כשהייתי ילד, ובערבי חורף קרים לא התרוצצנו בחוף כמו שלומפרים,
לימד אותי אבי ז״ל לשחק שחמט.
עד כמה שאני זוכר, מעולם לא גברתי עליו במשחק יחיד, ותמיד השתהתי
מסיגנון המשחק שלו: איטי, מחושב, זהיר, ללא הרפתקנות, ללא מכות מהירות.
תמיד בסגנון איטי וכובש, כמו מכבש 10 טון. לאט, רומסני, תמיד משחק שנגמר במט
לאחר שדחק אותי לפינה ולא נשארו בפני אלטרנטיבות אחרות.
אבא ידע לשחק, וניתן לכנות את סיגנונו סגנון הרוסי דורסני, כמו הצבא האדום.
בשנות השבעים, הגיע לידי הספר של בובי פישר, אלוף העולם בשחמט,
בעל סגנון נועז, קופצני,הרפתקני שהכניס הרבה רוח חדשה למשחק
עתיק , סגנון שמשתבח עם הזמן כמו יין עתיק יומין.
בובי פישר השתגע, אבל לפני שירד מהפסים הוא הוציא לאור כמה ספרים
בנושא השחמט, באחד מהם הוא מתאר את סיפור יריבותו רבת הימים עם בוריס ספסקי
שחקן השחמט הדגול מרוסיה, שהחזיק בתואר אלוף העולם מספר שנים, ואף הביס לא פעם
את פישר יריבו הניצחי.
ספרו האחר של פישר היה ספר ללימוד משחק השחמט, המכוון בעיקר למתחילים.
צורת הגשתו מאוד נעימה וברורה, צעד אחר צעד, עד למט המיוחל.
הוא מלמד טקטיקות שכיום הן מובנות מאליהן, אך לפני שלושים שנים נחשבו לטקטיקות
הרפתקניות, בעלות סיכון רב ואשר מערערות קשות את הבסיס ההגנתי.
לדוגמה , מט מהשורה האחורית שפותח את הגנת היריב, אבל בו בזמן חושף את הגנתך
לתקיפה מהאגפים על ידי הרץ או המלכה, בזמן שאתה יכול לפעול על ידי הטורה המתקדמת
בפסים ישרים בלבד.
פישר מלמד כיצד לגמור משחק עם זוג טורות, זוג רצים, זוג סוסים וכו׳
הספר עשוי טוב, מיועד לרמת מתחילים ומתקדמים, אבל ברגע שהתלמיד שולט במהלכים שהוא
מלמד, שוב אין בו כדי לקדם את התלמיד לרמת מתקדמת ואף גבוהה יותר.
ספר חביב ושימושי.


















