• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בית גדול

בית גדול

מאת ניקול קראוס

הביקורת של נתנאל

תמונה של נתנאל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
בית גדול

בית גדול

מאת ניקול קראוס

הביקורת של נתנאל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של נתנאל
הוצאה לאור:כנרת זמורה דביר
שנת הוצאה:2011
סדרה:מחברות לספרות
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
של
לפני 14 שנים

“ספר מייגע!!”

16/16
ביקורות על בית גדול
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

הבעיה עם הספר הזה שהוא מאוד ספציפי וזה לא אומר שהוא מדבר על משהו מסוים אלא להפך, הספר מאוד מפוזר בעיניי, הוא ספציפי כי רק סוג מאוד מסוים של אנשים בעלי טעם מאוד מסוים ובמצב רוח מאוד מסוים יאהבו אותו. אני באופן אישי לא אהבתי אותו, ואישית אני מאוד מקווה שזה ספר בעל תרומה משמעותית כלשהי לאיזה תחום עלום בתורת הפסיכולוגיה, כי ספר על שולחן כתיבה זה לא בדיוק שוס. בטח לא כשהוא כתוב במתכונתו הנוכחית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של נתנאל

נתנאל

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
65 ביקורות•4 נבחרות•202 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נתנאל
נתנאל
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות65
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל202
דירוג ממוצע2.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה15ספרות מתורגמת14מתח ריגול והרפתקאות9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נתנאל

דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'

דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'

טרי גודקינד

מה אני יכול להגיד, קשה לכתוב ביקורת על ספר כזה. הספר הראשון בסדרה היה לא פחות ממרהיב, עולם רחב יריעה בעל עושר והיסטוריה, ומי שקרא את הספר יכול היה להעיד שאפילו 15 דפים לפני סופו העלילה לא הפסיקה להפתיע אותנו כל דף שהפכת הפך לך את העלילה על ראשה. פשוט תענוג. הספר השני היה ספר מעולה אם כי הציפיות שהיו לי היו גבוהות בהרבה, ורק חציו השני של הספר היה בעל אותו קסם שובה של הספר הראשון. הספר הזה מבחינת הסדרה הוא כישלון גמור עם זאת לאורך כל הספר הייתה לי התחושה החזקה שהספר הוא למעשה ספר מעבר, כמו שחקן שח שמזיז את החיילים למקומותיהם על מנת להכין את המלכודת כך גם הסופר מזיז את הדמויות ומניע את האירועים על מנת לפרוש לפנינו סאגה מוצלחת בספרים הבאים. אבל עדיין אין לי מנוס מלתת ציון נמוך לספר, כי גם ספר מעבר לא צריך להיראות ככזה, ספר מעבר טוב הוא ספר מוצלח בפני עצמו המניע את הדמויות למקומותיהם כדרך אגב, בדיוק כמו שבספר הראשון דברים שקרו כדרך אגב הפכו לדברים המרכזיים בסופו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
ג'וליאן קומסטוק

ג'וליאן קומסטוק

רוברט צ'רלס וילסון

רוברט צ'רלס וילסון הוא סופר ותיק בעל יכולת כתיבה מן הגבוהות.
עם זאת יחסית לספרו "הכרונליתים" (יצאו 3 ספרים של סופר זה בעיברית) הספר הזה הוא מקור לא אכזב לדמעות.
הספר קיבל ממני 4 כוכבים משום שהסופר כותב בצורה מעולה וסוחפת וצורת כתיבתו מושחזת. עם זאת הספר שמדבר על תקופה אפוקליפטית המתרחשת כ-100 שנה לאחר שתמים עתודות הנפט של העולם הפריע לי מאוד.
בבסיסו של הספר עומד הרעיון שלאחר שכלו עתודות הנפט העולמים פרצה מלחמה כלל-עולמית, בספר יש התייחסויות עקיפות רבות למלחמה ולפרעות שפרצו בעקבות המחסור במקורות אנרגיה. וכאן טמונות רוב הבעיות:

1. הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי, בספר התייחסויות רבות לשפה הצרפתית ולשפות נוספות אך לבד מתעתיק של המשפטים לאותיות בעברית לא פירשו לנו ההוצאה לאור מה הכוונה במשפטים. זהו דבר שעיצבן אותי מאוד אך כאמור זהו הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי בספר.

2. הרעיון שאנו בתור אנושות לא ננצל את השמש כעתודה לנפט עד למציאת חלופות הוא אבסורדי. אך זהו ספר ולסופר זכות לכתוב את שירצה. כך שהסעיף הזה הפריע לי אך לא יותר מידי.

