• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

מאת יוהן וולפגנג גתה

הביקורת של אחיה

תמונה של אחיה
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

מאת יוהן וולפגנג גתה

הביקורת של אחיה

תמונה של אחיה
הוצאה לאור:כרמל
שנת הוצאה:2000
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ריני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“ורתר נכנס לפנתיאון הספרים האהובים עלי. מה הופך את הספר הזה שנכתב לפני כ-300 שנה לנצחי? הכתיבה הקסומה”

10/17
ביקורות על יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]
הבאה
אושר
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

סנסציה: גיתה הגדול היה רוצח!
אירופה המשולהבת בשיא תקופת 'הסער והפרץ' חזתה בתופעה מרשימה: צעירים שורתר הפך למושא הערצתם, וכמוהו איבדו את עצמם לדעת בעקבות אהבה נכזבת, תופעת הורתריזם כפי שנתכנתה אז.
אלמלא הערצתי את אדון כל הגאונים הזה, גיתה (מעריכים אותו בלמעלה ממאתיים איי קיו!), הייתי מזלזל בשפעת הרגשות. אין בו חלקיק שכלתנות וכל שכן ציניות, כל כולו רגש טהור.
עוד פן מעניין של הספר הוא שלגיבורים שלו לעולם אין ספקות ביחס לעקרונות ודיעות, זה שוני משמעותי בין תקופתו של גיתה לתקופות שבאות אחריו, תקופות אכולות ספקות עצמיים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שלי
שלי
תמונה של Osirus
Osirus
תמונה של DR.Nofar Sarori
DR.Nofar Sarori
תמונה של tuvia
tuvia
T
The Chemist
תמונה של יעל 93'
יעל 93'
ל
ליאת
תמונה של חמדת
חמדת
8קוראים|גיל ממוצע42|75%נשים

על המבקר

תמונה של אחיה

אחיה

חבר מזה 15 שנים
33 ביקורות•1 נבחרות•293 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•ספרות מקורית
תמונה של אחיה
אחיה
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות33
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל293
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת16ספרות קלאסית4ספרות מקורית3

דיון על הביקורת

5 תגובות
שלי
שלי•לפני 11 חודשים

ממש אהבתי את המשפט האחרון. ככה צריך כל אדם להיות !

ל
ליאת•לפני 15 שנים

חחחחחח (;

א
אחיה•לפני 15 שנים

נכון

מאד למרות שבואי נזכור באיזה גודל של מוח מדובר..
ל
ליאת•לפני 15 שנים

זה מדהים

איך מקובץ מילים שיוצא ממוחו של אדם אחד, אנשים רבים משנים את דעתם ועושים דברים קיצוניים שכאלו. בלתי נתפס.
חמדת
חמדת•לפני 15 שנים

נכון בעקבות הספר הזה

בתקופתו הרבה צעירים התאבדו .איזה טיפשות אפנת התאבדויות
5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אחיה

ענבי זעם (הוצאה מחודשת)

ענבי זעם (הוצאה מחודשת)

ג'ון סטיינבק

ענבי זעם הוא ספר נטול גיבורים להעריץ, או דמויות מופת. אני מניח שהיה מי שראה בספר מסה בעלת גוון פוליטי או חברתי, ושהתמקד בצדק או האנושיות שזועקת ממנו. אני רוצה להתייחס לצדדים אחרים של הכרך הדגול הזה.
ההתחלה כולה תיאורית ודי חופרת. אלמלא ההמלצה הנלהבת של אחי, לא הייתי ממשיך לקרוא אחרי הפרק הראשון, בודאי לא כחייל חסר סבלנות. עם הזמן אתה נחשף לחיי משפחת ג'ואד, כשמדי פעם משולבים פרקים קצרים ותיאוריים מאד, שמדברים על המצב הכללי במדינה. אפשר לרפרף עליהם בחוסר סבלנות, אבל אם יש את נפשכם להתמוגג מהיצירה, קראו אותם בעיון, ושימו לב איך חייה של משפחת ג'ואד מדגימים את המתואר בפרקים הללו.
אמנם רבים הדגימו באמצעות מקרה יחיד דברים שנוגעים לכלל. והייתרון של זה ברור, קל יותר לקרוא סיפור אנושי מאשר תיאור מצב. אבל החשש במקרה כזה הוא שהקורא יתמקד יותר בסיפור ופחות במה שהוא נועד לייצג. היחודיות של ענבי זעם היא שעל ידי השילוב של הפרקים התיאורייים בסיפור העלילה, הקורא נשאר בפוקוס הרצוי מבלי לאבד עניין.
דבר נוסף שאהבתי אצל סטיינבק זה הדרך שבה הוא בונה את הדמויות שלו. כמעט בלי להתעמק בנפש שלהן ולהרחיב את הדיבור על אופיין הוא מביא אותך למצב שכאילו אתה מכיר את הדמות ומבין אותה, על ידי תיאור נכון של התגובות וההתנהגות שלהן. בצורה פשטנית, בלי ניתוחיפ פסיכולוגיים, אתה יודע מה לחשוב על כל דמות בסיפור.
ולמי שעוד לא השתכנע שסטיינבק שווה השקעה אומר שאם אני בזבזתי עליו שבת בבית, למרות היציאות הגרועות שלי, כנראה שיש לו את הניצוץ.

