• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

מאת ג'יימס קלאוול

הביקורת של rimbaldi

תמונה של rimbaldi
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

מאת ג'יימס קלאוול

הביקורת של rimbaldi

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של rimbaldi
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1980
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
משלוח ב 8 ש לכל נקודה בארץ
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

הגדול מכולם ! עשרות שנות קריאה וזה הספר הטוב ביותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יעקב נ
יעקב נ
תמונה של הדרקון האדום
הדרקון האדום
2קוראים|גיל ממוצע43|0%נשים

על המבקר

תמונה של rimbaldi

rimbaldi

חבר מזה 14 שנים
32 ביקורות•72 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של rimbaldi
rimbaldi
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות32
לייקים שקיבל72
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת18מדע בדיוני ופנטזיה6ספרות מקורית2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של rimbaldi

מחפשים את אלסקה

מחפשים את אלסקה

ג'ון גרין

Over Rated..

לפני 11 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
ג'ו ספידבוט

ג'ו ספידבוט

טומי וירינחה

ללא ספק ספר פולחן !
מצחיק
עצוב
מתוק
מר
כמו החיים כהוויתם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
לא שם זין - הוצאה חדשה 2009

לא שם זין - הוצאה חדשה 2009

דן בן-אמוץ

ספר מדהים .! הספר הזה צילק אותי לכל החיים.. סוף סוף נפלתי על ספר שיזכר , שיחרט אצלי בראש.
כתיבה כזרם תודעה , דן בן אמוץ מכין את הסטקים הכי טובים דווקא מפרות קדושות.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
עזאזל

עזאזל

יוסף זידאן

ספר משעמם. החלק הראשון בסיפור מעניין ברמה של 3 כוכבים , החלק השני בסיפור משעם ברמה של כוכב 1.
הדבר הטוב ביותר שיצא לי מהספר שה שפרשתי ממנו בערך בעמוד 200 ו"חתכתי" ל "לא שם זין" של דן בן אמוץ שכל פעם נדחק לי אחורה ברשימת הממתינם. הספר של דן בן אמוץ ריפא לי את השיעמום וצילק אותי בסיפור מדהים ומרגש.!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
נסיכת הקרח

נסיכת הקרח

קמילה לקברג

אני עם סופרים הנורדים גמרתי!!
די עד כאן כנראה שאני לא מתחבר עם הספרות ה נורדית. את נערה עם קעקוע דרקון אהבתי שם הדמות הראשית לא הייתה נורדית טיפוסית, אבל לא הצלחתי לסיים שום ספר של יו נסבו וגם קמילה לקברג הביאה אותי למצב שאני צריך "להתאמץ" כדי לסיים את הספר . אין לי שום עוררין על כשרונה ואני ממש לא טוען שיכולתי לעשות עבודה טובה יותר אבל אם עד עמ' 100 לא נתפסתי אז אני כבר לא מתעקש, שם את הספר בצד , מפיק לקחים (לא עוד נורדים) ועובר לספר הבא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
טוטם הזאב

טוטם הזאב

גִ'יאַנְג רוֹנְג

כאשר מדרגים ספר באתר , מיד ה"אתר" שואל אותך אם אתה מעוניין למכור את הספר. פעם ראשונה שממש נגעלתי מהשאלה. זה ספר שלא מוכרים ואני גם ממליץ לא להשאיל זה ספר שקונים ושומרים . זה ספר שכדאי לקרוא שוב ושוב כל שנה שנתיים , להוריש לילדים כשידעו להפנים אותו.
כביקורת אין לי מה להוסיף אחרי הביקורת של חמדת אלא רק לסכם:
מחזור שלם של טבע , חכמת חיים הסתגלות המין האנושי ומעל הכל טיפשות המין האנושי מקופלים ב 527 עמודים מרתקים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
כמעין  המתגבר

כמעין המתגבר

איין ראנד

ביקורת ודירוג אמיתי לספר אפשר לתת רק תקופה אחרי תום הקריאה. אז כך : עד הספר הזה הרגשתי דפוק בעולם של שפויים , אחרי הספר אני שפוי בעולם של דפוקים. !!
הספר רוקד על הקונפליקט של בין הנראות למהות, העולם שלנו הוא עולם של פלסטיק ואריזה מהודרת , העולם שהייתי רוצה להיות בו זה עולם שבו חשיבותה של המהות היא מעל לנראות .

