הספר הכי יפה שקראתי בשנתיים האחרונות!!!!!!!נערות למופת / שהרה בלאו
הוצאת זב"מ-כנרת

אתחיל מזה שאין לי מספיק מילים על מנת לתאר עד כמה אהבתי את הספר הזה. באמת שניסיתי. אבל כל משפט שכתבתי נותר חיוור לעומת הרגשות האמיתיים שלי. כשסיימתי את הספר (בשעה 04:00 בבוקר!!!! אחרי שלא הצלחתי להתנתק ממנו אפילו לא לשניה!!) לא שחררתי אותו בכזו קלות לכוננית שעל יד המיטה אלא המשכתי להחזיק בו חזק, כאילו שבכך אצליח להישאר איתו עוד כמה דקות. אני רוצה גם להתוודות ולומר שמאז שהפכתי לאמא לא הצלחתי לקרוא ספר אחד ביום, דבר שלפני האמהות היה עניין שבשיגרה.
נתחיל מחווית ילדות אישית שלי. כשהייתי בת 9 נסעתי עם אמא שלי במכונית ועברנו ברחוב בו היא התגוררה כשהיתה ילדה קטנה. קראתי את שם הרחוב "רחוב ה – 93". מילדות התעניינתי במשמעות שמות הרחובות ושאלתי את אמי מדוע קוראים לרחוב זה בשמו. אמי סיפרה לי אז בקצרה על 93 נערות יהודיות מקרקוב שנלקחו בכוח על ידי הנאצים ונתבקשו לתת לחיילים גרמניים שרותי מין. הנערות החליטו כולן כאחת להתאבד ולמנוע את חילול גופן. אני זוכרת את עצמי יושבת במכונית ושותקת. מעולם לא שאלתי אותה שאלות נוספות על אותו סיפור, אך הוא נחרט אצלי בזיכרון היטב. הסיפור הזה שיתק אותי והטיל עלי אימה גדולה לאורך כל ילדותי.
חושב לי להדגיש - הספר "נערות למופת" אינו ספר שואה!!!!!! אבל הסיפור הזה על 93 הנערות הצדיקות מניע את העלילה של הספר שמתרחשת בכלל בבני ברק של ימנו אנו.
חווי, יתומה בת 17, נערה דתיה הלומדת באולפנה שם "הציונים הם לא הדבר הכי חשוב" אלא הצניעות ואורך החצאית, ואם ההורים שלך באו מהונגריה אז הכל הרבה יותר קל. היא גדלה אצל דודה ודודתה, היא לא מכירה את אביה ויודעת שמסתרים ממנה סוד גדול הקשור למות אימה. מדובר ברומן התבגרות מורכב. מצד אחד כל חייה חינכו אותה על מיתוס הצניעות, על נשים קדושות שהעדיפו למות מאשר לחלל את גופן, ומצד שני היא מתחילה לגלות עניין רב בבני המין השני.מצד אחד היא אוהבת מאד את חברותיה הפשוטות והלא נחשבות אך רוצה שוב ושוב בקרבתה של הנערה הכי מסוכנת עבורה – מיכל לוין, מלכת הכיתה, היפה והמינית שלא מפחדת מאף אחד. היא וחברותיה מחליטות לעלות מחזה בבית ספר, מחזה הקשור בסיפורן של 93 הקדשות מקרקוב, אך מכאן הדברים הולכים ומסתבכים, שקרים, תככים, מזימות ואינטריגות יטלטלו את עולמה ויחשפו את הסוד הגדול והאפל אותו איש לא רצה באמת לגלות.
כל מה שכתבתי כאן מתגמד אל מול העולם העשיר שבנתה בלאו עבור הדמויות שלה. בחרתי כל מילה בפינצטה על מנת לא להרוס לאיש את חווית הקריאה והקפדתי לא לגלות דבר על הסחרחורת הרגשית המטורפת שעברתי יחד עם חווי עצמה.(ואפילו לא כתבתי מילה על הדודה המטורפת שלה. שגרמה לי לעיתים לצחוק במבוכה גם בקטעים קשים במיוחד, כמו ילד קטן ששומע את הצפירה ביום השואה ובמקום לשתוק פורץ בצחוק בלתי נשלט). בתוך הספר שזורים כביד אומן רגעי אימה קפואים של אותן 93 הנערות הקדושות ואיתם טוויסט עלילתי מבריק שישאיר אתכם עם פה פעור במשך דקות ארוכות אם לא יותר... שהרה בחרה בהחלטה אמיצה לנפץ מיתוסים שנחשבו עד ליום זה כמיתוסים קדושים שאיש לא העז לגעת בהם לפניה בכזו פתיחות.
דבר אחד אני יודעת בביטחון - נערות למופת לא תמצאו בספר הזה !!