3. אין תיאור של תוצאות המלחמה אותם אנו מבינים רק בעקיפין ומתוך התייחסויות של הדמויות, יש קסם בליקוט המידע בצורה הזאת והדבר אפילו נותן אמינות שהאירועים אכן התרחשו "במציאות" אך לרוב הדבר פשוט מתיש.

4. אחד מהדברים המרכזים ביותר שאיפשר את התקופה כפי שהיא מוצגת בספר היה שבעקבות המלחמה וכל הפרעות והכאוס הדרדרה האנושות למעין תקופת ימי הביינים. זה אחד הדברים שהכי קשה לי לבלוע, אם כי יכול להיות כמובן שאני פשוט לא מבין את ההיגיון, א. אני לא רואה איך מלחמה ופרעות מחזירים לאנושות מושגי צניעות של ימי הביניים ביחוד במצב שמתעורר בספר ומוזכר במפורש ע"י הסופר "שבעקבות האסונות התמעטה אוכלוסיית העולם עד שהיינו בסכנת מין נכחד" מבחינתי זה בסיס למתירנות גדולה אפילו ממה שאנו רגילים היום. ב. אני מבין שהחוסר בנפט יגרום לאנשים לחזור להשתמש באמצעים כגון מנועי קיטור, נרות וסוסים. עם זאת הסופר טוען שידע כה רב נעלם עד שכבר 100 שנה אחר כך אנשים לא רק שלא יודעים מה זה פלסטיק ("הפסולת הלא מובנת של הקדמונים החילונים")אלא שהם אפילו לא יודעים לקרוא ולכתוב.
אני מצטער אני פשוט לא בולע את זה שהידע יעלם. גם אם מליוני אנשים ימותו אנשים עדיין ידעו את רוב הידע שיש כיום, גם אם לא יוכלו להשתמש בו. ובכלל קריאה וכתיבה?! זה בסיסי מכדי שרוב העולם יחזור לאנאלפבתיות בגלל מלחמה, בשביל זה לא צריך אסונות טבעים או מעשה ידי אדם, בשביל לאבד כמות מסיבית כזאת של ידע צריך כוח אלו-קי, כמאמר החרטומים לפרעה "אצבע אלו-קים היא".

התקציר טוב.
הכריכה לא מתאימה לספר לעניות דעתי ובהוצאת גרף יכלו לעשות יותר טוב.

עד לפעם הבאה,
נתנאל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
היינו כחולמים

היינו כחולמים

אורנה בורדמן

איזה יופי של ספר!
מדויק היסטורית, קליל וזורם. הכתיבה מעניינת והדמות הראשית אחינועם פשוט מרגשת, גבר או לא גבר זה תפס אותי בלב.
אבל אז הגיע החלק השני, כמעט מתתי מהאכזבה. הדמות אליה נקשרים הקוראים פשוט נעלמת ומופיעה בצורה שולית אם בכלל. ספר שמדבר על תקופות בעבר חייב שיהיה לו דמות שהקוראים יתחברו אליה כדי לגשר על פער הזמנים ושינוי המושגים. מהרקולס העשוי ללא חת דרך דארטניין הפזיז משלושת המוסקטרים וכלה באלנקם בעל הנקודת מבט האישית והמרגשת. הקשר לקורא הוא מה שהופך ספר להצלחה.
החלק השני הופך לכללי מנתק את הקורא מהפן האישי אליו התחבר והופ לסקירה היסטורית קלילה. מעניין יותר משיעור בבית ספר, ללא ספק. אבל אכזבה לא פחות.
וככה מספר חמישה כוכבים הגענו לספר ממוצא של 3 כוכבים.

חבל, חבל, חבל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
חדר

חדר

אמה דונהיו

תליתי ציפיות די גדולות מהספר הזה, בהסתמך על התגובות האוהדות שראיתי כאן, לצערי התבדיתי.
הרעיון מעולה, פשוט פצצת פוטנציאל שמחכה לניצוץ שיפעיל את כל העסק. הניצוץ לא הגיע.
הספר החדר הוא ספר המסופר מנקודת מבטו של ג'ק, ילד קטן בן חמש. השפה של ג'ק אומנם מעט גבוהה יותר משפתו של ילד בן חמש ממוצע, אם כי אפשר להבין זאת או לפחות לבלוע את זה בקלות יחסית.
את השכל של ג'ק לא ניתן להחליק כך, לג'ק תובנות גבוהות בהרבה מכפי שיתכן שיהיו לילד בגילו. לצערי זה נותן תחושה לא אמינה של הספר, אפילו עם כל ההזדהות שמצליחה להפיק מאיתנו אמה.

