• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אליפים

אליפים

מאת אסתר שטרייט-וורצל

הביקורת של דוריני ♥

תמונה של דוריני ♥
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ביקורת נבחרת
אליפים

אליפים

מאת אסתר שטרייט-וורצל

הביקורת של דוריני ♥

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
ביקורת נבחרת
תמונה של דוריני ♥
הוצאה לאור:עמיחי
0
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“סוג של קלאסיקה טובה על ואל בני הנוער. על כמה נפלאים היו בני הנוער במאה הקודמת. ובהשוואה כל הזמן שומ”

10/78
ביקורות על אליפים
הבאה
אריאל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

הספר כל כך מדהים !
אני לא צופה בסדרת הטלוויזיה, אבל כשראיתי את הספר הזה ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו !
הספר מגולל את סיפורו של רוני, נער מרדן שמחליט ללמוד בפנימיית גנות, בית ספר חקלאי. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שרוני הולך להיכנס למציאות המעצבנת של גנות, בה הדלידים (תלמידי כיתה י"ב בבית הספר גנות) נוהגים להציק, והייתי קוראת לזה גם סוג של להתעלל באליפים (תלמידי כיתה ט' שלומדים שנה ראשונה בגנות) ולעשות להם כל מיני תעלולים מטופשים ופוגעים לפי המסורת של בית הספר ובאופן כללי, בכל בתי הספר החקלאיים. משם הכל מתגלגל ואנו לומדים על כל אחד מהם ועל עברו.

אני יכולה להגיד בבטחה שזה אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון. לא באתי עם ציפיות בשמים, אמנם לא ציפיתי לסיפור שטחי ומטופש אבל בהחלט לא ציפיתי שאליפים יהיה טוב כל כך.
הרעיון מקורי, הסיפור סוחף ומרתק ובהחלט נהניתי לקרוא. בניגוד לסדרת הטלוויזיה (שיצא לי לראות כמה פרקים שלה) הספר, מן הסתם, מלא ביותר תיאורים, וכמובן כתוב בשפה גבוהה (שזה משהו שקשה להתקל בו בספרי נוער בשנים האחרונות, שכן היום כל חובבן הופך לסופר).
עוד דבר שנורא אהבתי בספר זה שהוא לא נכתב בדור שלכל אחד היה מחשב ופלאפון משלו, לכן יש יותר תמימות בספר וחייבים להודות באמת, היה נחמד לשם שינוי לקרוא ספר שלא סובב סביב פייסבוק וטלפונים ניידים.

בקיצור, ספר מומלץ לכולם, כתוב בצורה מדהימה ומיהנה לקריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של SEIRO
SEIRO
תמונה של עולם
עולם
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של michal_84
michal_84
תמונה של עט ועפרון
עט ועפרון
תמונה של אופיר
אופיר
תמונה של כרובי
כרובי
10קוראים|גיל ממוצע45|90%נשים

על המבקרת

תמונה של דוריני ♥

דוריני ♥

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
51 ביקורות•1 נבחרות•158 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מקור (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של דוריני ♥
דוריני ♥
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות51
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה158
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)19מקור (נוער)10מדע בדיוני ופנטזיה6

דיון על הביקורת

2 תגובות
ע
עדי•לפני 13 שנים
היי יש לי עבודה שאני צריכה לדעת את כל הפרטים על על הדסה מאליפים מה קרה לה בספר? בקצור ממש מהתחלה ועד סופו תוכלי אותי לעזור לי ? תודה ויום טוב
שין שין
שין שין•לפני 13 שנים

יופי של בקורת על ספר מעטלה.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דוריני ♥

