"המוות - זה הדבר היחיד המפריע לי; הוא אינו מפחיד אותי, הוא מסקרן אותי. הוא חידה שניסיתי, כמו שניסו אחרים, לפתרה ללא הצלחה. איני מפחד מפניו, מפני שאיני מייחס ערך רב לחיים עצמם ללא מטרה. ואם דרוש יהיה שאקריב את חיי להגשמת המטרה שאקבע להם, אעשה זאת בשמחה." (עמוד 22).
"אהבה אמיתית אינה נגמרת, היא תמיד נשארת – ים. רוגע או סוער – גלי או גבה־גלי, רוגש או מתחמם בשמש – אבל תמיד היא ים." (עמוד 261).
"מכתבי יוני" הוא אסופת מכתבים שכתב סא"ל יוני נתניהו למשפחתו וחבריו. המכתבים ששלח לידידיו ולבני משפחתו כונסו על ידי אחיו עדו ובנימין לספר. בשל העובדה שזמן רב שהתה משפחתו בחו"ל ונתניהו התגורר בארץ, חלק ניכר מתוכן המכתבים מתאר את המצב השורר בישראל על פי ראות עיניו של יוני. קראתי את הספר בטרם גיוסי לצה"ל, ושוב במהלך השירות בצנחנים. גם לאחר מכן מצאתי בו שורות, ואף מכתבים שלמים שתפסו באופן מדויק וקולע את המצב. הספר נפתח בשנות השישים המוקדמות, במכתבים מתקופת לימודיו בבית הספר התיכון, אותה עשה נתניהו בארצות הברית. כבר שם נחשפת דמות מורכבת ובוגרת: "מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים, וכל חלקיק - אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתיצב בפני עצמי ולומר - כך וכך עשיתי." (עמוד 21). בהמשך שב נתניהו ארצה והתגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890. במכתביו מתאר נתניהו את מסלול הכשרה שלו כלוחם בצנחנים, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים, אשר סיים בהצטיינות. כחייל ומפקד, רבות מן החוויות שתיאר נראו לי רלוונטיות ולעיתים דומות מאוד (אף שצה"ל השתנה רבות בארבעים שנה שחלפו מאז גיוסו לשנות האלפיים) למצבים בהם נתקלתי אני. מכתביו הבאים מתארים את חוויותיו כמפקד מחלקה בצנחנים בגדוד 890: "אני כבר זמן מה מפקד מחלקה בצנחנים, ואומר לכם רק זאת- מעודי, בכל תקופת שירותי הצבאי, לא חשתי סיפוק רב כל כך מן השהיה בצבא, וגם לא הפקתי כל כך הרבה ממנה כפי שהפקתי בשבועות האחרונים." (עמוד 113). נתניהו מתאר את הפיקוד על חייליו באימונים ובפעילות המבצעית בימים שלפני מלחמת ששת הימים: "חשבתי פעם שקצין יכול לנוח יותר מחייל, וטעיתי טעות חמורה. באימונים אני נמצא עמהם כל רגע מאותם הרגעים הארוכים. במשך כל הזמן אני נתון במתח עבודה מתמיד. נטל של דאגות ואחריות עד למעל הראש נותנים את רישומם, ואני מרגיש את כל עולו של הפיקוד על צווארי." (עמוד 114). בין השאר מתאר נתניהו את רשמיו מפעולת סמוע. כן עוסקים מכתביו בחוויותיו ממלחמת ששת הימים, בה לחם כקצין מילואים: "גייסו אותנו, כמו את כל שאר הצנחנים, לפני ימים מספר. מצאתי פה את הבחורים הטובים ביותר בעולם. אחד־אחד לוחמים! אחד־אחד רעים וחברים! איזו שמחה בפגישה עם חברים לנשק." (עמוד 139), ובנישואיו לתותי.
נתניהו ממשיך ומתאר את לימודיו באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית ובאוניברסיטה העברית בירושלים. בתוך כך כותב נתניהו מכתבים לאחיו בנימין (ביבי) המתגייס לסיירת מטכ"ל, ונותן לו טיפים לחיילות טובה. חלק זה בספר נגע ללבי מאוד וכשאחי הקטן התגייס לצנחנים (לאותו גדוד בו שירתי אני בזמנו, ושנים לפני גם יוני) כתבתי לו מכתבים כל סוף שבוע למן גיוסו ועד השחרור (גם כאשר שהיתי בחו"ל. כך למשל, את המכתב לגיוס כתבתי לו בעת ששהיתי בשליחות בפולין ואת המכתב לסוף המסלול בעת שהייתי בטיול בברזיל). בין היתר מייעץ נתנינהו לאחיו: "שמור על עצמך. אני תמיד אומר את זה, וכל מה שאני מתכוון לו הן המילים הפרוזאיות 'אימון הפרט'. ראיתי כל כך הרבה חברים, שנפגעו רק מפני שעשו שטויות, הרימו את הראש קצת יותר מדי, וכדומה. זה חשוב מאוד־מאוד, אבל כל הזמן נוטים לזלזל בזה. תמיד אומרים שבקרב, כשיורים עליך, תעשה את אימון הפרט כמו שצריך. מסתבר, שזה בכלל לא כך. אפילו להיפך. או שלגמרי מפחדים ואריות נהפכים לציפורים, או שעושים שטויות נוראות. מעטים נשארים באמת 'Cool'. כל הפרינציפ הוא 'To keep cool'." (מתוך מכתב לאחיו בנימין נתניהו שהיה בטירונות צנחנים, עמוד 160).