הספר שפשוט סוחף ומרגש בחלקו הראשון מאבד את המגע שלו בחלק השני, אפשר לומר שמרגע שנגולה האבן מעל פתח מערתם, נסתם הגולל על סיפורם. מכיוון שאינני מכיר את הסופרת אמה דוניהיו כלל אין לי רק לנחש אבל יכול להיות שכשרונה מלא החן של הסופרת כפי שהתגלה לנו באפלוליות החדר לא היה אלא צל מתעתע של כישרון מועט יותר כפי שהטבנו להבחין באור הצהריים?

הכריכה עצמה אינה מעבירה את הרעיון של הספר לעניות דעתי. התקציר לעומתו בהחלט מניח את הדעת.
לא נותר לי אלא לתהות, האם רעיון כה משובח לא היה צולח יותר אילו הופקד בידיה של סופרת כדוגמת ג'ודי פיקו?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
הפולשים

הפולשים

מייקל מרשל סמית

אוי כמה שחיכיתי לזה... חשבתי שזה כבר לא יקרה... אבל לא! הנה כאן ובשידור ישיר נכנס עוד ספר לרשימה השחורה שלי ("1. לנטוש על אי בודד. 2. לפוצץ את האי.") מה שנותן לי את ההזדמנות להוריד את כפפות המשי ולהגיד פעם אחת את האמת העירומה.

אין ספר יותר נמרח מהספר הזה. כל ארבעים דפים בערך נאלצתי לעשות הפסקה מהכאב ראש שהסופר הזה גרם לי, בהפסקה ניצלתי את הזמן על-מנת לחבוט את הספר בקיר ולקלל את כל האלילים על כמה חפרן יכול להיות הסופר הזה. קחו לדוגמא את פרק שלוש:
עמוד ושורה לקח למרשל לתאר לנו חוף ים ועוד שלושה עמודים לתאר את הילדה שישבה על החוף הזה, עם כל המחשבות וההרגשות הכי תמוהים שלה ועוד שנים ו-2/3 עמודים לקח לו לתאר את האדם שהתקרב לעבר הילדה ואת המשפט הראשון שאמר לה סה"כ ששה ו- 8/9 עמודים לתאר מפגש שבמקרה הכי גרוע היה צריך לקחת שלושה עמודים.
ראבק, למה שנרצה לקרוא יותר משלושה משלים שונים שעלו בראש של ילדה כדי להסביר מחשבה בודדת ולא מהחשובות שלה ולמה לעזעזאל שילדה בת תשע תשתמש במילים שאבשלום קור צריך מילון כדי להבין אותן?

חוץ מזה הספר עצמו מתחלק לשלושה חלקים:
א. החלק הגדול ובו כאב ראש ושיעמום.
ב. חלק שלא נמשך יותר מ35 עמודים בהם הספר סוף סוף מתחיל לזוז ואפילו לסחוף את הקורא מעט.
ג. ניפוץ אשליות וסיום הספר המאכזב והלא מהוקצע.

ואל תתנו לי להתחיל על הסיום של הספר... הסבר מאכזב ולא שלם, ניסוחים מנייר טיוטא לא מהוקצע והסבר מהרדודים שבהם.

בקיצור חבל על יערות הגשם!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
כשרון למלחמה

כשרון למלחמה

ג'ק מקדוויט

כישרון למלחמה.
או הסופר ללא הכישרון.

ספר גרוע אחד בשבוע אני עוד מוכן לבלוע, שני ספרים זה כבר יותר מידי. אחרי האכזבה של "משחק ראיות" מאת ליעד שהם. ממש קיוויתי שהספר השני שלקחתי מהספריה לא יתברר כאכזבה.
הייתי צריך כבר ללמוד שבחיים אסור להיות כל כך אופטימי.
נתחיל במה שהכי עיצבן אותי הביקורת של סטיבן קינג.
אוקי, נכון, מקובל לתת לסופרים ידועים "בקשיש" כזה או אחר כדי לקבל ביקורת מחמיאה... אבל בצע הכסף מסנוור את סטיבן קינג עד כדי כך כדי להגיד משהו כמו: "מקדוויט הוא היורש הטבעי לאסימוב וקלארק". עם ארתור ס. קלארק אני לא אתעסק. אבל למכור את השם של אסימוב?! ככה? על קשקוש בלבוש בשקל תשעים? לאן הגענו?!
הספר הזה הוא לא לא ובשום פנים ואופן לא המשך ישיר למורשת מפוארת כמו של אסימוב!
אצל אסימוב יש מעוף, נסיקה, דמיון, ראית הנולד, יסודות לתרבות חדשה ומפלאה וסיפורת שטרם נראתה על המדפים. לג'ק מקדוויט יש "איכס".