מורדים

מורדים

ורוניקה רוֹת

אזהרת ספויילרים (ויהיו הרבה כאלה)
מי שחשב שהספר השני לא יכול להיות טוב כמו הספר הראשון, טעה. ממש כמו הספר הראשון הספר מתח אותי וריתק אותי ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.
אז הספר מתחיל בדיוק מהנקודה שבה הספר הראשון נגמר, כל הגיבורים הראשיים נמצאים יחד ברכבת אחרי ההתקפה ועומדים לקפוץ. ממש שמחתי שהספר התחיל ככה כי הדרך שבה הספר הראשון נגמר הרגישה כאילו הפסקנו באמצע הספר.
טריס מאוד התבגרה בספר הזה, היא עשתה המון שטויות ועמדה על סף שבירה הרבה פעמים, אבל היא רק למדה מהטעויות שלה והיא אף פעם לא באמת נשברה, גם אם היא ממש התקרבה לזה.
הקטע האהוב עליי בספר הוא הקטע בו טריס נמצאת בחדר הרחצה ומחליטה לגזור לעצמה את השיער. הקטע הזה מאוד משמעותי ועוצמתי מבחינתי כי השיער שלה היה אחד הדברים היחידים שהזכירו לה את אמא שלה, כשכל שלושה חודשים היא הייתה מספרת אותה. כשהיא החליטה לגזור את השיר היא בעצם הגיעה לסוג של השלמה עם המצב שהיא נמצאת בו, שההורים שלה אינם. ואין דבר קשה יותר להרפות מהזיכרון האחרון שלך מבן אדם מסוים, אפילו אם זה רק השיער שלך, וטריס עשתה את זה ועשתה צעד שקידם אותה להמשיך הלאה.
באופן כללי, בעיניי הספר הזה יותר עוצמתי מהראשון. יש בו כל כך הרבה כאב ולומדים על הדמויות כל כך הרבה דברים חדשים וכאובים, המקרים שעיצבו את האופי שלהם.
הסצנות קרב ממש טובות. הן מתוארות בצורה שגם כשקורים הרבה דברים בבת אחת לא קשה לתאר את המצב. וכמה טוב זה יכול להיות בלי שירים ברקע?
היו בספר הרבה קטעים עצובים ומפתיעים, אבל עוד קטע שהוא אחד האהובים עליי בספר הוא הקטע בו כל חברי פלג "אומץ לב" חוזרים אליו ותוך כדי הסתרת עינית המצלמות הם נקלעו למשחק פיינטבול. זה קטע פשוט בבסיסו, אבל דווקא בגלל כל הדברים המדהימים והלא צפויים שקורים בספר, דווקא קטעים כמו זה נחרטים בזיכרוני, כי אלה קטעים שכיף לקרוא, שיש בהם רגע של הפסקה מכל המתח ואפשר לחזור לנשום ולא לדאוג כל הזמן למה שעלול לקרות.
והייתי בכיף ממשיכה לפרט עוד ועוד אבל נראה לי שזה מספיק. אז שנייה לפני שאני מסיימת את הביקורת, אי אפשר שלא לדבר על כיילב (סוף סוף המתרגמת כתבה את השם שלו כמו שצריך). אני לא יודעת למה, כיילב נראה לי יותר מדי נקי ולא חשוד מכדי להיות סתם מישהו תמים. למדתי מספרים כאלה שדווקא הדמויות שנראות לנו הכי תמימות הם בסוף האידיוטים הכי גדולים. ובחיי שרציתי להחטיף לכיילב איזו מכה הגונה.
האמת היא שפחות אהבתי את מערכת היחסים של פור וטריס. בספר הראשון הם לא באמת היו זוג אז זה היה יותר קליל, אבל כאן הם כבר ביחד ויש את כל הריבים המטופשים האלה של זוגות והם גם היו מאוד דביקים, אז זה משהו שהייתי משנה.
והסוף של הספר. שוב פעם, הסוף מרגיש כאילו הספר נקטע באמצע. לא שוב.
ולסיכום של כל הביקרות שהיא ברובה קטעים מתוך הספר ולא דעתי עליו, הספר מדהים ופשוט בלעתי אותו. הוא מותח, סוחף ומרגש ואם נהניתם מהראשון אין ספק שתיהנו גם מזה. הוא אמנם לא טוב כמו הראשון, אבל הוא שווה קריאה לא פחות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
ירח כחול

ירח כחול

אליסון נואל

אז למרות שלא כל כך נהניתי מהספר הראשון החלטתי לתת צ'אנס לספר השני. הספר הראשון לא היה כל כך נוראי וקיוויתי שאולי העלילה תשתפר בשני.
אז העלילה הייתה בסדר, אוור המשיכה להתנהג כמו אוור (זאת אומרת, לעשות דברים בלי הרבה שיקול דעת) ודיימן התנהג כמו אידיוט (למרות שהיה די ברור מההתחלה שזה כישוף, אבל זה מה שחשבתי עליו כל הזמן הזה). הספר היה דווקא נחמד ברובו, היה שיפור מהספר הראשון ואהבתי את הדמויות החדשות של התאומות (שכחתי איך קוראים להן).
אני גם אוהבת את הרעיון של סאמרלנד.
הסוף אמנם היה מפתיע, אבל מה שקרה בו גם גרם לי להגיד 'וואו, זה מעצבן'. ואז המעצבן הזה נמשך גם לספר השלישי (קראתי ממנו קצת, אבל לא החזקתי עד הסוף).
אני חושבת שבאופן כללי הרעיון מאוד טוב והסופרת דווקא עשתה שימוש נחמד ברעיון שלה, אבל היו כמה דברים שהציקו לי בספר.
לא סבלתי ממנו או משהו ובגלל זה נתתי לו שלושה כוכבים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

הארי פוטר. אין סיכוי שמישהו קיים בעולם הזה ואף פעם לא שמע את השם הזה. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הארי פוטר, כשאמא שלי קנתה את הספר לאחי הגדול (הוא אף פעם לא סיים אותו, אגב). וכמו רוב הספרים שהיו בבית שלי, הספר נעלם בדרך מסתורית כלשהי. נפגשתי עם הארי פוטר שוב כשהייתי בת חמש והקרינו את הסרט הראשון של הארי פוטר בקולנוע קרוב לבית שלי (שכבר מזמן לא קיים עוד). ואז, בפעם האחרונה, ראיתי שוב את הספר כשהייתי בכיתה א' ובעשרים הדקות שהקציבו לנו לקריאה בכל בוקר ילד מהכיתה שלי היה מביא את הספר, אבל אף פעם לא קרא אותו באמת.
אז איך זה שעם כל ההתקלויות האלה רק עכשיו נפגשתי עם הספר הזה? אין לי מושג, זה פשוט הגיע כשראיתי את הספר והרגשתי שאני חייבת לפחות לנסות לקרוא אותו. ואני שמחה שכך עשיתי.
אני לא חושבת שבאמת יש צורך שאני יספר לכם על הספר הזה, אז אני פשוט יעבור למה שאני חושבת עליו-

הספר מאוד קליל ומיהנה לקריאה. הוא נפתח בדרך מוזרה למדי שגרמה לי לצחקק פעמים רבות ובכל זאת היה משהו מאוד מסתורי בפתיחה של הספר. מי זה האיש-שאין-להגיד-את-שמו ולמה כולם מפחדים ממנו כל כך? מי אלה האנשים המוזרים שהתהלכו ברחובות?
מאוד נהניתי מהספר, ישנם הרבה קטעים מצחיקים ומאוד אהבתי את התיאורים. הארי הוא דמות מקסימה שקל להתחבר אליה וכך גם רון והרמיוני.
אין לספר הזה גיל, אני חושבת שהוא מתאים לכל הגילאים וכולם יכולים ליהנות ממנו. בנוסף, יש לו כריכה קשה אז זה בונוס.
בקיצור-
אם לא קראתם, רוצו לקרוא!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
מלאך מכני

