יונה בודדהלארי מקמרטרי11מעטים המערבונים שמשקפים את חייו של הבוקר כמו שצריך. לארי מקמרטרי עשה את זה בצורה כל כך טובה שהוא צריך לקבל פרס. יש שם את הגסויות והחספוס של אנשים שנמצאים עם בעלי חיים יותר זמן מאשר עם בני אדם. אני חושבת שאין דבר כזה ספר עבה מדי. אז הוא קצת שומר אותך בכושר, כי הוא כבד, אבל לא שמים לב לזה. ברגע שמתחילים את הדף הראשון - הדף האחרון מגיע מהר מדי. לארי מביא בצורה הכי אמיתית שאפשר את מה שאנשי הסוסים והבקר עוברים ביום יום, ואת מה שהם עברו באמריקה מול המקסיקנים והכנופיות והפוסט-טראומה של אחרי מלחמת האזרחים. יש שם סוסים, בקר, לאסו, אקדחים, נשים, זונות ומלא אלכוהול. ציניות וגסויות וצחוק. הרבה פעמים את מוצאת את עצמך לא יודעת אם לצחוק, לבכות או להשליך משהו על מישהו. מה שכן, זה לא לאנשים בעלי קיבה רכה, יפי נפש שמנסים לשנות את העולם. הספר הזה הוא לאנשים שראו דברים, שלא מפחדים ללכלך את הידיים שלהם. כי רק הם יצליחו באמת לצחוק מהבדיחות של גאס, ולהבין את השתיקות של וודרו, ולהזדהות עם שאר הבוקרים כשהם עוברים עם 5000 ראש ברחבי אמריקה. נהנתי ממנו וקראתי אותו בנשימה אחת, ואחרי שהוא נגמר בהיתי במשך שעה בקיר ולא הבנתי מה לעשות עם עצמי.
פרויקט Xגרג הורביץ3קראתי הרבה ספרי מתח, ורובם הגדול כבר מאכזבים כי הם חוזרים על עצמם. אוקיי, אז יש פיו-פיו-פיו של כמה אקדחים, הרעים נגד הטובים, בלה בלה בלה. ואז בא גרג הורביץ ואמר "צ'לנג' אקספטד". זהו מותחן פסיכולוגי טוב. מצוין. שנון. חד. הוא כתוב מנקודת מבט מורכבת אף עם זאת מאוד פשוטה. גרג הורביץ הצליח לדחוף הרבה מידע לתוך משפטים קצרים, מה שגורם לספר הזה לתפוס לך את הבטן ולגרום לך להבין יותר מפעם אחת שעצרת את הנשימה. אוון סמוק הוא יתום שנהפך למכונת מלחמה שמעטי מעטים יכולים להביס. אבל בניגוד למכונות מלחמה שאנחנו מכירים - יש לו גם צדדים אנושיים. לא תתאכזבו מהספר הזה. וגם לו מהשניים שבאים אחרי!
שוליית הרוצחרובין הוב4דבר ראשון, ברגע שתתחילו לא תוכלו לסיים. תגידו שלום לשעות השינה, החברים, המשחקים, הסרטים, הזמן הפנוי והלא פנוי. והדבר השני, זה לא נגמר פה. יש עוד חמישה עשר ספרים אחריהם. אז אם אתם לא מנויים בספרייה, אז הגיע הזמן להתחיל. רובין הוב היא קוסמת. מכשפה. הכתיבה שלה קולחת, סוחפת. היא צובטת את הלב. אין אדם אחד שלא יתחבר לדמויות של הספרים הנפלאים האלה. כמו ברנדון סנדרסון, היא הביאה את הפנטסיה לרמות שלא יכלתם לתאר לעצמכם שאפשר להגיע אליהן. תתכוננו להתאהב בדמויות שילכו איתכם לכל החיים.
