הפעם אהיה קצר במיוחד.
את הספר מצאתי בספריה של נכדי. מנעורי זכרתי שקראתי את הספר (עבורי "לזכור זה" כבר השג...) ובשעתו הוא ריתק אותי. אך אבוי, הפעם הספר נמרח. נמרח ופעמים זרקתי אותו מהיד וחזרתי לקרוא ולחפש את החוויה שחוויתי בעבר. התעלומה נפתרה בעזרת ההערה שמצאתי על הכריה האחורית של הספר - מדובר כאן על התרגום המלא הראשון (אמנם היה נדמה לי שהספר הישן היה קצר יותר). וסלסיכום: צדקו המתרגמים המקצרים הקודמים!!!!!!

לפני כשנה, קניתי (דרך סימניה כמובן) אחד מספרי ג'ון לה-קארה. נפגשתי עם המוכר והוא אמר לי שהוא לא מתחבר עם ספרי סופר זה (הכינוי "סופר" הוא שלי) כי הם נמרחים (הוא יהנה מספרי לי צ'יילד) . אז ככה: יש להבחין בין ספרי פעולה וספרים שבעלילתם משתחזרת תעלומת רצח ריגול וכדו'. ואכן, הספר "שמי הוא אדום" הוא ספר מופת (לא בכדי זכה הסופר לפרס נובל לספרות). העלילה עצמה מעניינת, אך אנו נהנים משפה עשירה, ניחוח אנסטנבול של אותה תקופה, והעיקר: המאבק בין ההשקפה שהאל הוא במרכז או האדם, כפי שמתבטא בסגנון הציור המזרחי (סין, פרס והתורכי) לעומת המערבי - הפרנקי. אמנם ניתן לפענח בשלב מוקדם מיהו הרוצח, אך כאמור, הפיענוח עצמו הוא למעשה הרקע ליצירה זו. ולסיום - גם הסיום מעניין ומשתלב היטב ביצירה זו). חבל שיש רק 5 כוכבים.

בזמן שקראתי את הספר נזכרתי בסדרה שהוקרנה בערוץ ההיסטוריה, בה, בין השאר, רואינו אנשי אס-אס לשעבר ומשתפי פעולה.
לא אשכח את דבריו של אחד ממשתפי הפעולה שהשתתף בהוצאה להורג המונית של יהודים. הוא השתבח בכך שהשתדל לכוון ישר אל ראש הקורבנות על מנת שהם לא יסבלו...
המיוחד בספר זה הוא ניסיון הניתוח הפסיכולוגי (בין אם מסכימים איתו ובין אם לא) המבוסס על עדויות של האנשים עצמם (ולמרות שהם כמובן לא אובייקטיבים, הכותב שואף לדלות את מה שלא נאמר מתוך הדברים שנאמרו).
הנקודה המרכזית בספר זה היא השאלה האם תופעה זו מאפיינת רק את העם הגרמני או מצוייה בכל מקום במינון קטן יותר...

כשניגשתי לקרוא את הספר, חשבתי כי מדובר בעוד ספר שעוסק בתורת האבולוציה, אך הופתעתי לטובה. בספר זה הגדיל המחבר דייוויד קוומן להציג את הפן האנושי של צ'רלס דאררווין. ככל שמתקדמים בקריאה, גוברת מצד אחד ההערכה על השגו ומאידך אמפטיה לדומותו והתיחסותו אל הסובבים אותו, אותה דמות שלא ניתן להגזים בהשפעתה על הבנת התפתחות העולם שמעבר לדומם.
כמו כן אנו מתחילים להבין כיצד ראה דארווין עצמו את תורת האבולוציה ומהן השאלות שעדיין נשארו ללא מענה בתקופתו.
ספר מומלץ מאד!!!

מדובר לכאורה בספר מתח קליל. הרקע מזכיר את ספריו של דוסוייבסקי כגון 'אדיוט' או 'שדים'. גם הסוף שאינו אפי-אנד מאפיין את ספרות המאה ה 19 הרוסית. אקונין מקפיד, לדעתי, שהקורא יוכל בכל שלב לנחש מה עומד לקרות - בניגוד ל'בלש המבריק'. כנראה זה חלק מהטקטיקה בה נוקט המחבר על מנת להגביר את המתח (האם הבלש יפול..). ההילה ששומרת על פנדורין פוגעת באמינות הסיפור, אך כפי שציינתי מדובר בספר נעים לקריאה.

כמתמטיקאי במקצועי(לא בתחום תורת המספרים), אני רואה את המיוחדות בספר זה בהצגה מעולה של עולמו הפנימי והחיצוני של מתמטיקאי תאורטי (או פיזיקאי תאורטי) ובמרוץ כנגד הזמן. תמיד המעולים שבהם משלמים על כך באובדן כבד כמוזריות עד אי-שפיות או הרס חיי המשפחה. (למזלי אני מתמטיקאי ישומי ממוצע..).
בקיצור, ספר טוב.