לפני 14 שנים•אחיה
המוסד : המבצעים הגדולים [מהדורה חדשה ומעודכנת]

המוסד : המבצעים הגדולים [מהדורה חדשה ומעודכנת]

מיכאל בר-זהר

שמעתי הרבה על הספר לפני שנפגשנו, וכחייל, וכמי שמתעניין בכללי במעללים ביטחוניים, ציפיתי למפגש. השבת נתקלתי בו באקראי, דחיתי את קריאת שר הטבעות בפעם החמישית והקדשתי לו את הזמן. אכזבה. הספר כתוב חובבני, לא מספק את הרצון לקרוא על האקשן, ועוסק יותר מדי בכשלונות, ולא בשביל זה באנו. אז תעשו לעצמכם טובה, ואם תהיו באמצע שר הטבעות אל תדחו את קריאתו בשביל המוסד.

לפני 14 שנים•אחיה
צפרדי וקרפד חברים

צפרדי וקרפד חברים

ארנולד לובל

ספר גדול שמבטא רוח של תקופה. למעשה, אפשר לראות בו אפילו ניצנים מוקדמים של פוסטמודרניזם רך. ניתן לחוש כל הקריאה ברמזים שקוראים לשלום גלובלי, התפרקות מנשק גרעיני, דבר שנגע מאד לתקופה בה נכתב הספר. כמו כן, הספר קורא לשויון בין כל אזרחי העולם בלי התיחסות לדת גזע ומין, וכך הופך אותו לרלוונטי גם כיום. למי שמחליטו להשקיע ולקרוא את הכרך הכבד הזה, אני ממליץ להיעזר בקומנטציה של פרופ' ג. ס. הורוויץ.

לפני 14 שנים•אחיה
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

פואנטה? עזבו, פאסה. אבל מה? יצירתיות מטורפת ודמיון פרוע יש הרבה אצל קרת. מתאים במיוחד לחולמים בהקיץ, ולמי שצריך פשוט לקרוא, בלי מטרה מסוימת.

לפני 14 שנים•אחיה
המלט [הוצאת דביר]

המלט [הוצאת דביר]

ויליאם (וויליאם) שייקספיר (שקספיר)

פילוסוף דגול טען פעם שלהוציא את המתימטיקה מההסיטוריה האנושית,זה כמו להוציא את אופליה מהמחזה.
כנראה מתוך חוסר הבנה, נעלבתי בשם המתימטיקה. האהבה של המלט לאופליה במחזה כל כך זניחה ושולית, שלדעתי זה מחזה כלל לא רומנטי. האהבה משמשת רק כיסוד הטעות של הסובבים את המלט בנוגע למזגו הרע ושגעונו.
אין אהבה, אז מה יש? לדעתי, גדולת המחזה היא תיאורי הייסורים שמייסר המלט את עצמו בגין פחדנותו כאשר הוא לא נחלץ לנקום את דמי אביו מיד. לאחר מיצוי הנקודה הזו, הספר מאבד את ערכו.

לפני 14 שנים•אחיה
מקימי

מקימי

נועה ירון-דיין

אם המשפט "והעיקר לא לפחד כלל" הוא של ר' נחמן, אז נועה ירון דיין ברסלברית אמיתית.
בישירות, אפילו בוטות, היא מתארת את הריקנות המאכלת בקרב בני טובים, אנשי החברה הגבוהה בישראל.
היא לא מתיימרת, בלי הסברים מעמיקים, בלי ראציונליות, רק תיאור הרגשתה שלה. אין מקום לויכוח.
והיא כותבת טוב..סלנג משתלב בשפה גבוהה, ומושגים ביהדות לומדים חברותא עם עולם התקשורת.
למען ההגינות אציין שאהבתי יותר את החלק הזועק בספר מאשר את הפיתרון, גם אם הוא לווה בדרך חתחתים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אחיה
זיכרונות אחרי מותי

זיכרונות אחרי מותי

יאיר לפיד

בילדותי, כשהעולם היה שחור - לבן, טומי לפיד היה מ'הרשעים'.
גם כשכבר החל להישפך קצת צבע לתמונת העולם שלי, טומי לפיד לא היה ברשימת החנינות שהייתי מחלק ליושבי הגיהינום אם היו לי קשרים עם המלאך האחראי.
עד ששבת אחת מצאתי את הספר בבית.
במהלך השבת נחשפה לפני דמות שונה מאד מה'עוכר ישראל' שנצטייר בדמיוני כל שנות ילדותי.
גיליתי שטומי היה יהודי חם, עם זיקה עמוקה לעמו ומכורתו(גם ההיסטורית וגם הגיאוגרפית). אדם משכיל, שנון ומעניין, עם הרבה מצפון ושכל ישר.
הספר, שנכתב בידי בנו, יאיר, כתוב בצורה קולחת שנעים לקרוא, משלב אנקדוטות משובחות, וציטוטים שמעידים על אינטלקט.
לא שהייתי בוחר שינוי אילו ניתנה לי הזדמנות רטרואקטיבית, ככלל אינני מתלהב ממפלגה שהמצע שלה הוא שלילת רעיון, אבל למדתי שטומי האיש הוא הרבה יותר מטומי הפוליטיקאי, וגם הוא לא רע בכלל.

לפני 15 שנים•אחיה
ברנשים וחתיכות

ברנשים וחתיכות

דיימון ראניון

אצלנו התעריף המקובל הוא 'מילה בסלע'. דיימון ראניון, לעומת זאת, קיבל כעיתונאי שני דולרים למילה.
ואם זה שווין של רשימותיו לעיתון, שלמחרת עטפו בו דגים, צאו וחישבו מה שוויה של מילה בסיפורים האלמוותיים שלו!

