• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לולו על הגשר

לולו על הגשר

מאת פול אוסטר

הביקורת של ליאורר

תמונה של ליאורר
דירוגדירוג
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2000
קטגוריה:ספרות מתורגמת

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

טוב, אז קודם כל אני קצת משוחד.
עד לפני כשלוש שנים הייתי מעריץ שרוף של פול אוסטר. הפסקתי אחרי שהספרים שלו התחילו לחזור על עצמם ומשהו מהקסם אבד. ייתכן שגם התבגרתי והטעם השתנה.
מבין כל הספרים שלו שקראתי, אני רואה בספר הזה את אחד הטובים מבין כלל היצירה שלו. העובדה שמדובר בעיבוד לתסריט מוסיפה קסם לסיפור המיוחד.
העיבוד לתסריט אומנם משנה קצת את חווית הקריאה אבל לא בהכרח לרעה: תסריטים הם בעצם סט הוראות לשחקנים ובמקום סיפור רגיל, אנחנו מקבלים כאן הזדמנות נדירה להציץ מאחורי הקלעים ולהבין קצת יותר מבד"כ למה התכוון הסופר.
התוצאה היא שהסיפור מועבר בצורה הרבה יותר חדה מבד"כ ואני אישית מאוד אהבתי את זה.
יש כאן את המרכיבים הרגילים של יחסים מסובכים, חיפוש אחר משמעות וההכרה בקץ הבלתי נמנע - אך הם יוצרים משהו ייחודי. ממליץ לכם בחום לחפש את הפנינה הזו.

ולמי שתהה למה בכל זאת נתתי לספר 4 כוכבים: כי לא לכולם מתאים לקרוא תסריט ויש כאלו שזה קצת יהרוס להם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של נולי
נולי
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של נדיה
נדיה
4קוראים|גיל ממוצע28|100%נשים

על המבקר

תמונה של ליאורר

ליאורר

חבר מזה 16 שנים
28 ביקורות•2 נבחרות•187 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•שירה - מקור•סיפורי חיים
תמונה של ליאורר
ליאורר
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות28
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבל187
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת9שירה - מקור3סיפורי חיים3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ליאורר

האמת על באמת

האמת על באמת

דן אריאלי

הספר כתוב בצורה טובה, דן אריאלי מפרק את הנושא המרכזי (התנהגות לא מוסרית) לתתי נושאים ומכסה כל אחד מהם בצורה יסודית. הוא מביא דוגמאות מחקריות וסיפורים אישיים שידגימו את הנושא ואף מספק כמה עצות להתנהלות במצבים דומים.
עם זאת, חשוב להגיד שהספר ממחזר קצת חומר מספרי העבר (בערך 10%) ויש קצת כפילויות. מדובר בבחירה הגיונית מצד אריאלי, שמכוון את הספר כם לאלו שלא בהכרח קראו את שני הספרים הקודמים שלו, אך למעריצים אדוקים שאף קוראים את פינתו בכלכליסט מצפות אכזבות קלות לפרקים.
אני ממליץ בחום על הספר, אישית - יצאתי ממנו עם כמה תובנות שאף השפיעו על הצורה שבה אני מתנהג.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ליאורר
שירי אהבה (מהדורה דו-לשונית)

שירי אהבה (מהדורה דו-לשונית)

יהודה עמיחי

כשראיתי שאיש עדיין לא כתב ביקורת מקיפה על הספרון הזה, הופתעתי. אבל אחרי שחשבתי על זה קצת הבנתי שאי אפשר.
הספר הזה הוא כל כך אישי, כל כך עמוק, שכל נסיון לתאר אותו יעשה לו עוול.

ומכאן הקושי לכתוב את הביקורת הזו. אני רוצה שתכירו את עמיחי, אבל לא דרך ביקורת אלא דרך עלעול מקרי בחנות הספרים. תקראו שורה ואז עוד אחת, בית ולבסוף שיר שלם וכשתצאו מהחנות ילווה אותכם הרהור מסוים שלא היה שם קודם.

