קראתי את הספר ב"שוט" אחד במשך שעתיים וחצי (אני קורא מהר).
מאז משפט קונסטיטוציוני אותו קראתי בלימודי משפטים אי שם בשנות התשעים- לא קראתי ספר של אמנון רובינשטיין ולא ידעתי שהוא חוטא בכתיבת רומאנים.
ה"פואנטה" בקורותיה של הפרופסורית גיבורת הסיפור די ברורה מהתחלה, והסופר לא מותח אותנו עד הסוף אלא מגלה לנו אותה בשני שליש הספר.
למרות זאת הוא הצליח למלא בצורה מעניינת את ההמשך, ולגרום לי להרהר על מעשים שקרו בתקופה הרלוונטית ערב קום המדינה, ככה שלאחר שסיימתי נכנסתי לויקיפדיה לקרוא קצת על אותם ארועים שמתוארים בסיפור.
אהבתי את הספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