כתבי דיימון ראניון מצטיינים בשפה ייחודית להם, הן בצורת הכתיבה - אצל ראניון הכל נכתב בהווה, והן במונחים, שהם מין סלנג משעשע ולעגני.
ראניון משרטט את 'עיר הגברים הזו', הברודווי הניו-יורקי, בעין חדה ובסרקזם נעים, לא פוגעני, ומראה לנו, מתוך הערכה כנה, איזה מקום עיקרי תופסות הנשים, גם במקום כה קשוח.
ההשראה עולה על גדותיה, אי אפשר שלא לאמץ מהסלנג אחרי שקוראים את ספריו, ולא אחת יצא לי לקרוא סופרים שחיקו את סגנון הכתיבה שלו, חלקם במוצהר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אחיה
הבית בקרן פו

הבית בקרן פו

א.א. מילן

ואפול וארדם והנה חיזיון: בחלומי ראיתי גבר עומד וספר בידיו, וסביבו כורעים על ברכיהם גברים רבים וחרבותיהם שלופות. קרבתי אט, וראיתי בין הכורעים את כל גדולי סופרי הנונסנס אשר מעולם: לואיס קרול, דגלאס אדאמס, ג'וזף הלר ואחרים שלא הכרתי. ובאמצע ניצב איתן וזקוף א' א' מילן, והם נשבעו לו אמונים.
אוקיי, מודה, לא חלמתי את זה, אבל אין לי ספק שאי שם בעולם האמת המחזה הזה התרחש.
פו הדב היה לי חבר ילדות, המשכנו גם בתיכון, אף פעם לא רבנו, אבל הקשר קצת התרופף. ואז, לפני ימים לא רבים, חידשתי את הקשר, ופו הדב הואר באור יקרות: גיליתי שאני מחזיק ביד מסמך חריף ביותר, הבלים מתוחכמים, נונסנס נוסח גן עדן. אפילוג: הצעתי לו נישואין.

לפני 15 שנים•אחיה

ביקורות נוספות על "יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]"

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

ייתכנו ספויילרים, ראו הוזהרתם.

שני צדדים למטבע האהבה-

""אני סובל מאוד, כי איבדתי את הדבר שהיה לי משוש חיי היחיד, את הכוח הקדוש ומפיח החיים שבו בראתי סביבי עולמות. אבד ואיננו! כשאני משקיף מחלוני אל הגבעה שבמרחק ורואה כיצד שמש הבוקר מפלחת את מעטה הערפל שמעליה ומאירה את האחו שלו, והנהר הענוג מתפתל לקראתי בין הערבות העומדות בשלכת - הו! בשעה שהטבע עומד לנגד עיני קפוא כמו תמונה מצובעת קטנה, וכל היפעה הזאת אין בכוחה לשאוב מלבי טיפה אחת של אושר ולהזרימה אל מוחי". ציטוט מתוך הספר.

פוסעת אנוכי במדבר ומצמצמת עיניי כאשר אני מנסה להתבונן סביבי ולמצוא אחר מקור מים ראוי לשמו. גרוני ניחר וזעקתי נשמעת כלחישה חלושה ודואבת במדבר עצום בגודלו. מחשבות רבות מתרוצצות במוחי: כיצד הגעתי לסיטואציה מטורפת זו?
אין קול ואין עונה.
החום לוהט מעל לראשי וזיעתי מכסה את גופי מכף רגל ועד ראש, נדבקת לבגדיי וגורמת לי לחוסר נוחות נוסף לקושי בו אני נתונה. אני ממשיכה לצעוד אך בליבי אני מודעת לכך שכל צעד מקשה עלי. אני פוסקת מהליכתי וקורסת תחתיי, גופי נוגע קלות בחול הרך אך הבוער והוא צורב לכל איבריי הלאים. תחושת הזמן הממשי אובדת. ניכר שששעות ארוכות אני שוכבת כך, משלה עצמי שאט-אט אני מתרגלת למצב בו אני מצויה. אין זה נכון. הדמעות צורבות את לחיי וטעמן מלוח. טעמן המלוח מעצים את צמאוני.
אני מתנשמת בכבדות. אגלי זיעה ניגרים ממצחי. אני מתבוננת בשמיים שכל כולם חמה אחת גדולה. שמש אחת השולחת את קרניה לעברי ואלה צורבות את עורי, מקלפות אותו לפיסות- פיסות ומטביעות בו חותם בל ימחה.
לבסוף, בשארית כוחותיי אני מצליחה לקום על רגליי אך כושלת פעם נוספת וצונחת על ברכיי. אני מתבוננת קדימה, מחפשת אחר מפלט, אחר מקור חיים, אך לא מוצאת דבר. במקום זאת, חיזיון נגלה אל עיני, בחור ובחורה חבוקים זו עם זה. אני בוחנת את השניים בעיון וליבי נחמץ, הרי זה האיש שלי עם אחרת! הדמעות שבות לעלות על גדותיהן בשתי עיניי ומסמאות אותן כליל. האם זהו תעתוע או מציאות? האם זו הסיבה בגינה ברחתי לכאן, אל המדבר? אני מנענעת ראשי לאות לאו. מסרבת לקבל את המחזה שהופיע מולי. אני קורסת אל תוך החול הרך ומייחלת שיכרוך זרועותיו הצהבהבות סביבי וייבלעני בתוכו.