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
פרפר (הפרפר)

פרפר (הפרפר)

הנרי שרייר

5* , סיפורו המדהים של הנרי שרייר, סיפור המוכיח שהמציאות חזקה מכל דמיון !! אם הייתם מנסים להמציא כזה סיפור לא הייתם מעזים "להיכשל" בבריחה כ"כ הרבה פעמים מתוך מחשבה שזה לא אמין... וזה מה שמדהים בסיפור הזה.
בנוסף החיבור בין חופש כערך עליון אצל כל בני האדם ו עקשנות כתכונה מעגלית (לטוב ולרע) יכול להוליד חיים חדשים מכול מצב נתון.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rimbaldi
גן הקיץ

גן הקיץ

פאולינה סיימונס

אז כך , יותר מדי נכתב שהספר ארוך מדי , קצת משעמם וכד.. לדעתי "בולשיט" הספר מעולה ! סדרת פרש הברונזה מאופיינת בכך שלכל חלק יש את הסגנון ו יחוד משלו (דבר שמאד קשה להשיג ו סימונס שיחקה אותה !) החלק השלישי מתאר את החיים באמריקה ולכן גם סגנון האופרת סבון נעשה באותנטיות מלאה ומשקף את המציאות של און שנים, לדעתי הספר לא רוך מדי ולא משעמם כלל אלא נצמד לאמריקה של אותן שנים שכבר אז חיו באופרת סבון מציאותית.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rimbaldi

ביקורות נוספות על "שוגון (שני כרכים)"

שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

****




בלקת'ורן, נווט ספינות אנגלי על ספינה הולנדית בראשית המאה ה-17, מוצא את עצמו בשוך סערה על אחד מחופי יפן הפיאודלית. נראה שגם אילו נטרפה הספינה אל חופי מאדים, הניגוד בין התרבויות לא היה יכול להיות חריף יותר. בעוד שבלקת'ורן מורגל בדרכים המערב-אירופאיות הישירות, הפשוטות והמובנות לו מאליהן, אין לו ברירה - אם הוא מעדיף את ראשו על כתפיו - אלא להסתגל, באופן חיצוני ובהדרגה גם פנימי, לתרבות היפנית הזרה לו בכל אספקט שהוא.

קלאוול לוקח את נקודת המוצא הרחוקה לאין-ערוך מחיינו כאן במאה ה-21 - אפילו ביפן - ומתאר ביד אמן עלילה פתלתלה ומורכבת להפליא על אדם מערבי הרואה עצמו נעלה ונאור מוסרית וערכית הפוגש תרבות אבודה, חייזרית כמעט, בעלת ערכים נוקשים וחד משמעיים רוויים בניואנסים של כבוד וטקס, שהפוכים בתכלית לערכיו שלו.

הספר רחוק מלהיות מושלם. הוא לא קל לקריאה, עמוס מלל שחלקו נובע מתרגום ארכאי בפונט קטן, ויש בו לא מעט חלקים שהם משעממים ואפילו מיותרים. הגם שההתלהבות של קלאוול מהתרבות היפנית הנקייה, החדה, ומרובת הרבדים ניכרת בכל משפט, קל לראות על שום מה ההתלהבות הכמעט-גורפת מהספר. קלאוול מצליח - גם אם ביותר מדי עמודים - לספר סיפור סוער אך עדין, וגם סקסי ואלים וייצרי וערמומי, וזאת תוך כדי זינוק כמו-קולנועי בין נקודות מבט שונות של הדמויות. הסיפור חי, אפשר לראות אותו, לדמיין אותו מול העיניים, להרגיש אותו. אם את "מלך עכברוש" הוא כתב תוך התבססות אוטוביוגרפית על חייו שלו במחנה שבויים יפני בתקופת מלחמת העולם השנייה, לא ברור לגמרי איך הצליח להמציא את עצמו הפעם מחדש ולכתוב משהו כה שונה, רב דמיון, ידעני ופרוע. שאפו.