מלאך מכני

קסנדרה קלייר

קראתי את הספר לפני חודשיים ועדיין בכל פעם שאני רואה אותו אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. שמעתי המון דברים טובים עליו כשהוא יצא באנגלית אבל אף פעם לא מכרו אותו בארץ.
קודם כל, לפני שאני מתחילה אני רוצה להגיד שקסנדרה קלייר היא גאון ושאני פשוט מעריצה אותה. ונעבור לביקורת-
הספר מתרחש במאה ה-19 (אני טועה?) בלונדון, על אותו הבסיס של שאר ספרי "בני הנפילים". טסה גריי מגיעה ללונדון במחשבה שהיא עומדת לפגוש את אחיה הבכור אך במהרה נוכחת לגלות שהמכתב אינו נשלח ממי שהיא חשבה ששלח אותו והיא גרה בכפייה עם שתי מכשפות מבוגרות המכונות "האחיות אופל". במהרה טסה מגלה שהיא לא סתם נערה רגילה ושיש לה כוח מיוחד. האחיות אופל מתכננות למסור את טסה לאדם זר הנקרא "המגיסטר".
ואז אנחנו פוגשים את וויל הרונדייל (שמי שקרא את עיר של זכוכית יודע ששם המשפחה של ג'ייס הוא הרונדייל, מה שהופך אותו לסוג של משפחה של וויל), שמציל את טסה מהאחיות אופל ומאוחר יותר טסה עוברת לגור במכון יחד עם שאר ציידי הצללים.
-נעבור לדעתי על הספר אבל לפני זה, יהיו ספויילרים אז מי שלא קרא את הספר צריך פשוט לקרוא אותו בדחיפות !-
בפעם הראשונה שראיתי את הספר הוא ישר תפס לי את העין ומיהרתי להשאיל אותו מהספרייה. כבר בפרק הראשון לא יכולתי להפסיק- העלילה כל כך מדהימה וקסנדרה קלייר שוב הפציצה עם ספר מדהים ומותח.
זה די מוזר- וויל הוא אחת הדמויות הראשיות והחשובות ביותר בספר אבל לא יוצא לנו להכיר אותו כמעט כי הוא כל הזמן מסתתר מאחורי הבדיחות והציניות שלו. לפעמים קשה לעקוב אחרי וויל כי יש את הפרקים שבהם הוא יכול להיות ממש מרושע. זאת אומרת, אני ממש רוצה לאהוב את הקטעים שבהם הוא וטסה מתנשקים כי אני חיכיתי להם כל כך, אבל אני פשוט לא יכולה כי שנייה אחר כך הוא דוחה אותה או אומר לה משהו כמו "בואי נלך לחדר שלך אבל לא ניקח את היחסים האלה ברצינות". אבל אני מניחה שזה אחד הדברים שגרמו לי לאהוב את הדמות שלו, כי הוא כל כך מסתורי ולא ברור מה הסיפור שלו, במיוחד אחרי סוף הספר שהוא הלך למגנוס (כמה מגניב זה שמגנוס נמצא בספר?!)ואז הספר נגמר, שזה מרגיש כאילו הוא פשוט נקטע לנו בפנים.
עוד דמות שמאוד אהבתי היא שרלוט. היא מאוד נחמדה ומתוקה אבל מעבר לזה היא גם מאוד שונה ומרדנית ואני חושבת שזאת אחת הסיבות שאהבתי את הדמות הזאת, כי דווקא בתקופה שנשים היו עקרות בית ולבשו שמלות שרלוט הייתה נלחמת בשדים ולובשת מכנסיים במקום חצאית.
ועם שרלוט יש לנו את הנרי שממציא המצאות שהרעיון שלהם הוא גאוני, אבל הדרך שבה הוא מכין אותם קצת פחות. ולמה אני מקדישה פסקה בשביל זה? כי מאוד אהבתי את הרעיון שקסנדרה קלייר חיברה בין "עיר של עצמות" ל"מלאך מכני". באחד הפרקים הנרי אומר שהוא עובד על משהו שנקרא "חיישן" וכולם (כרגיל) מזלזלים בו ואומרים לו להפסיק. התחלתי לצחוק באותו הרגע כי לא הפסקתי לחשוב על זה שהם לא יודעים שהחיישן הזה עומד לשמש גם בעוד מאתיים שנים.
ואחרון חביב (אני לא מאמינה ששכחתי אותו)- יש את ג'ם. הוא ו-וויל הם כמו אחים, הוא היחיד שממש מסוגל לרכך את וויל. סיפור החיים של ג'ם מאוד עצוב ואני ממש מקווה שימצאו לו מרפא להתמכרות שלו כי אני לא יכולה לחשוב מה יקרה אם הוא ימות. אבל למרות כל זה, מסיבה לא ברורה אני לא רוצה שהוא יהיה עם טסה. זה נשמע מוזר שאני רוצה שוויל וטסה יהיו ביחד למרות איך שהוא מתנהג אליה, אבל יש לו איזה סוד אפל שהוא לא מגלה, אני לא חושבת שוויל עושה את הדברים האלה מתוך רוע לב.
ואח של טסה- אוף, רציתי פשוט לסטור לו או להיכנס לספר ולתת לו נבוט בראש !
אגב- שמתם לב שצ'רץ' החתול נמצא גם בעיר של עצמות? נראה לי שהוא חתול בן אלמוות או משהו כזה.
וגם מועדון ה"פנדמוניום" שהמגיסטר שייך אליו נמצא בעיר של עצמות בפרק הראשון. אני פשוט אוהבת את כל ההקשרים האלה !