תשכחו מ"אלוהים מרחם על ילדי הגן." זה לא עמיחי.
עמיחי זה להסתכל על המציאות ולהקיף בפסקה את עוצמת החיים וחדלון המוות, מתיקות האהבה וההכרה בזמניותה.
עמיחי כותב על חבריו שנפלו שהיו טובים ממנו משום שלא המשיכו לחיות כמוהו, על הנשמה שהיא משרפת תמיד של זכרונות אהבה ומעל הכל איך בלי כאב, הזמן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאורר
ההנאה שבאיטיות

ההנאה שבאיטיות

מילן קונדרה

זה לא ספר גדול ובהתאם - אין פה עלילה גדולה ומסועפת שנפרשת על פני עשרות דורות.
מה שכן יש פה זה הרהור, מחשבה, על טבע האדם והתשוקה, שמילן קונדרה רוצה לחלוק איתנו.
לשם כך הוא בונה מספר סצינות, לכל אחת יש תכלית - אבל הן לא יותר מכלים וקונדרה מודע לכך היטב.
זה מרתק לראות את המיומנות שבה קונדרה בונה את הסצינות ואז משלב אותן בדרכים לא צפויות כדי ליצור מפגשים שידגישו את הניגודים.
שבה אותי במיוחד המפגש האחרון שבו הסופר מצליח לשחרר לחופשי את אחת הדמויות מהסיפור. לא עוד היא קשורה לספר, אלא דוהרת לעבר גורל עלום משל עצמה, שאינו נתון לשליטת הסופר.


אמרתי הרבה ולא אמרתי דבר, כי אני לא רוצה להפחית מעוצמת החוויה. קחו את הספרון הזה איתכם לתור במרפאה, או סתם לשעתיים בבית הקפה הפינתי, ותגלו שאתם לא יושבים לבד - קונדרה יושב על הכסא לידכם ומנהל איתכם שיחה קסומה על הטבע האנושי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאורר
מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות

מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות

ג'יין ג'ייקובס

מהי עיר?
אנו מבלים את כל חיינו באחת, אך כמה אנשים עצרו לשאול את עצמם את השאלה הזו?
ג'יין ג'ייקובס כתבה את הספר הזה מתוך אהבה לסביבה האורבנית. זה לא מדריך טכני יבש אלא ניתוח מעמיק של הסביבה בתוכה אנו חיים. מהי הדינמיקה של רחוב? מדוע שכונות מסויימות מתפתחות ואחרות נסוגות לאחור? מה מגדיר רחוב כ-"חי" ו-"תוסס" ולמה?

ג'ייקובס מפרקת את התמונה לפרטיה: הילדים המתרוצצים ברחובות, בעלי החנויות הפינתיות, הדיירים השונים, הזקנים המטיילים בחצרות. את כל החלקים האלו היא לוקחת ובונה מהם מערכת דינמית ופתאום אתה מבין מה התפקיד של כל חלק במארג ואיך, למשל, נוכחות של חנויות קטנות הופכת את השכונה לבטוחה יותר.

מומלץ בחום לאוהבי הערים שבינינו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאורר
מבצע קציצה

מבצע קציצה

בן מקנטייר

בעיקרון ספרים שמתוארים כ"דרמה היסטורית" נוטים להפעיל אצלי את רפלקס הפיהוק ולכן לא היו לי ציפיות גבוהות כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה. טעיתי.
הספר מתחיל לאט וצובר תאוצה, לקראת האמצע יש טוויסט כל כך מפתיע וחזק שהייתי צריך לקרוא את הפסקה כמה פעמים עד שהבנתי מה הם בעצם אומרים. זה ללא ספק רגע השיא של הספר ובאופן כללי הוא אחד מרגעי השיא היותר מותחים ומפתיעים שנתקלתי בהם.
מלחמת העולם השנייה מרתקת אותי וקראתי עשרות ספרים על התקופה. הספר הזה ללא ספק הוסיף לי זווית חדשה שלא הייתי מודע אליה.
מומלץ בחום, גם לא לחובבי ערוץ ההיסטוריה...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאורר
למאטיס יש את השמש בבטן

למאטיס יש את השמש בבטן

יהודית קציר

כבר קראת את התקציר, במקום זה אני אספר לך מדוע כדאי לקרוא את הספר.
לגברים הספר הזה ייתן לך הצצה לנפש אישה ובפרט אישה מאוהבת. יהודית קציר מנתחת בחדות, לעיתים עד כדי אכזריות, את המתחולל בנפשה של ריבי (הגיבורה) ופורסת אותה בפני הקורא. תשכח מספרים על נוגה ומאדים, כל מה שאתה צריך לדעת על תשוקה ואהבה נמצא כבר בפנים.
לגבי הנשים - לדעתי כל אחת תוכל להזדהות עם חלק מהסיטואציות, לראות חלקים מעצמה בריבי ולקבל, אולי, קורטוב של נחמה מאישה שעוברת מסע קשה בטריטוריה האכזרית מכולן - הלב.

בסיום הספר תוכלו לשנוא, לאהוב, לרחם או להעריץ את ריבי, אבל בכל מקרה - תוכלו להבין אותה וזה לדעתי החלק הכי משמעותי.

