החינוך האירופי, זה שנרכש בשדות הקרב, הוא החינוך האמיתי שזכו לו גיבורי ספרו של רומן גארי. החינוך האירופי עליו מדבר גארי הוא החינוך לשנאה, לגזענות, לרצח ולאבדן. זהו חינוך שנרכש ביערות, בבורות המסתור, בכפרים הכבושים או בין הכדורים השורקים. חינוך המבוסס על שנאה תהומית ולא-רציונלית לאחר, באשר הוא אחר, ועל האדרה מושלמת של הדומה לנו.
התהליך שעובר על גיבור הסיפור הוא מעניין. אנו פוגשים אותו כילד מפוחד שנאסף על ידי הפרטיזנים לאחר העלמות אביו. לאורך הסיפור כולו נראה שהוא מגודל על ידי הפרטיזנים שעוטפים אותו ומתייחסים אליו באהדה. הוא נשלח מדי פעם למשימות קישור אך נראה שהוא עסוק יותר בהאזנה למוזיקה ובהתאהבויות מאשר במלחמה. רק בחלק האחרון של הסיפור, כאילו בשביל לסיים את הסיפור "כמו שצריך", הופך הילד לגבר כאשר הוא רוצה בדם קר חייל גרמני חסר-אונים. זהו, חינוכו האירופי הושלם.
לאורך קריאת הספר כולו לא יכולתי להשתחרר מהתחושה הכבדה שרבצה עליי - האם החינוך האירופי של גארי לא מזכיר מדי את החינוך הישראלי? עד כמה תופסים השנאה, האלימות, הגזענות והמלחמה מקום בחינוך שאנו מעניקים לילדנו? בחינוך שזכינו לו אנו?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