אז אחרי כל מה שכתבתי, אני פשוט אוהבת את הספר הזה. קסנדרה קלייר יצרה סדרה שלדעתי אפילו טובה יותר מעיר של עצמות (וזה קשה לעשות את זה). אחרי שסיימתי את הספר אני לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, אני ממש הייתי הולכת בבית ספר וממלמלת לעצמי דברים על הספר. והדמיון שלי ממש פרח בספר הזה, הרבה זמן שלא דמיינתי כל כך טוב ספר, ממש הרגשתי כאילו צפיתי מהצד והייתי שם.
אם לא קראתם את הספר- רוצו לקרוא אותו !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
אורי

אורי

אסתר שטרייט-וורצל

יצא לי לקרוא את הספר הזה לפני חודש או חודשיים פחות או יותר. הספר הזה הוא ככל הנראה אחד הוותיקים בספרייה בעיר שלי, אבל גם אחד האהובים שם, כי בכל פעם שחיפשתי אותו במדף של אסתר שטרייט-וורצל לא מצאתי אותו. אבל אז הגיע היום שבו סוף סוף מצאתי אותו, ישן עם דפים צהובים ומקומטים שעברו הרבה בתים וידיים. מיד לקחתי אותו והתחלתי לקרוא אותו בבית.
הספר מתחיל כשאורי ננזף על ידי המורה שלו על דבר שלא עשה ובעצם מי לא מכיר את הדברים האלה ? זה קורה הרבה, תמיד יש ילד שהמורים פחות מחבבים ומוצאים לנכון להאשים אותו ברוב הדברים. בכל אופן, אחד הדברים שהכי אהבתי באורי זה הצד הרך שבו, כי למרות שהוא תמיד ניסה להראות מבחוץ שהוא לא פגיע או רגשן הצד הזה היה יוצא כאשר הוא היה מדבר עם דליה, שהרגעים איתה תמיד העלו לי חיוך על הפנים.
אני אוהבת לקרוא ספרים שנכתבו בתקופה שונה. זה תמיד גורם לי להסתכל על מה שקיים עכשיו ולראות איך הדברים השתנו.
נהניתי מהספר מאוד, הוא מרתק ומרגש עם קטעים שגורמים לחייך, לבהלה, למתח ולעצב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

הספר הזה כל כך מדהים. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.
הכרתי אותו לראשונה כשראיתי שחברה שלי בפייסבוק הגיבה על תמונה של הספר וכשנכנסתי לעמוד שלו ראיתי המון ביקורות טובות עליו. החלטתי שתמיד שווה לנסות וכשהלכתי לספרייה תכננתי לחפש אותו. למזלי, הוא כבר היה על מדף המומלצים, אז לא הייתה לי הרבה עבודה.
התחלתי לקרוא אותו ביום שלאחר מכן כשסיימתי מוקדם מהרגיל בביה"ס. התיישבתי בגינה ונכנסתי לספר. באמת שלא יכולתי להפסיק. כל פרק נגמר במטרה שנמשיך לקרוא וכמו שאמא שלי אומרת, זה מרגיש כאילו הספר נכתב בלי פרקים והוסיפו אותם רק בסוף, כדי שזה יהיה כמו שספר צריך להיות.
ביאטריס היא דמות שמאוד התחברתי אליה. היא עומדת על העקרונות שלה ובכל זאת אינה יודעת לאן היא שייכת. הדבר שהכי אהבתי בספר הוא שהסופרת לא פחדה להכניס פגמים לביאטריס וזה בעצם הדבר שהכי אהבתי, שהיא לא דמות מושלמת וזה הדבר שמאפשר להתחבר אליה.
היו קטעים טיפה דביקים אבל זה לא הפריע לי יותר מדי.
אני לא יכולה לחכות לספר השני.
מומלץ לכולם !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
לנצח

לנצח

אליסון נואל

אני לא יכולה בדיוק להסביר מה אני חושבת על הספר הזה. יש בי צד שחיבב אותו וצד שממש לא. רוב הקטעים היו צפויים ופחות או יותר ידעתי מה עומד לקרות, אבל בהחלט היו קטעים שהפתיעו אותי.
הרעיון הכללי של הסיפור מאוד טוב, אבל באיזשהו שלב הוא התחיל להיות דביק מדי. הרגשתי שהעניינים לא זזים, שמשהו נתקע ושאוור ודיימן יותר מדי נדבקים זה לזו. עד חצי מהספר אוור לא יודעת שום דבר על דיימן ובכל זאת מאוד פתוחה איתו וזה מרגיש לי די מוזר. היא כאילו תולה ציפיות באוויר ולא מנסה באמת לברר דברים וכשהיא מנסה היא מרפה מהר מאוד. גם לא הרגשתי מספיק את הגעגוע של אוור למשפחה שלה, אחרת היא הייתה קצת יותר שמחה לראות את אחותה המתה והיתה מרגישה את הריקנות בזה שהיא רואה רק את הרוח שלה ולא יותר מזה.
לסיכום, ספר בסדר מינוס, הרעיון הכללי שלו מאוד טוב אבל הוא קצת דביק מדי וקשה להתחבר לדמויות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה]

האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה]