עולמנו רווי ייסורים. ייסורים רבים ומגוונים: ייסורי נפש, ייסורי גוף, ייסורי נפש וגוף הפועלים יחדיו וגורמים למערכות גופו של האדם לקרוס.
ייסורי וורתר הינם ייסורים נפשיים. ייסורי נפש אשר דוחקים אותו אל הקצה וגורמים לו להניח נפשו בכפו. כלומר, ליטול את חייו.

וורתר הוא דוגמא קלאסית לביטוי "קורבן אהבה". הוא מאוהב. הוא התאהב מעל לראשו בבחורה נאה אשר אהבתה אליו היא הדדית אך מתוקף היות החיים אכזריים נבצר מהשניים להיות יחדיו שכן וורתר הצעיר התאהב בבחורה הלא נכונה ובעת הלא נכונה- הוא חושק בבחורה מאורסת.
ייסוריו של וורתר מתוארים לכל אורך הספר ומצמררים את הגוף והנפש. הוא שופך את כאבי ליבו ואת הקשיים עימם הוא מתמודד וככל שאתה מתקדם בקריאה הנך חש כי דבר מה רע מאוד הולך להתרחש, דבר מה הרה אסון שאמור להיות הקתרזיס של הסיפור. נקודת השיא שתעורר בקורא את התגובה הרצויה כנגד מעשיו של וורתר ואכזריות הגורל.

גיבורה הטראגי של נובלה קטנה זו הוא בחור צעיר, עדין נפש, אוהב ילדים וחובב טבע מושבע. הטבע משחק כאן תפקיד לא קטן. תיאורי הטבע המפוזרים לכל אורכה של הנובלה מהווים, לטעמי, אנטיתיזה חריפה למצבו הרעוע של הבחור המאוהב. תיאורי טבע קסומים ונפלאים המעלים בנחיריו של הקורא ניחוח אביבי קסום אל מול נפש רצוצה שהולכת ומתפוגגת. אהבתו של הצעיר מעוורת, מטריפה ומרעילה אותו. הוא מחביא בחדרו אקדח ואקדח זה מיועד למטרת הרג. הקורא אינו יודע מה גיבורנו יעשה עד לרגע המכריע ממש- האם ישלח ידו ויהרוג עצמו? האם יהרוג את אויבו? המקל בגלגלי כרכרתו? המכשול בדרך למימוש אהבתו עם לוטה הנאווה?
טוב ליבו של וורתר אינו מאפשרו לנהוג כך והוא בוחר בדרך-לא דרך פשוט בכדי "לגמור" עם זה. הוא בוחר בדרך הפחות קובנציונלית לפתור דברים. הוא מפסיק את קיום ישותו ומשליך עצמו מהדרך העקלקלה, מדרכם של המאורסים הטריים. הוא בוחר להקריב עצמו על מזבחה של האהבה.

לעניות דעתי, גתה בחר במכוון ליצור דמות שניתן להזדהות עימה, דמות של בחור צעיר בראשית חייו, ניצן פעוט שטרם החל את פריחתו אשר חייו נגדעים בעיצומם, לפני שהספיק לחוותם במלואם, בכדי לעורר בקוראים אמפתיה רבה יותר ולערער את הקרקע הבטוחה שעליה, כביכול, הם ניצבים. ובכך גתה הצליח הצלחה כבירה. הספר משך אותי אליו בחוטים בלתי נראים, לא יכולתי להניחו עד שהייתי בסיומו. והסיום, הו, הסיום הזה שעירער את נפשי וישותי כאחד. כל אדמתי רעדה וליבי רטט ודמעות גדולות שטפו את עיניי. דרך ורתר הגעתי למסקנה המתבקשת: אהבה יש בה מגוון צדדים- ימים רבים הנך מצוי בגן עדן ובאבחה אחת אתה טועם טעמו של גהנום.

השעות נוקפות ואני מוצאת עצמי עדיין שכובה על החול הרך, מתבוססת בתשישותי וברחמים עצמיים. והחול הוא כמו ניגוד אירוני למצבי הכאוב. אני מחשבת את סיכויי ומוצאת שהם אינם רבים. ככל שהזמן עובר כך גם סופי קרב בצעדי ענקים. אני נמקה במדבר, במדבר אהבה צחיח ואין מי שיושיעני.

-הביקורת מוקדשת לגריפין, אברהם, כרמליטה וברברה על עזרתם הרבה. אין עליכם!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סקאוט
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

הו הו ילד גרמני מפונק
הו הו
תן מטבע לילדי עניים
סע בכרכרה עם איזה חיוורת זהובת שיער
אדומת שפתיים
ואז פתח אובססיביות מטורפת
בלי שום סיבה נראית לעין.


ורתר הצעיר,
מיוסר, טחון,
מסתובב בעיר,
מפלרטט עם כל מה שזז
אבל מעייניו נתונים
רק לזו שלא שמה עליו
ולא שהיא לא רוצה
אלא שהיא לא מעוניינת
ו-ורתר שלנו נגנב
כמו שאומרים הצעירים
מפסיק לאכול, מדבר שטויות
משתכר במסיבה אליה לא הוזמן
ולאט לאט מפתח איזה איבסוס
שרק המוות יגאל אותו מייסוריו.
חבל שאף אחד לא הציג בפניו את האפשרות
של ריבאונד, נגיד
אבל ידוע שגרמניה (אוסטריה?) של אותם
ימים, גם ריבאונדים לא היו
שכיחים בה כל כך.


ספר נחמד. קלאסיקה בת חלוף.
נכונה לזמנה אך דהויה
בימים של תיק תוק
וטינדר ואינסטה
ואולי זה הקו שמפריד
קלאסיקה אמיתית לעומת זו
שהיא בת חלוף.
נוח על משכבך ורתר, חבל שאף אחד
לא אמר לך פשוט
תתקדם.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Ron1999
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

יש כאן ספוילרים.