המדע משעמם, הכתיבה נמרחת הסיפר תקוע וכל השאר פגוע.

ג'ק יקירי, לא כל שעועית היא שעועית פלא ולפעמים במקום אווזה שמטילה ביצי זהב פשוט מקבלים גזים.

ואני נפרד מכם עד לספר הגרוע הבא,
נתנאל

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
משחק הראיות

משחק הראיות

ליעד שהם

ואני חשבתי שהספר "משפט חוזר" של ליעד שהם היה כישלון. יצא לי לדפדף בשאר התגובות על הספר והייתי מופתע... את האמת ציפיתי לכמה תגובות טובות, אבל כל כך הרבה?!

ספר המתח הראשון של ליעד שהם "מספר חסוי" קיבל ממני 3 כוכבים, הספר השני "משפט חוזר" קיבל ממני שניים. וגם הספר הזה מקבל ממני שניים. גם בתחום ספריו ההומוריסטים רק ספר אחד מקבל ממני מעל שלושה כוכבים וזה "לונדון בפיתה", אודה על האמת את XS עוד לא קראתי...

(~זהירות ספוילרים!~)

ליעד שהם פשוט לא מותח, פשוט לא.
על אורי דולב אנו יודעים שחף מפשע,
הרמז על הזהות של החשודה השניה (רצח דקירה זה בד"כ אישה וכעס), תמר אישתו, כל כך גס עד שכל קורא שעבר את הקילומטר הראשון שלו כבר יודע שהיא חפה מפשע.
עם נתן באמת קניתי לשלושה דפים בערך, עד שנזכרתי ברמז שהובא לנו על החשודה השניה. זה כבר סידר אותי.

גם ביצירותיו הקודומות ליעד שהם לא מתעלה על עצמו העלילה ברורה, המתח לא סוחף ובכלל באופן כללי הכתיבה היא פשוטה ולא זורמת.

הספר היחיד שמאוד נהנתי ממנו היא "לונדון בפיתה" על "החיים באלככסון" שהיה כל כך מייגע אני כבר לא מדבר.

בקיצור, זה ספר טיסה.
תקציר סביר, וכריכה מוצלחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
הדברת מזיקים בע"מ

הדברת מזיקים בע"מ

אבנר הנמן

הכריכה יפה, והתקציר מעניין. כל שאר לוקה בחסר.
התקציר הבטיח ספר שנון ומצחיק משעשע ומפתיע.
התקציר טעה.

אומנות הסיפור הקצר היא לא דבר פשוט, יש צורך להצליח לדחוס סיפור שגם ימתח וגם יפתיע וגם יכבוש וגם ישפיע וכל זה בהגבלה של 15-20 עמוד.

אבנר הנמן לא הצליח לעשות את זה.
יש רק שתי הצטדקויות לכך שקראתי את הספר הזה: 1. הסיפורים נגמרו שניה לפני שנגמרה הסובלנות שלי 2. אני אופטימיסט חסר תקנה וכל הזמן קיויתי שהסיפור המשעשע שהבטיחו יגיע עוד מעט.
בלי פנץ'-ליין ובלי בשר, הספר מזכיר לי מנה צרפתית צלחת גדולה ו3.15 גר' של בשר על מצע של עלה בייבי בודד,
הרבה פוטנציאל לא הרבה הצלחה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
בריגדות הרפאים

בריגדות הרפאים

ג'ון סקאלזי

למה? ג'ון סקאלזי, הו! למה?!
סדרה שהתחילה כל כך מעולה, רעיון פיצוץ עם כתיבה קולחת פשוט חיכיתי לספר החדש... איזו נפילה, אם מגדלי התאומים היו נופלים ככה המצב היה נגמר אז הרבה יותר גרוע.

הספר החדש כל כך מאכזב. קודם כל מלבד איזכורים עקיפים אין שום קשר לספר הראשון "מלחמות האדם הזקן", מה שהיה חיסרון עצום בעיני.
הספר נכתב ב-"מדעבדיונית" מודרנית, מה שאומר שהכתיבה נמרחת, נכנסת להסברים ארוכים מטופשים ולא מובנים על המדע שבספר ושום זכר לאיכויות של הכתיבה בספר הקודם.

