כאן ועכשיו.
רגל אחת בארכובה, יד אחת אוחזת במושכות כשהשנייה אוחזת ברעמה. הרגל השניה מונפת מעל האוכף אל הצד השני. קר. הרוח מצליפה בפניי וגורמת לעיניי לדמוע.
אחרי רבע שעה של חימום אדים עולים מצווארו של הסוס וגופי מיוזע.
גשם ירד לילה לפני וכל השבילים בוציים ומוכתמים בשלוליות מים בעומקים שונים. יד אחת אוחזת במושכות, השנייה מונחת על האגן. שתיהן עטופות בכפפות.
אני מרגישה את הסוס מרים את רגליו גבוה כשאנחנו עוברים שביל שנהיה נחל. המים מגיעים עד ברכיו של הסוס, הנתזים מרטיבים את מכנסיי ומגפיי.
אין עבר, אין עתיד. יש רק את הכאן ועכשיו. את המכשול הבא.
אחד השבילים היבשים תחום בעצי זית גדולים. המסלול פשוט, אבל נורא מורכב. התאום בין הידיים לרגליים צריך להיות מושלם. אם הוא לא מושלם אני נתקעת בעץ. מאוד פשוט.
יד ימין, רגל שמאל. יד שמאל, רגל ימין. הגוף שלי זז כמו חייל, פעם ככה פעם ככה, בקצב אחיד. לא נתקעתי באף עץ. הענפים שורטים את ידי שמנסה להגן על פניי.
אנחנו רוכבים בזוגות. כל זוג מחזיק ידיים, כשאסור להרפות בשום מחיר. עוד תרגיל פשוט אבל נורא מורכב. שני הסוסים שלנו חיממו אחד את השני, כל אחד רוצה לעקוף ולהיות ראשון. קוראים לזה אפקט העדר. בהליכה זה בסדר, בטרוט זה קצת יותר מסובך, בקאנטר זה כבר אופרה אחרת לגמריי. את צריכה להיות קשובה לדרך, לשמור על מקצב תואם לסוס השני ולא לעזוב את היד של הפרטנר שלך בשום מחיר.
אין עבר. אין עתיד. יש רק את הכאן ועכשיו.