מצרפי המקריםיואב בלום1פונציאל לא ממומש. לא סבלתי אבל לא נהניתי במיוחד. הרעיון מיוחד אך ההוצאה לפועל בינונית
המיילדת מוונציהרוברטה ריץ'11המיילדת מונציה-כשראיתי את כריכת הספר ואת שמו,חשבתי שמדובר בדרמה צבעונית בסגנון הטלנובלות... אין ספק שמדובר בדרמה של היהודים בכלל ושל המיילדת והדמויות בספר בפרט -בספר הזה בכל אופן. לצד הסיפור הפרטי מגוללים בספר את הסיפור הלא נגמר של רדיפות ושנאת היהודים בכל מקום ובכל זמן בהיסטוריה. נדהמתי לשמוע את הפרטים המזוויעים לגבי רדיפת היהודית ע׳י הנוצרים דווקא,כשעיר לעזאזל הנמצא אשם בכל דבר שלילי הקורה בסביבתו. לצד זה סיפור יפיפה על הניצוץ היהודי הקיים מאז ומעולם בכל יהודי ולא מאפשר לו להסיט מבטו מסבל של האחר, ולסייע ככל שניתן עד כדי סיכון עצמו ועמו. גרעין הסיפור יפה אך מעבר לכך הוא רקום בצורה יפיפיה ושובת לב , מתאר את תלאות המיילדת- יהודיה צעירה מן הגטו בונציה, המקבלת לילה אחד החלטה המשנה את חייה, וכיצד -בעזרת תושיה וחכמת חיים שרכשה בעל כורחה על אף גילה הצעיר, מצליחה לעבור ולשרוד את השלכות החלטתה הגורלית. האמת שציפיתי לסוף הרבה יותר יצירתי.. אבל בכל זאת ממליצה מאוד. קראתי אותו תוך 48 שעות , בשקיקה
פרש הברונזהפאולינה סיימונס10סיפור אהבה לכאורה בלתי אפשרי אך עם זאת מושלם! טטיאנה ואלכסנדר- השמות האלו מהלכים עליי קסם וכישוף נפלא. בעיניי - הם הגדירו מחדש את המושג אהבה. טטיאנה- אשר מחד- ילדה עדינה,תמימה ורכה ומאידך- אישה מאוהבת ונחושה בעלת תעצומות וכוחות נפש מופלאים. ואלכסנדר- גבר במלוא מובן המילה, חייל אמיץ וחזק ולצד זה- מאוהב, מגונן ודואג. אני קוראת כעת את הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה הזו "גן הקיץ". ואני כולי בתוך הסיפור: איתם במדבר בארה"ב ובזכרוניתיהם מלנינגרד הקפואה: עומדת עם טטיאנה בתור לאוכל , נחושה בקרב עם אלכסנדר, ובוכה עם געגועיהם ההדדיים. אין ספק שזה הספר/ים הטובים ביותר שקראתי.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון8ספר מצויין! מעט אפל אך עדיין קסום ומכשף. נהניתי מאוד מהקריאה. אחד מהספרים שגורמים לקורא להפוך לניצבים בעלילה , להריח את הריחות ולהאזין לשאון העיר. פשוט נפלא. ממליצה גם על ספר ההמשך- משחקו של המלאך- אם כי לא מצויין כמו הספר הזה
100 חורפים [מאה חורפים] מיכל שלו2ספר שקראתי לפני כמה שנים ומאוד נהניתי, למקרא התוכן, הספר נראה "כבד" ומעייף, אך למרות זאת הספר כתובת בצורה נפלאה ומושכת , מאוד נהניתי, ממליצה.
אם אשכחךענת טלשיר6ספר יפיפה. הפתיע אותי :מחד- סיפור אהבה עדין ומקסים ומאידך- סוחף ועוצמתי. יותר מפתיע ש-לי אישית, מלכתחילה הרעיון של אהבה בין יהודייה לערבי, צורם ומכווץ, אך קריאת הסיפור פיתחה אצלי ואני בטוחה שאצל קוראים נוספים,קצת יותר סובלנות לעניין. ענת טלשיר, הסופרת, מפליאה לסחוף את הקורא, הדמויות מכניסות אותך לעולם שלהם, ואתה עובר מהמציאות האישית שלך לסימטאות ירושלים הציורית- מריח את ניחוחות העיר, שומע את הקולות ומתפעם מהצבעים. נהניתי מאוד.