את הספר גמרתי עם טעמה החמצמץ והמר של התבוסה, כל ציפיותי ותקוותי להמשך סידרה מעולה נגוזו כשלג דאשתקד.

הכריכה לא הכי מדהימה, כמו שמתלהב ג'ון סקאלזי בדברי הסיום שלו. התקציר מניח את הדעת.

נפרד מכם בדמעות, נתנאל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל

ביקורות נוספות על "בית גדול"

בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

"בית גדול" הוא ספר על חורבן, חורבן הבית ואובדנו. אובדן הכול, הרכוש, הארץ, התרבות, השפה, המשפחה והזהות.
כששמו שאוב מסיפור חורבן הבית המקראי, לוקח אותנו הספר למסע במחוזות הנפש הקשים של האובדן. אך אין זהו אובדן אוניברסלי, זהו אובדן יהודי במפורש והציר עליו בנויה העלילה הוא השואה, חורבן הבית היהודי בעת החדשה.
בניגוד לכתוב בכריכה האחורית, לא מדובר כאן בגלגולו של שולחן, בבחינת גירסה למבוגרים של "גילגולו של מעיל" המיתולוגי. השולחן, שולחן הכתיבה האבוד, הוא חוט מקשר, אך הקישור רופף ואינו שלם, הקצוות נותרים פרומים והמעגלים אינם נסגרים.
קוראים ומבקרים אחדים הביעו אכזבה מהסוף הפתוח של הסיפור ,אך לדעתי הסוף תואם בצורה מושלמת את מהלך העלילה כמו גם הכתיבה. אין סוף סגור ומושלם לסיפור הכאב והאובדן היהודי. הסיפור פרום כפי שגם הדמויות "פרומות" ולעולם לא יגיעו לסגירה אמיתית של גורלן.
אך אצל קראוס כמו אצל קראוס העלילה היא משנית לאמנות הכתיבה. קראוס החלה את חייה היצירתיים כמשוררת והדבר ניכר בכתיבתה העשירה. עשירה עד כדי גודש. אך אין כאן גודש יומרני של כתיבה למען עושר הכתיבה. אני חשתי בחדירה עמוקה ועדינה כבאזמל של מנתח לתוך נפשן של הדמויות השונות בפסיפס. גבר או אישה, צעיר או מבוגר, אמריקאי או ישראלי. קראוס חודרת מתחת לעורן ושרה את שירן של הנפשות הפגועות כאילו חוותה את כאבן על בשרה ממש.
"בית גדול" משקף כישרון כתיבה נדיר וחוכמה אמיתית אשר נובעים מקולמוסה של סופרת צעירה כל כך. אך כנראה שלכישרון אמיתי אין גיל.
מאז חורבן המקדש ניתנה הנבואה לשוטים, אולם לעניות דעתי אם ניקול קראוס כותבת כך בגיל 35 עוד נכונו לה גדולות. ייתכן ופרס הנובל לספרות שניתן בעבר לסופרים יהודים גדולים ובעלי שאר רוח ונפש עשירה כעגנון ובשביס זינגר עוד יגיע בעתיד לשולחן הכתיבה המיתולוגי של קראוס.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שין שין
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

קצת קשה לי לכתוב על הספר הזה ביקורת רגילה של עלילה, דמויות, כתיבה וכו'. הספר הוא ספר של מחשבות ורגשות ולכן אני אסתפק בקצת רשמים שנשארו בי אחרי הקריאה.

הספר הוא בעצם רצף של מונולוגים מאת דמויות שונות, הפורסות בכאב את חייהן ואת המאבק לבנות מערכות יחסים תקינות מול הרצונות והשאיפות העצמאיים, הפנימיים, שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי בנוכחותם של אחרים. כל דמות בספר מחפשת מצד אחד הכרה ואהבה ומצד שני מודה שהיא אשמה בכך שהיקרים לה התרחקו ממנה, ובעצם כבר נמצאת בהשלמה עם המצב.
הקריאה בספר לא פשוטה- היא גוררת הרהורים ארוכים (לאו דווקא על הדמויות הכתובות) ומצברוח מלנכולי למדי. גם בקריאה של קטעים-קטעים צריך רצון וסבלנות כדי להיכנס לספר ולהתחבר למאבק הכושל מראש ולחשבון הנפש הכואב, כל פעם מחדש.
עם זאת חייבים לציין את העמודים האחרונים של הספר, כמה עמודים המסכמים למעשה את המרדף אחרי השולחן, אחרי הזיכרון, אחרי המנוחה היהודית או האנושית בכלל, ומסתיימת בכמה משפטים בלתי נשכחים ובסצנה קורעת לב.
כמו כולם, השורה התחתונה של הביקורת שלי (וגם של הספר, בעצם) היא שניקול קראוס היא אמנית של ניתוחי נפש ושל הבנת נפש האדם בכלל, וללא ספק היא יוצרת מדהימה ברמתה ויוצאת דופן. הניתוחים שלה מרתקים ומחכימים ומספקים תובנות גם לאדם הפשוט שקורא את הספר. אבל כדי להיכנס לעולם שלה, צריך יכולת התמסרות, רגישות וסוג מסוים של אופי. אולי מזלנו שאנחנו מעט קהים יותר לסבל של העולם מסביבנו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירב
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