זכור לי פרק הניווטים שעשה אחי בקורס מ"כים, עת חנכתי אותו בטלפון ונהגתי לתחקר אותו בטרם הניווט ואחריו. ובאחד המכתבים שכתבתי לו צירפתי את הקטע הבא: "שכחתי: אחד מן הדברים החשובים ביותר הוא - טופוגראפיה. האם כבר התחלתם ללמוד מקצוע זה? אני מתאר לעצמי שעדיין לא, אבל בכל מקרה (אני אוהב לתת עצות, כפי שאתה רואה) הנה מספר דברים שכדאי לך לזכור כשתלמד: א.הכלל, שהוא היסודי ביותר, ועם זה רגילים לשכוח אותו, הוא: דע תמיד היכן הצפון! תמיד! ב. בכל מקום ומקום שתהיה בו, דע בדיוק היכן אתה נמצא בהתאם למפה. ג. אל 'תאנוס' את המפה לעולם - זאת אומרת, אל תאמר: זה בערך כך, ותעשה קצת שינויים במפה. המפה בסדר, אל תשכח! ד. תמיד תמיד הסתכל בשעון לפני שאתה מתחיל לנווט. חשב לפי המפה את מספר הק"מ, שעליך לעבור, ואת זמן ההליכה שנדרש ממך, לפי תנאי הקרקע. אם תראה, שלאחר מספר דקות מסוים אינך מגיע למקום הנכון- עצור! הסתכל שנית במפה. ה. ספור ואדיות. זהו אחד מן הדברים החשובים. דע לזהות ואדיות (אפילו הקטנים ביותר); במפת 1:100,000 זה לפעמים קצת קשה גם במפה וגם בשטח. אם אתה הולך בוואדי - ספור את ההתפצלויות השונות מן הוואדי להרים. ו. אם אתה רוצה לוודא, שהוואדי שאתה עומד להיכנס בו הוא הנכון - תצפין את המפה במדויק וראה אם כיוון הכניסה לוואדי במפה זהה לגמרי עם אותו שבשטח. אם הוא זהה - יופי; אם לא - חשוב שנית! במפת 1:000,000 נראים לפעמים העיקולים הקטנים בכניסה לוואדי כמו קו ישר אחד. לך בתוך הוואדי כמאה- מאה וחמישים מטר וראה אם הכיוון הוא נכון. ז. עלה תמיד למקום גבוה וזהה את כל השטח במפה. זה חשוב מאוד. יש לי עוד מה לומר לך בהקשר לזה, אבל אין מקום. בעצם למה לא להמשיך באיגרת שנייה?
(איגרת מספר 2) ביבי, אתה ודאי חושב – לשם מה הוא כותב לי את כל זה? – הרי בין כך ובין כך אלמד את זה, וכרגע זה אינו מעניין. אזכיר לך, אפוא, שנית: חייל שאינו יודע להתמצא בשטח תלוי באחרים. הוא אינו עצמאי! ילמדו אותך עוד הרבה דברים אחרים, אבל משתמשים בהם בכל ניווט ושוכחים. מה שאני אומר לך כעת – מניסיון – אסור לשכוח לעולם. כל אחד מן הדברים הוא כלל זהב. ברצינות." (מתוך מכתב לאחיו בנימין נתניהו שהיה בטירונות צנחנים, עמודים 155-156).
בשנת 69' שב נתניהו לשירות צבאי בסיירת מטכ"ל. הוא מתאר את חוויותיו מן השירות ביחידה ומן ההתאקלמות בה ומן המצב בארץ: "נכנסה בי מין עצבות שאינה מרפה ממני. לא שהיא משתלטת עלי או מנחה את פעולותי, אלא שהיא בתוכי, היא קיימת, שקועה עמוק בפנים, בתוך חלל חבוי היטב. זה אינו חלל של ריקנות, אלא משהו בעל משקע כבד יותר - חלל כבד. אולי הרגשה זו אינה קיימת רק בי. לפעמים אני מרגיש בעמקותו ובזעקתו של אותו חלל גם אצל אחרים, אצל כל אותם החברים, שיצאו מן המלחמה בריאים בגופם. נדמה לי, שכולנו יצאנו פצועים, שונים, רגישים יותר, 'איכפתיים' יותר, והרבה יותר זקנים. אותה הרמוניה, שהיא אפיינית לעולמו של בחור צעיר,שוב אינה מצויה בי. אמנם אני צעיר, עדיין חזק ובוטח בעצמי וביכלתי, אלא שעם זה איני יכול להתעלם מן העובדה, שהשתלטה עלי איזו הרגשת-זקנה. לא הייתי זקן מעולם, לא במנין השנים, ולכן איני יודע אם הרגשה זו היא כאותה שבאה מחמת הגיל. אך זוהי זקנה, בכל אופן – זקנה מיוחדת של צעירים." (לאחר מלחמת ששת הימים, עמוד 169). מכתביו הבאים של נתניהו עוסקים בקורות אותו במלחמת יום הכיפורים ובחוויותיו כמג"ד טנקים במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. נאומו לגדוד עם עזיבתו את חייליו בכדי להתמנות למפקד היחידה: "אני מאמין במספר דברים שהם לדעתי הכרחיים להחזקת מסגרת (ולא משנה מה גודלה), ואותם אני רוצה להשאיר לכם:
1. אני מאמין בראש ובראשונה בשכל ישר שצריך להנחות כל פעולה שלנו.
