפה ועל המחשבות המטומטמות שלהן - אבל עצם זה שנורה כל כך ילדותית כאן אבל לפעמים בספר יוצאת ממנה הדמות החכמה והבוגרת בו - מראה שזו לא הדמות עצמה שמעצבנת, אלא איך שהסופרת החליטה לכתוב אותה.

טוב, התלוננתי מספיק, יש לי עוד מה להגיד על הספר הזה?
עוד דקה חצות, אז התאריך על ביקורת הזאת כבר יהיה ה-17.5.

הנה, בדיוק התחלף ונראה לי שאמרתי את כל מה שהיה לי להגיד.
-

חשבתי לעצמי שזה לא ייתכן שבדיוק בחצות סיימתי להגיד את כל מה שהיה לי להגיד, אז ניסיתי לכתוב עוד דברים, אבל מסתבר שצדקתי ועכשיו כבר 00:17.
אני צריכה לסמוך על עצמי יותר, אם אני מרגישה סיימתי ובדיוק השעון מראה 0:00, או 11:11 ו-22:22 - אז סיימתי.

זה פשוט מעצבן, לפעמים אני לא יודעת אם זה השעון שמסונכרן איתי או אני שמכריחה את עצמי להתאים אל השעון.
בחיי, אני לא יודעת למה אני מנסה לשכנע את עצמי להאמין בצירופי מקרים.

אני מנסה למצוא עוד משהו לומר על הספר בכוח, אבל באמת שאין.
המחשבות של נורה מעצבנות, פאץ' מקסים ואין לי עוד משהו מעבר לזה להגיד.

כן. כשאני רואה כמה קשה לי לומר דברים אחרים, בעיקר חיוביים, כבר אין לי ספק שזה ספר של 2 כוכבים.
הסוף שלו לא ישנה את זה עבורי, הרי כבר קראתי אותו פעם אז אני יודעת לאן כל זה מוביל.

זו הדרך אל הסוף וסגנון הביצוע שלא אהבתי, אז שום דבר שאולי יקרה בסוף לא ישנה את החוויה שלי.
זה כמו לצאת עם מישהו רק בשביל הסיכוי להיות מאושרת איתו בעתיד.
אם אני צריכה לעבור כל כך הרבה, להתבאס ממנו כל כמה רגעים, רק בשביל שבעתיד אני אולי ארגיש כלפיו גם דברים אחרים...
טוב, אני מניחה שזה לא הסגנון שלי.

הסדרה הזאת היא כמו רומן לנערות, ואני מניחה שזו הסיבה שפחות אהבתי את הספר הזה, כי הרומן פה פחות נוכח.
הפרידו בין פאץ' לנורה מהר מדי, והאי תקשורת שלהם לאורך כל הספר נורא מעצבנת אותי.

אוף. אילו התחבטויות. אני ממש לא יודעת מה לכתוב! =_=

איך אני מתארת ספר כזה? הוא בהחלט עניין אותי, וריתק אותי, אבל הוא כל כך שטחי ומעצבן. יודעים מה? נתחיל עם הדמויות:

נורה- ילדת טיפש עשרה מאוהבת שנפרדת מחבר שלה בגלל כל דבר קטן ומשהו לא בסדר בראש שלה. ברצינות. תמצאו לי מישהי אחת שמגדירה את עצמה חנונית ויוצאת לאיזה מועדון חשפנות כי מישהו שהיא בקושי מכירה קרא לה משעממת. אוי, לא!
נראה כאילו הסופרת מנווטת את נורה אל מקומות מוזרים שלא בהכרח משתלבים יפה כל כך עם הדמות, או לא בהכרח משתלבים יפה עם הראש של הקורא (!) כדי שהיא תגלה דברים חדשים על פאץ' והעולם שלו. ארררגגג אני חושדת שנורה קצת מעורערת נפשית. אל תספרו לבקה!!


פאץ'- בן אדם, אתה מסובך. פאץ' לא עצבן רק את נורה, אלא גם אותי. הסיבות שלו לא גלויות, וגם בסוף הספר אני לא מבינה חלק מהדברים שהוא עשה. נראה לי בזמן שבקה פצפצפצפצפ מה שמה כתבה את הספר (למה קו אדום מתחת לפצפצפצ? אני יודעת שזו שגיאת כתיב! קו אדום, אני מצווה עליך להיעלם! בעצם, אתם בטח לא רואים אותו. אוי), אז.... תחזרו למשפט שלפני הסוגריים, טוב? היא ישבה עם פרח ביד ותלשה את עלי הכותרת שלו. ככה פאץ' התנהג. אוהב אותה. לא אוהב אותה. אוהב אותה. לא אוהב אותה

וי- אני מרחמת על החברה הזאת. אין לי יותר מה להוסיף. תבינו בעצמכם.

