הפעם אהיה קצר במיוחד.
את הספר מצאתי בספריה של נכדי. מנעורי זכרתי שקראתי את הספר (עבורי "לזכור זה" כבר השג...) ובשעתו הוא ריתק אותי. אך אבוי, הפעם הספר נמרח. נמרח ופעמים זרקתי אותו מהיד וחזרתי לקרוא ולחפש את החוויה שחוויתי בעבר. התעלומה נפתרה בעזרת ההערה שמצאתי על הכריה האחורית של הספר - מדובר כאן על התרגום המלא הראשון (אמנם היה נדמה לי שהספר הישן היה קצר יותר). וסלסיכום: צדקו המתרגמים המקצרים הקודמים!!!!!!

לפני כשנה, קניתי (דרך סימניה כמובן) אחד מספרי ג'ון לה-קארה. נפגשתי עם המוכר והוא אמר לי שהוא לא מתחבר עם ספרי סופר זה (הכינוי "סופר" הוא שלי) כי הם נמרחים (הוא יהנה מספרי לי צ'יילד) . אז ככה: יש להבחין בין ספרי פעולה וספרים שבעלילתם משתחזרת תעלומת רצח ריגול וכדו'. ואכן, הספר "שמי הוא אדום" הוא ספר מופת (לא בכדי זכה הסופר לפרס נובל לספרות). העלילה עצמה מעניינת, אך אנו נהנים משפה עשירה, ניחוח אנסטנבול של אותה תקופה, והעיקר: המאבק בין ההשקפה שהאל הוא במרכז או האדם, כפי שמתבטא בסגנון הציור המזרחי (סין, פרס והתורכי) לעומת המערבי - הפרנקי. אמנם ניתן לפענח בשלב מוקדם מיהו הרוצח, אך כאמור, הפיענוח עצמו הוא למעשה הרקע ליצירה זו. ולסיום - גם הסיום מעניין ומשתלב היטב ביצירה זו). חבל שיש רק 5 כוכבים.

הפעם התחיל מהסוף: -
הספר כתוב באופן בהיר ומושך. הקריאה קולחת. הספר נכתב במקורו באנגלית ומיועד לקהל קוראים שאינו מכיר את חסידות חב"ד, אך הספר מומלץ גם לקורא הישראלי המצוי שמכיר באופן שטחי וגם למי שמכיר יותר.זאת מאחר והספר מנסה להסביר את האדיאולוגיה של תנועת חב"ד בדור האחרון.
וכאן מתחילות ההחמצות: -
הספר נכתב על ידי זוג חוקרים בעלי שם ויצא בהוצאה מכובדת (מרכז זלמן שזר) ולכן הקורא מצפה לספר מחקר רציני ומעמיק רווי אסמכתאות וציטוטים. בסופו של דבר הספר גולש לסיפורים פיקנטיים, הסברים פסיכולוגיים שטחיים ואף לרכילות מעל לנדרש (כגון תקופת החיזור ההממושכת בין האדמו"ר ורעיתו בעתיד והיחסים בינו ובין בני המשפחה). אך אין לכחד כי בזה טמון הגורם למשיכת הקוראים

בזמן שקראתי את הספר נזכרתי בסדרה שהוקרנה בערוץ ההיסטוריה, בה, בין השאר, רואינו אנשי אס-אס לשעבר ומשתפי פעולה.
לא אשכח את דבריו של אחד ממשתפי הפעולה שהשתתף בהוצאה להורג המונית של יהודים. הוא השתבח בכך שהשתדל לכוון ישר אל ראש הקורבנות על מנת שהם לא יסבלו...
המיוחד בספר זה הוא ניסיון הניתוח הפסיכולוגי (בין אם מסכימים איתו ובין אם לא) המבוסס על עדויות של האנשים עצמם (ולמרות שהם כמובן לא אובייקטיבים, הכותב שואף לדלות את מה שלא נאמר מתוך הדברים שנאמרו).
הנקודה המרכזית בספר זה היא השאלה האם תופעה זו מאפיינת רק את העם הגרמני או מצוייה בכל מקום במינון קטן יותר...

מדובר לכאורה בספר מתח קליל. הרקע מזכיר את ספריו של דוסוייבסקי כגון 'אדיוט' או 'שדים'. גם הסוף שאינו אפי-אנד מאפיין את ספרות המאה ה 19 הרוסית. אקונין מקפיד, לדעתי, שהקורא יוכל בכל שלב לנחש מה עומד לקרות - בניגוד ל'בלש המבריק'. כנראה זה חלק מהטקטיקה בה נוקט המחבר על מנת להגביר את המתח (האם הבלש יפול..). ההילה ששומרת על פנדורין פוגעת באמינות הסיפור, אך כפי שציינתי מדובר בספר נעים לקריאה.

כמתמטיקאי במקצועי(לא בתחום תורת המספרים), אני רואה את המיוחדות בספר זה בהצגה מעולה של עולמו הפנימי והחיצוני של מתמטיקאי תאורטי (או פיזיקאי תאורטי) ובמרוץ כנגד הזמן. תמיד המעולים שבהם משלמים על כך באובדן כבד כמוזריות עד אי-שפיות או הרס חיי המשפחה. (למזלי אני מתמטיקאי ישומי ממוצע..).
בקיצור, ספר טוב.