רשימת אוקטוברג'פרי דיבר4אז זה מאוד פשוט: בפרק הראשון של הספר מספרים את הסוף. ואז מתחילים מההתחלה. אני לא הייתי סקפטית, ולא עיקמתי אף. איך שהוא יצא חטפתי אותו מהמדף כי זה נשמע לי מגניב לאללה. שווה כל שקל שהשקעתי בו. הוא לא משעמם לרגע. סוחף, מדהים וצובט את הבטן בלי להרפות עד שתגיעו לעמוד האחרון, ורק כשתגיעו אליו תבינו שלא באמת נשמתם.
מפוצליםורוניקה רוֹת0להיות כנה? באמת? הקונספט של הסדרה הוא אדיר. בגלל זה התחלתי לקרוא. המשכתי לקרוא כי רציתי להגיע לסוף. אבל אי אפשר להגיד שנהנתי ממנו מאה אחוז. קשה לקרוא ספר עם עברית ירודה. מצד שני, קשה למצוא ספר עם עברית תקנית, גבוהה וראויה לקריאה. אז התפשרתי וסיימתי אותו בסופו של דבר. אני ממליצה לראות את הסרטים (ואני אף פעם לא עושה את זה). אלא אם כן אתם לא יודעים עברית ואין לכם כח ללמוד אז כן, תקראו את הספר עם הקונספט המעולה והעברית הירודה.
משחקאנדרס דה לה מוטה10חשבתם שאתם מכירים ספרי מתח? שכבר קראתם הכל? ששום דבר לא יכל להפתיע אתכם? אז תחשבו שוב. הספר מתחיל בזה שגבר מתיישב ברכבת, מוצא פלאפון ולוקח אותו. הגיוני נכון? אנחנו שומעים על זה כל יום. אבל מה הייתם עושים אם הפלאפון היה מתעורר לחיים, הודעה היתה נשלחת וכתוב בה "רוצה לשחק משחק?". ופה נפתחת עלילה מסובכת, מורכבת, מתוחכמת, מותחת את כל העצבים עד קצה גבול היכלת ואמיתית. מציאותית. זה מסוג הספרים שאתם מגיעים לדף האחרון, הופכים אותו ומוצאים אתכם שעה בוהים בדף ריק ולא מבינים למה הוא ריק. אבל לא בגלל שהוא ספר מתח אחד הטובים שקראתי. בכלל הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה שנמצאים בו. הדרך שבה אנדרס מעביר את הסיפור, זה מה שיעשה לכם את זה. הדרך שבה דברים מתהפכים, וברגע שאתם חושבים שהכל חזר למסלול שלו, הקערה מתהפכת שוב. אתם תקראו את הספר וכשתסיימו תגלו ששחכתם לנשום כל הדרך.
הלהב עצמוג'ו אברקרומבי5בתקציר של הספר רשום שזה ספר פנטזיה לא כמו שאנחנו מכירים. וזה נכון. מלא בהומור שחור ומציאותי להחריד. ג'ו לא חוסך שום פרט. מניח את הכל על השולחן ובעלי לב חלש לא יהנו מהספר הזה, בדיוק מהסיבה הזאת. שום דבר לא צפוי בספר הזה. הדמויות לא צפויות, העלילה לא צפויה. שום דבר לא צפוי. אם עד כה התרגלנו לסדר מסוים בקטגורית הפנטזיה, אז ג'ו מביא משהו אחר לגמרי. הופך את הקערה על פיה ועושה זאת בצורה הטובה ביותר שקראתי אי פעם. הטרילוגיה מכוונת לאו דווקא למי שאוהב פנטזיה. היא מכוונת גם למי שאוהב מתח. והוא לא יתאכזב. ג'ו גורם לך להכנס לעלילה גם בתור הדמות וגם בתור צופה מהצד. אתה מרגיש את האקלים, את הדמויות, את ההווי, את הדרך. אתה מרגיש הכל. וג'ו מעביר לך את זה בצורה הכי טובה שיש. חגי אברבוך עשה עבודה מעבר לנהדרת. מעבר לנפלאה. מבחינתי? הוא צריך לקבל צל"ש. תקראו, תתאהבו, תבכו, תצחקו ותעבירו הלאה. זו טרילוגיה שלא תזוז מהמדף שלכם ושתלך אתכם לכל מקום שתלכו. תהנו.