אני לא אדם שנעלב בקלות. יצא שגם במקרים שבהם עלבון היה מתבקש, בדרך כלל הייתה מצדי לכל היותר משיכה מנטלית בכתפיים. בקריאת הספר הזה חשבתי כמה פעמים איך אילו הייתי חי ביפן בשנים הרחוקות ההן, היה עליי לערוף ראשים רבים כל כך, עד שעדיף היה לי לעשות "ספוקו" ולגמור עם זה :-)


****

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

התקשיתי להתמודד השנה עם הסמיכות של יום הזיכרון והעצמאות (מהסיבות הברורות) ומחלה נפלה עליי, הרגשתי צורך להתנתק מהכול והחלטתי למצוא מפלט - הפקדתי את עצמי בידי הרומן רחב היריעה - שוגון.

ג'ון בלקתורן, נווט ימי, נוצרי פרוטסטנטי, הופך לאנגלי הראשון שמקיף את העולם ומגיע ליפן.
השנה היא 1600 וקרב ירושה מתרחש בין שני מצביאים דגולים, אישידו וטורנגה, ואינספור משרתיהם הנאמנים למחצה. הנצרות פשטה בקיסרות, על-ידי הישועים הקתוליים שמינו עצמם בין היתר גם כמתווכי המסחר הפורה בין סין ויפן, בשם ולטובת מלך פורטוגל.
לתוך מארג אינטרסים סבוך זה, נקלע בלקתורן, תוך שהוא עתיד להשפיע על גורל המדינה.

הקורא נחשף יחד עם בלקתורן, להוויה היפנית - לטקסים, למנהגים ולנימוסים, להיררכיה החברתית ולהלך הרוח וקוד ההתנהגות הייחודיים במינם. כאילו נחת בעולם מקביל, מבין בלקתורן כי עליו לסגל את עצמו, ללמוד את התרבות ולאמצה כדי לנסות להישאר בחיים.

קלאוול מיטיב להעביר את מידת העוינות והשטנה בין הקתולים והפרוטסטנטיים, ובין המעצמות הקולוניאליסטיות הנאבקות על שליטה (אנגליה והולנד מחד, ופורטוגל וספרד מנגד). עמדתו אודות הכנסייה הקתולית, בדגש על חמדנותה, פשעיה והשלכותיה, ניכרת.
יכולתי לחוש כיצד באותה העת החברה המערבית נחלקה לשתיים, קתולים ופרוטסטנטים, ללא יוצא מן הכלל, וכל מי שבמחנה היריב, נחשב באמת ובתמים ככופר ואויב שהגיהינום הוא ייעודו.

תוך שימוש חלקי בגוף שלישי צמוד תודעה, משכיל קלאוול להציג בפנינו את דמויותיו השונות, מפת האינטרסים והקלחת הרותחת של תככים ותחבולות בה לא ברור מי נגד מי, ומי יבגוד ברעהו.
המפגש התרבותי בין המזרח והמערב מתואר לעילה, תוך הדגשת הסלידה, החלחלה והתמיהה המשותפים לשניים (לברבריים ולילידים כביכול), כמו גם משבר הזהות של בלקתורן כתוצאה מכך.

ליפנים יש שישה פרצופים ושלושה לבבות, לומד על בשרו הגיבור הראשי וכך גם אנחנו. נימוסיהם הכרחיים להמשך קיומם, אך לא חושפים מאום אודות המסתתר במוחם - שאיפותיהם, מזימותיהם ומחשבותיהם האמיתיים. התנהגות זו עלולה להתפרש על-ידינו כצביעות, אך מדובר למעשה בלא יותר מסגנון מחשבה שונה מסיבה תרבותית, שמתבקש כביכול לבקר אותו, אך ניתן גם לכבדו.

התפיסה היפנית אודות מונחים כמו אהבה, כבוד וחובה שונה משמעותית מהמוכר לנו, ולכן גם מרתקת. אין מה לפחד מהמוות, נהפוך הוא, רק על סף מוות, נבין סוף סוף את האושר שבחיים. כל אדם נולד להשקפתם עם קארמה (גורל מוכתב מראש), עובדה המסייעת להשלים עם מאורעות חייו (הטובים והרעים). איני שותף לגישה דטרמיניסטית זו, אם כי אין ספק שהייתה מיטיבה עמי.