ספר נפלא. שמו של הספר לקוח מפסוק בספר מלכים ב פרק כה. בפסוק זה מתואר חורבן בית ראשון:
"ובחודש החמישי בשבעה לחודש... בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל -- ירושלים; וישרוף את בית ה' ואת בית המלך; ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש"
המשותף לכל הסיפורים הוא חורבן בית.
אלמן טרי אב לשני בנים שפיתח יחסים מורכבים עם אחד מהם. האם, חוה, המתה היא זאת שהחזיקה את הקשר, ועכשיו הבן מגיע אחרי שנים רבות בלונדון להלוויה, ואולי גם לנסות לקשור קשר עם האב.
נדיה, סופרת אמריקאית שלא הצליחה לבנות לה בית משלה, ונתלית בארוע חד פעמי של פגישה עם משורר צ"יליאני שנרצח.
אלמן טרי, שאשתו, לוטי, היתה כל עולמו והנה עם מותה הוא מגלה סוד שנשאה עמה כל חייה. סוד ענק שהוא יוצא לנסות לפענח.
סוחר הרהיטים וייס שמאז שהתאלמן נדד עם שני ילדיו בעולם.
וגם מאחורי לוטי ווייס יש חורבן בית ההורים שלהם. שניהם ניצולי שואה.
את הסיפורים מאחד אובדן וזיכרון ושולחן כתיבה ישן שהתחיל את מסעו בבית ההורים של וויס בהונגריה ויסיים את דרכו (כנראה) בירושלים.
הספר כתוב נפלא והוא סוחף את הקורא ומשאיר אותו עם טעם של עוד.
מומלץ מאוד!!

לפני 15 שנים•שרה
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

ניקול אהובתי, איפה את? לאן הלכת? רחוק מידי. רחוק מהכתיבה הנפלאה, שיודעת למזג את המינונים המדוייקים של סיפור מעניין וקולח, דמויות מעוררות רגש (מכל סוג שהוא), שהשימוש בהן לצורך העברת דעות ורעיונות משתלב בטבעיות בזרם הסיפור.
לאחר שקראתי ואהבתי מאד את שני ספריה הקודמים של קראוס, הספר הזה הנחיל אכזבה. עלילות ארבעת הסיפורים בו לא אחידות ברמתן מבחינת עניין. שתיים מהן מצליחות להמריא וליצור סקרנות (אך רק לקראת סוף הספר) ושתיים מדשדשות על גבול המשעמם, ומהוות בעיקר מצע להבעת רעיונות על כתיבה, על זיכרון, על יחסים של אדם עם עצמו ועם הסביבה, על השואה, יהדות, ישראליות, מוות וכו'. קראוס נוברת והופכת באלה, מסתבכת ומתפתלת בנסותה להעביר באופן הנכון לה ביותר תחושות ומחשבות של דמויותיה, ולעיתים זה טרחני ומייגע.
הפריעה לי בעיקר העובדה שלא הצלחתי לפתח אמפתיה אמיתית כלפי מי מהדמויות. שתי סופרות, שני אבות וניתוק אחד ארוך ומתמשך מהקורא. הדמויות הללו הן יצורים לא חברתיים, אנוכיים, מרוכזים בעצמם. בגדול אפשר להבין את סיבת היותן כאלה, אבל רק לקראת סוף הספר משהו נפתח שם ואנחנו מבינים קצת יותר (לא לגבי כולן) את הנסיבות שהובילו אותן למה שהינן.
רוב הקריאה יש תחושה של תסכול: אנחנו נשארים בחוץ, עם כמה פירורים של נפש מיוסרת, מתחבטת (לעיתים עד זרא) וקוצנית.
ולא, אני ממש לא חושבת שגיבורי סיפור חייבים ליצור בקורא דווקא רגשות הזדהות, חיבה או כל רגש חיובי אחר: אפשר לבוז להם, לתעב אותם או לחוות אותם בכל דרך אחרת, וזה מתאפשר רק על בסיס היכרות מעמיקה איתם ומתוך הבנה של מרכיבי אישיותם, עברם, דעותיהם ותחושותיהם. בספר הזה הרגשתי שאין לי מספיק מכל אלה. הדמויות נשארות סגורות וחידתיות, בדיוק כמו האינטראקציה הלקויה שלהן עם סביבתן. ההנמקה לבניית דמויות כאלה מגיעה מאוחר מידי. ועד שזו הגיעה כבר הייתי די מותשת ונאבקתי ברצון לוותר על הספר.
הספר הזה הוא החמצה בעיני: עוסק בנושאים רגישים וכבדי משקל, אך לא כתוב מספיק טוב, ולכן, ברובו, השאיר אותי אדישה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ציפי
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