ועכשיו- העלילה- כבר הכנתי מסור כי אני הולכת לקטול פה!

כל הספר האווירה מאוד מוזרה ומבולבלת, נורה כבר מתחילה להסתבך עם עצמה, היא נואשת להבין דברים ועושה דברים...אמממ...מוזרים כדי להשיג תשובות (אהמ, אהמ, לפרוץ לבתים, לגנוב דברים. כן. גם אני לא מבינה מה עבר על הסופרת).
פאץ' נעלם וחוזר כל הספר, וכל פעם, למרות שנורה נפרדה ממנו, היא מתנשקת אתו. ואז קורה משהו והיא נפרדת ממנו שוב. ממש ככה. אולי גם לה הסופרת הקדישה את הסצנה עם הפרח. באסה.

אבל למרות המסור והבעיות שלי, זה באמת ספר טוב. לא סתם במקרה העכבר נלחץ לי על 4 כוכבים. באמת!
הספר מרתק וקולח, ולא רציתי להפסיק לקרוא, למרות שידעתי שאם אחותי תקרא את זה היא תחשוב שאני בת עשרה נואשת. (סליחה, גם היא קראה דמדומים) מצילה את הכבוד הנותר לי

סיימתי אותו מהר, למרות שהראש שלי ממש לא במקום בימים האחרונים, וכמו שאחרים אמרו- הוא עזר לי במחסום הקריאה. מאוד. (ספרים אחרים שאני רוצה לקרוא והם לא לבנות עשרה נואשות, אני באה!!)
אם אתם רוצים ספר מהנה, גם אם קצת שטחי ומטומטם, שיעביר לכם את הזמן וימרח לכם חיוך על הפרצוף, תקראו אותו.

נ.ב
ספוילר
אני לא מאמינה שנורה היא חצי אחות של מרסי!!!!!! לא!!!!!
סוף ספוילר

כאן הייתה פיירי טייל. רות סוף. (כבוד לטל).

אווקי מה?עלול להכיל ספויילרים
מישהו מוכן להסביר לי מה הלך בספר הזה?!
דירגתי את הספר כמעולה רק משום שהוא מעניין ומרתק אותך בצורה יוצאת דופן ובו זמנית מצליח לעצבן אותך כמעט באותה צורה.
קראתי את הספר בשבת, וכבר בתחילת הספר לא הבנתי מה הולך בין נורה לפאץ' וכמובן בקטע בו היא נפרדה ממנו חשבתי שזה עלול להיות בזבוז זמן אחרי הכל מה שווה ספר ללא רומן?! (החזרות והפרידות ביניהם הטריפו אותי).
אבל בסופו של דבר הספר היה שווה קריאה, אומנם היו פעמיים בהם רציתי לצעוק על בקה (מההה נסגר?????), כלכך התעצבנתי שהיא כתבה את הספר בצורה שטחית ואף מעצבנת לפעמים, אבל כמו שהסקתם (תשכחו מזה שאמרתי לכם) קראתי את הספר ובכל זאת לא הצטערתי, לפעמיים שווה לסיים ספר גם אם הוא מעצבן (כמובן רק אם הוא גם מעניין).
מומלץ!!

חוות הדעת שלי לא הייתה נלהבת במיוחד מהספר הראשון. הוא היה כמו עוד ספר שאפשר להוסיף לרשימת הספרים שקראתי. ובכול זאת, הוא היה ספר מקסים, מרקתק וגאוני.

כשקראתי את התקציר של הספר השני, חשבתי לעצמי "נו באמת, זה כול כך צפוי שבטח פאץ' הוא לא כזה טוב בתור חבר, או שבטח כול הספר הם בכלל לא היו יחד ושעוד תעולומה תצוץ לה ככה משום מקום" וממש התאכזבתי, אבל קראתי כי חברה שלי (למרות שהיא קראה את הספר אחרי) אמרה לי שיש משהו בספר הזה. היא אמרה לי שיש בו את הדבר הזה שגורם לספרים להיות יחודיים. את הדבר הזה, שגורם לספרים לקבל אופי משלהם...