לוסי מוד מונטגומרי

קשה לתאר במילים כמה אהבתי את הספר הזה. אן היא ילדה כל כך נפלאה ולבבית שאי אפשר שלא לאהוב אותה. גם כשהיא ממלאת דפים שלמים במילותיה מבלי לעצור לנשום, אף פעם לא עלה בדעתי לחשוב שהיא "חופרת".
עם הדמיון המפותח, צורת הדיבור הספרותית והלב הענק שלה, אי אפשר שלא להתאהב באן ולא משנה מה. הטעויות המצחיקות שהיא עושה והנטייה שלה לפנטז נותנים לה קסם שקשה מאוד להשיג כשכותבים ספר.
אני חייבת להודות שגם מתיו ומרילה היו חביבים עליי במיוחד. תחילה ניתן לפרש את התנהגותה של מרילה אל אן כמשהו שנעשה מתוך חוסר התחשבות או חוסר רגש, אבל מאוחר יותר מבינים שמרילה דווקא מאוד אוהבת את אן ולפעמים נוטה להיות קשה איתה מתוך חוסר נסיון.
אהבתי מאוד את הסיפור עם גילברט, שאן התקשתה כל כך לסלוח לו. אני חושבת שזה מציג בצורה הטובה ביותר את הנטיות של בני האדם לנטור טינה לאנשים אחרים, ומרוב הכעס לא לשים לב שכבר הם סלחו לאותו האדם מזמן.
הספר הצליח לרגש, להצחיק ולהפתיע אותי כל פעם מחדש, ואני חייבת להודות שהזלתי כמה דמעות כשקראתי על מותו של מתיו, דמות שכל כך חיבבתי בספר הזה ושכל קטע שסופר עליו גרם לי להעלות חיוך.
לסיכום, ספר נהדר שלמרות שעברו שנים רבות מאז הוא נכתב קסמו לא פג ועדיין קראתי אותו ללא הפסקה. מומלץ לכל חובב ספרים באשר הוא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

"...אני יודעת שאנחנו צריכים לחיות כל רגע ורגע עד תומו כי לא נהיה כאן לנצח, ובכל מקרה לא הייתי רוצה בזה, כי ברגע שיש למשהו סוף רק מעריכים אותו יותר ורוצים להתענג על כל שנייה..."

זה אחד המשפטים שסוגרים את הספר המדהים הזה, ופחות או יותר מסכמים את מוסר ההשכל שאנחנו צריכים לשאוב ממנו.

אנה חיה בעולם בו לאנשים יש תרופות הגורמות להם לחיי נצח, זאת אומרת, ללא מחלות ומוות. אבל כמו בכל דבר גם התרופות מביאות עמם חסרונות רבים ואחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאסור להוליד ילדים. אך ישנם כמה אנשים שלא הסכימו לוותר על הזכות להוליד ילדים, גם אם זה מסכן אותם במאסר. וכך בעצם, הסיפור שלנו מתחיל עם אנה שחיה במוסד בו היא ושאר הילדים שמכונים "נטל", נמצאים.

כל חייה אנה הייתה ילדה צייתנית שעשתה כל מה שאמרו לה וכבר האמינה שהיא באמת נטל על אמא אדמה ושהוריה הם אנשים אנוכיים שמגיע להם למות. עד שמגיע למוסד נער בשם פיטר שמשנה את כל זווית ההתבוננות של אנה על העולם.

הספר מדהים וכתוב בצורה מדהימה וסוחפת. העולם המעוות בו חיה אנה מראה במדוייק את האנוכיות של בני האדם, שמצדם להעביד בפרך או אפילו להרוג ילדים צעירים רק כדי לזכות בחיי נצח. האנשים בעולם הזה כל כך בטוחים שהצאצאים החדשים הם הנטל, ולא מבינים שהנטל היחיד הוא הם, שמסרבים לקבל את ההתחדשות של העולם.
אפשר לראות איך אנה באמת מאמינה לכל מה שאומרים לה, שכל כך הכאיבו לה עד כדי כך שהיא בטוחה שאין לה זכות קיום. לה ולכל שאר הילדים במוסד.
אם להגיד את האמת, את פיטר פחות אהבתי. אני יודעת שהוא זה שנותן את נקודת המפנה בסיפור, אבל משהו באופי שלו פשוט לא התאים לי. הוא מתנהג יותר מדי בפזיזות ובדרך מטופשת. במקום לעבוד על כולם שהוא צייתן ובככה לצאת משם עם פחות חבלות שרק הקשו על הבריחה שלהם מאוחר יותר בספר, הוא מתנהג בדרך מטופשת כשהוא מסתכסך עם בריונים וגורם לכך שיצליפו בו על כל צעד שהוא עושה. וגם יש משהו בגישה שלו... שלא התאים לי. אין לי בעיה עם זה שהוא מלגלג על אנה, אבל משהו אחר באופי שלו מתנשא מדי.

אבל חוץ מהפרט הזה הספר פשוט סוחף ומרתק, לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו וכל פרק היה מותח יותר מהשני.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥

ביקורות נוספות על "אליפים"

אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

ספר עברי-ישן עם כתיבה מענגת, מהסוג שאני מצטערת שלא גדלתי עליו והייתי צריכה להגיע לגילי המופלג כדי לקרוא פעם ראשונה. הדמויות מתוקות ונוגעות ללב אחת אחת!!
מי שכן טרדה את מנוחתי (כשבוע לאחר הקריאה..) הייתה המנהלת חנה.
כמנהלת מוסד, ועוד מוסד שרוב הילדים בו מגיעים מרקע מורכב, היא גילתה התנהלות חינוכית לא משהו בכלל ודי מעוררת סימני שאלה (אולי זה יכלול ספוילרים.. עמכם הסליחה).
כל כך הרבה פעמים במהלך הספר היא הענישה מישהו והתחרטה בעקבות מאבקים, העלימה עין משערוריות שהתחוללו במוסד שלה, לא הייתה האוזן הקשבת במקום שצריך, ועוד.
איך היא מאפשרת לגדולים להתעלל ככה באליפים? ועוד כמסורת קבועה רבת שנים? אז נכון, האומללים עצמם לא יספרו לה כדי לא לצאת "בוגדים". אבל לעניות דעתי מנהל מוסד אמור לדעת מה קורה במוסד שלו באופן שגרתי גם ללא עזרה.
איך ההתנהלות שלה עם אנשי צוות נהיית עסק של תלמידים, והיא עוד מאפשרת להם לקבוע לה? (הפיטורין של...)
איך אף איש צוות לא ישב לשוחח עם אילנה ולראות איך היא מרגישה אחרי שדווידי, מושא דאגתה ניסה להתאבד...?
והכי גרוע מבחינתי: איך זה שילדונת מצהירה שהיא רוצה להתחתן עם אדם מבוגר, ועוד מכריזה על נתק מההורים שלה בשביל זה, וזה עובר כמעט בשתיקה???
המינימום זה לשבת עם הדסה לכמה וכמה שיחות רציניות, לברר על מהות הקשר, לשמוע מה עובר עליה, וגם אם בסוף תגיע המסקנה שאין באהבה שלה לשמוליק כל פסול-לא לתת לילדה ככה לנתק קשר מההורים בהפגנתיות...
תאמרו, זה ספר של פעם? תאמרו, הגישה החינוכית הייתה אחרת? תאמרו, היא הייתה אישה זקנה ועייפה ובכל זאת עשתה הרבה דברים טובים בחייה, אל לנו לשפוט אותה כה בחומרה? אולי תצדקו.
תאמרו, זה בסך הכול ספר והיא לא קיימת במציאות? עוד יותר תצדקו:)
אבל אני בכל זאת מרשה לעצמי לקוות שאם אכן קיימים דווידיים, אילנות, הדסות, רוני'ים, קטנצ'יקים וכו' במציאות, הם יפגשו במנהלת קצת יותר מנוסה, סמכותית ובעלת התנהלות קצת יותר הגיונית.