עצמי עיניים חזקג'ון ורדון2כמו בספר הראשון, ג'ון ורדון מצליח לגרום לקורא להכנס אל תוך התעלומה, יחד עם הבלשים. אתה מוצא את עצמך לאט לאט מנסה לפענח יחד איתם את משמעות הרמזים, התפניות ואת מוחו של הפושע. ספר מתח שלא יעזוב אותך עד שתגיע לעמוד האחרון, ואז תגלה שאתה יכל לנשום פתאום! כתב נהדר!!
נסיך הערפלקרלוס רואיס סאפון12התחלתי לקרוא אותו אתמול בשלוש לפנות בוקר. אמרתי לעצמי "נקרא ספר, זה ירדים אותי". פה, איזה ירדים ואיזה נעליים. שוב ושוב קרלוס תופס את הקוראים שלו בבטן ולא נותן להם לעזוב את הספר עד שהם מגיעים לעמוד האחרון. מלא תפניות. אתה חושב שאתה מבין לאן הכל נמשך, ואז בום יש איזה תפנית שמשנה לך הכל! לפחות ברוב הספר... ספר טוב שלא ממולץ להתחיל לקרוא לפני השינה, בעיקר לא בשעות הקטנות :)
תמיד פלורהיובל אלבשן23אני לא מככבת אותו כי נטשתי אותו באמצע. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ואלבשן בכללם, שהם לא סופרים מי יודע מה. זה מצער, אבל כתיבת סיפורת היא כישרון ייחודי. סליחה על השמדת הערך, אבל לפעמים ספר הוא בינוני, אבל מושך לקריאה. זה לא המצב בספר הזה. פשוט לא הצלחתי להמשיך. קצת סטריאוטיפי, קצת קלישאתי, ובקיצור, יש כאלה שהתלהבו. לכו לקרוא את הסקירה שלהם.
תמיד פלורהיובל אלבשן6רומן משפחתי. האבא, נעים, משאיר לבתו צרור מכתבים וסיפורים שממוענים אליה. היא מוצאת אותם כאשר היא מפנה ואורזת את הדברים בביתו של אביה לאחר מותו. הדמות המרכזית במכתביו היא אחותו ,פלורה. ניכר שהוא אהב אותה מאד והעריץ אותה כל חייו. בתו נחשפת לראשונה לסיפורים על משפחתו, הוריו אחיו אך החלק העיקרי והמרכזי הוא על אחותו פלורה.יש בסיפור הזה תיאור של משפחה שעלתה לארץ מעירק ואת התלאות החיים שעברו בקליטתם בארץ. זה תיאור שמשקף את חיי העולים החדשים שעלו בשנות ה60 לארץ.הסופר המשפטן אלבשן מתאר את חייו של נעים ומשפחתו ברגש וחום רב. דרך פלורה שהוא כותב שהיא חכמה, אנחנו קוראים על חכמת החיים והמשפטים והקלישאות שפלורה אמרה יש בספר הרבה ציטטוטים חמודים ומענינים . דמותה של פלורה מעפילה על דמותו של נעים . בתו של נעים היא רק הצינור שדרכה נעים מספר על פלורה. רוב הסיפורים לא היו מוכרים לבתו. בתו מסמלת את ההבדל והפער בין משפחתו בקטמונים ובין הדור החדש בשנות ה- 80 שלא מכיר ולא ממש יודע על חייהם של דור העולים החדשים בשנות ה- 60 וה-70 .אלבשן מפגיש את הקורא עם דמויות של ישראל השניה .פלורה מיצגת אותם בגאוה , הן כפעילה חברתית שמנסה להשפיע ולשנות דברים בתחום הזה. יש בספר ביקורת נוקבת שרק מופיעה ברמזים על החברה בישראל של אז.הספר זורם וקליל לקריאה , סיפור אנושי , ראלי וחם . מומלץ.