נאמנותן הטוטלית של הנשים לבעליהם והצמיתים לאדוניהם, נבנתה באמינות, אם כי בכל זאת ממאנת להתיישב עם הדעת. צייתנות מוחלטת? לכל פקודה? גם אם הינך מושפל שנים או נדרש להרוג את צאצאיך לשווא? עם זאת, מדובר בתקופה ובתרבות אחרת, ובחלק מהבושידו הסמוראי.

איני יכול לתאר לעצמי כיצד מרגיש להפליג אל הלא נודע, מבלי לדעת אם אי פעם תשוב. נהניתי ללמוד תוך כדי הקריאה יפנית בסיסית וגינונים מקובלים, והופתעתי מהקלות בה המסיונריים נחלו הצלחה ביפן, לפחות עד שהוצאו מחוץ לחוק.
תמהתי מה היה קורה לו נפל הנווט האנגלי בידי אישידו, והשתעשעתי מהרעיון בו העלילה מתוארת גם מנקודת מבטו (בסגנון "הצל של אנדר").

לא היה פשוט, אם כי מעניין לעקוב אחר כל שושלות היוחסין והמשמעויות הפוליטיות שלהן.
בשלב מסוים שאלתי עצמי, היתכן וכל בניית המתח והאסטרטגיות המפורטות, הינן לשווא? עבור מלחמה שלא תתממש (או תתואר)?

אני לא יודע כמה מהמנטליות היפנית שתוארה בספר נשמרה, אך זה בהחלט עושה חשק לבקר,
האם זה יקרה?
קארמה, אה?

רומן היסטורי מרשים, מותח ומעשיר,
מומלץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אור שהם
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

עלילה מרתקת, שלמרות אורכה הלא שגרתי, לא יכולתי להניח מהיד וממש הצטערתי שהספר הסתיים.
העלילה מכניסה את הקורא להתנגשות החזיתית בין התרבויות האירופית והיפנית בתחילת המאה ה-17, הניגוד האולימטיבי בין חובת הציות לבין האהבה, מתפתחת לסיפור מפותל של תככים פוליטיים, רציחות, התאבדויות, נאמנויות, בגידות דתות וכפירה והכל תוך כדי כניסה לראש של הדמויות הראשיות בצורה עשירה ומרתקת.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•יעקב נ
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

לא מזמן קראתי אותו שוב. 1000 עמודים בשני כרכים ואין רגע דל. קלאוול מפליא לתאר תרבות זרה דרך עיניו של הנווט בלאקתורן, אנגלי בן המאה ה 17, איש ים הגאה ביכולתו המקצועית, אינטליגנטי ומנהיג, שחי (כשהוא ביבשה) בלונדון - עיר סואנת ומלוכלכת, שהשמירה על עקרונות של נקיון ויופי ממנה והלאה, המגיע בדרך מקרה לחופי יפן שהיתה אז מסוגרת מפני זרים, וצריך להתמודד עם פוליטיקה זרה לו, מניעים שהוא לא מכיר ואורחות חיים שכל חינוכו נוגד אותם (רחצה שחושפת את הגוף למחלות! אוויר צח בלילה! אוכל במשורה, בלי בשר!)

קלאוול יליד אוסטרליה כתב את הרומן המפורסם ב 1975, והצליח לתאר את התרבות עליה כתב בצורה כה אמינה שההרגשה היא של מישהו הכותב "מבפנים" ומצליח להעביר את התרבות וגם לקבל את הצדדים הרצחניים שלה - אלה שלאדם שחונך על עקרונות היהדות-נצרות נראים ברבריים ומוזרים. הוא אינו שופט את התרבות הזרה (אולי הוא קצת מאדיר אותה, אפילו) ומפליא להעביר את גווניה העדינים. על הדרך הוא מעמת את שתי התרבויות בנות המאה ה - 17 וברור מי יוצאת כשידה על העליונה...

