https://wp.me/p4kTCp-4y3

מדינת ישראל הדחיקה, שלא לומר שכחה, את 18 שנות השהייה בלבנון. זו המסקנה שאליה הגיע <mark>חיים הר-זהב</mark>, שחקר לעומק את התקופה, בדגש על השנים 2000-1996, השנים האחרונות להחזקת צה"ל את רצועת הביטחון בלבנון. ספרו, "לבנון: המלחמה האבודה" (הוצאה עצמית, 2019), הוא ניסיון נוסף להציף בתודעה הציבורית את התקופה ההיא ולהזכיר שרגע לפני האינתיפאדה השנייה, וכמעט מיד לאחר שצה"ל נסוג מביירות ב-19

להתרחק כדי לראות, לחשוב כדי לשאול, לפקפק כדי להחכים.

כל זה עובר בראש שקראתי את לבנון. מלחמה שכאילו לא הייתה אבל הייתה – הרוגים ופצועים ברצף קבוע עד שנפסק בפתאומיות כי החלטנו.
אני זוכר את המלחמה הזאת היטב כי בניגוד לשאר ההיסטוריה עליה אני לומד, הייתי שם באותם ימים --- ראיתי הכל, לא הבנתי כלום, הייתי כמו כולם שבוי בקונספציה ולא פקפקתי או שאלתי למה? --- אפילו את עצמי.
ההיסטוריה לא חוזרת אבל היא

באמצע קיץ 1978 ירדנו גדוד 931 של הנחל לאימון בנבי מוסה אשר בהר חברון. היה זה אימון בתנאי חום קיצוניים . עיקר האימונים נערכו לאחר שקיעת השמש ולתוך הלילה ,שאז הטמפרטורות היו ניסבלות.לקראת סוף הקיץ עלינו לקו. גדוד 931 תפס את הקו ממטולה לכיוון מערב כאשר הפלוגה שלנו מבצעת את הסיורים של פתיחת הציר לאורך הגבול ומחזיקה בכמה מוצבים בשטח לבנון שנחשבו בזמן ההוא למוצבים חודרים לתוך אזור הפתחלאנד הידוע. היה ל

המחבר, בעצמו בוגר המלחמה הזו, עשה עבודת מחקר מקיפה ומשחזר את התקופה. זה איננו ניסיון לכתוב ספר היסטוריה המנתח את 'המלחמה האבודה'- זהו ניסיון לתעד את המציאות באותה מלחמה מנקודת מבטו של החייל הקרבי. לכן הספר מתבסס על מאות ראיונות אישיים, יורד לרמה 'מיקרו', ונוקב בשמותיהם ובסיפוריהם של החיילים שראיין. זהו ניסיון לתעד מציאות יומיומית שהייתה נחלתו של דור שכיום הוא כבר בגיל העמידה, חי עדיין תחת הרשמים ה