משחקי הרעבסוזן קולינס6ספר מדהים."גנבתי" כל זמן שהתפנה לי כדי להמשיך ולקרוא. ספר מותח (וספרי מתח זה לא בדיוק ה CUP OF TEA שלי..) אתא הולך עם זה לישון וקם עם זה בבוקר. מה שאהבתי פה שהסיפור כשלעצמו די דמיוני, נקרא לזה תחזית קודרת והזויה לעתיד העולם, אבל הסופרת מפליאה לכתוב עד שאתה מרגיש שאתה נמצא שם, תלוי על עץ , צבוע בצבעי הסוואה , ופשוט צופה בסיפור בעודו מתרחש, בתוך זירת המציאות המטורפת הזו. אני בהחלט מתכוונת לקרואגם את 2 הספרים הנוספים בסדרה. אין ספק שזה אחד הספרים הטובים שקראתי
הנערה שבעטה בקן הצרעותסטיג לרסון12 הספרים הקודמים" הנערה בעלת קעקוע דרקון והנערה ששיחקה באש", היו נפלאים- מותחים ומעניינים, קשה היה להניח אותם ולהפסיק.הנערה שבעטה בקן הצרעות הוא השלישי בסידרה ולטעמי- הטוב מכולם. כנראה שהסופר, רצה לשמור את הטוב ביותר לסוף. הספר מותח מאין כמוהו (ואני לא חסידה של ספרי מתח..) בעל תפניות מעניינות ובלתי צפויות, אתה כל כך נשאב לספר, שאתה מצליח לדמיין את עצמך נוכח בכל סצינה מתוארת. אני ממש בסוף ועכשיו אני מנסה למשוך ולקרוא לאט יותר כי זה עומד להיגמר. מ מ ל י צ ה !!!
גנבת הספריםמרקוס זוסאק5הספר מסופר ע"י מלאך המוות.. אשר מתגלה כדמות צינית אך חביבה.. מצמרר את הקורא להבין שהוא די מחבב את הדמות הזו באיזשהוא אופן מעוות. ספר המתרחש בתקופת השואה. אך אופן סיפורו מבדיל את הספר מכל ספר אחר בנושא השואה בפרט ומשאר הספרים בכלל. באופן טבעי הספר עצוב אך מקסים. ממליצה.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס10זה אולי יפתיע חלק מהמבקרים הציניקנים, אבל בגיל 75, אחרי שעברתי כבר דבר או שניים , מצאתי בחמישים גוונים של אפור משהו שהרבה ספרים "ספרותיים" יותר פספסו: את הזיק שאסור שיעלם. מי קבע שתשוקה היא נחלתם הבלעדית של בני העשרים?זו תזכורת שארוטיקה היא לא רק תבלין, היא במפורש מרכיב מרכזי בטעם החיים.כשניגשתי לקרוא מודה לא חיפשתי שייקספיר. חיפשתי חיוניות. הספר הזה היה עבורי זריקת אדרנלין ללב. הוא הזכיר שגם כשהגוף כבר לא גמיש כמו פעם, הדמיון נשאר צעיר. כשהשיחות הסובבות אצל החברה סביב תרופות ובדיקות דם, בתי חולים ומי נפטר החודש. והפוליטיקה גועלית ולא ארחיב. המפגש עם כריסטיאן גריי הוא חופשה מפנקת במחוזות אחרים. בגיל כמעט 76, בעת מלחמה בין ריצה למקלט 3-4 פעמים ביום ובלילה ויותר יש עדיין לפחות פריבילגיה לקרוא בלי לדפוק חשבון לאף אחד. אין עוד מבוכה של הצעירים או את שיפוטיות של גיל הבינייםהספר הזה הוא הוא תזכורת להרגיש חי, ולזכור שהאש הפנימית קיימת . ציפייה שגורמת לדפדוף מהיר בדפים, ממש כמו פעם בגיל 14.בשורה התחתונה אל תקשיבו למלעיזים שאומרים שזה "ספר טיסות" או "פורנו לאימהות". עבורי,. זהו שיר הלל לחיים. הוא מזכיר שהלב יכול להחסיר פעימה לא רק בגלל הפרעת קצב....