אני מעלה שוב את הביקורת שכתבתי. מאיזו סיבה ותקלה במערכת זה לא שייך אותה לכרטיס שלי... באמת שלא תכננתי לקרוא ספר. להפך, תכננתי להמשיך לכתוב את הספר שלי ולא להתנתק מהכתיבה אף לא לשניה,אך ברגע שהחזקתי את הספר ביד היו לי תחושות טובות לגביו. איך אפשר שלא להסתקרן ? המחברת היא הילה בלום, העורכת של מיטב הסופרים – אשכול נבו, אתגר קרת ואמיר גוטפרוינד, העורך הוא יגאל שוורץ המצוין. היה לי ברור שאני מחזיקה ביד אוצר.
סיפור המסגרת הוא פשוט,כשנילי ונתי רק הכירו הם נסעו לחופשה בפריז, שם קרה מקרה מצער.תשע שנים לאחר מכן הם מקבלים שיחת טלפון ממיליונר צרפתי שפגשו באותה חופשה.הצרפתי מגיע לביקור בארץ ומסיבה לא ברורה רוצה לפגוש אותם שוב. שיחת הטלפון תתקבל בעמוד 16 והפגישה תתקיים בעמוד 384, אך השיחה עצמה פחות חשובה, כמו כן גם המפגש, מה שחשוב באמת זאת הדרך. לאט לאט מקבל הקורא הסברים מה קרה באותו ערב במסעדה היוקרתית בפריז ויסתקרן בדיוק כמו נילי ונתי לגבי מטרת הפגישה שאותה יזם המליונר הצרפתי, אך בשלב מסוים הוא יגלה שלא זה מה שמושך אותו לקרוא את הספר, אלא משהו אחר.
נילי ונתי גרים בדירת גג בירושלים, מגדלים יחד את ביתם המשותפת אסיה ואת ביתו מנישואיו הראשונים של נתי, דידה. בכישרון כתיבה יוצא דופן, בהומור עדין ,ברגישות ובתשומת לב נדירה לפרטים הקטנים שבחיים, פורשת בפנינו בלום, כפסיפס מרהיב את חיי המשפחה ומרכיבה עבורנו הקוראים את כל חלקי הפאזל לכדי שלמות.
האם באמת ראתה דידה את אביה חובק אישה אחרת במעיל לבן באזור תל אביב למרות שהוא אמור להיות בצפון במילואים ? מדוע נילי מתעקשת לפנות לאמא שלה אך ורק בשמה הפרטי חנה ? מדוע החליפו ההורים של נילי כל כך הרבה פעמים מקום מגורים ? האם נילי יכולה באמת לשמש כאמא לכל דבר עבור דידה ? איך מגיעים למצב בו ילדה קטנה נופלת מהקומה השנייה של בניין ? לאן נעלם הילד דניס בוקינוב , שתמונתו מופצת בכל העיתונים. ושוב מעל לכל מנקרת ללא הרף השאלה – מה לעזאזל רוצה הצרפתי מהחיים שלהם לאחר כל כך הרבה שנים. כל כך הרבה שאלות והתשובות צצות לאט לאט ומעט בכל פעם.בלום קובעת את הקצב והקצב הוא איטי.היא תחליט מתי לחשוף מה ואיך.
הכתיבה נעה באלגנטיות בין משפטים מורכבים כמו "יש דברים שיכולים לקרות רק בסדקים צרים של הזנחה,של אי השגחה, בתוך מהומה של אינרציה ואור..." לבין שיחות משעשעות בין אם לביתה -
"לא חלמתי כלום" אסיה אומרת. "אמא לא הזכירה לי". נילי מסובבת לאחור חצי פנים. "אני לא הזכרתי לך ?" הילדה תוחבת את פניה בין המושבים הקדמיים: "אתמול אמרת לי לילה טוב וחלומות פז ??" "מה"
"אמרת לי רק לילה טוב, נכון ?"
"אז?"
"אז זהו" הילדה נשענת חזרה. "אז זהו" נתי מסכים.

אז זהו, גם אני אומרת, אם חשקה נפשכם בספר איכותי שלא תרצו להניח מהיד – מצאתם!

יגאל שוורץ כתב בגב הספר "הביקור רומן מבריק, קל תנועה וחד כתער". משפט שמסכם היטב המלצה זו.

הערה אחרונה - תתארו לעצמכם שויתרתי על המון שעות שינה על מנת לסיים את הספר. חוץ מלאבישי (התינוק), אני לא מרשה לאיש לפגום לי בשעות השינה המעטות שעומדות לרשותי...