לפני שנה•ירושלמית:)
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

היום הראשון שלי בכיתה ז' היה נורא.
אני זוכרת, שהפחד התגבר על ההתרגשות. שניסיונותיה הכושלים של אימא לעודד את רוחי ירדו לטמיון, ושהמעבר מהחברות המוכרות והבטוחות, אל כיתה חדשה (שבה ידעתי מבעוד מועד שחברות קרובות- אין לי שם), היה קשה מנשוא. המקום נראה כמו מבוך ענק (או "ענקיסטי", אם נצטט את אחי הקטן), ובתור ילדה שניווט הוא ממש לא העסק שלה, מצאתי את עצמי מבוהלת, ומוכנה לתת ה-כ-ל כדי לחזור ליסודי.
אז למה אני מספרת לכם את זה?

אליפים, של אסתר שטרייט וורצל (בחיי, כמה זמן לקח לי ללמוד להגות את השם כמו שצריך. כשרק הכרתי אותה היא פשוט נקראה בתור "אסתר שטרלהלהלה"), הוא לא ספר פנטזיה. לא ולא. אין פיות, אין מכשפות, אין קסמים, כוחות, יצורים, אנשים עם שרביט וילד אחד שמגלה שהוא קוסם.
הסיפור הוא מציאות טהורה, שפרוסה על פני 402 עמודים מלאים בשפה גבוהה (נו מה הפלא עם כזה שם משפחה).
רוני, תלמיד חדש בבית ספר החקלאי "גנות", מגיע למציאות שונה משהוא מכיר. כאילו חזר לכיתה א', ולא עלה לכיתה ט', קוראים לו (ולכל השכבה שלו) "אליף", הוא מגיע לבית ספר חדש, חברים חדשים, ושגרה שונה.
העולם לא תמיד מחייך, וגם דרכו של רוני אינה חייכנית תמיד. הוא לומד מה זו שנאה, מה זו אכזבה, כבוד, לקיחת אחראיות, ואפילו אהבה. כמו שכבר מכינים אותנו אליו בתקציר, הדלידים (כיתה יב' של בית הספר), הג'מילים (אני מסוגלת לדמיין אותם רק בתור גמלים, מה לעשות), והבטיחים, מתייחסים אליהם כילדים קטנים, מסתכלים עליהם מגבוה, ועל האליפים להוכיח את עצמם.

לא קראתי את הספר מהסיבה הנכונה. הוא היה קבור אי שם ברשימת הספרים שאני רוצה לקרוא, מחכה "בסבלנות". לפחות זה מה שחשבתי, עד שהחליט שנמאס לו, ועקף את כולם בתור.
איך? פשוט מאוד. ספר קריאה למבחן בספרות. כבר ידעתי מראש, שספר פנטזיה לא ישמח את המחנכת, ואף אחד מהספרים שהיא הציעה ברשימה לא בא מבחינתי בחשבון, אז החלטתי לקחת על עצמי את המשימה ולתת לאליפים לעקוף בשקט את התור. ועכשיו, אחרי שסיימתי אותו, ואני מוכנה ומזומנה למבחן בספרות ליום שלישי (טוב, עוד נשאר לי להתכונן לשאר החומר, אבל למי אכפת מזה?), כל שנותר לי הוא לכתוב ביקורת.

אני לא חושבת שאני צריכה לפרט על כל דמות בנפרד, אלא על כולן ביחד. כל דמות אנושית להחריד, עם זה אתחיל. פעמים רבות הן משנות את דעתן, או מתנהגות בטיפשות בגלל אגו, או כועסות על דברים שטותיים. היופי הוא שהן מתנהגות בדיוק כמונו, בני אדם רגילים, ואני כל כך אוהבת את זה. אף אחד לא מושלם במציאות, ואף אחד גם לא מושלם בספר.

נכנסתי לנשמתו של כל ילד עליו מסופר- מרוני, הדמות הראשית והמקסימה, ועד משה דינר- הדליד ה"נוראי" שמציק לכל האליפים המסכנים- ואני עדיין מתקשה להאמין שכנראה שאף אחד לא באמת קיים, וכולם פרי מוחה של שטרייט... אני מוותרת. וורצל. רק וורצל. מה רציתי לכתוב? אה, כן. כולם פרי מוחה של וורצל, שדרך אגב- היא סופרת ישראלית! כבוד! אני כל כך מרוצה שגם אצלנו לא חסרים סופרים טובים.