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס40"אני פותחת את הדלת וכושלת פנימה, מסתבכת עם הרגליים, מועדת ונופלת לתוך המשרד ישר על הפרצוף. אוי, באסה בריבוע". באסה? ועוד בריבוע? בספר, רב מכר? אולי זה התרגום. לי נראה שזו פשוט הרמה של הספר. לאלו שלא הצליחו להניח את הספר לרגע, ברור שלא- הרי הוא לא מאתגר בשום צורה. הכל כתוב בו, בצורה כל כך גולמית ולא מעובדת, שלא נדרש לעצור בו, ולחשוב- מה קרה כאן עכשיו? אני בשליש הספר, לא סיימתי לקרוא אותו ולא נראה לי שאני הולכת להמשיך, אבל הוא דוגמא מצוינת לאיך לא כותבים ספר, ולא יצא לי לקרוא הרבה בחיי. אני לא מזלזלת באלו שאוהבים את הספר. אני יכולה להבין שיש בו טוויסט, הוא רב מכר שהשיג את הכרתו עם או למרות התוכן שלו. אבל אירוטיקה לא כותבים ככה. בספר, ובטח שבספר שמתיימר להיות אירוטי- צריך הרבה חשיבה: איך הופכים תוכן שקל לו להיות זול ופשטני, לתוכן עמוק ומסקרן? נראה שהיא דילגה על החלק החשוב הזה, ופשוט כתבה מה שעלה לה בראש... מעבר לזה, היה לי קשה מאוד להתחבר לדמות הכותבת, גם בגלל צורת החשיבה והביטוי, וגם כי אין בה באמת שום דבר מיוחד שאמור למשוך את כריסטיאן גריי, ולי באופן אישי זה הציק. הדמות שיטחית, נטולת עומק, נטולת ייחודיות, וזה יוצר סוג של חוסר אמינות. בקיצור, טוב שקניתי עותק קצת פגום של הספר בדוכן של סטימצקי ב20 ש"ח ולא בטעות במחיר המלא והלא מוצדק שלו.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס7אל תקראו את זה! ( את הביקורת כן, אני מתכוון לא לקרוא את הספר!).זו המסקנה וזו ההמלצה והייתי יכול לסיים כאן , אבל אז יהיו מי שיכתבו כאן שלא השקעתי או שסתם כתבתי.כבר לפני שנים שמעתי על התופעה של הספר ובזמנו היה בלתי אפשרי להשיג אותו. בשנים האחרונות מצאתי אותו זרוק ברחובות עד שלפני שנה החלטתי להרים אותו מהרצפה ולקרוא. טעות! ספר שהוא בזבוז זמן ולמרות זאת הצליח והיה רב מכר ענק. מה שמוכיח שלהיות רב מכר לא מוכיח כלום חוץ מזה שזה פשוט הצליח לו. לפעמים כל מה שצריך כדי לרתק את הקורא הוא שורת הפתיחה. גם כאן הספר נכשל (לא חשוב מה כתוב שם, סתם שורה) אז לא השורה הזו גרמה לאנשים לקנות כנראה הנושא שכמובן כולם מתעניינים בו (סקס).ככל שקראתי ( ולא הגעתי לסוף, הפסקתי הרבה לפני...) ידעתי שלא הולך לצאת ממנו משהו וצדקתי. הכתיבה גרועה. ממש, ממש ממש ממש גרועה. למחברת יש רק כמה תיאורים זמינים לה, וכשזה נגמר היא פשוט חוזרת עליהם עד אינסוף. כל שורה בדיאלוג מתוארת כ"מלמול", "התנשפות", "נשם" או "לחישה רכה". המילה "מלמול" מופיעה בספר לעתים קרובות יותר מהמילה "וגם". בשום שלב אליו הגעתי הספר הזה אינו הופך להיות מעניין. ואני לא אכנס כאן לתאורים של החוויות הגופניות של הדמויות."חמישים גוונים של אפור" זה ג'אנק. לא לקרוא. תחסכו את הזמן. אני קראתי פחות מרבע וזה הספיק.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס6אני חושב שמעל הכול, הספר הזה כתוב רע. מעל לפנטזיה הרדודה שהוא מציג, מעל לסקס המגוחך, לתפישה השמרנית ולסיפור האהבה הצפוי, הפרוזה שלו באמת לא טובה. וזה החלק הכי בלתי נסלח, מפני שהוא עודד דור שלם של כותבות לכתוב רע. לא נהניתי ממנו. גם התיאור הבדסמי היה שטחי ומאוד לא נאמן למציאות. ניכר שהסופרת לא חוותה מערכת יחסים כזו בחייה מעולם.