יותר משאהבתי את הספר, אהבתי את הרעיון והסיפור שמאחוריו.
הסופר הספרדי (שהינו גם משורר, מתרגם ומו"ל) שהושפע עמוקות במהלך חייו מאימי השואה בכלל ומספריו של פרימו לוי בפרט, החליט להעניק לילד יהודי, הורנביק, המוזכר בספרו של פרימו לוי "ההפוגה", סיפור חיים ואפשרויות של עתיד, ובכך בעצם להנציחו.
הורנביק, מת באושוויץ בהיותו בן שלוש כאשר לא ברור בכלל מיהו, מי הוריו ומה שמו. בדיית סיפור חייו של הורנביק אורגת דמויות אנושיות רבות-שכפי שכתב המחבר-"התקיימו בשמות אחרים",והספר כולו מוקדש לזכרם.
לעברו וחייו של הורנביק, בונה המחבר סיפור אחד המתנהל בקפיצות עבר-הווה, החל מסביו וסביבותם.
לעתידו לעומת זאת, נבנים כמה וכמה סיפורים אופציונליים, שונים לחלוטין אחד מהשני, כאשר המשותף לכולם הוא דמות בעלת לקות כלשהי ברגליו.(להורנביק הילד זוג רגליים שאינן מתפקדות מסיבה לא ברורה).
אורטגה, הסופר, היה בדרכו לאושוויץ כאשר ארעה לו תאונת דרכים. הוא נפגע בגבו ורגליו, לא הגיע לאושוויץ וכתב את הספר במהלך שהותו בבית החולים בפרנקפורט.
כאמור, הרעיון מאד הרשים אותי.הכתיבה קצת פחות.
בספר תיאורים מאד קשים, כאילו המחבר רצה "לבסס" את סיפורו. לדעתי גם בלעדיהם-הספר מאד עוצמתי.בנוסף, קצת צרם לי במהלך הספר נסיון המחבר להשוות את שעבר עליו בתאונה ובבית החולים למה שעבר על הורנביק והאסירים האחרים המתוארים. אמנם בכל נסיון השוואה כזה הוא מדגיש שאין מה להשוות, אבל בכל זאת- לי זה הפריע.
ספר מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