לא כול כך הבנתי על מה היא מדברת למען האמת... אבל כשקראתי את הספר, הבנתי למה הוא כול כך עיצבן אותי. הבנתי שבדיוק כזה רעיון היה לי לפני שהספר תורגם לעברית (לאחר שחיפשתי דברים ישנים במחשב ומצאתי בתיקייה נידחת את העמוד הבודד שכול כך הזכיר את הסיפור של נורה ופאץ'). פחות או יותר אותו הרעיון העלילתי רק בלי המלאכים ווהנפילים וכול אלו. והתרגזתי כשהבנתי שהרעיון הזה בעצם "מועתק" מהמוח שלי.

וויתרתי על הרעיון לכתוב משהו שקשור בזה, כי הכתיבה של הספר הייתה כול כך מושלמת שלא הייתי יכולה לבקש סופרת טובה יותר שתכתוב את הספר הזה.
אני גאה בספר הזה כאילו היה שלי, ואני אוהבת כול מילה ומילה שנכתבה בו.
עם הייתי כותבת את הספר הזה, הייתי כותבת אותו בדיוק כמו בקה. ובקה הצליחה לעשות את הספר הזה כהדבר המושלם מבחינתי ואני לא בטוחה שהייתי מצליחה לעשות את זה טוב ממנה.

אני לא ישקר, זה לא הספר the best שקראתי בחיי, היו יותר טובים והיו יותר מרגשים, אבל בדיוק בתקופה הזאת של החיים שלי הוא הגיע מצויין, כאילו מישהו ידע שבדיוק ככה מתנהלים החיים שלי -כמו של נורה-.
טוב, לא רודפים אחרי אנשים שרוצים להרוג אותי, אבל הבעיות זוגיות שלה עודדו אותי לחשוב שלא רק אני אוהבת לעקוב אחרי אדם שאני אוהבת גם אחרי שאני בעצמי ניתקתי ממנו את הקשר.

הספר נגע בנקודה חשובה בחיים שלי, ורק בזכות זה אני נותנת לו 5 כוכבים ולא 4... אנשים צריכים להיכנס עמוק יותר ויותר לתוך נקודות ציון חשובות של הספר, שגם עם רמת הקיטשיות ניראית להם גדולה מדי, לפעמים יש שם גם מסרים חשובים ודברים שאפשר ללמוד ולקחת לחיים.
אני יחכה בקוצר רוח לספר השלישי, והכתיבה גאונית, הרעיון גאוני ואין כמו הכתיבה ההומוריסטית של בקה.

במילים אחרות: שווה קריאה! מי שעוד לא קרא- מה אתם עוד עושים פה?!

ביקורת בונה :)

אז ככה. יום בהיר אחד הלכתי לסיפרייה בהתרגשות אחרי שסיימתי את הספר הראשון של מלאך משמיים שכתבה בקה פיצפטריק (ברצינות מזה השם משפחה הזה?) והלכתי לקחת את הבא בתור שהוא "מלאכים באפלה".
רק מלקרוא את התקציר התחלתי להתחרפן. הראשון היה ספר כול כך טוב ואני לא מבינה מה הסופרת חשבה לעצמה?
"טוב בגלל שהראשון היה אחלה ספר ודי נמכר ... בספר השני אני אהרוס אותו לגמרי". אני לגמרי בטוחה שזה מה שהיא חשבה לעצמה באותו רגע.
האמת שזה לא היה כול כך גרוע מההתחלה, זה התחיל חמוד, המשיך לא משהו ,אחר כך זה נהייה חרא אמיתי שגרם לי לרצות לקבור את עצמי. ובסוף תודה לאל הסופרת הצליחה לעניין ולא לכער את הספר לגמרי.
טוב, אתם שואלים למה? אז ככה
***עכשיו אני הולכת להגיד ספוילרים****

היא לגמרי לגמרי הרסה את הדמויות.

