אלבר קאמי ידוע בכתיבתו ההומניסטית והביקורתית שמתעטפת בסיפורים מופלאים, אך במקרה זה הפשטות והישירות (כמו בחיבורים אחרים דוגמאת "האדם המורד" או "המיתוס של סיזיפוס") היא בעלת ערך אינטלקטואלי משלה.
**בשלב זה הביקורת הופכת למפורטת למדי כך שמי שרוצה להמנע מספויילרים עדיף שלא ימשיך לקרוא**
קאמי מבקר את עונש המוות, שהיה נהוג בצרפת ובמדינות אחרות באירופה ובעולם, במשך מאות שנים. נקודת המוצא של קאמי היא אישית מאוד - אביו שחזר מצפייה בהוצאה להורג ונראה כהלום קרב, חיוור ומזועזע - תמונה שהשפיע עמוקות על קאמי הצעיר (את אותה התמונה הוא שחזר גם בפתח יצירתו "הזר"). קאמי לא מבקש להתחקות אחר ההיסטוריה של עונש המוות אלא פשוט להוכיח את חוסר התועלת שבו ואת האכזריות הטמונה בו, דבר שהוא עושה ע"י מספר טיעונים.
ראשית, טוען קאמי, עונש המוות למעשה אינו מרתיע את הרוצחים הפוטנציאלים ובכך לא משנה את מספרי הרציחות. לטובת ביסוס טיעון זה הוא משתמש הן במספרים ובסטטיסטיקות שונות והן בטיעונים פסיכולוגים-פילוסופים שבבסיסם עומדת הטענה כי המניע לרצח הוא בדרך כלל רגש שעולה על גדותיו באופן מפתיע, רגש כזה שגם פחד המוות לא מסוגל לעוצרו. כמו כן, הוא טוען כי המדינה יודעת שאין בעונש זה משום הרתעה ולכן היא עברה לבצע את ההוצאות להורג בחשכת הליל ובמקומות מסתור במקום בכיכר המרכזית ובאמצע היום. עונש שמבוצע הרחק מעיני הציבור לא יכול להיות בעל כח מרתיע!
שנית, קאמי טוען כי עונש המוות הוא בסופו של דבר לא יותר מאשר נקמה של החברה ברוצח. עם זאת, הנקמה היא לא מידתית. היא לא מידתית משום שהכוונה שעומדת מאחורי ההוצאה להורג, שמגובה במוסדות המדינה וחוקיה, היא כפולה ומכופלת מכוונתו של הרוצח הנידון. היא לא מידתית גם משום שהנידון נרצח פעמיים - פעם אחת בעת ההמתנה המייסרת למותו ופעם שניה ברגע ההרג הפיזי. אם כן, המדינה למעשה נוקמת באופן לא מידתי.
שלישית, טוען קאמי את הטיעון המוכר ביותר בתחום זה-טיעון הוכחת החפות. מספיק וישנו אדם אחד שנידון למוות והוכח כי היה חף מפשע על מנת לייתר את כל מנגנון ההוצאה להורג.
לבסוף מייחל קאמי לאירופה מאוחדת (ופה הוא מציג תחזית די מדויקת) שמבטלת לחלוטין את עונש המוות על מנת להגן על האזרחים והחברה מפני המדינה, שהפכה (לאחר שירשה את הדת) לרוצחת המסוכנת ביותר.
הספר פוקח עיניים ומעמת את הקורא עם אחת מנקודות התורפה של החברה האנושית. הוא מסמך חובה לכל מי שמתעניין בהגות הומניסטית ובסוגיות של טבע האדם והחברה. כמו כן, הוא כתוב בשפה פשוטה וישירה ולכן יכול להוות גם שער טוב לנושא הסבוך של הקשר בין החברה, המדינה והאזרח הפשוט - באחת מהסוגיות הכאובות והעסיסיות של יחסים אלו. ספר חשוב, מעניין ומומלץ ללא ספק!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