אני מבין שהספר נחשב לנכס צאן ברזל בתרבות המערב, עם זאת, הקריאה בו מתישה משעממת, וחסרת פשר בעיניי לקורא בימינו אלה (כותב את זה כבחור בן 33). ממש כמו אפשר לומר שהומרוס כתב יצירות מופת, וחווית הקריאה ביחס לאורכה היא חוויה כמעט בלתי נסבלת. ומעולם לא הייתי כלכך חסר סבלנות שגיבור הספר יתאבד בסופו של דבר. כאילו מישהו לקח את השפה השייקספירית והחליט להשחית אותה בגרמניות של המאה ה18, המונולוגים ארוכים ומתישים, חוזרים על עצמם, חסרי טעם, אולי התרגום הוא זה שכשל את המערכה, אני באמת לא יודע, העונג שבקריאת הספר הקצרצר נדירה ביותר, לעיתים רחוקות מאוד. עם כל זאת, ניכר שיש עומק שהיה אפשר לתרגם בצורה קריאה יותר.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•תנחום
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

Die Leiden des jungen Werthers-
"ייסורי ורתר הצעיר" (1774), מספר על משולש האוהבים בין ורתר הצעיר והמאוהב בלוטה המאורסת לאלברט...
ספר ראשון:
היומן 'אהבה' המתחיל ב 4 במאי 1771 והחילוק תאריכים לכול חלק נפסק בחלק השלישי-
'דבר המוציא לאור אל הקורא'. ורתר עוזב את בית אימו- צעיר אידאליסט והיומן נראה כסיפור התבגרות משולב בפ"פ חיים של גתה, עד ה-16 ביוני:
"אתה עומד להכיר בחורה יפה", אמרה בת לוויתי בשעה שחצינו את היער הכרות הרחב הידיים בדרכנו למעון הציד. "היזהר לבל תתאהב!" הוסיפה הדודנית.
"מדוע"? אמרתי . "היא כבר מובטחת לאיש", השיבה זו, "לאיש הגון מאוד, שיצא לנסיעה להסדיר את ענייניו, כיוון שאביו מת, ולהציג את מועמדותו לקצבה נכבדה".
התייחסתי לידיעה זו באדישות". (ע"מ 26).
הדודנית שרלוטה ס' לוקחת את ורתר לפגוש את אהובת ליבו לוטה היפה והצעירה...
בני-זוגם למסיבה לא רוצים לרקוד, כך ימצאו עצמם ורתר ולוטה רוקדים ואלס לאורך הערב.
"מיהו אלברט?", אני שואל את לוטה. (..) "אלברט הוא אדם הגון, שאני כמעט מאורסת לו".
(ע"מ 32).
ורתר מתאהב בלוטה ומרבה לשלוח מכתבים עודות מצבו וייסוריו לוילהם חבר ילדותו. ללוטה יש שלושה ילדים וארוס בשם אלברט כעמור, אך היא מפתחת רומן אפלטוני עם וורטר.
השתיים ממשיכים להתקרב בזמן שהם מללוים את גברת מ'- גבירה שגוססת והם מפתחים קשרי אהבה אפלטוניים. בחודש יולי לאחר מכן שוקד ורתר על דיוקן של בחירת ליבו לוטה.
"להיות בן המשפחה החביבה, להיות אהוב על הזקן כמו בן, על הקטנים כמו אב. ועל לוטה!- ואלברט ההגון, שאינו משביט את אושרי בשום רשעות גחמנית. העוטף אותי בידידות נלהבת. שבשבילו, אחרי לוטה, אני האדם האהוב בתבל!
(..) על לוטה: לא הומצא בעולם דבר מגוחך יותר מן היחסים האלה, ןאף על פי כן לעתים קרובות הם מלחלחים את עיני בדמעות" (ע"מ 53).

"השאל לי את האקדחים", אמרתי, "לצורך מסעי ". (ספוילר)
(..) "פוי!" אמר אלברט , מושך ומוריד את האקדח, "למה אתה עושה זאת?" "הוא לא טעון", אמרתי. "אפילו כך, למה אתה עושה זאת? השיב בקוצר רוח. "אינני מסוגל לתאר לעצמי איך אדם יכול להיות מטומטם כ"כ עד שיירה בעצמו". (ע"מ 54-53).

אפיזודה נבואית לסוף הרומן וסוף ייסוריו של ורתר הצעיר...
(סוף ספוילר)

ספר שני:

ורתר יוצא למסע ועוזב את העיירה שחלק עם לוטה,אלברט וילדיה של לוטה.
הוא מקבל משרה ומפתח רומן עם גבירה אחרת:
"ורתר, ליל אמש היה לי ליל שימורים, והבוקר ספגתי דברי תוכחה על יחסי אתך, והייתי אנוסה לשמוע כיצד משפילים אותך, מבזים אותך ולא יכולתי ולא הורשיתי להגן עליך ולא בחצי פה .(ע"מ 85).

ורתר מתפטר מתפקידו בחצר מלוכה שסידרו לו, מתהלך כנווד- מדמויות המופת- בספרות הסער והפרץ- ומגיע לעיירת ילדותו.
"לפעמים אינני תופס איך יכול, איך רשאי אחר לאהוב אותה, אף שאני לבדי כה אוהב אותה,, אהבת נפש, אהבה שלמה, ואינני מכיר, ואינני יודע, ואין לי דבר מלבדה".
(3 בספטמבר 1772, ע"מ 91).