תמיד פלורהיובל אלבשן10ספר נחמד, רגיש עם המון תובנות ומסרים. משפחה יוצאת עירק, קשת יום מהקטמונים בירושלים כאשר אב המשפחה איש קשה שהשאיר צלקות בילדיו. נעים בן הזקונים שנולד כבר בארץ הוא המספר את הסיפור של משפחתו הענפה. אוהב את אחיו ואחיותיו אך מכולם הכי השפיעה עליו זו האחות פלורה שהוא מעריץ אותה. היא היוותה הכל עבורו ובזכותה חייו קיבלו מעט צבע ועניין ואפילו אחרי מותה "דאגה" להשיא אותו. הספר מתובל בפתגמים עיראקיים, ערביים עם מסר וקריצה לחיינו. אהבתי מאד את אמרות הכנף הללו ואחד המשפטים החזקים בזוגיות - "כל אחד אחראי במאת האחוזים לחמישים אחוז שלו בקשר". כמו שאומרת פלורה בספר "שלכל קורא יש את הרגע שלו בספר ולא פעם זה הרגע הכי פרטי של אותו קורא. הוא יכול להתרחש בכל מקום, בכל ספר ובכל שעה. הרגעים הללו מצטברים והופכים לשעות, ימים, שנים ובסופו של דבר הלקט הסופי מתקבץ לחיים שלמים. חיים של קורא. אם זה לא ספר חכם אז איני יודעת מהו? מומלץ.
תמיד פלורהיובל אלבשן7ספר סביר ערוך לא בצורה טובה ולעיתים נופל לקלישאות . בנוסף ישנן בעיות זמנים לא ברורות מבחינת התרחשות כרונולוגית . עדיין הנושא מעניין ועוסק בהרבה מהשסעים בחברה הישראלית בעיות מגדר , פערים חברתיים וכלכלים , שסעים עדתיים , דת ומדינה , פערים מגדריים , מגורים בארץ כן או לא , ציונות לאן , יחסים עם בנות זוג זרות בחברה קולטת מהגרים וזרים . הספר מתמקד באחותו הגדולה של המספר פלורה שמילדה מרדנית הפכה לבחורה דעתנית משכילה עצמאית שגם מגדלת בת כאם חד הורית הרבה קודם לכך שזה היה אופנתי ומקובל . הספר לא חוסך ביקורת גם מתנועות מחאה כגון ה'פנתרים השחורים' שגם הם מסתבר חטאו בהדרה מגדרית ועדתית . הספר מספר על אב המשפחה האלים והמתעלל שהתנהגותו השפיעה על ילדיו כמעט על כל אחד באופן שונה אחת מרדה במסורת כאמור והפכה לאם חד הורית אמנם משכילה עד רמת דוקטורט , אחת חזרה בתשובה ובשאלה ושוב בתשובה , אח אחד נפל לסמים ואח אחר שכתב את התנהגות האב והפך לבעל ואב מכה . המספר שחי חיים רווקות אפורים הוא היחיד שכביכול מצליח לבצע תיקון להתחתן מתוך אהבה (בזכות אחותו הגדולה) ולהפוך לאב . למי שכל האמור מעניין אותו ומתעניין בחברה הישראלית כשלעצמה אז הסיפור בהחלט מעניין . והכי חשוב לציין שישנם לא מעט קטעים והגיגים פילוסופים כמעין אתנחתת ביניים שבהם ישנן תובנות שגורמות לקורא לעצור ולחשוב עליהן לא מעט . אני מצאתי עצמי מעתיק אותן אל פתקים.... חלקן מובאות כמשפטים שאומרות דמויות בספר חלקן מובאות כקטעים מתוך מכתבים שהאב/המספר כותב לבתו והיא מוצאת רק לאחר מותו ובכך נשזרת העלילה .