מומלץ בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאורר
הקץ לנשק (2005)

הקץ לנשק (2005)

ארנסט המינגוויי

המינגווי נהג לכתוב בשפה פשוטה ובאמת כשתתחילו לקרוא לא תבינו על מה המהומה. הוא קם, הוא הלך לפה ואז לשם, דיבר או אכל.
ולאט לאט, באמצעות הפעלים הפשוטים והפרטים הקטנים המינגווי מכניס אותנו לנעליו של סגן הנרי.
האהבה שמתעוררת בינו לבין קתרין היא הציר שסביבו סובבת העלילה, היא הסיבה שבשבילה הנרי נאבק כדי לשרוד ולמעשה באמצעות שני הקטבים הללו, מלחמה ואהבה, המינגווי יוצר עלילה סוחפת ומלאת עוצמה.
הגיבור של המינגווי עובר תהליך של התבגרות - מנער שרדיפת הריגושים הביאה אותו לחזית, הוא הופך לגבר שיעבור כל משוכה בשביל להגיע לאהובתו ולהגן עליה.
מומלץ בחום ואם יוצא לכם לשים את היד על הגרסא האנגלית - אדרבא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאורר
תליינים מרצון בשירות היטלר

תליינים מרצון בשירות היטלר

דניאל יונה גולדהגן

תקראו את הספר הזה.
אני לא יכול להדגיש עד כמה הספר הזה חשוב. הוא לא כתוב בצורה הכי סוחפת, אבל דר. דניאל גולדהגן העז לשאול את השאלות הקשות ולחקור לעומק את התשובות. הוא לא הסתפק בתשובה "כי ככה היו כולם" - אלא בדק, האם באמת זה היה היחס במקרים אחרים. הוא לא קיבל את הטענה "מילאתי פקודות, כי הייתי חייב" - אלא חקר לעומק האם זו באמת הייתה חובה או שאולי היה מדובר במשימות התנדבותיות, שניתן היה לסרב להן ללא פחד מעונש.
המסקנות של הספר טורדות מנוחה, בעיקר כי זרקור המחקר שלו לא מאפשר למצוא מסתור בגישת ה"רוע שאי אפשר להבין", אלא מכריח את הקורא להתמודד מול הרעיון שאת הרוע הזה אפשר להבין ולכן הוא לא מאורע ייחודי, פרץ של טירוף בהיסטוריה המודרנית, אלא המשך ישיר לאנטישמיות הקלאסית שעודנה קיימת.
זה לא קל, למשל, לקרוא על מפלצות שביום טובחות באכזריות יהודים ובלילה חוזרות לחיק המשפחה שיודעת ומקבלת, כי אז אתה מבין שזה לא היה סוד, או בושה. אתה מבין שזה הרבה יותר רחב מ"צירוף נסיבות".

ישנם ספרים המדברים על חוויות הניצולים, על אכזריותם של נאצים מסוימים, או אירועים מסויימים, על שנאה כללית. אבל הספר הזה קושר את כל אלו ביחד ומציג לך תמונה חדה וברורה של המציאות בזמן ההוא. לא מציאות סובייקטיבית, מעיני ניצול למשל, אלא מציאות אובייקטיבית, מגובה בעובדות ונתונים.

מדובר בספר שהוא קריאת חובה. לא פחות.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאורר
מוסיקת המקרה

מוסיקת המקרה

פול אוסטר

ההיכרות שלי עם פול אוסטר התחילה ב"ארץ הדברים האחרונים". הצורה שבה הוא הצליח להכניס את הקוראים לאווירה ולקרבי הדמויות כבשה אותי. רוב הדמויות שלו אינן מנסות להיות גיבורים, אלא פשוט לחיות כמיטב יכולתן.
מהבחינה הזו, לא יכולתי שלא להרגיש פספוס מסויים בספר הזה. ההרגשה של קצוות שנותרו "פתוחים מדי", עלילה שנגמרת בפתאומיות והמחסור בסוג של קתרזיס, או טרנספורמציה של המספר, הותירו אותי בהרגשה שלא לרומן הזה התכוון אוסטר כשהתיישב אל מול מכונת הכתיבה.
זה לא ספר רע, אבל אם אתם לא מכירים את הכתיבה של פול אוסטר, הייתי ממליץ לכם להתחיל עם "ארץ הדברים האחרונים" או "טימבוקטו". אם אתם מכירים אותו ורוצים עוד מאותו התבשיל, הספר יספק לכם את זה.
במשפט אחד: להשאיל, לא לקנות.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאורר
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
לולו על הגשר

לולו על הגשר

מאת פול אוסטר

הביקורת של ליאורר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ליאורר