נצחון הדיקטטורה של בני אבישי:
עד שלא תקריאו את הספר הזה 600 פעם רצוף לילד או לילדה שלכם ותראו אותה או אותו מחייכים באושר ומבקשים לשמוע את הסיפור "עוד פעם", לא תבינו את גודל הגאונות שלו.
נכנסתי עם אבישי בני המהמם בן השנה ושמונה חודשים לחנות הספרים. הוא החזיק את הספר וצעק "תות" "תות". קראתי את הספר כי לא זכרתי על מה הוא מדבר. לא אהבתי את העלילה, לא אהבתי את הציורים, לא אהבתי את הניסיון לחנך ולא אהבתי את החריזה ולמעשה לא אהבתי כלום בספר הזה. אבישי המשיך לצעוק "תות" בכל החנות והחלטתי לקנות לו את הספר בכל זאת ומאז זה הספר שהוא הכי אוהב. אז אחרי 20,00000 פעם שנאלצתי להקריא את הספר הזה, ולאחר שנחרדתי לגלות שאני מכירה אותו בעל פה גיליתי שהספר גאוני. אחד הקטעים האהובים עלי במיוחד זה אחרי שהאריה סוף סוף מקבל את התות וצועק "אני לא אוהב תות, אני לא אוהב תות, זאת היתה פשוט טעות כל העניין הזה עם התות".אני מרגישה קצת מוזר. כמו שיר ששמעתי בגלגלץ ולא אהבתי אבל בגלל שטחנו לי אותו כל דקה ברדיו התחלתי לאהוב אותו ואפילו חשתי רצון וצורך לקנות את הדיסק עם השיר... בכל אופן, אם זה הופך את אבישי למאושר, אז אני שמחה.
תותים אני לא אוהבת, אבל את הספר הזה למדתי בכוח לאהוב.

אם רק תעיפו מבט חטוף על הכריכה כבר תתאהבו בספר. לדעתי זו אחת הכריכות הכי יפות שנוצרו בספרות הנוער. (עד שראיתי את הכריכה של הספר הזה באנגלית וכמעט התעלפתי. עטיפה מדהימה!!!!!).
כל עלילת הספר מתרכזת על עץ אלון עתיק אחד, עליו חיים עמים שלמים של אנשים בגודל מילימטר וקצת. תככים ומזימות וסוד אחד קטן אשר יכול להשפיע על גורל העץ וגורל כל העמים החיים עליו.
טובי לולנס,בן ה - 13 נאלץ לברוח מביתו לאחר שכל משפחתו נלקחה למאסר בעקבות פעילות של אביו המדען. כל הספר הוא למעשה מרדף אחד גדול לחיים ולמוות במהלכו יתגלה הסוד הגדול שחיי האנשות כולה תלויה בו. במהלך המסע טובי יגלה את טעמה המר של הבגידה, את העובדה שהוא יכול לסמוך כמעט רק על עצמו אם הוא רוצה להמשיך לחיות ולהציל את משפחתו.וברקע השאלה הגדולה, האם יש חיים מחוץ לעץ ?
הספר מעלה שאלות קיומיות חשובות ורלוונטיות גם לנו, האם בני האדם הורסים את כל מה שהטבע נתן להם בעיקר בגלל בצע כסף וללא חשיבה בסיסית על העתיד.
ספר מעולה, לא נשארו לי ציפורנים כלל שכססתי אותם לאורך כל קריאת הספר. שמעתי שיש לספר המשכים. אני ממתינה להם בקוצר רוח.

זאת לא ממש ביקורת.רק אמירה... ברשותכם.
הספר הזה עשה לי חוויה מתקנת עם הסופר. מכיתה י"א ניסיתי לקרוא ללא הצלחה את הזקן והים והתחלתי לפתח כלפי הסופר אנטי גדול. בעלי מעריץ גדול של המינגווי וממש הכריח אותי לקרוא את הספר הזה וטוב שכך. ספר חזק. אם מישהו רוצה טעימה מהמינגווי, אני ממליצה לו להתחיל מהספר הזה.

התחלתי לקרוא את הספר ביום רביעי ולצערי בגלל התינוק לא הצלחתי להמשיך מייד,אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו. בשישי בלילה ברגע שהתינוק נרדם, לקחתי את הספר ועד שלוש בלילה ישבתי מרותקת כשבעלי לא מבין את פשר הבעות הפנים המוזרות שלי ולמה לעזאזל אני כל הזמן כוססת ציפורניים.
ספר מתח מעולה !!!!!!
אני לא רוצה להרוס למי שלא קרא,לכן אספר על הספר ממש בכלליות.
פרשת אונס מזעזעת מחרידה את ישראל,תוך זמן קצר נעצר חשוד המתאים בדיוק לתיאור האנס, אך כמו תמיד בספריו של שהם, לא כל מה שנראה פשוט וקל הוא אכן כזה, העניינים הולכים ומתסבכים מרגע לרגע ויש יותר מידי בעלי אינטרסים שבוחשים בפרשה.
את הספר ערכו שנים מטובי העורכים בישראל - נעה מנהים המדהימה ואמנון ז'קונט. מדובר לדעתי בספר הכי טוב של הסופר.
לא סתם נכתב על הכריכה האחורית שליעד הוא סופר המתח המצליח בישראל. ברגע שבני משפחתי וחברותי שמעו שאני קוראת את ספרו החדש קבלתי בקשות לקבל מייד את הספר ונפתחה רשימת המתנה גדולה...