הספר עוסק ביכולתו של היחיד לשנות את גורלו (מה שמשאיר את קלאוול בצד התרבות המערבית, עליה גדל. התרבות היפנית המתוארת בו אינה מייחסת שום חשיבות למעשי היחיד, אפילו הוא שוגון). הוא גם מתייחס לכוח שיש לחברה הרותמת את יחידיה לאינטרס שלה. אבל קלאוול, מהיותו מערבי, מספר סיפור של גיבור עימו אנו מזדהים ולא של החברה. הספר - גם בקריאה שנייה - כתוב טוב, מעניין ומשכיל. לדעתי אחד הספרים הבודדים המצליחים להביא את תרבות יפן האותנטית שנכתבו על ידי סופר מערבי. נהניתי ממנו גם הפעם, וכדאי למי שעוד לא קרא או מי שקרא מזמן לקרוא אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

אני חושבת שרק בפארק השלום בהירושימה התחלתי להבין. לפני כן היו לא מעט דברים, קטנים, אבל לכל אחד מהם התייחסתי בנפרד. אבל שם, מול אישה אחת, בערך בת גילי, שתיארה בפני תוך שאנחנו הולכות בשבילים של הפארק את המימדים האיומים של הזוועה באמצעות הרבה מאד פרטים טכניים, שלא תיארה לא קורבנות וגם לא נוגשים, אלא דיברה על טמפרטורות, על תהליכים כימיים וביולוגיים, על איך בוחרים מטרה, על מה הושג ומה לא הושג, התחלתי להבין שזו באמת תרבות אחרת וכל מה שהספקתי לקרוא מאז שעליתי על המטוס בתל אביב ובשעות הארוכות בפרנקפורט ואחר כך בטיסה לאוסקה ומידי פעם בערבים, הכל רלוונטי גם כאן ועכשיו, עם האישה הזאת והאופן שבו היא מספרת לי על הפצצה בהירושימה.

כששאלתי אותה באיזשהו שלב אם ביפן מציינים את היום הזה, איזה יום אבל לאומי אולי, היא הסתכלה עלי קצת מופתעת. אנחנו עושים פה איזה טקס קטן, בפארק השלום, שום דבר לאומי, היא אמרה. ואני הייתי קצת מופתעת.

אף פעם לא רציתי לנסוע ליפן למרות שהיו לא מעט הזדמנויות. קודם כל החברים שלי נסעו כדי למכור תמונות באוסקה ואז אח שלי עבר לגור בקיוטו למשך שנה. אחר כך גם בן הזוג שלי בילה בהאצ'ייוג'י רבע מהזמן במשך כמה שנים ולא הפסיק להגיד לי בואי, ולא רציתי. גם עכשיו זה לא היה יעד שאני בחרתי. הילדים רצו. זרמתי.

ואני מרגישה כאילו טיילתי פעמיים. טיול אחד במאה העשרים ואחת, זאת עם האסלות המחוממות והשינקנסן ומסכי הענק והתאורה המטורפת והמכונות והאנימות, זמן שבו אפשר לראות המוני אנשים, צעירים מאד ומבוגרים מאד, רצים בבהילות לקראת משהו ולהגיע לשם אחריהם רק כדי לגלות שהם כולם, באמת המונים, מרוכזים במסכי הטלפונים הניידים שלהם, מנסים לתפוס איזה פוקימון, והטיול השני שמבליח כל הזמן, לא רק כשאני קוראת את הספר, אלא גם תוך כדי השיחות וההתבוננות באנשים ובכל מה שמסביב, בנקיון הבלתי מתפשר, בבתים הצפופים, בדרכים הקשות, בטקסים שהם עורכים, טיול שאני מניחה שבלי לקרוא את הספר את חלקו הייתי מחמיצה.

בלקתורן, נווט אנגלי, נטרף עם ספינתו לחופי יפן במאה ה 17. שלא כמו יתר הזרים שנמצאים שם, ההולנדים שהגיעו איתו והפורטוגלים שהיו שם לפניו, בשל הידע שיש לו, על הים, על כלי נשק ועל מלחמות, והעובדה שהוא יכול לשמש כלי במשחק הפוליטי שמתנהל בין השליטים היפניים, הוא לומד את השפה ואת התרבות, ומשום אופי הקשרים שהוא יוצר, קשרים שיש בהם כבוד ואהבה, אין ביחס שלו, אל התרבות ואל האנשים, היהירות הקלגסית שמאפיינת את האירופאים בבואם במגע עם כל מי שלא נברא בדמותם.