סוף החלק השני בכך שלוטה מתנהלת בין קרובים שונים ומשאירה בצד את ורתר השוקד סביבה ללא מענה, מתייסר- חולם עליה בליילה ומתאכזב לקום בבוקר בחיים חסרי משמעות...

"דבר המוציא לאור אל הקורא":
אביה של לותה מת. טרגדיה רודפת טרגדיה- איכר נרצח!. ורתר המעונה מאהבתו הסנטימנטלית חסרת המענה ללוטה מחליט להגן על הרוצח ומזדהה עם מצבו ככלואה (במקום כלא פיזי, נפשי).

"האם אינך מרגיש שאתה מרמה את עצמך, שאתה הורס את עצמך ביודעין! למה אותי, ורתר? דווקא אותי, שאני שייכת לאחר? אני חוששת, אני חוששת שרק אי היכולת לזכות בי היא שעושה את המשאלה הזאת מושכת כל-כך בעיניך". (ע"מ 120).

ועד הסוף הטראגי ואהבה החד-צדדית שלא תבוא על מימושה...

יוהן וולפגנג גתה נרשם להתמחות במשפטים ב-1772. עד מהרה חדל מעיסוק במשפטים, לנוכח שרק מאות תיקים מבין אלפים כול שנה נדונים ויש חדלון משפטי בבית-משפט לא מתפקד, הפועל למראית עין.

"בקיץ 1772 נפגש גתה לראשונה עם שרלוטה בוף, עלמה בת 19, זהובת שיער וכחולת עיניים, המאורסת למשפטן כריסטיאן קסטנר ומטפלת באחד-עשרה אחיה ואחיותיה לאחר מותה של אם המשפחה.

בעוד שמההכרות בין גתה לשרלוט לא קרה כלום- גתה- ביסס את "ייסורי ורתר הצעיר" על- וילהלם ירוזלם:

בחודשי הקיץ של 1772 התאהב ירוזלם באשתו של חבר וחיזר אחריה חיזור נמרץ כל-כך עד שזו פקדה עליו, באמצעות בעלה, לחדול מניסיונות ההתקרבות שלו אליה".

"בלילה שבין העשרים ותשעה לשלושים באוקטובר 1772 התאבד ירוזלם- והחברה בווצלר הוכתה בהלם".
(אחרית דבר).

"הניגוד שבין היחיד ותשוקתיו ובין המציאות האובייקטיבית בכלל והדרישות החברתיות בפרט"-
המהפך בייסוריו של ורתר הצעיר- המגולם בדמות ורתר-שאין כול פיתרון!. (אחרית דבר).

רומן על אהבה אובססיבית טראגית ללא מענה, כפי שיצאה בזרם "הסער והפרץ" בראשית ימיה של הספרות הרומנטית. "ייסורי ורתר הצעיר"- צפוי ולפרקים מאט קלישאתי.

מומלץ לחובבי קלאסיקות וספרות רומנטית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אושר
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

הספר המדהים הזה היה ברשימת הקריאה שלי מזה זמן רב מאוד. רק לפני חודשיים-שלושה החלטתי לחפשו בחנויות (אל תשאלו למה. אני באמת לא יודעת). חודשיים חיכיתי שיגיע בהזמנה דרך סטימצקי וכשהתקשרתי לצומת ספרים, נאמר לי "כן, יש לנו עותק כאן. לשמור לך?". כמובן שאחרי רבע שעה כבר התייצבתי בחנות וזה.. (; (איזו פרסומת סמויה, אני מתה).
בכל אופן, מעולם לא נמשכתי לספרים רומנטיים וכאלו שעיקרם הוא הרגש ומערכות יחסים בין בני זוג. פשוט לא מדבר אליי. לכן היו לי חששות רבות בנוגע לקריאת הספר, אך אין זה אומר שלא היו לי ציפיות גבוהות ממנו. להפתעתי, הוא התעלה פי כמה וכמה על מה שחשבתי שיהיה.
ספר זה הינו קלאסיקה אדירה. גתה הצליח לחדור לי לנשמה ולגרום לה לעשות סלטות וגלגלונים וכל דבר אחר שתרצו. אמנם איני נמצאת כרגע במערכת ייסורים כלשהיא בחיי (להפך), אך פתאום כל מילה וכל תיאור קרעו את ליבי וגרמו לי להתרגשות בלתי מובנת.
רבים אומרים שלתאר "אהבה" זה דבר בלתי אפשרי. אני חושבת שגתה הוא האדם (יותר נכון היה האדם) הקרוב ביותר לכך. לפעמים מצאתי עצמי בוהה במילים, קוראת את אותן השורות שוב ושוב ובכל פעם מחדש נדהמת מיופיין. לצערי, לא ניחנתי בכושר תיאור והסבר של ממש, ועל כן אוכל רק לומר שעל מנת להבין למה אני מתכוונת, קראו הספר ותוקסמו כמוני.
אולם, כמובן שאחרי הכל מדובר בטרגדיה כואבת מנשוא. כתוצאה מעצם העובדה שידעתי (כמו כל קורא) את סופו המר של ורתר, כאב לי לקרוא גם את העמודים בהם גולל ורתר את אהבתו הרבה ללוטה ואת אושרו כשהוא במחיצתה.
למרות שמתואר בספר זה סיפור אהבה (נכזבת), יצא לי לא מעט לתהות האם מדובר באהבה או אהבה כבולה באובססיה. נכון, באהבה יש מעין אובססיה, אך כזאת שניתנת לשליטה (פחות או יותר). כאן, בספרו של גתה, מוצגת לנו אובססיה שבסופו של דבר הטריפה את דעתו של ורתר לאורך מערכת ייסורים ארוכה, אותה שוטח ורתר בפנינו בכאב עצום, שאותי, אישית, ליווה במהלך היום, גם כאשר לא קראתי הספר. הייאוש הטוטאלי של ורתר ורחמיו העצמיים, שהגיעו ממש לקראת סוף הספר, העלו לי לא מעט דמעות ומדי פעם כאב לי על כך שאיני יכולה לשלוף אותו מהספר ולחבקו ולהבטיח לו שהכל יהיה בסדר.
קטע מסוים שהכאיב לי במיוחד: "אני סובל מאוד, כי איבדתי את הדבר שהיה לי משוש חיי היחיד, את הכוח הקדוש ומפיח החיים שבו בראתי סביבי עולמות. אבד ואיננו! כשאני משקיף מחלוני אל הגבעה שבמרחק ורואה כיצד שמש הבוקר מפלחת את מעטה הערפל שמעליה ומאירה את האחו שלו, והנהר הענוג מתפתל לקראתי בין הערבות העומדות בשלכת - הו! בשעה שהטבע עומד לנגד עיני קפוא כמו תמונה מצובעת קטנה, וכל היפעה הזאת אין בכוחה לשאוב מלבי טיפה אחת של אושר ולהזרימה אל מוחי".
אני יכולה להמשיך ולשטוח בפניכם כאן את התרגשותי מהספר ולכתוב עליו בלי סוף, אבל זה באמת לא ייפסק. פשוט לכו וקראו בעצמכם.
קלאסיקה אדירה של סופר מדהים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאת
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