תמיד פלורהיובל אלבשן7ספר מקסים ומרגש כ"כ ,כבר בהתחלה הבנתי כי אני לא אצא מהספר הזה ללא דמעות.אבל כל דמעה שירדה ,היתה עולם ומלואו של התפעלות .פעם בתקופה מגיע ספר שמצליח להזיז לך נימים בנשמה.והספר הזה נגע בכל הנימים גם אלו שלא ידעתי שקיימים.לא לפספס.לקרוא .
תמיד פלורהיובל אלבשן6ספר טוב ומהנה מאוד! נהניתי לקרוא על תקופות בעבר (שבחלקן זכיתי לחיות ובחלקן לא), על התרבות העיראקית והיו רגעים בספר שממש הזדהיתי איתם ונגעו בי עמוק בלב. אגב, נראה לי שקראתי את הספר הזה מוקדם מדי.. יש מצב שבעוד עשרים שלושים שנה הוא היה מרגש אותי הרבה יותר
תמיד פלורהיובל אלבשן6ספר מקסים, מלא רגש, ממליצה בחום! אלה מגיע לבית אביה, נעים, חמש שנים לאחר שנפטר, כדי לפנות את דירתו ומוצאת מכתבים שכתב לה לאורך השנים. במכתבים הוא מספר את סיפורו החל מעליית משפחתו מעירק ועד להתיישבותה בשכונת הקטמונים בירושליים. אלה מגלה שלאביה היה סיפור חיים מרגש, החל מילדותו הלא פשוטה כבן לאב קשה שהשליט פחד במשפחה ,בהמשך מעורבותו במאבק הפנתרים השחורים ושירותו במילואים במלחמת לבנון השנייה במהלכה התמודד עם דברים לא פשוטים. דרך המכתבים אנו עדים לקשר יוצא הדופן בין האב לאחותו פלורה. זו אהבת אחים ראויה להערצה ולקינאה. תיאור היחסים והקירבה ביניהם גרמו לי לא פעם להזיל דמעה מהתרגשות. פלורה היתה הכל בשבילו, אם, אחות, חברה. היא אישה גדולה מהחיים, היא לימדה אותו ללכת אחר האמת שלו ולא להסס, לא לדחות דברים כי החיים הם כאן ועכשיו. כבת לאב שנולד בעירק, הזדהיתי מאד עם הסיפור. אני חושבת שכל אחד יוכל להזדהות עם פלורה ונעים, ללמוד איך להסתכל על החיים בצורה נכונה, לזקוף ראש, לא להתייאש ולא לאבד תקווה וללכת תמיד אחר האמת שלנו ולא לוותר על הרצונות שלנו.
תמיד פלורהיובל אלבשן5הפעם אכתוב ביקורת הפונה ישירות אל הסופר יובל אלבשן. יובל שלום, סיימתי לקרוא את ספרך "תמיד פלורה". נשארתי קצת מבולבל, אך לגמרי לא אדיש לנכתב בספר. אין ספק שאתה אדם עם תובנות רבות, חוכמת חיים, ואינטליגנציה גבוהה. כל זאת ניכר היטב בכל אחד מאסופת הסיפורים שקובצו לסיפור אחד שלם, שבו מתוארים חייו של נעים בירושלים בצל אחותו הדומיננטית פלורה. הצלחת להטיב עם הדמויות בסיפור, ע"י נטיעת תובנות רבות בתוספת ציטוטים משירים, ספרים ואמרות ששולבו נכון בתוך המצבים בחייהם של הדמויות. הבעיה הגדולה שזה יצר קצת בילבול, עומס מידע, וחוסר רציפות שאינה תואמת לציר הזמן הנכון. (כיצד ייתכן שהאבא שירת במלחמת לבנון השנייה?) לדעתי גם עיצוב הכריכה אינה משקפת כל כך את תוכן הספר. והסיפור הוא יותר ממוקד בחייו של נעים מאשר בפלורה. למרות זאת, אני ממליץ לקרוא בספר - כדי להתעמק בתובנות שאתה נוטע בדמויות