ספרותי מדי

התחלתי את הספר בתהיה למה בעברית הספר קרוי בית גדול כאילו הבית של גדול ובאנגלית GREAT HOUSE. מוזר.
עד סוף הספר לא הבנתי את תרגום שמו.
רואים כי ניקול קראוס היא יהודיה שקשורה בכל נימי נפשה לעם היהודי , תולדותיו ולישראל.
הספר מנסה להביא במנגנון של סצנות וסיפורים תולדותיה האמיתיים או הפיקטיביים של הסופרת.
הוא כתוב בלשון ספרותית ובאומנות ספרותית,כך, שכל מבקר, מנתח יצירות ספרותיות ימצא כר פורה לעסוק בו.
הסיפור/אפיזודה הראשון מקסים. ומפתח תאבון לעוד.
אבל ההמשל טובע בענן ערפל של הקשרים.
הסצנה השניה בעלת עוצמה, ומכאן הכל מידרדר.
אפילו הקטע על מלחמת יום כיפור לא הזיז לי כי קראתי וחוויתי ארועים חזקים מזה.
הערפל המכוון שהיא מכניסה בכתיבתה, יצרו קושי אצלי בתחילת כל סיפור, מי נגד מי? מה זה קשור למה שקראתי קודם? ולבסוך האם זה תרם לי לחווית הקריאה.
לצערי, לא תמיד יכולתי לענות בחיוב לשאלות אלו. לפעמים הדרך הפשוטה בעלת עוצמה חזקה יותר מסיבוכיות מחשבתית של הסופר,(אין כאן התחכמות מלאכותית טפלה כמו סופרים מסויימים בארץ).
ולבסוף הכריכה האחורית של הספר.
לא מדובר בשולחן אלא במכתבה. שנית הנסיון ליצור "הרפתקאותיה של מכתבה", לא קיים בספר ואם הוא קיים, הוא חלקי וחסר חשיבות מול הסיפור עצמו.
ועם זאת יש בספר הרבה נקודות אור בתיאור הקשרים
האנושיים והמשפחתיים.
למי שיש אורך רוח יצא נשכר מקריאה זו.
סיכום: לקרוא את הספר כאשר יש ראש פנוי ופתוח להתנסות, הדבר דורש מאמץ ואמפטיה של הקורא אל הספר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