1000 עמודים מסעירים שתחת מעטה רומנטי פורשים תרבות וערכים באופן ששום מדריך תיירים לא יוכל אף פעם לעשות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

אם ספר מתחת לכל ביקורת הוא ספר שאינו ראוי לשום ביקורת,
זה אומר שביקורת מתחת לכל ספר היא ביקורת שאינה ראויה לאף ספר?
ואם היא לא ראויה לאף ספר, האם זה הופך אותה לביקורת מתחת לכל ביקורת?
אבל מהי ביקורת מתחת לכל ביקורת, האין זו הביקורת הראשונה בדף הראשון בסימניה, קבורה תחת כל הבאות אחריה?

מדוע יש ספרים שראויים לביקורת אך אינם זוכה לה? מדוע ספרים רבים שהם מתחת לכל ביקורת זוכים להרבה ביקורות? ומעל הכול – מה הופך ספר למעל לכל ביקורת? כזה שכמעט כולם אומרים עליו יחדיו שהוא מדהים, סוחף, עוצר נשימה, חובה, בלתי-נשכח, כמו שוגון?

האמת, קראתי את הספר מזמן, ומרוב עונג כל מה שהצלחתי להפיק הייתה מחרוזת סתמית של נפלא, נהדר, מרתק, עשיר...
והנה חזרתי שוב, שנתיים מקריאת הספר ועם אותה מחרוזת סתמית אך כנה, נחושה שתחת שהספר הזה - תהייה גם ביקורת נלהבת שלי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•נעמי
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

שוגון מורכב משני כרכים, כ-1000 עמודים צפופים. אילו פורסם היום היה מכיל כ-1300 עמודים. מיטיבי קרוא אינם נרתעים מעמודים רבים כל כך לו מדובר בספר מרתק. לא כך המצב בספר שלפנינו.
אני לא נוהג לסקר ספר שלא קראתיו עד תומו. בתחילה קראתי את מלך עכברוש, ממנו לא התרשמתי ביותר. שוגון הוא ספר מפורסם מאוד ולכן חשבתי שכדאי לתת לו סיכוי. נתתי עד עמוד 340 ונשברתי. שליש זה די והותר כדי להבין שאין תקווה.
הספר עמוס מלל, לא בשל כמות דפיו, אלא מלל עודף, דיאלוגים שאינם נגמרים וניסיון ללמד את הקורא כיצד בני העולם המערבי אנגלים-פורטוגלים-ספרדים הם עמים ברברים וגסי רוח, ואילו היפנים מעודנים, אוהבי חיים, בעלי קוד התנהגות מוקפד, חובבי סקס מכל סוג ומין, אוכלים מעט, מתרחצים הרבה ושוחרי כבוד. הכבוד מביא אותם להתיז ראשי יריבים כעניין של מה בכך, כי הם הרי סמוראים – לוחמים ללא חת – ולבצע מיני התאבדויות על התנהגויות לא הולמות.
קלאוול מקפיד ללמד אותנו מיהם היפנים הללו. הבעיה היא, שאותם יפנים כלל לא קיימים יותר, אפילו לא אותם היפנים, שמדינתם נסגרה בפני העולם עד לפני מאה ויותר. סיום מלחמת העולם השניה, וליתר דיוק, הטלת שתי פצצות האטום, שינו את היפנים לבלי הכר. רוצים להכיר יפנים? קראו את שפרה הורן בחוויה יפנית, או את זיכרונותיה של גיישה, את בן-עמי שילוני ואפילו את בננה יושימוטו והרוקי מורקמי. רוצים לסבול קשות ולא להבין כיצד נפלה עליכם הצרה הזו, קראו את שוגון.
שוגון הוא ספר מתיש, גס רוח, ארוך כאורך הגלות, מתחכם ולא חכם והגדול בפשעיו, נכתב ע"י במאי סרטים. למה זה פשע? משום שבכל כמה עמודים יש פאוזות רבות משמעות, היכולות להיות עצירות רבות משמעות בסרט, מה שמגביר את הדרמה ומעלה את לחץ הדם. בספר זה פשוט מתיש, מה גם לצלוח ים של טקסט ששיאיו מועטים. אחד השיאים, תרתי משמע, זה הצחקוקים של הנשים היפניות הזעירות לנוח השטרונגול המתגלה במלוא אורכו של האנגלי הברברי. זה קלאוול במיטבו.
ועל מה הספר? על בלאקתורן, נווט האניה, שהגיע עם ספינתו נציגת בריטניה/הולנד אל חופי יפן בשנת 1600. ההגעה היא מקרית, רוב המלחים כבר מתו ממחלות ורק קומץ נותר. הנווט הוא בדרך כלל אדם יקר ערך במסעות שכאלה ובלאקתורן נשבה ע"י טורנגה, החזק באנשי הצבא היפנים, סמוראי כמובן, המתכוון להתחזק עוד יותר בסיוע המסחר בים. נשמע דרמטי? רק חשבו על זה: עורך מודרני היה מוריד 80-90% מהטקסט, מזה היה נותר ספרון של מאתיים ומשהו עמודים מרווחים מודרניים. הספר היה הופך לספר נוער ואז היה צריך להתמודד מול משחקי הרעב ולקוות שיהיו קהלים מפוצלים הקוראים גם את משחקי הרעב וגם ירודונים כמו שוגון. אז היה צריך לחכות לדמדומים ולקוות שכמה מאלה המבקרים בתיכון לילה יעדיפו גם את שוגון.
אשליות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מורי
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