העלילה זורמת, סוחפת, אני לא מרגישה שעברו 400 פלוס עמודים. לי לקח זמן להתרגל לשפה, אבל זה בהחלט שווה את זה.

אני נפרדת מהספר, ומרגישה כאילו נפרדתי מחבר. אני נפרדת מגנות, ומרגישה כאילו נפרדתי מביתי. אני נפרדת מרוני, אילנה, קטנצ'יק, ודוידי, ומרגישה כאילו נפרדתי מחלק מנפשי שלי. למרות שהם תמיד ישארו איתי. ועל כן, אני נפרדת יפה לשלום מהספר היפהפייה הזה, ומאחלת לעוד אנשים, מבוגרים, מתבגרים וילדים כאחד, לקרוא את הספר ולעבור את החוויה שעברתי, לחזור קצת לתקופה (שמבחנתי הייתה רק לפני שנתיים) של כיתה ז', א', או כל מה שתבחרו.

-פיירי.

נ.ב

יש סיכוי שאני אצליח לשמור את הספר הזה אצלי עוד קצת לפני שאני מחזירה לחברה? אני רק רוצה לקרוא שוב איך רוני נכנס לגנות ו-.........

לפני 12 שנים•
★★★★★
•fairy tale
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

נקשרתי עמוקות אל הספר, ובמיוחד אל דוידי. לעולם יהיה הדמות האהובה עליי.
והספר כה מדהים ומנחם. ממולץ 3>

לפני 4 שנים•
★★★★★
•dino
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

שוב, אחזור ואומר שספרים כאלו לא תמצאו לעיתים קרובות אצלי.
ממש לא.
ואוי לי, שוב הכריחו אותי לקרוא ספר שכזה.
איזה מזל יש לי לאחרונה!

הספר מגולל, פחות או יותר, את סיפורו של רוני, נער בן ארבע-עשרה (נראה לי), שהולך ללמוד בבית הספר החקלאי, גנות, וגם את סיפורם של כמה לדם נוספם מהשכבה שנקראת "אלפים".
הבית ספר עצמו מחולק לארבע שנים.
"אליפים" - השנה הראשונה, התלמידים שסופגים את כל ההתעללות.
"בטיחים" - אליפים לשעבר, שמאוד רוצים לנקום על מה שעבר עליהם בעבר.
"ג'מילים" (הפעם אני לא בטוחה, זה מהזיכרון...) - מחכים להזדמנות שלהם לנקום באליפים על מה שקרה להם. רק שנה אחת.
"דלידים" - התלמידים שגורמים לאליפם להתחרט על היום שבו נולדו, בוגריי בית הספר.

הספר בא אליי במצב גרוע.
אפילו הסלוטייפ צעק "הצילו!".
אבל לא נורא, עם קצת אמונה והרבה סלוטייפ תיקנתי אותו!
ראו שהוא ישן.
והוא היה ענק יחסית.
והאמת שלא ממש הבני איך כול להיות שהענק הזה כל כך קצר ("המפלצת הזאת היא רק 400 דפים?! אין מצב!!").

טוב, הכתיבה עצבנה אותי, ודלגתתי מפעם לפעם על דפים, אבל האמת שכמעט בכיתי שסימתי אותו!
אני רוצה עוד!
לא פייר!
זה עצוב...
~וואו, בואו נבכה ביחד על זה~

לסיכום...
המממ....
מומלץ! מומלץ! מומלץ!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

זה היה עונג שלא נגמר ואפילו קשה לתאר איך זה לחזור ולקרוא את הספר מנקודת מבט של מבוגר.
את הספר קראתי לראשונה בחטיבת הביניים,
כבר אז אהבתי אותו, נהנתי מכל דף ודף,
זה היה עולם שלם של חוויות שכל כך רציתי לחוות בתיכון.
נתקלתי בו שוב לפני כשנתיים, בעקבות סדרת הטלויזיה שנעשתה לבני הנוער, הבן שלי ביקש שאקנה לו את הספר,
מיותר לציין שאני קודם קראתי אותו לפני בכלל שהוא הספיק להתקרב אליו.
כמו אז גם היום,
זה היה עונג צרוף,
לחזור חזרה לחבורת האליפים והחוויות שלהם מהפנימיה, המריבות עם הבטיחים והג'מילים, המאבקים נגד הדלידים.
הטיולים, התחרויות, מרד הנעורים שכבר לא ניתן היום לצערי למצוא כזה.
שווה שווה שווה
כמובן למי שעוד לא קרא,
ולמי שקרא בילדות הנאה חוזרת ומכופלת מובטחת באחריות!
תהנו

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנה
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

ספר מדהים!
מאוד התחברתי לדמויות!
הגעתי לספר בזכות סדרת הילדים אשר מבוססת על הספר,
ספר טוב ויפה! ממחיש בצורה יוצאת דופן את המקרים אשר קרו בפנימיית גנות.
אולי הוא מעט מייגע ובשפה מעט קשה אבל עיקרון והעלילה של הספר מובהק!
נ.ב גיא סלניק (דוידי) מהסדרה אליפים הוא אח של חברה מאוד טובה שלי!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מאי וינטר:)
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