2. אני מאמין גם באחריות מפקדים. מפקד טוב הוא מפקד המרגיש תחושת אחריות מלאה לגבי כל דבר הקשור (ולו בעקיפין) במסגרת עליה הוא מפקד.
3. אני מאמין שאין להעביר את הכדור למישהו אחר, אלא לעצור אותו כאן- אצלנו.
4. אני מאמין בירידה לפרטי פרטים. כל מי שלא יעשה זאת וינסה לחסוך מעצמו עבודה– סופו שיחטא למטרה העיקרית- הכנת היחידה למלחמה.
5. אני מאמין שאין פשרות עם תוצאות. בל נתפשר בגדוד לעולם עם תוצאה שאינה הטובה ביותר האפשרית. (וגם אותה יש לשכלל ולשפר.)
6. אני מאמין שהסכנה בחיי יחידה היא היתפסות לשביעות רצון עצמית. הייתי רוצה שאנשי הגדוד יסתובבו תמיד קצת מודאגים – שמא יש דבר נוסף שיכולנו להספיק, שיכולנו לשפר ולא עשינו.
7. אני מאמין שכל מאמצי הגדוד חייבים להשתעבד למטרה העיקרית- ניצחון במלחמה. ולכן אל לנו להתבלבל בין סידרי עדיפויות שונים.
8. אני מאמין באמונה שלמה ביכולתנו לבצע כל משימה צבאית שתוטל עלינו, ואני מאמין בכם- בגדוד.
9. אני מאמין בישראל ובתחושת האחריות הכללית שצריכה ללוות כל אדם הלוחם על גורל מולדתו." (עמודים 274-275).
הספר מסתיים מעט אחרי שהפך נתניהו למפקד סיירת מטכ"ל. במכתב אחרון לחברתו ברוריה. המכתב נכתב ימים ספורים בטרם יצא נתניהו למבצע אנטבה, בו הוביל את לוחמי היחידה בפשיטה לשחרור בני הערובה הישראלים משדה התעופה שבאנטבה, אוגנדה. במהלך המבצע נהרג נתניהו. בספר מוזכרים בין השאר, מבלי שצויין שמם המלא מטעמי צנזורה צבאית, שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר רא"ל במיל' אהוד ברק, שהיה מפקדו של יוני בסיירת מטכ"ל, האלוף במיל' מתן וילנאי, שהיה חברו הטוב, האלוף יוסי בן חנן, שנתניהו חילץ פצוע מסוריה במלחמת יום הכיפורים וכן רפול ואביגדור (יאנוש) בן גל. הספר הפך עם השנים לרב מכר והיה והינו אהוד מאוד על חניכי תנועות נוער, צעירים לפני גיוס לצבא וחניכים בקורס המ"כים והקצינים בצה"ל. בין האישים שקראו והושפעו ממנו ניתן למנות את רא"ל בני גנץ, תא"ל במיל' גל הירש, ונפתלי בנט.
הספר כתוב נהדר, עוסק בסוגיות חשובות ומותיר בסופו לקורא רושם כי מדובר באבידה נוראית אבל גם בחייו הקצרים הספיק נתניהו ז"ל להותיר חותם ולחיות חיים מלאי משמעות. המסרים של הספר אודות הציונות, ההקרבה למען המדינה והכלל, והחשיבות לחיות את חייך במלואם נותרים עם הקורא שנים אחרי ועד בכלל. חובה לקרוא ובכל בית!!!
"סיפרתי לך בהזדמנות שהתקופה שהיתה אולי המופלאה בחיי (כך אני זוכר אותה) היתה תקופת ילדותי- כשגרתי בתלפיות ושוטטתי בשדות עם כלניות וחצבים ופרות- משה- רבנו, עם חורשה עתיקה ובית- כנסת מט לנפול, ועם אושר פנימי ללא קץ ועיניים פקוחות לאמין בכל, עם אמונה שהכל שלם. היו עוד תקופות נפלאות, מסעירות, אינטנסיביות וקסומות בחיי. המלחמה, למשל, או התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים כששכבתי בבית- החולים, או הקיץ האחרון של 73' כשלמדתי בארה"ב, או מעברי גבול ומיבצעים למיניהם." (עמוד 260).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268037,00.html