רק ספר. לא לראות את הסדרה.
תנו לדימיון להשתולל

לפני חודשיים•
★★★★★
•עדי
שוגון (שני כרכים)

שוגון (שני כרכים)

ג'יימס קלאוול

כמו בלאקתורן, גם אני הגעתי ליפן בלי שום צל של ידיעה על הצפוי לי.
שלא כמוהו, ספינתי לא התרסקה אל סלעי הוקאידו. הגעתי לשם בגיל 21 כדי למכור תמונות ולממן טיול במזרח.
ממה להתחיל? מהטכנולוגיה המהממת במדינה בה האנשים חיים לפי מסורת של אלפי שנים והניגוד הנוצר כתוצאה מכך יוצר חברה שאין באף מקום אחר? מהחך שלי, חך של קיבוצניק שהיה רגיל לדייסה וקלופס ולומד לתדהמתו שמכמה חתיכות דג נא ניתן להרכיב גן עדן? מהטירוף של האנשים לכל דבר שנודף ממנו ריח של אמריקה, אחרי שזו האכילה אותם באורניום מועשר? בגזענות המובנית כלפי כל זר - אבל בכמיהה הבלתי נשלטת לדבר עם כל זר - מה שהישראלים מיד תרגמו למכירת תמונות בכמויות כסף בלתי יאומנו? המו"מ שהייתי מנהל עם היאקוזונר השכונתי שכרטיס הביקור שלו שהיה נשלף מהארנק שלי הניס כל שוטר שרצה לתת לי דו"ח?
בקיצור - אחרי 3 חודשים בלתי נשכחים העבודה הזו מימנה לחברתי דאז ולי שנה וחצי במזרח - בין היתר משום שזוגתי הנהדרת הייתה מצויידת בשני דברים שאין ביפן: שדיים גדולים ושיער בלונדיני. אז כדי לעמוד ולבהות בה שילמו היפנים המון כסף על תמונות, כי זה הרי לא מכובד לעמוד ולבהות סתם, לפי המסורת היפנית :)
אבל בואו נדבר על בלאקתורן ועל קלאוול. אני חושב שמאז שקראתי את הספר בפעם הראשונה כילד, ידעתי שיום אחד אגיע למדינה המשונה, מרתקת, ולעיתים בלתי אפשרית הזו.
יש ביפן וליפנים תפיסת חיים שאין בשום מקום אחר בעולם. הסגפנות אל מול הנהנתנות, העבר הנוכח כל כך בכל רגע בהווה ובעיקר היחס האמביוולנטי לזרים.
ומתברר שכלום לא השתנה מאז המאה ה-17. אז תקראו את היצירה הנהדרת הזו ואם יוצא לכם, ממליץ מאוד על כמה חודשים ביפן - עדיף עם ארנק תפוח וחזייה נפוחה. שניהם יעזרו מאוד שם.

לפני 13 שנים•ליאור
דירוג
5.0
לפני 8 שנים

“ספר סוחף מלא בפרטים מענינים על התרבות היפנית. הסיפור מספר על הזמנים בהם היו מגלי ארצות שניסו למפו”

33/51
ביקורות על שוגון (שני כרכים)
הבאה
עופר עידן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“לאחר שקראתי את הביקורות המופיעות כאן אוסיף רק זאת: קריאת הספר בהחלט עשויה לתרום להבנת החברה היפנית ג”