נורה- היא הפכה ממישהי כזאת חמודה שהתחברתי אליה, למישהי שעולה לי על העצבים.
ברצינות מה היא רודפת אחרי פאץ' למרות שהוא בגד בה! (למרות שהוא לא בגד בה... אתה התנשקת עם מרסי ולמרות שאתה המלאך השומר שלה... אתה לא יכול להגיד לנורה? די עם המיסתורין המפגר הזה! מרסי ממררת לנורה את החיים!)
וגם מה שעיצבן אותי בנורה זה שהיא פתאום הפלה ופלא, כן אכפת לה מה אנשים אומרים עלייה\ חושבים עלייה. אני לא מבינה למה או איך היא התקלקלה ככה אבל זה לגמרי חרפן אותי!
מה פתאום את גונבת ופורצת לבתים ???
פתאום שסקוט אומר לה שהיא משעממת אז אכפת לה? מה היא שמה עליו בכלל? למי אכפת מסקוט המניאק הזה?! למה את חייבת להוכיח לו שאת לא משעממת הא??

פאץ'- אכזבה קשה לגמרי. בגלל שאתם לא יודעים מי אני אז אני יכולה לכתוב שבכיתי בערך שעתיים בגלל הסופרת המעצבנת הזאת שלגמרי הרסה אותו. אהבתי את פאץ', הוא ממש מצחיק, חמוד כזה. אבל הסופרת המעצבנת מצאה דרך להרוס גם אותו.
1.אני רוצה להבין, מה נראהלך שאתה נפגש עם מרסי המפגרת, לא אומר לחברה שלך נורה, ואז שנורה מגלה אתה לא אומר לה למה נפגשתם??? אה... עכשיו נורה תעזוב אותך בשקט ותמשיך לסמוך עלייך. אם סיטואציה כזאת הייתה קוראת בחיים שלי ברור שהייתי סומכת עליו ואפילו יותר! מנשק זונות שכמוך!
2. די כבר לעוף על עצמך! זה שאתה מלאך שנפל\ מה שזה לא יהיה, והיא לא, זה לא אומר שאתה יותר טוב ממנה! אתה לא יכול להגיד לה שאתה אוהב אותה בגלל מלאכים שומרים מפגרים? נו באמת, למה שהמלאכים השומרים האלה יתעלקו רק עלייך? אתם מבינים, הוא רוצה להרגיש מיוחד והסופרת נותת לו את זה לגמרי, היא לגמרי נותת לו סיבה להשתחצן ולעוף על עצמו. אמרתי שהיא לגמרי גרמה לי לשנוא אותה?
3.השלישי והכי מעצבן. מה. פשוט מה נראהלך? אתה גרמת לה צער כזה גדול וכול מה שהיא מקבלת כסליחה זה פתק מסכן? אתה כזה רשע!


אבל אחר כך... סוף סוף ההסבר של פאץ' שמכפר על הכול, נורה חזרה להיות נורמלית ו...וואט דה פאק היא ומרסי אחיות??? מסכנה!

**ספוילרים נגמרו*****
עכשיו בקה פיצבלהבלה, את באמת חכמה וצודקת בזה שאת אומרת שאנשים לא רוצים לקרוא ספרים משעממים, ופה... לא היה משעמם. אבל את טועה בזה שאת חושבת שאנשים ירצו להמשיך לקרוא ספר אם דמויות שהרסת לגמרי, הם לא משעממות אבל יש הבדל בין לא משעמם לבין לתעב את הספר במיוחד בגלל הדמיות. (לי אישית יש חולשה, החולשה שלי מתבטאת בזה שאני לא יכולה לקרוא ספרים עם דמויות שעולות לי על העצבים. עוד דוגמא לספר עם דמויות נוראיות היא תיכון לילה).
אבל אל תדאגו אחרי שעוברים את המשבר הזה הכול מסתדר ולפאץ' כמו תמיד יש הסבר הגיוני... אני רק מצטערת שזה קרה רק בסוף ובערך חצי ספר לא הפסקתי לבכות מרוב שהיא הרסה את הדמויות... ככה שבאמת קשה לי לכתוב דברים טובים על הספר הזה, אך בכול זאת הוא יקבל ציון עובר:)

לגבי הספר הזה אין לי דעה אחידה, משהו בו הרגיז אותי אך עדיין נהניתי ממנו, נתחיל בזה שהדמות של נורה התעוותה לגמרי, היא פועלת בטיפשות גמורה ומעצבנת את הסובבים אותה ואותי.

