אסופת מכתביו של מפקד נערץ, ראוי, טוב. אדם איכותי וערכי. איש שמורכב מהתמהיל הזה של פיקוד איכותי ברמה גבוהה ושל רגישות וחום אנושי ברמה דומה (מפקד ואדם). קורא את מכתביו שנכתבו ליקיריו (ש<mark>כונסו</mark> ע"י שני אחיו) ומריץ בלבי הרהורים ומחשבות - האם עם נפילתו של יונתן נתניהו, ביולי 1976, במבצע אנטבה - האם באותו היום אבד לו לעם ישראל ולמדינה הזו מלבד מפקד נערץ, אמיץ ואיש ערכי ואיכותי, גם אותו איש ראוי, מנהיג א

הצצה מדהימה לליבו של אדם חם, אמיתי, אוהב, מלח הארץ..
דרך מכתביו למשפחתו, לאהובתו מכירים את הגיבור האמיתי ולא רק בגלל מעשיו עטורי השבחים.

"אמא ואבא היקרים,
אני נמצא כבר יומיים שלמים בארץ, הגעתי ארצה ביום א בלילה ונסעתי ישר לירושלים, לא טלגרפתי מפני שרציתי, קודם כל, להיות בירושלים.
כשראיתי את הארץ מהאוירון קיבלתי מעין צביטה בלב. עם כל מה שרע בארץ, ואלוהים יודע שהרעות והמגרעות רבות, היא ארצנו

ספר פשוט, ייחודי ונפלא.
במכתבי יוני אנחנו מקבלים הצצה לנפשו של בן אדם, אך לא בן אדם מן השורה. יוני <mark>נתניהו</mark> הוא מה שאנשים מכנים: ״מלח הארץ״ ״מטובי בנינו״
יוני כותב מכתבים להוריו, אחיו, חבריו ועוד, החל מגיל 16 וחצי. אנחנו נחשפים ליכולת הכתיבה המרשימה שלו, הספרותית, מגיל צעיר והמחשבות הבוגרות שלו אשר תלוונה אותו גם בהמשך. לאחר מכן אנו מקבלים הצצה לחייו של לוחם, קצין ומפקד בכיר. בסיום כשנראה שהוא כ

במסגרת העבודה באקטואליה שקיבלתי ניסיתי למצוא כל מיני רעיונות לנושא מעניין.
הזמן עבר ולא היה לי שום דבר... זה לא בגלל מיעוט רעיונות, אלא בגלל סבטוחה של דברים שרציתי לעשות. היו תלמידים שהגישו כבר את העבודה מול הכיתה ואני, מפוזרת שכמוני, נזכרתי רק שבועיים לפני מועד ההגשה.
אז כמו אחוזת טירוף חיפשתי בבית משהו עד שנזכרתי ב - ספר מאובק שנח לו בויטרינה בלי שאף אחד נגע בו בשנה האחרונה, ניגבתי את האבק ו

אסופת מכתבים מרגשת שכתב יוני ליקיריו..הוריו, אישתו...
קראתי עם דמעות בעיניים, לא מפליא אותי, ולא מפתיע אותי, שאדם שכבר לא איתנו, מסוגל לגעת באמצעות המילים שלו, גם אחרי שהוא כבר לא איתנו... וכאשר היה, הוא נגע, השפיע, ריגש, דאג, היה גיבור, אמיץ, חזק, דוגמת מופת לחיקוי... איך הלכו גיבורים.

במכתבים, מצטיירת נפש יפה, עדינה, כל כך איכפתית, הוא נמצא שם, בצבא, וכל כך דואג לאנשים בבית...

הקשר החזק ש

כשהתחלתי לקרוא, אכשהו "שכחתי" שהאיש היקר הזה אננו בחיים.

למילים היו חיים משל עצמם. מרגש לקרוא על אהבה קסומה שכזו שמלווה באהבה לא פחות גדולה - אהבתו את הארץ.


אני מרשה לעצמי לומר שקראתי, התאהבתי ובסוף מצאתי את עצמי מתאבלת.