בסיפור מסופר על בית ספר חקלאי – פנימייה בשם גנות, שבו לומדים תלמידים מכיתה ט' (אליפים) ועד כיתה י"ב (דלידים). הדמויות המרכזיות בסיפור הן: רוני, אילנה, קטנצ'יק ודווידי. רוני, "קטנצ'יק" – שאול, גדי ומיכה הגיעו לשנה הראשונה שלהם בגנות והם שובצו באותו החדר. בשנה הראשונה הדלידים, בוגרי בית הספר, מציקים ועושים תעלולים לאליפים, שהם החדשים, אך רוני מתנגד לכל העניין הזה ומנסה להחזיר להם בשיתוף עם שאר האליפים. למרות שתלמידי הכיתות הגבוהות – הבטיחים, הג'מילים והדלידים מציקים להם מדי פעם, האליפים לא נכנעים להצקותיהם והופכים לקבוצה מגובשת שתופסת את מקומה בפנימייה במהירות ועומדת על כל דעותיה ומחשבותיה.
על הדמויות בסיפור עוברות חוויות שונות, כל אחד בא ממקום אחר, לכל אחד יש בעיות שונות וחלומות שונים אך בסופו של דבר הכל מסתדר. הסיפור נגמר בסגירת מעגל ולאחר חופשת הקיץ רוני וחבריו הם כבר בטיחים, ורוני רואה את האוטובוס מגיע עם התלמידים החדשים. מהאוטובוס יורד ילד חדש, רזה שמחזיק מזוודה, רוני פונה אליו ומדבר אל ליבו, מסתכל עליו ועוקב אחרי דרכו אל חנה, נזכר בכל מה שעבר עליו בשנה האחרונה בגנות, איך הזמן עבר כל כך מהר, ולא עוזב את האליף החדש לשנייה עד שראה את יוסקה מלווה אותו לבנייני המגורים של האליפים.

אני מאוד אהבתי את הספר והעלילה שלדעתי כתובה בצורה מרתקת ומרגשת. ישנו שימוש יפה ברגשות ובמחשבות של כל דמות בנפרד וכל דמות מיוחדת בפני עצמה. הרגשתי כאילו נפתחה בפניי דלת להיכנס לחיהם של ילדים אחרים ולהיחשף לתחושותיהם ומחשבותיהם בשלבים שונים בחייהם ובנוסף למדתי להכיר את חווית הפנימיה מעיניים אחרות.
למרות שהספר ארוך והקריאה שלו נראית בהתחלה כמו נצח, הוא מעניין מאוד וזו חוויה גדולה נורא לקרוא אותו והוא נורא מומלץ.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אורית
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

סוג של קלאסיקה טובה על ואל בני הנוער. על כמה נפלאים היו בני הנוער במאה הקודמת.
ובהשוואה כל הזמן שומעים מסביב אמירות כמו: הנוער של היום לא כמו הנוער של אז. ומה יהיה עם המדינה עם נוער שכזה כשיתבגר.
אז, מקובל לומר, היה נוער משובח, ערכי, איכפתי, ציוני. והיום - מפונקים, אגואיסטים חסרי ערכים, מחוברים לטכנולוגיה ולא למציאות, לאלכוהול - ולא לחברה ועוד כאלו דברים.
אפילו זכורה לי אמירות פה ושם בביקורות כאן (שם נטענו טענות לדוגמה (ממש לא במדויק) שהנוער היום לא מסוגל אפילו לקרוא ספר בשלמותו שידיעותיו כל כך דלות עד שמיותר להוציא אותם למסעות לפולין. כי גם שם הם מחפשים את הבילוי ושמה הם כבר מבינים כדי לתת הםו מטען ערכי כזה - ודברים בסגנון).
והנה - הימים האחרונים לימדו אותנו עד כמה אנחנו טועים - אנחנו מגלים מול עינינו ממש - נוער מדהים שהפך בשנים האחרונות לחיילים.
אנשים עם כל כך הרבה מוטיבציה ויכולת וערכים. רעות וחברות וציונות בנשמה - שיש רק ללמוד מהם. רחוקים כל כך מהסטיגמה.
אותי זה מרגש. מאוד. [גילוי נאות - כמחנך של בני נוער - התקוממתי מאוד על אותה הביקורת - אני יודע שיש לנו נוער נהדר] לי ברור והיום יותר מתמיד - שלפחות במובן האנושי - יש פה עתיד ועתיד טוב. במובנים האחרים - הפסימיות גדלה מיום ליום - ימים יגידו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•
אליפים

אליפים

אסתר שטרייט-וורצל

אי אפשר לומר שהספר הזה לא טוב. הוא מדהים.
נתקלתי בספר הזה בדרך שונה מבדרך כלל. אצל סבא וסבתא שלי. שעמם לי, והספר היה נמצא בספריה של דודה שלי ואמא שלי (מפעם). רק דודה שלי קראה אותו. לא השארתי אותו שם. הוא אצלי ואני לא מתכוונת להחזיר אותו.
אז מה כבר יש לי להגיד עליו? הדמויות מלאות, צבעוניות, כל כך שונות אחת מהשניה, אי אפשר שלא להתאהב בהן. מאוד אהבתי את גדי. בעיקרון הוא היה אחת הדמויות שהכי אהבתי בספר. וקטנצ'יק, שאפשר לקחת ממנו דוגמא לכל דבר. ומיכה, שהוא חכם ונחמד. ואת אילנה, שהיא מלאה בטוב לב. ואת הדסה. ואת חנה. ואת ניצה גם ממש חיבבתי. ואת רמי. וגם אל דוידי התחברתי למרות המרירות שלו. וכמובן את רוני, שלמרות שהיו חלקים שהוא עצבן אותי, הוא עדיין מדהים. אין רגע של שיעמום בספר. כל החוויות, של מה שקורה שם רק גורם לך להתאהב בספר יותר ויותר.
נודע לי שעשו סדרה על הספר. ראיתי פרק או שניים במחשב. הסדרה נחמדה, אבל היא לעולם לא תהיה כמו הספר. גם שינו כל כך הרבה דברים כדי שהסדרה תתאים להיום, וכל הקסם שבספר הוא שהספר התרחש פעם.
בקיצור ולעניין, מומלץ. מאוד. ספר חובה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אריאל
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“אי אפשר לומר שהספר הזה לא טוב. הוא מדהים. נתקלתי בספר הזה בדרך שונה מבדרך כלל. אצל סבא וסבתא שלי.”