-נראה לי שזה ספויילר-
נורה נפרדת מפאץ׳ בערך בתחילת הספר משם הכל משתבש.
-סוף ספויילר-

פאץ ומרסי מילר, ה״אויבת״ המושבעת של נורה מתחילים להתחבר, הם מבלים הרבה יחד מה שמוביל את נורה לעשות דברים מטופשים וחסרי מניע, עד כדי כך שהיו חלקים שבהם צעקתי על הספר המקולל הזה.
היא עוקבת אחרי פאץ׳ ומרסי באופן אובססיבי כמעט, נכנסת למסיבות שלא בשבילה, רבה איתה באמצע מועדון וגונבת לה את היומן.
זה מטופש! היא נפרדה ממנו! לא הוא ממנה, היא ממנו! (מסיבה מטומטמת אגב) ואז היא הולכת ובוכה על זה שהוא עם אחת אחרת, מה את מצפה בייבי? זה פאץ׳! לבוש השחורים הסקסי והקשוח שלא ממש יחכה לך.

כמה נקודות אור.
1. ריקסון, תודה לאלוהים ולבקה פיציפיצי שבראו את ריקסון, הוא מוריד את וי טיפה מהתחת של נורה ואני סוף סוף יכולה לקרוא את הספר הזה בלי הנודניקיות שלה.
2. שוב ריקסון, אלוהים זה גאוני מה שבקה עשתה איתו, לקראת סוף הספר היא טיפה מפרטת עליו יותר והוא לא רק החבר הטוב של פאץ׳.
3. הסוף, הפרקים האחרונים יצאו מצויינים והשאירו טעם מצוין לספר הבא עד כדי כך שהכרחתי את אימא ללבוש מכנסי טרנינג ולעוף לצומת ספרים להביא את הספר שלישי.

הכתיבה שלה לא השתנתה בספר הזה, הוא עדיין עם כתוב בצורה נחמדה ומהנה, ולמעשה יותר הבנתי על הקטע של הנפילים, המלאכים והמלאכים הנופלים.

ספר שראוי לארבעה כוכבים, אולי מעצבן טיפה אבל כן לגמרי שווה קריאה (אוח אני והפיצול המוזר שלי).

אני קצת התבאסתי מהספר הזה כי הספר הראשון היה מושלם !
מה שהיה מאכזב זה שההתנהגות של פאץ' השתנתה וכל הבלגן של הבגידה והפרידה אבל עדיין ספר יפה [: !

נורה לא קשוחה מספיק..
וי ? נמאסה.... תמיד מי שהיא תאהב ימות?
מרסי... סתם פרחה שבשלב מסויים הייתי שמחה אם היו נפטרים ממנה...

פאץ'.... אתה קשוח? או רך? אוהב את מי? ולמה נורה חוזרת אליו ונפרדת ממנו שוב ושוב???

אני לאומת האחרות,מחפשת אחר הספר הזה יותר מ-5 חודשים,פשוט לא היה אותו בשום מקום,לא בספרייה וגם לא מצאתי בשום חנות ספרים שאני יכולה להגיע אליה ברגל או באוטובוס,וסוף-סוף קיבלתי אותו.
(יש קצת ספוילר)
אז דבר ראשון:לפי תקציר הספר נורה חשה שפאץ'\ג'ב אינו מגן עליה,אבל כשבכלל היא צעקה עליו שהוא יפסיק להיות המלאך השומר שלה,אבל מכוונות טובות לפחות.אבל עדיין הגן עליה,גם אם רצתה או לא.והוא עצר אותה מדי פעם מימה שרצתה לעשות כי ידע שהיא מכניסה את עצמה לצרון כאלו גדול שהיה לה מזל רק שהיא יצאה בשלום מהם.וגם היא לא בילתה יותר זמן על מרסי,אלא פאץ'\ג'ב כי המלאכים הגדולים אמרו לו שעכשיו הוא צריך להגן על מרסי,ואם מכות,צעקות,להיות באותו מקום בשיעור הכימיה ודיבור קל ניקרא להיסתבב יותר איתה אז אני לא יודעת מה להגיד.
אבל,למרות התקציר הרס את כל הציפיות שלי,וגם שנורה עשתה דברים מפגרים להחריד,עדיין הספר ממש גרם למתח ענק אצלי שגרם לי להיתקע על הספר עד 11 בלילה ולישון,ואז ישר בבוקר להמשיך לקרוא.מקווה שתהנו ולא הרסתי לכן.

אבל ברצינות,היה עדיף שנישאר עם השם פאץ',אחרת ג'ב נישמע יותר גרוע,ועד שהיצלחתי להיתרגל לשם הקודם >_<