באתי עם כל כך הרבה צפיות. הספר הקודם של קראוס, תולדות האהבה, ריגש אותי כל כך. לא הבנתי איך אישה מצליחה, בת שלושים פלוס הצליחה להכנס לעורם של הדמויות אותן היא מתארת. איך היא הכניסה אותי כל כך עמוק לנפשן.
אי אפשר לאמר שבית גדול הוא לא ספר טוב, הוא טוב, ניקול קראוס יודעת לכתוב. אי אפשר להתווכח עם העובדה הזו. אבל.
אתחיל בתיאור העלילה: כמה דמויות מספרות את הסיפור שלהן למאזין אלמוני (מעט מזכיר את מר מאני של א.ב יהושוע), מניו יורק עד ירושלים (מצחיק שהקטע הירושלמי בכלל לא מזכיר את המנטליות הישראלית) בכול מיני זמנים שונים. כולם איכשהוא קשורים אחד לשני, בין כולם עובר שולחן כתיבה עצום מימדים שרדוף אותם. חלקם חייבים להשיג את השולחן, אחרים משתוקקים להפטר ממנו. כולם סופרים, או קרובים של סופרים, או אבות קשוחים של ילדים שרוצים להיות סופרים, וכנראה שהשולחן הוא מין סמל לכתיבה, שדורשת, כמו פריט ריהוט ענק בדירה ניו יורקית קטנה, המון המון מקום ומגדת את מה שסביבה.
יותר מהכול כולם נורא בודדים. עד כדי כך שממש שרה עלי דכדוך בזמן שקראתי את הספר. קראוס מתארת את הסיטואציות הכי אינטמיות בין בעל לאישה למשל כאילו היו סתם שני אנשים שהתגלגלו ביחד כל חייהם. הם לא משתפים אחד את השנייה במה שקורה להם, הם לא מנסים לגשש איך החיים עבור הצד השני. כול הקשרים, האינטרקציות האנושיות מלוות בשתיקות, בפחד מלשאול את השאלה הלא נכונה.
את השתיקות האלו ממלאות מחשבות. זאת אומרת, לא מתרחש הרבה בספר מבחינת פעולות, מתרחש המון מבחינת חשיבה. איך נאמר, חופר משהו. אולי אני מעט חסרת סבלנות, אבל קשה לי שדמות מסתכלת מבעד לחלון ובמשך חמישה עמודים נשארת נטועה באותו מקום, ורק שטף של מחשבות וגילויים והברקות והארות נוחת עליה. היו הרבה פעמים כאלה,בהם הנחתי את הספר ולא יכולתי לגעת בו עד למחרת.
היו גם רגעים מרגשים, ודמויות שממש אהבתי. היו תיאורים יפים. היה עצב גדול, רגש גדול שהסתתר מתחת לכול המלל שקראוס מנחיתה על הקוראים שלה, כי בסופו של דבר, מי לא יכול להזדהות עם מידה מסוימת של בדידות?
אולי מומלץ לקרוא את הספר הזה בלגימות קטנות. אולי כדאי לקרוא אותו ואז לדבר אם מישהו קרוב שבעצם התרחק כבר.
אולי עדיף לקרוא את תולדות האהבה במקום.

אפילו הבקורת יצאה מלנכולית.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נעמיקה
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

וואו. אני מתחייבת מעל במה זו לקרוא כל מה שניקול קראוס אי פעם תכתוב.. כולל רשימת הקניות שלה. יש לי תחושה שגם את רשימת המכולת המשפחתית היא מסוגלת לכתוב צורה אינטיליגנטית ומורכבת ביותר.
הספר מרגש, מיוחד וסופר אינטיליגנטי . אבל לא סכלתני כי אם מאד מהבטן. החלקים בו שנוגעים לישראל נכתבו כמו ע"י ישראלי או לפחות אדם שההווה פה מאד קרוב אליו ומובן לו- וזה לא פשוט, במיוחד לא לסופרת כל כך ניו-יורקית- אם כי יהודיה.
זהו סיפרה השלישי של קראוס וגם הטוב מכולם- וזאת אחרי שכבר הגדרתי את " תולדות האהבה " שלה כיצירת מופת.
מומלץ לאוהבי הספרים שדורשים גם הפעלת המח במקביל לניעור חזק של הקישקה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נמנם
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

בתחילת הספר הרגשתי לרוב בלבול ואיזשהו חוסר הבנה במה קשור למה ומי מדבר עכשיו לעזאזל, אבל לקראת האמצע כשהדברים מתחילים להתחבר הספר מאד מותח ומושך לקרוא בו עוד ועוד

בסוף הספר אומנם נשארות יותר שאלות מאשר תשובות אבל לדעתי זה אולי החוזק שלו היכולת לגרום לחשוב על הדמויות, על החיים, על הזכרון ועל עוד הרבה דברים אחרים

נכון זה לא כמו "תולדות האהבה" אבל הוא גם לא אמור להיות
בסך הכל הספר טוב לבעלי סבלנות

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

אני חייב לציין שהגעתי לספר עם ציפיות גדולות אחרי "תולדות האהבה" וקצת התאכזבתי:אני אישית פחות אוהב את אי הרציפות של העלילה שמדלגת בין מספר גיבורים. אני מרגיש שזה ספר שקריאה ראשונה בו לא מספיקה בכדי לרדת לעומקם של שלל הנושאים המורכבים בהם הוא מטפל: זכרונות מהמלחמה,יחסי זוגיות ויחסים בין הורים לילדים בצל הזכרונות הללו וכמובן התייחסות פרטית למושג "בית".הספר מכיל הרבה תיאורים משובחים בעיני ואני ממליץ לקרוא!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סיון ויעקב
1.0
1.0