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס24בסוף דמעתי כי הסוף היה בלתי צפוי לחלוטין, הוא התריס, קומם, הוציא אותי משיווי משקל. הסיבה היא: כי במהלך החיים מאכילים אותנו מהרגע הראשון בו מדברים אתנו על יחסים ואז מספרים לנו על הביצית והזרע ועל כך שילדים באים רק מאהבה,וכולנו יודעים שיש ילדים שנולדים לתוך כאוס. כל כך הרבה אגדות שבהן הנסיכה מנשקת לצפרדע והוא הופך לנסיך. עוד בגן שבו בנות משחקות בבגדי נסיכות וחולמות שיהיו נסיכות ומתחילות בציד חיפוש נסיך אגדי שמשתרע על פני חיים שלמים . אך האגדה השגויה הזו אם כמובן מסתכלים על הסקלה נמצאת על קיצון אחד כשמהעבר השני על הסקלה ישנם צדדים אפלים וכוחניים שסוחבים חלקינו למקומות שהם לא בדיוק מצופים במרמלדה כמו בספר המדובר. שני הקצוות קיצוניים מדי כשבעצם רוב רובם של האנשים מצדיעים לנורמליות ואיזון ביחסים שבין שני המינים. הנורמליות מהווה עוגן כבסיס שפוי להשוואה. אפשר לומר שהחלק הארוטי בעל 50 גוונים של שריטה עמוקה בנפש גרם לי להסמיק יותר מפעם אחת במהלך הקריאה. הקיצון שהזכרתי קודם תואם את סיפור סינדרלה או את הסרט "אישה יפה" כולל הכל ביגוד מכוניות וכל דבר שהכסף יכול לקנות. אבל כמובן כל החלק האגדתי מסתבך בנטיות אפלות שלא מסתדרות כל כך יפה עם בנות חסודות מבית טוב. לא אומר שלא התרגשתי מהפנטזיה המוגשת כאן על מצע של שמפניה יקרה ועניבה לא למטרות צדקה. לא חשבתי שאוהב אבל זה היה מרענן כחוויה חד פעמית. ועל העלילה כבר אמרתי יותר מדי...............
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס23בבקשה אל תקראו לי משוגע. אל תקראו לי גם שיכור. בכלל, דעתי היתה צלולה לגמרי כשקיבלתי על עצמי את ההחלטה המסוכנת לקרוא את הספר הזה. אני יכול לדמיין כבר את ההפתעה שלכם: 'זשל"ב קורא ספרי סקס? לא ייאמן!' או את שונרא החתול מפנה לכיווני אצבע מאשימה ואומרת לי: 'נו נו נו זשל"ב ילד רע!' אבל מה כבר יכולתי לעשות? הספר כל כך מפורסם, כולם שמעו עליו. חוץ מזה, השם גם נורא קליט. אני חייב אבל חייב להבין על מה כל הרעש! כך או כך, מצאתי את עצמי שרוע על המיטה, פותח את הספר ומתחיל לקרוא. * בין גניחה לגניחה נזקקתי נואשות לכדור אקמול נגד כאבי ראש, בין חדירה לחדירה הבטן כאבה, בין אוננות לאוננות שיפשפתי את עיניי בהפתעה ולא האמנתי שהיה למישהו האומץ לכתוב ספר שכזה בכלל, בין פלרטוט לפלרטוט הרגשתי כאילו הלב שלי מתקשה ואז נשבר לאט לאט, ושלא לדבר על המחשבות והפנטסיות של אנסטסיה סטיל שהן בעצם הגורם העיקרי לזה שהתחלתי להשתגע, להתעצבן, לעשן וליטול סמים. שלא נדע - כל אלו ועוד מחכים לכם ברומן "הרפתקני" זה שבהחלט מצדיק את הרעש שמסביבו. קיצר, הופתעתי לטובה. שתהיה לכולכם קריאה מענה.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס22אז ככה, אם לוקחים את הספר ממש כמו שהוא ולא מצפים ליצירת אומנות ספרותית קרי גין אייר, מבינים שזהו ספר סקס למבוגרים או יותר נכון פורנו לאימהות- הספר ניפלא. מתחיל כרומן רומנטי והשמיים הם הגבול. מכיוון שישנם ילדים בסימניה מנועה אני מלפרט. נשים- להסתער!! ויש מצב שהבעלים\ חברים ירצו לקנות לכן את המשך הטרילוגיה...