הספר הוא בעצם אוסף של מכתבים ופתקים, שנכתבו על ידי ורתר, בחור צעיר, עדין ורגיש, תמים וקסום. מה שהקסים אותי בספר היה התמימות של ורתר וחוסר ההתפשרות שלו. מה שאני פחות חשה אצל אנשים מבוגרים, ביניהם גם אני.
יש בזה משהו טהור, אולי רדיקלי מעט, אבל טהור.
כמו כן, היה מדהים לקרוא מילים שנגעו ללבי כל כך, בספר שנכתב לפני יותר מ200 שנה!
אחתום באחד המכתבים היפים יותר בספר, תיאור שהוא לא פחות רלוונטי היום לחוסר ביטחון:
...בשעה שאחרים מתרברבים לפני בשביעות רצון עצמית, אני מטיל ספק בכוחי, בכשרונותי? אלי הטוב שנתת לי את כל אלה, מדוע לא השארת ברשותך מחצית מהם ונתת לי בטחון בעצמי והסתפקות במועט?
... מזמן שאני משוטט בין הבריות ורואה את מעשיהם ואת אורחותיהם, אני מתייחס אל עצמי טוב הרבה יותר. ודאי, מאחר שאנו עשויים כך שאנו משווים את הכל לעצמנו, ואת עצמנו אל הכל, מונח האושר או הצער בדברים שאנו קשורים אליהם, ולכן אין דבר שהוא מסוכן יותר מן הבדידות. כוח הדמיון שלנו, השואף מעצם טבעו להמריא אל על, ניזון מן התמונות הפנטסטיות של אמנות השירה, יוצר לו שורה של ישויות, שאנו הנחותות שבהן, והכל מחוץ לנו נראה לנו מפואר יותר, וכל שהוא אחר מושלם יותר. וכל זה מתרחש באורח טבעי לגמרי. לעתים כה קרובות אנו חשים שאנו חסרים דבר מה, ותכופות אנו מדמים שסדיוק הדבר שאנו חסרים נמצא אצל אחר, ולו אנו מעניקים גם את כל אשר לנו, ובנוסף גם מידה של נועם אידיאלי. וכך נשלמת יצירתו של המאושר, יציר דמיוננו שלנו.
לעומת זאת, כשאיננו אלא מתמידים בעבודתנו, עם כל חולשתנו ויגיעתנו, לעתים קרובות מאוד אנו מגלים שבהילוכנו האטי והעקלקל אנו מגיעים רחוק יותר משאחרים מגיעים עם מפרשיהם ומשוטיהם - והרי זאת תחושת ערכך האמיתי, כשהנך משתווה לאחרים או אף מקדים אותם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירית
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

אני מניחה שגם כאן חל הכלל ש"אין מלכלכים על קלאסיקה", ובמיוחד לא על קלאסיקה בעל עבר התאבדותי כה מפואר (חישבו מה מבאס הוא להתאבד בגין רומן משרתות! לא עלינו!).
ובכל זאת, יש משהו בטון הבכייני-רומנטיקני של ורתר היקר, הלא הוא גתה, שגם מעורר בי רצון עז לדוחקו אל סף המטפל הפסיכואנליטיקאי שיאמר לו שהוא מתאהב עד כלות רק באישה לא מושגת (שהרי הוא יודע על אירוסיה של לוטה בטרם פוגש במבטה הרך והמלא קסם).
יותר גרוע. מתחשק לי ביותר להפגיש את ורתר המסכן עם קבוצת פמיניסטיות עצבניות במיוחד שיאמרו לו משהו על האידיאל הנשי אותו הוא מהלל כל כך (תהי נאמנה, פתיינית, צייתנית ולא מושגת, אה, כן, וגם טהורה. טוב מאמי?).
ספר טוב כבר אמרתי?

