על השולחן בעבודה שלי זרוקים כמה צילומים שמצאתי כאן בארכיון. ביניהם תמונה של איש עב כרס עם שיער לבן עומד בגבו למצלמה, מנופף לשלום לטור זחל"מים החוצה את גדר הגבול ללבנון. לאיש הזה קוראים אריאל שרון.
30 שנה למלחמה שתחילתה בתוכנית להפיכת המזה"ת על ראשו וסופה ב-18 שנות לבנון.
והספר (המצוין!) הזה עוסק בדיוק במלחמה כזו. מה יש במלחמה הזו שלא מרפה? איפה הייתה הוליווד בלי וייטנאם? איפה הייתי אני בלי <mark>ג'ו</mark>ני

קניתי את הספר באיזה מבצע לפני כמה שנים ומאז הוא שוכב אצלי על המדף ומחכה. עברתי מספר דירות, מכרתי ומסרתי מאות ספרים ולמרות שתמיד בחרתי לקרוא ספרים אחרים במקומו, הוא נשאר על המדף. עכשיו פתאום הרגיש לי נכון לקרוא בו, ומהרגע שהתחלתי לא הצלחתי להפסיק (למעט ענייני היומיום הלוחצים).

הספר מתאר את אחת התקופות המעניינות ביותר במאה ה-20, תקופה שמנקזת לתוכה את כל הדברים הרעים (גזענות, אלימות והרג בקנה מידה

הספר הוא אחד מהמסמכים ההיסטוריוגראפים הקלושים ביותר שקראתי. היסטוריון לא מחויב לאוביקטיביות טוטאלית, אבל הוא צריך לשאוף לזה. פה נראה שהסופר (לא אקרא לו היסטוריון) החליט לשכתב חלקים גדולים מההתנהלות של המלחמה, תחילת המעורבות האמריקאית וסיום המלחמה. עובדות מוצגות בפרשנות מגמתית, ללא התייחסות לצד השני, לפשעים הרבים של כוחות הויטמין והויטקונג כנגד אמריקאים, ובעיקר כנגד עמם. כמובן שגם האמריקאים לא קדוש