***

כשקניתי אותו לא ידעתי מה לחשוב. אחת המוכרות הביטה בספר שהחזקתי ואמרה בקול מלא בטחון,"מחוננת? זה מצויין."
המליצו עליו, כל האנשים שאני מעריכה את הדעה שלהם וקוראים כמוני. המליצו עליו בכזה חום, אבל בכל זאת קצת נחרדתי כשקראתי את גב הספר...
כשרון להרוג.
"זה לא מתאים לי." היה הדבר הראשון שחשבתי.
לא, אני לא מתחברת לדברים כאלו באופן כללי.
אבל?
כמובן שאחרי העמוד השני הכל השתנה :)
אף אח

ב"מחוננת" יש הרבה סממנים שיהיו מוכרים לעייפה לחובבי פנטזיה: שם אפי וטיפשי; גיבורה בעלת כוח-על עם עיניים מיוחדות, שלא מקדישה שום חשיבות ליופיה אבל היא בכל זאת יפה ומחוזרת; עודף שמות נוכריים ומשונים שניתכים על הקורא המסכן החל מהעמוד הראשון; חלוקה ברורה בין טוב ורע; וכמובן תפאורה הולמת בדמות שבע ממלכות, שבעה מלכים, פונדקים, סוסים, קרבות ועיניים בכל צבעי הקשת.

הרעיון העומד בבסיס הספר מעניין אבל אפ

אהבה לא צריכה להיות הגיונית.
לא צריך להסביר אהבה.
ואין שום סיבה בעולם שאכתוב מגילת סנגוריה (*) על אחד מהגילטי פלז'רס האהובים עלי.


אז למה בכל זאת?
כי את הספר הזה קל לקטלג כחלק מגל ה"פנטזיה-בום" שנוצר אחרי דמדומים (בעצמו, חלק מגל ה"פנטזיה-בום" שנוצר אחרי הארי פוטר).
גיבורה יפהפיה, כוחות על, קריאת מחשבות(!) ומשולש רומנטי שאותה גיבורה יפהפיה עומדת בבסיסו.
נשמע קצת קופי-פייסט?
אי אפשר להכחיש

הקדמה:

קשה לכתוב ספר פנטזיה משובח. מי כמוני יודעת.. אני מנסה לכתוב אחד כבר שנים. לא ביקשתי טרילוגיה או סדרה. תכננתי לפרוץ עם ספר טוב אחד אבל אחד כזה שיסחוף לעולם מדהים ומשכר וייתן טעם של עוד. ספר כזה שיגידו - יש רק אחד כמוהו. הו, בעקבות ההצלחה המטאורית של ספרי אני אנסוק ואעלה מעלה מעלה עד הר האולימפוס , שם אזכה לחיי נצח ואשתה אמברוסיה בהימהום– המ , המ, המ. מקודשת, מקודשת, מקודשת. רק צריך להיזהר

אני מתארת לעצמי שלהיות מלכה בגיל טיפש-עשרה עם אבא פסיכופת שרצח חצי מדינה, ובמקרה גם הוא נרצח על ידי בחורה עם עין ירוקה ועין כחולה זה לא פשוט. אה, כן, ויש גם את קורא המחשבות העיוור.
אז אולי גם לסופרת לא פשוט לרקום כזה סיפור שיתחיל בצורה מעניינת יותר, אבל בחיי, עד עמוד מאה חמישים קראתי בממוצע שני עמודים ביום. לפחות בהמשכו הוא נעשה מעניין, עד לנקודה מסויימת (כלומר, אתמול) שאחריה לא יכולתי להרפות ממנ

שימו לב: בפסקה שלפניכם טעויות מסוימות, ושימושים שונים באמצעים כגון סרקזם, אירוניה, סוגריים ופסיקים. הקיפו בעיגול כל שימוש בסרקזם או באירוניה, או כל טעות אחרת או עיוות של המציאות.

ביום מסוים בשבוע האחרון הצגתי את הבלוג שלי כאן בפני קבוצה של ילדים שקטים ורגועים ומורה, ונתתי להם לקרוא כמה ביקורות לדוגמה. ילד אחד צחק על העניין הזה (נראה לי שהוא לא היה רציני, אבל אי אפשר לדעת לפעמים. מצד שני, אני לא

****




גם אם אשתמש בדיוק באותם מרכיבים ותבלינים וזמני בישול, בחיים לא ייצא לי המרק-בצל המדוייק של אמא שלי. זה תמיד יהיה שונה. נכון? אז קשה להניח (ולצורך הדיון, בואו נשים בצד לרגע את אלוהים) שאם היינו יכולים לשחזר את המרק הקדמוני שממנו לפי התיאוריה נוצרו כל החיים כולם, היה מתפתח מכל האדים והגזים וחומצות האמינו בתהליך הארוך של התפצלויות התאים הברירה הטבעית, בדיוק אותו עולם שכולנו מכירים. די נ

לפני זמן מה קראתי את "מחוננת" שחשבתי שהוא ספר טוב אבל לא היה לי משהו לומר עליו, אז לא כתבתי עליו ביקורת. את אש קראתי כי הבנתי שהוא לא ספר המשך לספר הראשון. קראתי אותו מהר - הוא מרתק מאד והסיפור בו אינו פחות מושך ואינו פחות סגור מהספר הראשון. פה וגם פה <mark>קאשור</mark> רוצה להגיד משהו באמצעות סיפור שלא יכול לקרות בעולם אותו אנחנו מכירים.

למה נערות (בדרך כלל נערות קוראות את הטרילוגיות מהסוג הזה, לפחות הן רו

מחוננת.
שבע הממלכות.
<mark>קריסטין קאשור</mark>.






כוכב 1 - ממש לא.
2 כוכבים - לא.
3 כוכבים - מעט מידי.
ועכשיו ההתלבטות: 4 או 5 כוכבים.
אני מניחה שעד שאני אסיים לכתוב את הביקורת אני כבר אדע. אבל בשלב הזה שאתם קוראים את הביקורת, מספר הכוכבים שנתתי ידוע לכם.






כשסיימתי את הספר הקודם שכתבתי עליו את הביקורת באתר הייתי בחופשה. לחופשה הזו לקחתי איתי 2 ספרים, ולא, "מחוננת" הוא לא אחד מה-2