לפני 17 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

האהבה חסרת החוקים, אש התשוקה הבוערת, שעלולה גם לשרוף עד אפר את האוהבים, האהבה ללא כללים בה מושאי התשוקות הם בלתי מושגים אחד לשני, זה מה שקורה בספר שנחשב לרב המכר הגרמני הראשון, אך לספר זה יש גם בסיס מציאותי:

ב-1772 מגיע גתה, אז משפטן צעיר, לעיירה ווצלאר, כדי להתמחות במשפטים, תוך שאיפה עזה ללמוד שירה יוונית כגון הומרוס ופינדארוס, ומכיר משפטנים צעירים אחרים, וביניהם יוהאן כריסטיאן קסטנר.
אך הוא פוגש גם את שרלוטה בוף, ארוסתו של קסטנר, אשר מכונה "לוטה", מתאהב, מתקרב אליה, מודה בפני קסטנר על אהבתו אליה, ובורח יום למחרת לפרנקפורט.
כשהוא ממשיך בחייו בפרנקפורט מקבל גתה מקסטנר מכתב על חברם מימי ווצלאר, קרל וילהלם ירוזלם, ואותו ירוזלם, כך נכתב במכתב, שם קץ לחייו, לא מסופר על הסיבה.
באותו רגע, המשפטן/מחזאי הצעיר מעלה על הכתב את ורתר, שילוב של הרגשות אותן דיכא והדחיק יחד עם גורלו הטראגי של ירוזלם.

ועכשיו לביקורת:
את "ורתר" קראתי לראשונה בתקופה של משבר נפשי בחיי, ואולי מכאן היה החיבור המהיר לדמות הנוגה, הרגישה והטראגית הזו, במבט שני התנהגותו (כך היו דרכיו של גתה אל מול "לוטה" שלו ובחייו בווצלאר, לפי מה שעלה מתיאוריו של קסטנר, ה"אלברט" של גתה) נראית כאובססיבית עד כדי מטורפת, כל דבר שובר אותו, עץ, פרח, ילדים, פרפרים, כל אלה גורמים לו לדמוע משמחה או מאושר, ונראה כאילו בעוד רגע מספיק ששרלוטה תקנח את אפה והנה הוא מתעלף וקורס לרצפה.
חוסר יכולתו של ורתר להיות מאושר מהדברים הקטנים לקראת סוף הספר, ויבבנותו הבלתי-פוסקת יכולים להרחיק את הקורא, אך מי שמחליט לעטות על עצמו ולו לרגע קט את את חליפת הדמות המיוסרת הנ"ל, יכול להיכבש בקסמו של הגיבור הטראגי, בכאבו, בשמחתו, ובאהבתו הבוערת כלפי ההיא, הבלתי מושגת.
אפשר גם להעריך את ורתר, המתייסר בין אהבתו ללוטה, לבין אהבתו וחברותו העמוקה באותה מידה אל ארוסה, אלברט, והתמודדותו עם הקונפליקט הכואב וחסר הרחמים המתרחש בליבו ובנפשו, המאושרת ומתייסרת חליפות באופן תדיר.
ההשפעה מהומרוס גדולה, בעיקר האהבה לטבע, תיאורי הנוף הם אחד מיתרונותיו החזקים של הספר, ואני מבטיח למי שינסה לקרוא שגם התרגום ל"שירת אוסיאן" הנוגה והקודרת ומלאת התוגה יסחוף אל תוך נופי אירלנד וסקוטלנד הקודרים.
אין זה יצירת מופת כגון "פאוסט", "וילהלם מייסטר", "שוליית הקוסם", "הרמן ודורותיאה" או אפילו כמו הפואמה הקצרה והאפילה "שר היער", אך מדובר בספר חובה לאוהבי קלאסיקה בכלל, ולאוהבי קלאסיקה גרמנית בפרט, ואני נוטה לחשוב שהמעשה הרדיקאלי של דמות השולחת יד בנפשה בגלל אישה נשואה, והתיגר שקורא ורתר בכמה עמודים על המונוגמיה הם שכבשו את החברה הגרמנית של אותם ימים.

"הא, החלל הזה, החלל הנורא והאיום הזה שאני מרגיש כאן בתוך חזי! לא אחת אני חושב, לו אך יכולת לאמץ אותה פעם אחת ויחידה אל הלב הזה, אזי יתמלא כל החלל הזה כולו".

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Osirus
יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יסוריי (ייסורי) ורתר הצעיר [מהדורת 2000]

יוהן וולפגנג גתה

ורתר נכנס לפנתיאון הספרים האהובים עלי. מה הופך את הספר הזה שנכתב לפני כ-300 שנה לנצחי? הכתיבה הקסומה, היכולת לבטא את רגשותיו של ורתר ולגרום לי להזדהות איתו. יש בספר הזה הרבה מעבר לייסורי התאהבותו של ורתר בלוטה. יש פה השקפה שלמה לגבי החיים. השקפה שהיא כל כך רלוונטית גם להיום מבחינתי. כל מי שעדיין מתפעם מהטבע, כל מי שהוא אמן בנשמתו שיודע להתפעם ולהתרגש מגידול כרוב - כל כך פשוט. כל מי שנשאר ילד... זה הספר בשבילו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ריני
דירוג
3.0
לפני 3 שנים

“Die Leiden des jungen Werthers- "ייסורי ורתר הצעיר" (1774), מספר על משולש האוהבים בין ורתר הצעיר וה”