דווידה אילנה,ילדה בת שמונה, מספרת לנו את סיפורה.ארה"ב, שנות השלושים של המאה הקודמת. אמה, יהודיה ילידת אירופה.אביה,נוצרי אמריקאי ועיסוקי שניהם כרוכים בהיותם פעילים בתא קומוניטי.האב,עיתונאי המסקר את מלחמת האזרחים בספרד וההשתלטות של פרנקו והאם, מארגנת בביתה את מפגשי התא,מלמדת את כתבי מארקס ומסייעת לפליטים שמתחילים להגיע מאירופה.ואם לא די בפעלתנות זו של ההורים כדי ליצור סביבת ילדות מרתקת, הרי שיש גם את הסובבים הקרובים.הדודה- נוצריה אדוקה איתה מתפללת דווידה בכריעה,עזרא דין ובנו דיוויד, יהודים חרדים-קרובי משפחה של אמה- אחריהם עוקבת דווידה לבית הכנסת בשבתות בבוקר,דוד יאקוב, הסופר הקומוניסט שגר בביתם ומספר מסיפוריו לדווידה, והשכנים-משפחת הלפמן ובתם רותי- שמדירתם בוקעים כל שישי זמירות השבת הקסומות.
עכשיו תנסו לדמיין את שלל הדילמות והלבטים איתם גדלה דווידה ומתבגרת.וזה עוד לא הכל.
בהמשך יתווספו שיברו של החלום (הקומוניסטי), אותו תחווה דווידה דרך אמה ושאלת מעמד האישה אותו תחווה גם על עצמה.
הספר מעניין וטוב בעיני.כל הסוגיות נדונות על כל צדדיהן בצורה מעמיקה ורגישה.
הסופר,חיים פוטוק,שהיה רב בצבא ארה"ב במלחמת קוריאה,לא פוחד להתמודד עם שאלות לא פשוטות בתוך העולם היהודי דתי ועושה זאת בפתיחות, כנות ועומק.(כך גם בספרו האחר הנפלא שקראתי-"שמי הוא אשר לב").
ולמה רק טוב ולא מעולה? (בעיני, רק בעיני)
הייתה לי הרגשה לפעמים במהלך הקריאה שהיצירה יותר מידי מוקפדת, הרגיש לי כאילו זהו "עלון" מושלם על נייר כרומו, בצבעים ברורים ולכל שאלה תשובה.
ועוד-משהו בשפה הציק לי, אולי התרגום ואולי הדיבור מפיה של ילדה בת שמונה לעומת עומק הדילמות וההתמודדות איתן.
בכל מקרה- מומלץ ואין ספק שאמשיך לקרוא מספריו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