אני מרגישה צורך עז לשתף אתכם בחוויה שלי בקריאת הספר הזה. מדובר בספר מבלבל מאד. לכאורה מדובר ברומן קליל ומשעשע על ליאנה, רוקה בת שלושים פלוס, שונאת אנשים,שונאת בעלי חיים, שונאת את עצמה, שונאת את החיים ושונאת את החור ביפו בו היא גרה. מחפשת חתן ואהבה בצורה נואשת. היא עובדת כעורכת לשונית בהוצאה, אך לא במשרה קבועה, ויודעת בוודאות שהיא שווה יותר מעובדת אחרת שהתקבלה לאותה הוצאה במשרה מלאה. ליאנה גרה בבנין עלוב ביפו המיועד להריסה. בעל הבית לא חידש את השכירות ליתר הדירים בבניין וכעת ישנן רק 3 דירות מאוכלסות. דירה אחת בה גרה שכנה ערביה שבעלה נוסע כל הזמן לירדן לצורך עסקים, אותה שכנה חייבת לה 20 שקל כבר הרבה זמן ולא מחזירה לה, עובדה שמוציאה אותה מדעתה, דירה נוספת בה גר אברי, ילד פלא בילדותו, וחוזר בתשובה בבגרותו שבתחילת הספר מאוהב בה, אך לאט לאט משחרר. מולה עובר לגור שכן חדש וחתיך המשדר לה מסרים כפולים המוציאים אותה מדעתה וגורמים לה לבצע מעשים עליהם היא מתחרטת מאוחר יותר.
מצד שני, מדובר בספר רציני שגורם לנו לחשוב על החיים של הגיבורה בצורה אחרת לחלוטין ועל החיים שלנו בישראל, על יחסים בין בני אדם וחמלה בסיסית כלפי נזקקים. לחייה העלובים נכנסים במפתיע שני גורמים – גור חתולים והומלס שמן ושיכור. שני היצורים הדוחים כביכול ישנו לליאנה את החיים מקצה אחד לקצה השני ויובילו בסופו של דבר את סוף הספר למקום מפתיע ושונה.
ברקע, יפו מתפקדת כדמות דומיננטית. עיר עלובה, מסריחה, ודיכאונית. עיר של עוני, הומלסים, ביוב פתוח, בתים מתפרקים. לאיש לא אכפת מהשני, גם לא לשוטרים שבמקום להתעסק בפשיעה עסוקים בנתינת דו"חות לאנשים שעוברים במעבר חציה באור אדום. נקודת הרתיחה מגיעה לשיא כאשר מהומות גזעניות מתחילות לצוץ בכל מקום וכל אחד צריך לחשוב היטב על עתידו.

הספר כתוב בצורה משעשעת וחיננית אשר גרמה לי פעמים רבות לפרוץ בצחוק פרוע ולגחך ביני לבין עצמי. בהתחלה הוקסמתי מהדמות של ליאנה והתאהבתי בה כליל. מאוחר יותר היא גרמה לי לדחיה. לא הצלחתי להבין את פשר מעשיה, אך לא הצלחתי להפסיק לקרוא. בשלב מסוים החיפוש אחר האהבה הוביל אותה למקום שפל במיוחד (לא רוצה להרוס) וזה הזכיר לי סיפור קצר, אם אתם זוכרים את הסיפור "יגון". על אותו אדם אומלל שרצה לשתף אחרים במות בנו אך איש לא הקשיב לו, ורק בסוף הוא ניגש לסוס שלו ורק הוא "הקשיב" לו...
אני לא רוצה להרוס ולכן לא אספר כאן על אותו סוף מפתיע, אך אותי מאד מעניינות מערכות יחסים בין הורים וילדים בבגרותם. בעיקר יחסי אמהות ובנות. בספר יש סיפור מאד מעניין על הוריה של ליאנה. אהבתי את העובדה שכמעט תמיד, בחיים וגם בספרים, לא משנה עד כמה אנו מאשימים את ההורים בבעיות שלנו, תמיד כשצריך עזרה אמיתית וגדולה, חוזרים לאמא.

ממליצה לכם לקרוא. אני מאד אהבתי. ספר טוב בשבילי זהו ספר שלאחר סיום הקריאה שלו, אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש ולכן מתקשה מאד להתחיל מייד לאחריו ספר אחר. הספר הזה אכן עונה על שתי הדרישות האלו...