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס20טוב אחרי שהספר נמצא אצלי למעלה מחודש וחצי בבית , ושחברה מעבודה גרמה לי להבטיח לקרוא את הספר בסופ"ש . התיישבתי הבוקר והתחלתי לקרוא את הספר :) וואו !!וואוו!!!! קראתי המון ביקורות שקוטלות את הספר ואת התירגום בעיקר . אני מסכימה לגמרי שיכלו לתרגם את הספר בצורה טובה יותר . צריך להוציא את המילה שיואו מחוץ לחוק !! אבל בסופו של דבר , לא מדובר רק על ספר פורנו לעקרות בית . מדובר על גבר ואישה שמתאהבים אחד בשני . כל אחד חי בעולם אחר עם עבר אחר ושונה ,והם מנסים למצוא דרך להיות יחד! זו דרך לא קלה , במיוחד כאשר אחד מהם נושא מטען כבד מהעבר. אני לא אתיימר לומר שלא נהנתי לקרוא ולהכיר על העולם הסאדו , היו רגעים שממש התבאסתי שאני לא בקשר עם האקס יותר .... (אבל אז חזרתי למציאות לפחות בנוגע לאקס >.< ) המחברת בהחלט לקחה סיכון שהיא כתבה את הספר ולדעתי הוא השתלם לה. אני נהנתי מהספר !!! ברור שהוא לא ספר איכותי או אפילו ספר שמשאיר רושם עז .. אבל שוקעים לתוכו ונהנים ממנו - לדעתי לפעמים צריך רק את זה . לקרוא ספר שלא מפסיק לגרום לחייך , שמידי פעם גורם לדפיקות לב מאוצות מהמחוות הרומנטיות ( וכן יש שם ). ספר שמשאיר רעיונות לא הכי תמימים בראש... פשוט לקרוא ולהנות ! אני מתכוונת ללכת ולרכוש את שאר הטרילוגיה באנגלית הפעם .מאחר ואני באמת רוצה לדעת מה יעלה בגורל הקשר של אנה וכריסטיאן . הוו כריסטיאן ! אם המחברת עשתה משהו אחד טוב ,זה לכתוב את הדמות המדהימה הסקסית והמסוכבת בהחלט שלו ! כל הספר אני חשבתי לעצמי שהוא פשוט מדהים ,ושאם אני הייתי במקום אנה רוב הסיכויים שהייתי עושה בדיוק את מה שהיא עשתה ! בקיצור , הספר נהדר למי שרוצה סתם אחר הצהריים של כיף וצחוק :) ומי שרוצה להכיר את העולם הסאדו מאזו בהחלט יכול ללמוד דבר או שניים. מי שמחפש ספר עם עומק וכדומה , זה לא הספר הנכון !! ולסיום אנשים "פרדה קצרה , חצי צרה" (אני בטוחה שבאנגלית שזה נשמע הרבה הרבה יותר טוב )
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס19טוב, כסיפור ועלילה- אהבתי. הכתיבה - נוראית. פתחתי ראש ובאתי לספר מתוך ידיעה שיהיה שם סאדו מאזו קליל ותיאורי סקס ואפילו התרגשתי מהרעיון, באמת שאני לא ילדותית כדי לצחקק כשכתוב מילה גסה... אבל נראה שהסופרת היתה מספיק ילדותית כדי לעשות את הצחקוקים בשבילי. מגע מיני ראשון הוא שם את הקונדום על ה"זה" שלו. והסקס היה "מהמם" ו"מדהים" ובמהלכו היא הצליחה לומר את המילים שחורות על עצמן כמנטרה לאורך כל היצירה הספרותית הזו: "שיאו... אני מתה... כריסטאן!..." כי שלוש נקודות זו הדרך הכי טובה לתאר משהו בלי לתאר אותו (...) לדעתי בתוך תוכנו הנשים יש איזה צורך במפלצת כוחנית ש"תזיין לנו את הצורה" ולמרביתנו יש איזו פנטזית אונס, אבל המילים "אני מתכוון לזיין לך את הפה עכשיו" לא מופיעות בפנטזיה שלי. או שהתרגום נורא או שהסופרת זקוקה לסופר צללים. בכללי זה עשה לי חשק לקצת בדס"מ בחיי, לא מדמיקולו עשיר ובלי ה"שיאו!" ובלי המילמולים והאנחות המטופשות. וברצינות- אני מכירה את העולם הזה מבחוץ, היכרות עם אנשים מכל הסוגים, מאסטרים, מלכות, סאבים, עבדים ושפחות. התרשמתי ואפילו התאהבתי בחלק מהדברים (פעם בתקופה שהייתי גוטית) וחשוב לי לציין שספר כזה מגחיך את הקהילה הזו בארץ ובעולם. ממליצה להכנס לפורומי "בדס"מ" ישראלים ולקרוא סיפורים קצרים של גולשים וגולשות כדי להתחרמן באמת. ואם תסלחו לי אני מתכוונת להרים צלצול למאסטר שהכרתי ולשאול אם בא לו לפגוש אותי ב"כלוב" להשלמת פערים :)